דברי תורה לפרשת שופטים - הרב יוסף חיים אוהב ציון .

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.

שמירת שערי הגוף שבאדם

ונשאלת השאלה מדוע כתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ"? למה לא נאמר: "שופטים ושוטרים תתנו לכם בכל שעריכם", בלשון רבים? ומתרץ הגחיד"א בשם ר' חיים ויטאל זצ"ל שיש כאן רמז גדול לעבודת האדם. פרשת שופטים, פרשה הנקראת תמיד בתחילת חודש אלול, אינה מדברת רק על ייסוד מערכת המשפט בישראל, אלא גם על מערכת המשפט האישית של כל אחד ואחד מישראל, ועל כן נאמר: "תִּתֶּן-לְךָ", בלשון יחיד, מפני שמדובר על כל אדם. חלק ניכר מעבודת התשובה היא שמירה על החושים שלנו, ואומר ר' חיים ויטאל זצ"ל: "שכל אחד ואחד מישראל יש לו כמה שערים ואלו הם: שער הראות שזה העיניים, שער השמע שזה האוזניים, שער הדיבור שזה הפה, שער הריח שזה האף, שער המישוש שזה הידיים והרגלים. וא"כ צריך האדם שישים לו שופטים ושוטרים בכל אלו השערים הנזכרים, …לזה אמר "שעריך" בלשון יחיד, לרמוז על האמור שכל אחד ואחד צריך לשמור עצמו. וידוע שמכאן עד לרקיע …יש כמה שערים לכל רקיע ורקיע, וכמה שומרים יש על כל שער ושער. וכשהנשמה עולה בודקים אותה, אם היא זכאית פותחין לה השערים ומניחים אותה להיכנס, ואם לאו דוחין אותה לחוץ ונועלים השערים בפניה ואין מניחין אותה להיכנס. וכשאדם גודר עצמו ושעריו מן החטא יתקיים בו הפסוק שנאמר בישעיה הנביא: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". פירוש, שיתנהגו איתו בעולם הבא מידה כנגד מידה שכמו שהוא שם שופטים ושוטרים בשערים של מטה, כך יפתחו לו שערים של מעלה. ועוד זוכה לש"י עולמות של כל צדיק וצדיק, שיפתחו לו שעריהם של כל העולמות שיקבל, כי כל עולם יש לו שער. ומפני זה ראוי לכל בעל שכל שיתן אל ליבו בחיים חיותו לגבול ולגדור שעריו הנזכרים לעיל ואז זוכה שיפתחו לו שערי צדק כאמור,"

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם

ליזהר בדברים הרמוזים בשינין של התפילין

פירש 'רבינו יוסף חיים בספר דרשותיו' וז"ל:

"נ"ל בס"ד מצינו בפ"ק דאבות שמעון הצדיק אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, וקשה למה אמר חסדים לשון רבים והול"ל חסד?

אך הכונה כדי לעשות לכסא ד' רגלים שהחסד הוא שתי מינים אחד גמילות חסדים בגופו ואחר גמילות חסדים בממונו, אך רשב"ג בסוף הפרק אמר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, וקשה ומה בא לחדש על שמעון הצדיק שמילא לו כבר שלשה דברים יקרים לקיום העולם ופרשתי בס"ד דשמעון הצדיק קאי על השמים דעוה"ז ולכן אמר גמילות חסדים לשון רבים כדי לעשות ארבעה רגלים כי השמים לרוב מעלתו לא יספיק לו שלשה להקימו אלא צריך ארבעה, אך רשב"ג איירי בעולם השפל שהוא הארץ התחתונה ולה יספיק שלש רגלים, וכתבתי בס"ד במקום אחר דעל אלה רומזין שתי שיני"ן שבראש שבתפילין, ולכך אחת ארבעה קוין כנגד שלשה של שמעון הצדיק שהם קיום השמים והם בחינת ארבעה, אך שי"ן דתלת ריש"ן כנגד ג' דנקיט רשב"ג ולפ"ז צריך האדם להזדרז לקיים השלשה דברים הרמוזים בשין ימין והשלשה דברים הרמוזים בשין שמאל ולז"א כאן לא תקח שחד ר"ל ש' חד כלומר מה שרמוז בשי"ן אחת, ולא מה שרמוז בשתיהם שהם שלש וארבע."

הנס שנעשה לרבי חיים כפוסי בזכות שלא לקח שוחד

בספר שם הגדולים(מערכת מ' אות ט') להחיד"א, מספר שהיה פעם הדיין של מצרים הגאון ר' חיים כפוסי זצ"ל, שבסוף ימיו נעשה עיוור ואמרו הצבור שבסתמא לקח שוחד מפני שכתוב כי השוחד יעוור עיני חכמים, וראה שלא מפסיקין לרנן עליו, פעם קרא את כל הקהל בבית הכנסת, ועלה על הבימה ואמר אם באמת לקחתי שוחד שאקבל מיד שיתוק, שלא אוכל לרדת מהבימה, ואם באמת לא לקחתי שוחד שארד כשאני רואה, וכך היה שנהיה בריא בעיניו וירד מהבימה, וזה היה קידוש השם גדול מאוד, ואמר החיד"א שהוא ראה כתב ידו כשהיה עור והיה לא ברור, ואח"כ היה כתב ידו ברור, וחתם שמו ה' ניסי חיים כפוסי.

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

אין לאדם לפחד ממלחמת היצר כיון שה' עוזרו

כתב רבינו חיים בן עטר בפירושו וז"ל:

"אולי שרמז הכתוב "מלחמת האדם עם יצרו", ובא להסיר מלבבו מורך ואמר כי תצא למלחמה "הידועה", שאין גדולה ממנה,

והנה במלחמה זו יש שני דברים קשים לאדם שמתישים כוחו, א' הוא שאינו מלומד במלחמה כמו שהוא מלומד ורגיל במין מלחמה זו יצרו הרע, ב' שהרכבת האדם חובקת דברי היצר בכל אשר יאמר אליו, בעניני האיסור לגנוב ולגזול ולגאות ולאכול כל אשר תאוה נפשו, וזה ימנעהו מלשמוע אל "דברי התורה והמצוות", ומה גם אחר שנכשל בעבירות רבות שיתוספו כוחות הרע שנולדו ממעשיו הרעים, כמו שפירשתי במקומות אחרים, והרי הוא ביניהם כחררה שאין לה הופכין,

לזה בא דבר ה' כאן, ואמר כי תצא למלחמה וראית בעיני שכלך סוס ורכב, סוס כנגד מה שהוא היצר, סוס מוכן למלחמה, מה שאינו כן האדם, רכב כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים, ואומרו עם רב ממך, כנגד כוחות הרע שניתוספו ממנו מצד מעשיו הרעים כמו שאמרנו אף על פי כן בא דברו הטוב ואמר לא תירא מהם, והטעם הוא כי ה' אלהיך עמך, פירוש הן אמת אם היית בא למלחמה בכחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו, אבל כיון שה' אלהיך עמך  כחו גדול להצילך כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו,

וגמר אומר המעלך מארץ מצרים, כי זה מופת חותך כי ה' מפרק הקליפה מן הקדושה ומבררה, והוא סוד העלאת ישראל ממצרים כידוע ליודעי חן, וזה לך האות כדי שתתחזק במלחמה, וכן הוא אומר (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו, ואמרו ז"ל (קידושין ל:) שהכתוב מדבר על יצר הרע שהוא מתגבר על האדם וה' עוזרו ומצילו מידו"

 

ובספר צרור המור על פסוק זה כתב וז"ל:

" ואמר אתם קרבים היום למלחמה אל ירך לבבכם. לחזק לבם, כי אולי יאמרו ישראל שאויביהם ינצחו המלחמה בהכרח, לפי שיש להם כל הדברים הצריכין למלחמה. והוא שאויביהם היו מלומדים במלחמה, ועוד שיש להם סוס ורכב שבהם עושים המלחמה, ועוד שהם רבים כחול אשר על שפת הים, ועוד שהם עצומים וגבורים אוכלי בשר החזיר. והנה ישראל הם משוללים מאלו הד' דברים. כי הם לא נסו ללכת במלחמה, ואין להם סוס ורכב, כי התורה הזהירה המלך ולא ירבה לו סוסים (לעיל יז, טז), וכן הם מעטים, כאומרו כי אתם המעט מכל העמים (שם ז, ז). וכן הם חלושים מצד התורה והמצות שמתשת כחה של אדם (סנהדרין כו ע"ב), ומצד המאכלים הדקים, לפי שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש, פרושים מהמאכלות האסורות, מגודלים בנעוריהם בהיכלי המלכים, וכל אלו סבות להיות מנוצחים. ולזה התחילה הפרשה ורמזה אלה הארבעה דברים שהם סבת רכות הלבב. כנגד האחד, אמר (לעיל א-ב) כי תצא למלחמה על אויביך, שזה רמז שהם אויבים ואכזרים מלומדים במלחמה מגודלים ברציחה והריגה. כנגד השני, אמר וראית סוס ורכב. וכנגד השלישי שהיא ריבוי העם, אמר עם רב. וכנגד הרביעי שהיא הגבורה, אמר ממך, כמו שאמר במקום אחר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך (לעיל ד, לח), וזהו עם רב ממך. וכן לשון רב נופל על גדול, כמו על כל רב ביתו. ולפי שכל אלו סבת המורא, אמר לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך, ולו הישועה. לפי שהוא מלומד במלחמות ונוצח אותם, כאומרו ה' איש מלחמה (שמות טו, ג), ולו סוס ורכב, כאומרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה (חבקוק ג, ח). ולו עם רב וצבא גדול, כאומרו רבים אשר אתנו (מ"ב ו, טז). ולו הגבורה, כאומרו האל הגדול הגבור והנורא (לעיל י, יז), וכל אלו הדברים איני צריך להביא ראיה עליהם כי בעיניך ראית אותם במצרים, וזה שאמר המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן ודבר אל העם, כדי להוציא מלבם אלו הד' ספיקות"

רמזים לחודש אלול

א'נה ל'ידו ו'שמתי ל'ך (שמות כ"א י"ג), ר"ת אלול,

ה' אלהיך א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך (דברים ל' ו'), ר"ת אלול.

א'ני ל'דודי ו'דודי ל'י,

והגאון ר' חיים פלאג'י בספרו נפש חיים (מע' א' אות ע"ו) פירש בג' רמזים אלו איך באו לרמוז על התשובה, והוא עם מ"ש רז"ל על פסוק השיבנו ה' אליך ונשובה, דישראל אומרים כן שהקב"ה ישיבם אליו, והשי"ת אומר שובה אלי ואשובה אליכם (איכה ה' כ"א), וזהו שאמר (שמות כ"א י"ג) והאלהים אנה לידו היינו  על דרך השיבנו ה' ושמתי לך מקום היינו כמ"ש במנחות דחתיר לגגיה דחי"ת ויעול בהאי ה"א, אשר ינוס שמה על פי מ"ש במדרש רות, דהבעלי תשובה דומים לליסטים שכבשם המלך בבית האסורים וסתרו הכותל וברחו, ואחד שראה החור פתוח ולא ברח, תפשוהו. וכנז' בפסוק אנה לידו ושמתי לך רומז לתשובה, שישיבנו ה' אליו. ומהפסוק השני אני לדודי ודודי לי מורה כמ"ש הקב"ה שובו אלי, דישראל ישובו ברישא, ויבא הפסוק השלישי ויכריע ביניהם ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך, דוי"ו מוסיף לרמוז דאי אית אתערותא לתתא, אית אתערותא דלעילא, כמ"ש אתם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.

לא' יחל' דברו' ככל' (במדבר ל' ג'), ס"ת אלול.  הרב חיד"א בספרו חומת אנך פרשת מטות (סוף אות ב'), ופירש דצריך לשוב באלול כמ"ש רז"ל, וס"ת היוצא מפיו יעשה, הוא אוה, דבשמירת הלשון יבא משיח, ויהיה שמו וכסאו שלם, שהוא אותיות או"ה,(א"ה יחא"צ דכעת חסר מהכסא אות א' וכן משם הוי"ה חסר ו"ה) דהכל תלוי בלשון. והגאון רבי חיים פלאג'י בנפש חיים (מע' א' אות ע"ו) פיירש דבחודש זה יש להוסיף בלימוד התורה, וכמ"ש רז"ל אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה, והעיקר הוא שילמד תורה לשמה על מנת לקיים כמ"ש רש"י יומא דף ע"ב, וזהו אומרו לא יחל דברו, שלא ידבר שיחת חולין אלא הכל בתורה, ובתנאי ככל היוצא מפיו יעשה, ר"ל כל דברי התורה היוצאים מפיו שיקיים אותם, דהיינו לומד תורה לשמה כאמור.