היום הילולת רבי אלטר אליקים שרגא שפירא מטשערנאוויץ - ח' אלול

ערשת לידתו עמדה בעיירה טלוסט עירו של הבעש"ט הק' השוכנת במזרח גליציה, שם נולד בערך בשנת תרי"ד לאביו האדמו"ר הק' רבי חיים שמעון מטלוסט זיע"א, מגזע הקודש דקאריץ ושפיטובקה שכיהן בה באדמורו"ת כממשיך דרכו של אביו אדמו"ר הרה"ק רבי דב בערצי מטלוסט זי"ע, מגילת היוחסין הענפה ורבת הפארות של המשפחה הרוממה הרי היא פרוסה ומפורטת בשיפולי ספרשם משמעון וכפי שהעלה את הדברים על הכתב רבינו המחבר עצמו בסוף ספריו הק'.

בימוי נעוריו זכה רבינו לקבל ברכה נלבבת מפיה של דודתו הישישה הרבנית צפורה מקאסוב ע"ה, בתו של זקנו הרה"ק רבי יהודה מאיר משפיטובקה זי"ע ואשת הרה"ק בעל התורת חיים שברכה את העלם הצעיר בברכה נלהבת שיזכה להיות גדול בישראל ויזכה לאריכות ימים ושנים, כל ימיו היה אומר כי הוא מצטער שלא ביקש הימנה לברכו גם ביראת שמים, כי אז לפחות היה זוכה גם לקיומה של ברכה זו.

עוד בהיותו ילד רך בשנים התפרסם מקרוב ומרחוק כבעל זכרון נפלא וכבעל כשרונות עילויים, מסופר כי באותה תקופה שהה הרה"ק המפורסם רבי מנחם מענדיל מויזניץ זי"ע בעל הצמח צדיק בטלוסט, וכשסיפרו לו כי בין בני המשפחה כידוע היו קשרי משפחה מסועפים עם בית ויזניץ ישנו ילד עילוי מבריק ובעל זכרון נדיר אשר לגדולות נוצר. ציוה הרה"ק להביא את הילד לפניו ואמנם עשה הילד הרך רושם כביר כשתהה הרה"ק על קנקנו הגדוש, ובמהלך הפגישה קרא הילד בעל פה את הפסוק האחרון של כל נ"ג פרשיות התורה, הרה"ק מויזניץ כה נהנה מזכרונו ושנינותו של הילד הצעיר ונתן לו במתנה מטפחת אדומה כמותה נהגו הילדים ללבוש על צוארם באותם ימים.

בהגיעו לשנת הי"ח זכה להתעטר בכתר ההוראה ובסמיכת חכמים מפארי הדור וביניהם מאת הגאון הגדול והנודע רבי משה תאומים זצ"ל אבד"ק הורדנקא ובעל מחבר שו"ת דבר משה ושו"ת אוריין תליתאי, ומאת הגאון הגדול והנודע רבי יהודה לייבוש לנדא זצ"ל אבד"ק סדיגורה ובעמח"ס יד יהודה על יו"ד, מסופר כי הבחינה הזו אצל רבה של סדיגורה נתמשכה על פני חודש ומחצה וממנה ניתן להתרשם באיזה כור מבחן עמד העלם הצעיר בגבורה, ובסיומה זכה להתעטר בנזר ההוראה.

האדמו"ר הרה"ק רבי חיים מאנטיניא זי"ע סיפר פעם לסבינו הרה"ג רבי פנחס שפירא זצ"ל בנו של רבינו, עת ביקר במעונו בסטאניסלב, כי בימי בחרותו למד עם אחיו הרה"ק בעל האהבת ישראל מויזניץ זי"ע יחד עם רבינו קרוב משפחתם ומה מאד נהנו לראות וליהנות מכח זכרונו העצום והנדיר כשהיו שואלים מפיו על פה כל תוס' ותוס' שבש"ס, סיפור דומה שמענו לימים מפיו של הרה"ח ר' דוד טירהויז ז"ל שסיפר כי היה נוכח כשהגיע לטשרנוביץ הרה"ק רבי משהניז מבויאן קדאקא זצוק"ל הי"ד לבקר אצל חותנו אדמו"ר הרה"ק רבי מנחם נחום מבויאן טשרנוביץ זי"ע והיה סר לבית רבינו ומבקר בהיכלו ובשובו התבטא בהתפעלות יתירה אודות זכרונו המופלג והנדיר, לא פעם היה פונה ליהודים בבית הכנסת ומזכיר להם כי בימים הקרובים יחול יום היא"צ של בן משפחה זו או אחר.

