היום הילולת רבי שמשון חיים נחמני בעל ה'זרע שמשון' זי"ע

 

מקצת שבחו

חכם שמשון חיים נחמני נולד לאמו ולאביו חכם נחמן מיכאל בשנת תס"ו  במודינה שבאיטליה.

אמו היא בתו של חכם יהודה מצליח, רב העיר מודינה. ראשית תורתו בעיר מודינה מפי החכם אפרים כהן, משם עבר לעיר רג'ו אמיליה ולמד מפי רב העיר, החכם בנימין הכהן ויטאלי, בהמשך עבר למנטובה, שם למד מפי המקובלים החכם דוד פנצי, ורב העיר, החכם אביעד שר שלום באזילה. ממנטובה עבר לפיזה ולסיינה שם לימד תורה. כשחזר לעירו מודינה, שימש כרב קהילה, ועמד בראש בית כנסת.

בשנת תצ"ד  נשא לאשה את דבורה בת החכם אברהם פונטאנילה, אך ילדיהם נפטרו בקטנותם. חכם שמשון חיים נחמני קרא לספריו 'זרע שמשון' ו'תולדות שמשון', והבטיח ללומד בספריו, בפרט אחרי מותו, 'כי לימודם יהיה לי להשיב נפש ולעידון רוח, ולזכות נשמתי, וצדקה תהיה להם, וצדקתם תעמוד לעד, לאכול בעולם הזה ולשבוע בעולם הבא, ובעל הגמול ישלם שכר טוב לגומלי חסד של אמת במוות, בשלושה בני חיי ומזוני'.

בשנת תצ"ט , לאחר פטירת החכם ישעיהו מרדכי באסאן, רב העיר רג'ו אמיליה, החל לשמש רב העיר רג'ו אמיליה. בשנים אלו שקד על ספריו. ספרו 'זרע שמשון' יצא לאור בליוורנו בשנת תקכ"ו , ספרו 'תולדות שמשון' יצא לאור במנטובה בשנת תקל"ח

בתשעה באב שנת תקל"ט , חכם שמשון חיים נחמני נפל ונפצע. הוא נפטר ביום ו' אלול תקל"ט , ונקבר ברג'ו אמיליה, אך עצמות בית הקברות בו נטמן, הועבר לבית קברות אחר, ולא נודע מקום ציון קברו.

ספריו הם 'תולדות שמשון' על פרקי אבות ו'זרע שמשון' על התורה. תשובותיו, תפילות ופיוטים, שחיבר לא נדפסו

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שיותר טוב שלא יהיה דלת כלל, שלא יצטרך העני להתעכב.

'יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך' – היותר טוב הוא שלא יהיה דלת כלל, ויהי ביתך פתוח לרווחה, כדי שאם יבוא העני לא יצטרך להתעכב לפתוח הדלת. או לא יהיה פותחת כלל, מהטעם הזה ממש. ואפילו אם תרצה לעשות דלת ופותחת, היזהר שתהיה הפותחת מבחוץ, כדי שיוכל העני לפתוח גם הוא את הדלת, כמו שעושים בני ביתך, וזהו 'ויהיו עניים בני ביתך'.

[מוסרי תולדות שמשון, עמ' כג, הוצאת מכון מאיר עיני חכמים, קרית ספר, תשע"ה]

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד היאך בן חורין, מי שעוסק בתורה, והרי הוא עבד ליוצרו.

'אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה' – ואם תאמר: היאך הוא בן חורין מי שעוסק בתורה?! – והלא כשם שמי שאינו עוסק בתורה הוא עבד ליצרו, כך מי שעוסק בה הוא עבד ליוצרו.

על זה אמר: 'וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה, שנאמר: וממתנה נחליאל ומנחליאל במות' – אף על פי שבין כך ובין כך נקרא עבד, זה – העבדות גדוּלה היא לו, שאומרים אנשים: 'עבד מלך – מלך'.

ולא די שהתורה היא מתרצת להינשא לו, אלא אף הוא מושל בה כמלך, שהרי ניתנה לו במתנה לעשות מה שירצה, שנאמר 'וממתנה'.

[תולדות שמשון, אבות ו ב, עמ' שט, הוצאת האוצר, ירושלים, תשע"ב]

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ברכות התורה בכל יום, שמתחדשת הנשמה, ומחדש קידושיו.

כוונת רבי יהושע בן לוי היא להודיע למי שעוסק בתורה, שלא יתבטל מלימודו ושלא יסיח דעתו לדברים בטלים, שהתורה היא ארוסה לנו, והלימוד שאנו לומדים בה הוא כסף הקידושין.

וכשם שבכל יום הקדוש ברוך הוא מחזיר לנו נשמותינו, ומחדשנו לבקרים, כמו שכתוב: 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', וכמו שכתבו הפוסקים, שהאדם נעשה כבריה חדשה, ומשום כך חייב לברך ברכות השחר. כך אנו חוזרים ומברכים על התורה, מפני שבכל יום הנשמה חדשה, אנו מחדשים לה הקידושין.

[תולדות שמשון, אבות ו ב, עמ' שז, הוצאת האוצר, ירושלים, תשע"ב]

מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד גמילות חסדים בזמן בית המקדש אי אפשר לעשותו בגלות.

הגמילות חסדים, שהיו עושים בזמן הבית אי אפשר לעשותו עוד בגלות, אפילו אם לא יהיה טרחת הדעת בעול הגלות. שמובא בפרקי רבי אליעזר: ראה שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, וכשבנה בית המקדש, בנה שני שערים, אחד לאבלים ולמנודים, ואחד לחתנים. והיו כל ישראל, הולכים בשבתות ויושבים בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעים שהוא חתן, ואומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות. והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה אז היו יודעים , ואם לא היה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא מנודה, ואומרים לו וכו', כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים. עד כאן לשונו.

וזה הגמילות חסדים היה נעשה במעמד כל ישראל, ובפרט כשהיו ברגל, והיתה המצווה נעשית בשבח גדול לבורא עולם בחסדו הגדול כי 'ברוב עם הדרת מלך', ועוד כי תפילת הרבים נשמעת, שהיו כולם ביחד מתפללים עליהם. אמנם כשגלו ישראל, מעט כאן ומעט כאן, אין עוד הידור למצווה זו, ואינו ניכר פארה וחשיבותה, אף אם כל יחיד ויחיד יקיים אותה כהלכתה.

[מוסרי תולדות שמשון, עמ' יז, הוצאת מכון מאיר עיני חכמים, קרית ספר, תשע"ה]

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הברכה על הלולב ולא על האתרוג, שרומז על בעלי התשובה.

'כפות תמרים' – רומז לבעלי תשובה, שהרי הלולב יש בו טעם ואין בו ריח, ובפרק ב' של ערובין אנו אומרים: 'הדודאים נתנו ריח – אלה בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא'. שאם חטא – יחזור בתשובה בעודו בכוחו ובנערותו, כמו שאמרו זכרונם לברכה: אשרי עושה תשובה כשהוא איש, שהלולב דומה לשדרה, והשדרה רומזת לכוחו של אדם. ועוד, הוא גבוה מאוד, לרמוז שהתשובה עולה ומגעת עד כיסא הכבוד. וכל העלים של הלולב הם כל אחד כפול לשניים, שאם עשה חבילות של עברות יעשה כנגדן חבילות של מצוות. ויש חציים של העלים מצד אחד של השדרה, וחציים השני מצד האחר, ולבסוף נעשים כולם עלה אחד, לרמוז שיש לו לעשות תשובה גמורה, שהעברות יתהפכו לזכויות, ומלאך רע יענה אמן בעל כורחו, ולא יהיה לו עוד אלא לב אחד לאביו שבשמים.

ולכן אנו מברכים על נטילת לולב, אף על פי שהאתרוג חשוב ממנו, שיש לו טעם ויש לו ריח, ואף הכתוב הקדימו שכתוב 'פרי עץ הדר'. מפני שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ובעלי תשובה חשובים מצדיקים. אמנם הכתוב הקדים האתרוג, מפני שהקדוש ברוך הוא חפץ יותר שלא יחטאו האנשים, פן לא ישובו מחטאם.

[זרע שמשון – ענייני תשובה מאהבה, עמ' עט-פ, הוצאת תולדות שמשון, ערד, תשע"ו]

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שנותן לאביון אחת ולרעו שניים, שלא לביישו, שאין מזלו טוב.

'משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים' – אמרו זכרונם לברכה: שתי מנות לאיש אחד, אבל לאביונים צריך ליתן שתי מתנות לשני עניים, דהיינו מתנה אחת לאביון אחד, לפי שהעשירים והבינוניים כל אחד מהם יש לו מזל טוב, שאיזהו עשיר השמח בחלקו, ויש לו גם ההשתדלות, וכיוון ששניים אלו הוצרכו בנס של פורים, לכן איש לרעהו ישלחו שתי מתנות, לזכר הנס שנעשה בשתי דברים אלו, אבל לאביון שאין לו מזל טוב ואין לו אלא ההשתדלות להרוויח מזונותיו בצמצום, אם היו שולחים לו שתי מתנות לזכר ההשתדלות והמזל יהיה לו לבושת פנים ולזכר דאגתו שאין לו מזל טוב, ולכן אין שולחים לו, רק מתנה אחת זכר להשתדלות, ולפי שמי ששולח יש לו לעשות זכר טוב אף לסימן המזל, משום כך שולח לשני אביונים, שלגביהם הם כנגד ההשתדלות לבד, ולגביו הם כנגד המזל טוב וההשתדלות.

[זרע שמשון, עמ' 94-93, הוצאת פאר הכתב, ניו-יורק, תש"ע]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון