משהו מן הסמליות היה השבוע בכינוס הפגרה הקצר שקיימה הכנסת, כשנושא הדיון לשמו התכנסו חברי הכנסת היה הארכת מצב החירום בישראל. לא רבים מודעים לכך אבל במדינת ישראל שורר על פי החוק מצב חירום מיום שהוקמה המדינה ועד היום. המשמעות היא בעיקר תקציבית ומסתכמת בהתייחסות משפטית לכמה חוקים, אולם הכנסת נדרשת אחת לתקופה להצביע ולאשר את הארכת התוקף של אותן תקנות וחוקי מצב החירום.
השבוע נדרשו חברי הכנסת להגיע לדיון פגרה כדי להצביע שוב על תוקף התקנות. הדיון שנקבע מראש התקיים בבוקר שלמחרת התפנית החדה שביצעו שלושת הגנרלים בכחול לבן כשלראשונה פערו את פיהם בהסתה נגד הציבור החרדי ובהצהרות כי לא יישבו איתו בממשלה.
כמה מחברי כחול לבן, ח"כים ויועצים במפלגה שנכחו בדיון הפגרה, היו נראים בצאתם מהאולם אחרי ההצבעה, ככאלה שהרגע האריכו גם להם את מצב החירום. בשיחה אקראית שהתפתחה בינם לבין חברי כנסת ואנשי תקשורת שהיו שם, הם ניסו לעמוד על כך שגנץ, יעלון ואשכנזי כלל לא התכוונו לפגוע בציבור החרדי או להסית נגדו.
גם הם לא יכלו להתעלם מהעובדה, שתוכן נאומיהם של גנץ ואשכנזי בכנס הפעילים בבאר-שבע, והריאיון האומלל שבו האשים יעלון את החרדים ב'סחטנות', מעידים על המגמה החדשה של המפלגה, שהחליטה להוציא את כל כלי הנשק ולהפנות אותם כלפי הציבור החרדי והמפלגות החרדיות. אולם חברי כחול לבן ניסו לדקדק ולעשות 'לומדע'ס' שבזמנים אחרים היה יכול אף לעורר התפעלות, ולתרץ שבעצם המילים בהם השתמשו גנץ ויעלון לא אומרות שהם בהכרח מדירים חרדים, הם רק דיברו נגד מיעוטים, ומי אמר בכלל שהם מתכוונים לחרדים…
בדבריהם בלטה מאוד המבוכה. נראה היה שהם מנסים בכל כוחם למזער את עוצמת המהלך שעשו ראשי מפלגתם וזה היה שקוף שהמצב החדש לא נוח להם. התחושה היתה כאילו ראשי המפלגה שלהם עשו להם 'פיגוע' בתוך המפלגה. הסיטואציה העלתה את התהייה, מדוע בעצם כל כך מפריע להם המצב החדש ולמה הם רואים צורך לנסות ולהסביר שזה לא נכון.
ייתכן וההסבר לכך נעוץ בעצם העובדה שמפלגת כחול לבן מורכבת כולה מבליל של אנשים שונים במהותם זה מזה. השותפות בכחול לבן מורכבת מדעות ועמדות קוטביות מאוד ולכן כשארבעת ראשי המפלגה נוקטים לפתע בעמדה אחת אחידה של קמפיין נגד החרדים, זה לא מתקבל בעין יפה בקרב לא מעט חברים במפלגה.
חישוב מסלול מחדש
עובדתית, רוב הציבור בישראל לא שונא חרדים. שנאת החרדים היא אג'נדה המלכדת סביבה כמה עשרות אלפי אנשים בלבד שמשמעותם האלקטורלית מוערכת בלא יותר מחמשה מנדטים, ועליהם נסובה המלחמה בין כל אלה שאימצו את השנאה כקמפיין הבחירות שלהם. תמונת המצב בתוך כחול לבן פנימה לא שונה בהרבה מזה ושנאת החרדים אינה נחלת כלל החברים במפלגה, שלא מצליחה גם כך להסכים בתוך עצמה על שום נושא אחר. לכן מפליא לראות שיש לפחות עוד נושא אחד שכל ארבעת הקודקודים בכחול לבן החליטו להסכים עליו, אחרי השנאה המשותפת לנתניהו המהווה בעצם את הדבק הבסיסי המחבר את כולם.
ההחלטה שהתקבלה השבוע בכחול לבן, לאמץ את דף המסרים של לפיד, נולדה אחרי הערכת מצב של הרגע האחרון. כחול לבן מוצאת את עצמה עומדת שבועיים לפני בחירות ומצבה בסקרים לא מתרומם. במקרה הטוב הם יכולים לייחל לתיקו מול נתניהו שמשמעותו היא הפסד עבורם.
לכחול לבן אין הרבה אופציות להקים ממשלה, אבל תמונת הניצחון הראשונית מבחינתם תהיה שהם יהיו המפלגה הגדולה, ולכן יקבלו ראשונים מהנשיא את המנדט להרכיב ממשלה. סיכויים רבים להצליח במשימה אין להם אבל די בכך שהם יקבלו לפחות את הצ'אנס ולשם הם מנסים לכוון עכשיו.
יועצי כחול לבן ניתחו את המצב והבינו שהם זקוקים לרעיון מקורי יותר כדי לצאת מהמעגל בו הם לכודים ולא מצליחים לפרוץ קדימה. ככל שחלפו הימים והמפלגות החרדיות נשארו איתנות בתמיכתן בנתניהו, החליטו אותם יועצים שאין כבר מה להפסיד. שותפות עם החרדים כבר לא תהיה להם כל זמן שלפיד הוא חלק מהחבורה, וגם מסעות החנופה ואכילת הטשולנט בבני-ברק לא באמת עזרה להם למשוך קולות מהמגזר. ומשכך, כשנכנסים לישורת האחרונה לפני הבחירות, כבר אין מה להפסיד ואפשר לוותר סופית על החרדים. כבר אין טעם לשמור על החיוך המאולץ ועל הגישה הממלכתית והזהירה בה נקטו גנץ, יעלון ואשכנזי עד היום.
השלב הבא אחרי ההבנה שאין להם יותר מהיכן למשוך קולות חדשים, הוא לנסות ולמנוע זליגת קולות קיימים. חור הניקוז הרחב ביותר ברצפת כחול לבן הוא כמובן ליברמן. ואת החור הזה הם היו צריכים לסתום מהר ככל האפשר. ליברמן היה הראשון שביצע את פניית הפרסה והחל לתקוף את החרדים, ובפועל זה עבד לו. הסקרים מעניקים לו קרוב לעשרה מנדטים שמגיעים לא מהליכוד ולא מהימין. הם מגיעים מיש עתיד.
הגרעין הקשה של השמאלנים שונאי החרדים הצביע לכחול לבן משום שלפיד נמצא שם, אבל עשה זאת בלב כבד משום שיחד עם לפיד שותפים גם מועמדים ימנים ואף חובשי כיפה. לכן כשבא ליברמן והציע להם הצבעה אנטי חרדית ללא תנאים נוספים, הם עברו אליו. בכחול לבן הבינו שהשותפות עם לפיד מסבה להם נזק. מצד שני להיפרד ממנו אי אפשר עכשיו לפני הבחירות, אז משתמשים בכלל הידוע: אם אתה לא יכול להילחם בו, תצטרף אליו. וכך שמענו השבוע את שלושת הגנרלים בכחול לבן מתחילים להקריא מדף המסרים של לפיד.
התגובה של ליברמן העידה שהם קלעו למטרה. ליברמן הבין שהקשית של כחול לבן תחובה כעת בקערת המצביעים שלו. הוא מצא את עצמו בסיטואציה זהה לזו של הימין. בדיוק כמו שהליכוד רואה בימינה שותפה טבעית אבל כובש ומספח ממנה קולות, כך גם בכחול לבן יכולים לראות בו שותף ואולי אף יצטרכו אותו בעתיד, אבל הם למדו את השיטה מביבי. שתה כפי יכולתך, תבטח קודם כל את המפלגה שלך ורק אחר כך תדאג לשותפים.
התגובה של ליברמן לתקשורת היתה מקורית עוד יותר. הוא האשים את גנץ ולפיד ברקיחת 'דיל' עם החרדים כדי להפיל אותו. התאוריה הזאת לא יכולה להיות מציאותית משום שאף פוליטיקאי חרדי לא יעשה דיל שיפגע במפלגות החרדיות ועוד יביא להגדלת כוחו של לפיד. אבל לפי ההיגיון של ליברמן, יהיה יותר משעשע לחשוב שהוא רומז לדיל בין כחול לבן לליכוד. משום שהאויב האמיתי של ליברמן הוא נתניהו. רק לנתניהו יש אינטרס ראשון במעלה לבצע כל מהלך שימחק את ליברמן מהחיים הפוליטיים. ואם לליברמן יש פרנויה מפני דיל שנרקח נגדו הרי שמדובר בדיל מופרך לחלוטין בין ביבי לארבעת האנשים שהדבק היחיד שמחבר ביניהם הוא שנאת ביבי.
שידוך לא הגון
על פי הערכות זהירות של הסוקרים, המהלך החדש של כחול לבן יכול להחזיר אליהם כמה מנדטים בודדים, לא יותר מחמשה שיחזרו מישראל ביתנו אליהם. מצב כזה מציב אותם כמפלגה הגדולה ביותר והם יוכלו לבקש מהנשיא את המנדט לנסות ולהרכיב ממשלה.
וכאן יכול להתרחש אחד משני התרחישים: או מהפך היסטורי מסוכן, או כישלון מהדהד נוסף לגוש השמאל מרכז. באופן ריאלי, אין לכחול לבן הרבה סיכויים להרכיב ממשלה. כדי לעשות זאת הם יצטרכו את ליברמן עם הרבה מנדטים ואת המפלגות הערביות. שידוך שאינו מובן מאליו.
אם כחול לבן תהיה המפלגה הגדולה, אז אין להם את ליברמן כמפלגה גדולה. אם הוא יירד מעשרה מנדטים לאזור החמשה-ששה, הוא יוכל להיות לעזר בגוש הזה אבל לא יותר מכך.
בנוסף, המפלגות הערביות באופן מסורתי לא נכנסות לקואליציה במדינת ישראל והאופן היחיד שניתן להשתמש בהם זה כתומכים מבחוץ, בדומה למה שהיה בממשלת רבין ב-92. ההיגיון אומר, שהפעם הערבים לא יעשו זאת ולא יתמכו בממשלה שליברמן הוא חלק ממנה.
ליברמן מצידו יצטרך גם הוא להזיע הרבה ולהסביר כיצד הוא נכנס לממשלה הנתמכת ע"י המפלגות הערביות. גם אחרי ההסתה המחפירה נגד שותפיו החרדים, שנאה שפתחה לו את הדלתות בחוגי השמאל, עדיין הוא נתפס כימני קיצוני, גם בתקופה בה ישב באופוזיציה יחד עם המפלגות הערביות הוא לא הצביע יחד איתם ומגוחך היה לראות כיצד ליברמן הצביע אז עם הקואליציה נגד הצעות אי אמון שהגישו ח"כים ערביים, רק בגלל שהן הוגשו ע"י ערבים.
ועוד לא דיברנו על כך שבכחול לבן עצמה מצהירים שלא ימהרו לשבת בממשלה הנתמכת ע"י הערבים. אבל נניח, נניח שנשתמש בכלל הברזל האומר שהכלל היחיד בפוליטיקה הוא שבפוליטיקה אין כללים, נניח שהמציאות תגבר על כל דמיון והצדדים יסכימו לשותפות כל שהיא למען האינטרס העליון של הפלת נתניהו, במצב כזה אכן יכול להתחולל מהפך שלטוני בישראל ועליית ממשלת שמאל וערבים, ללא המפלגות החרדיות.
מדובר כאמור בסיכוי קלוש מאוד, אבל חשוב להבין שמדובר כאן במצב שלא היה במערכות בחירות קודמות. הפעם, הסכסוך העמוק בין הליכוד לליברמן יכול להביא לשינוי דרמטי בתמונת הגושים בישראל. על פי ניתוח הסקרים וניתוח תוצאות האמת של הבחירות האחרונות, ליברמן מהווה לשון מאזנים ואם הוא יחליט ששנאת נתניהו גדולה מבחינתו יותר משנאת הערבים, הדבר יקום ויהיה. בכחול לבן מבינים אם כן שהם צריכים לחבק את ליברמן מצד אחד אבל מצד שני לספח ממנו קולות כדי להיות המפלגה הגדולה.
על חודו של מנדט
הסיטואציה בימין היא כמעט זהה. גם שם מבינים שמלחמה על כל הקופה ותוצאה על חודו של קול יכולה להכריע את הבחירות לכאן או לכאן. הליכוד חייבת להיות המפלגה הגדולה ולעקוף את כחול לבן כדי לקבל את המנדט מהנשיא. מצד שני, ביום שאחרי זה הם יצטרכו את מפלגות הימין גדולות וחזקות כדי לבנות קואליציה יציבה.
גם בליכוד ערכו הערכת מצב והבינו שמפלגת עוצמה יהודית מהווה סכנה לגוש הימין. את איום פייגלין הם כבר הסירו בכך ששכנעו אותו לוותר על המירוץ לקנאביס ולכיסא בממשלה, תמורת הבטחה לקנאביס והבטחה לכיסא בממשלה. לאחר מכן עברו לבחון את האיום הנשקף מעוצמה יהודית והחליטו שמדובר באיום לא פחות חמור.
בשל כך הוחלט להסיר את הכפפות ולנהל קרב לכיבוש וסיפוח מנדטים מבן גביר. בכיר בליכוד אמר כי לפי סקרי עומק שערכה המפלגה, כמות המצביעים לעוצמה יהודית עומדת על כשניים וחצי מנדטים, מה שאומר שהם רחוקים מאוד מאחוז החסימה ואי אפשר לסמוך עליהם לחיזוק קואליציית ימין כפי שטוען בן גביר. ולכן יש כאן שניים וחצי מנדטים שיירדו לטמיון (אם כי, סקר שפורסם ביום חמישי בצהרים ב'ערוץ הכנסת', נתן בפעם הראשונה סיכוי ש'עוצמה' תעבור את אחוז החסימה, אבל מדובר בסקר בודד ובנתון חריג).
התקווה של נתניהו היא גם בהסכם שנחתם בין יהדות התורה לקהילות בציונות הדתית, הסכם שייתן פתח לחרד"לים רבים להעביר את התמיכה שלהם למפלגה חרדית ולמנוע את בזבוז הקולות הללו למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה.
המסקנה המתקבלת מניתוח תמונת המצב החדשה היא לא פחות ממטרידה ואולי אף מסוכנת. כשיצאנו לבחירות חוזרות נדמה היה שמדובר בבחירות מיותרות הבנויות רק על אגו ואינטרסים מבלי צורך מהותי בהן. אולם הדברים התגלגלו לכך שיתכן ודווקא הבחירות הללו יביאו למהפך היסטורי, אחרי שממשלת ימין שכמעט קמה וניצבה, לא הצליחה לקום רק בגלל סכסוך קטן ואישי.
ניתן אולי להתנחם בכך שהסבירות הגבוהה יותר היא שגנץ ולפיד לא יצליחו להקים ממשלה והמנדט יחזור לנתניהו. במצב כזה כחול לבן תתפורר מהר מאוד וכפי ההערכות נתניהו ימצא שותפים חדשים מגוש השמאל מרכז ויכניס אותם לממשלתו.
גורמים בכחול לבן אמרו לנו השבוע כי פירוק המפלגה לא עומד על הפרק. לטענתם מדובר ב'חלום של עיתונאים', וכי המפלגה סובלת אמנם ממתחים פנימיים אבל לא תתפרק כל כך מהר. במציאות, קשה לראות מדוע המפלגה הזאת תמשיך יחד, הרי גם במידה והם יצליחו להקים ממשלה, הרי שיהיה להם הרבה יותר קל להתנהל כסיעות שותפות בקואליציה בלי הצורך לשמור על האחדות המכבידה הזאת שכבר אין בה צורך. על אחת כמה וכמה אם הם יבינו שנכשלו ופניהם מועדות לאופוזיציה, הרי שבוודאי כל אחד מהם ימצא את הדרך להציל לפחות את עצמו ולמצוא דרך לקואליציה, או לכל הפחות לחיים נוחים יותר המשוחררים מכבלי השותפות המעיקה.
חלום ממשלת האחדות עליה חולם ליברמן גם הוא רחוק מיישום משום שמפלגות השמאל מתנות זאת בפרישתו של נתניהו, מה שלא הולך לקרות. כך שהסיכוי של נתניהו להקים ממשלה הוא סביר יותר אבל לא ודאי. הניצחון לא מונח בכיס של הליכוד, כבר בבחירות הקודמות הניצחון לא היה מובן מאליו והמצב חמור עוד יותר בבחירות הללו. בפעם הראשונה מאז שיצאנו לבחירות חוזרות ובפעם הראשונה מזה כמה וכמה מערכות בחירות, גוש הימין באמת עומד בפני סכנה והמשך קיומו לו כלל לא ברור.
כחלק בלתי נפרד מזה, קיים הצורך לשמור על המפלגות החרדיות גדולות וחזקות מתמיד, אם הרצון הוא לראות אותן שותפות גם בממשלה הבאה. לא מדובר בקמפיין הפחדה אלא בניתוח אמיתי של המצב. המפלגות החרדיות יכולות להיות לשון מאזנים ולהיות חלק מהקואליציה רק אם הן תהיינה גדולות ומשמעותיות מספיק ויחסכו מראש הממשלה את הצורך לחפש פתרונות יצירתיים בקרב שותפים חדשים.
הטור פורסם הבוקר בעיתון 'יתד נאמן'
יש לי פתרון צריך להתפלג ליהודה וישראל וכל אחד יחיה כפי ערכיו יעני מה הלו"ז
תחילת הכתבה מלאה במספר פנטזיות.
אחכ רובו ענייני מדוייק ובהיר.
עד הסוף הממש עלוב.
צריכים להצביע למפלגות החרדיות אבל לא מתוך איזה גוועלד על הגושים או סכנת ממשלת ימין(בכלל מפלגות חרדיות והזדהות עם הימין זה חידוש מבורך).