את ביתו בישראל הקים עם רעייתו הרבנית הדגולה והחשובה מרת אסתר רחל ע"ה בתו של הרה"ק המפורסם רבי ישראל סג"ל מבאקוי זי"ע בן אחר בן להגאון הט"ז ווחוטר גזעו של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, ושל הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, שעמדה לצידו כאשת חבר וכאשת חיל ובזכות התמסרותה המופלאה היה יכול להקדיש את כל כוחותיו ועיתותיו להתעלות בתורה ובמדרגות רמות ונשגבות,

למרות שאדרת ההנהגה והאדמורו"ת נכונה לו מדור דור, סרב רבינו לעטרה שהלמה את מידותיו הגדולות, ושיקע את ראשו ורובו בתורה ובעבודת ה' ובכח התמדתו המרובה יחד עם מתנת שמים נפלאה של זכרון נדיר וכשרונות מבריקים עלה והתגדל כחד המיוחדים שבגאוני הדור.

זכתה העיירה וויקנא שבמחוז בוקבינה, שרבינו יעלה ויתעטר בה בעטרת הרבנות ומשם זרחה שמשו בכל עוז לכל קצוי ארץ רבים מגדולי הרבנים נהגו להתכתב עימו. בקביעות במשא ומתן בהלכה ולדבריו השקולים היתה השפעה מכרעת על שורה ארוכה של פסיקות חשובות בכל חיי היהדות באותה תקופה.

"המאור הגדול" כך מכנהו בלשונו הזהב הגאון האדיר רבי שלום מרדכי הכהן מברעזאן המהרש"ם אשר מעטר את רבינו בתואר רם ונשגב זה במכתביו אליו ובהסכמתו לספרו בה הוא כותב יד שלוחה אלי מאת ידידי הרב המאור הגדול החריף ובקי החסיד בנן עול קדושים וכו', בנוסח דומה למדי מכנהו הגאון האדיר רבי אברהם מנחם שטינברג זצ"ל בעל המחזה אברהם מבראדי, הנה יד שלוחה אלי מכבוד הרב המאור הגדול החריף ובקי החסיד שלשלת היחוס והמעלה כש"ת וכו' ,בעקבותיהם דורך גם הגאון הנודע והמפורסם רבי חיים מרדכי ראללער זצ"ל רבה של ניאמץ שברומניה בעל שו"ת באר חיים מרדכי שבמכתביו התכופים לרבינו הוא מכנהו הרב המאור הגדול זקן הוראה זקן זה שקנה תורה ויראה וכו'.

כן עמד רבינו בהתכתבות קבועה וממושכת עם רבנים נודעים ואדירי תורה, דוגמת הגאון האדיר רבי דוד מנחם מאניש באבד זצ"ל אבד"ק טארנופול ובעל חבצלת השרון, אשר אף הוא מתנבא על רבינו בסגנון זהה שלום אשיב לכבוד הרב המאור הגדול חריף ובקי משנתו זך ונקי זק"ן וקנה חכמה מגזע צדיקים כש"ת וכו' ,כן התכתב רבינו עם הגאון האדיר רבי מאיר אריק זצ"ל שאף הוא הירבה להעריכו ביותרת הכבוד, עם הגאון הגדול רבי דוד הלוי הורוויץ זצ"ל אבד"ק סטאניסלב בעל קול יהודה שמתכתב תכופות עם רבינו בחביבות יתירה ובידידות מופגנת הגאון האדיר רבי יהודה לייב צירלסון זצ"ל אבד"ק קישנוב וראש הרבנים בבסרביה, הגאון האדיר רבי אברהם יעקב הורביץ מפרוביזנא בעל שו"ת צור יעקב,

בוויקנא ישב עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד אז נמלט מחמת המציק למדינת מעהרין, ורק כשוך חמת המלחמה שב לבוקבינה עם פטירתו.

עם פטירתו של הגאון הנודע רבי בנימין אריה וייס זצ"ל רבה של טשרנוביץ בעמח"ס שו"ת אבן יקרה נתבקש רבינו להגיע לשכון כבוד בעיר ולשבת בה על כס הרבנות הרם, רבינו נעתר להפצרות בני העיר ועבר לשכון כבוד בטשרנוביץ, אך סרב לענוד לראשו את כתר הרבנות רבינו נתכהן כראב"ד העיר ובמעמדו הזה נשא בעול מערכות הדת המסועפות של אותה עיר ואם בישראל וכפי שהיטיב להגדיר זאת כקש"ת האדמו"ר מנדבורנא חדרה שליט"א שהכירו ועודנו זוכר את דמותו של רבינו ותיארו כמי שנשא פ' אלפים מישראל על כתפיו, כי רבינו הוא זה ניווט את כל עניני הכשרות והשחיטה השבת והמקוואות וכל דבר קשה הביאו לפניו ועל מוצא פיו התנהלו חיי הדת בעיר הגדולה.

טעורנוביץ שהיתה מעוז של המשכילים שימשה כר נרחב להרבה פורקי עול ומסיבה זו כנראה לא רצה רבינו לקבל על עצמו את כתר הרבנות של העיר הגדולה, עם כל זה לא נח ולא שקט ופעל גדולות ונצורות בביסוס תהומי הקדושה והטהרה בעיר לא חת מפני איש וקיים בעצמו את הלא תגורו כשאמר לכל אחד את דעת התורה הברורה בעוז ובתעצומות ומידת האמת היתה נר לרגליו, סיפר הרה"ח ר' דוד טירהויז ז"ל שהיה נוכח עת בא לפני רבינו ראש הקהילה העירונית ובישר לו כי אביו נפטר וביקשו להשתתף בהלוויה ולשאת הספד האיש היה תקיף ועל פיו התנהלו כל עניני הקהילה ורבים חרדו למוצא פיו אך רבינו נענה לו בארשת פנים שלווה אם אתה רוצה אבוא להלוויה אך הדבר היחיד שאני יכול לומר על אביך זו העובדה כי נפטר.

היה ידוע כאוהב ישראל וכתומך פעיל בישוב ארץ ישראל ואף פעל רבות במסגרת הארגונים החרדיים של אותם ימים שעסקו בישוב ארץ ישראל ושתמכו בעניי הארץ.

בטשערנאוויץ הוכר לא רק כגאון אדיר וכפוסק דמריה סייעיה, אלא אף כקדוש ה' שרבים פנו להתברך מפי קדשו ואף נושעו מברכותיו, סיפר לנו פעמים רבות הרה"ח ר' שבתי שנהב ז"ל כי הוריו הגיעו לרבינו לבקש את ברכתו לאחר שאמו הפילה פעם אחר פעם בימי הריונה ולא השלימה את ימי עיבורה, רבינו ציוה על האשה לחגור חגורת ס"ת ובירכם והבטיחם שיזכו לבן זכר שיאריך ימים ואני הוא אותו ילד שנולד מברכתו של אותו צדיק היה ר' שבתי מסיים את סיפורו בהתרגשות ובדמעות.

היה יושב ספון במעון קדשו שעות ארוכות וממושכות כשראשו שקוע בתוך הגמרא ואין הוא חש בנעשה סביבותיו, סיפרה דודתנו מרת אסתר רחל ליבא שתחי' כי ראתה פעם את הסבא בימי נעוריה כשהוא ישוב ליד הגמרא ולידו קערת מעות מידי פעם נכנס לחדר יהודי עני ורבינו נותן בידיו מטבע לצדקה מבלי להרים את הראש מתוך תלמודו, הנערה הבחינה כי הלך עני מסויים שב על עקביו יותר מפעם אחת וכי הוא עושה הקפות פעם אחר פעם ובכל פעם רבינו נותן לו מטבע הגונה מבלי משים, הילדה פנתה בתהיה אל הסבא הגדול שהרגיע את רוחה הסוערת מה לך ילדתי אם יהודי מגיע לבקש יותר מפעם אחת מן הסתם הוא זקוק לכך.

סיפר אאמו"ר זצ"ל כי מנהגו של רבינו היה לקום בכל יום באשמורת הבוקר בעוד אישון ליל בשעה מוקדמת ביותר והיה מתיישב ולומד טור בית יוסף מדי יום ביומו כדי להתגבר על צינת הליל העזה היה נוהג להתחמם בהשתפכות הנפש באמירת נשמת בנוסח ויזניצאי משתפך ולוהט.

היה נערץ ונקדש בכל חצרות האדמורי"ם בבית רוז'ין וויזניץ עימם עמד בקשרים הדוקים וקרובים בספריו ניכר כי כל אימת שהוא מזכיר את שם קדשו של הסבא קדישא הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע הוא מזכירו בסילודין וביותרת הכבוד בתואר רבינו וכמו כן נהג כל אימת שהוא מזכיר את צאצאיו הק' ממשיכי שושילתא דדהבא לבית רוזין וויזניץ, אביו של רבינו המחבר הרה"ק רבי חיים שמעון מטלוסט זי"ע וסבו הרה"ק רבי דב בערצי מטלוסט זי"ע עם היותם מכהנים באדמורו"ת נסעו בקביעות אל מרן הסב"ק מרוזין זי"ע.

ואף רבינו המחבר זצ"ל הניח בצד את כל פאר יחוסו הרם ונתקשר בקשר אמיץ אל שני בני הסב"ק מרוזין הרה"ק אדמוה"ז מסדיגורה זי"ע, ,והרה"ק אדמוה"ז מטשורטקוב זי"ע וכן עם גיסם שאר בשרו הרה"ק בעל הצמח צדיק מויזניץ זי"ע, בספריו אף מביא אמרות נדירות מפיו של ש"ב הרה"ק אדמו"ר רבי ברוך מויזניץ זי"ע בנו של הצמח צדיק זי"ע, כן ידוע על קשריו הקרובים ושופעי הידידות עם ממשיכי השושלת הרה"ק אדמו"ר בעל אהבת ישראל מויזניץ זי"ע, ואחיו הרה"ק אדמו"ר רבי חיים מאנטיניא זי"ע.

רבינו שמר על קשר הדוק וקרוב עם מרן אדמו"ר הזקן מסדיגורה זי"ע ובספרו אף מביא אמרות ששמע מפי קדשו קשר זה נמשך גם אחר כך אצל בנו הרה"ק בעל האור ישראל מסדיגורה זי"ע שרבינו נסע אליו ושמר על קשר קרוב עימו לאורך שנים קשר שנמשך אף עם צאצאיו וממשיכי דרכו בהנהגה.

נסע כחסיד מן המנין אל מרן אדמו"ר הזקן מטשורטקוב זי"ע שהאריך ימים עד לשנת תרס"ד חיבבו וקירבו מאד, לאחר פטירתו המשיך לנסוע אל בנו הרה"ק רבי ישראל זי"ע שקירבו וכיבדו עד מאד באחד מביקוריו של הרבי מטשורטקוב בטשערנאוויץ הלך רבינו לשולחנו הק' בליל ש"ק ובאמצע אמירת שלום עליכם התמוטט לפתע ואיבד את הכרתו, נוצרה מהומה מסביבו ורופא הוזעק מיד למקום אך הרבי כלל לא הבחין בנעשה והמשיך באמירתו רק לאחר הקידוש ניגש אליו הרבי וכששמע כי הרופא שהוזעק אליו קבע כי כבר אין מה לעשות הזליף לפיו של רבינו טיפות מיין הקידוש שנותרו בגביע ורבינו שב במהרה להכרתו מקורבי הרבי שמעוהו מפטיר בלחש הן מישהו צריך ללכת אם כן ילך הרופא הנכרי, וכך הוה לאחר מכן כשביקר הרבי בדרוהביטש ופגש את מחותנו של רבינו זקננו הרה"ח ר' אלימלך שרגא בקנרוט ז"ל אמר לו הרבי בחיוך היה לנו עגמת נפש עם המחותן שלכם בשבוע שעבר.

רבו הקדוש מטשורטקוב ציוה עליו להיותו בעל זכרון נפלא להדפיס ספר עובדות וסיפורים שידע נאמנה את אמיתותם ומקוריותם, ורבינו אמנם כתב והדפיס את הספר אהלי צדיקים הכולל בתוכו עובדות מקוריות וימי זכרון של צדיקים בהתאם לפקודת רבו הק' ספר זה אמור היה להיות גדול יותר בהיקפו אך לא נסתייע הדבר בידו לאחר שבבית הדפוס שלטה בו יד זרים שגנבו חלק גדול מגליונותיו ולכן יצא במתכונת מצומצמת עד היום הזה משמש הספר כמקור נאמן וחשוב לתולדותיהם של אבות החסידות.

עד יומו האחרון נשא במשא העם לשואליו דבר ולא שינה במאום ממלאכת קדשו ומסדריו התכופים כמימים ימימה ביומו האחרון ממש עוד ענה לשאלה בהלכה עד שהשיב נשמתו הטהורה ליוצרו ביום ח' אלול תרצ"ו ונטמן בבית החיים בטשערנאוויץ שם הוקם אהל מיוחד על קברו ידידו ורעו הגאון הגדול רבי חיים מרדכי ראללער זצ"ל רבה של ניאמץ שברומניה בעל שו"ת באר חיים מרדכי הגיע במיוחד להלוויה ונשא מספד תמרורים שהרעיד את ליבות אלפי המלוים בקול נהי ובכי.

חיבר ספר על התורה שם משמעון. ועל המועדים מקור חיים. אהלי צדיקים. בית יהודא .קול יהודא.

[ליקטתי מהקדמת הספר שם משמעון שנכתב על ידע רבי אלימלך שפירא ואחיו שיחיו]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון