הילולת הרה"ק רבי פנחס שפירא מקאריץ זי"ע י' אלול תפ"ה – תקנ"א
שמעתי מזקנים כי הוא (הרה"ק רבי פנחס מקאריץ) ז"ל חשוב מאוד בעיני הבעש"ט זי"ע, עד שקודם פטירתו כששאל הרב רבי יעקב מאניפאלי את הבעש"ט ז"ל על מעלת תלמידיו הק', שאל אותו גם על זקיני הרב רבי פנחס מקאריץ זי"ע, והשיב לו הבעש"ט "על איש גדול וקדוש כמוהו אין לך לשאול" (תורת אבות מאנסטערטש). וקרא עליו המגיד הק' ממעזריטש הפ' "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה".
בדור הנפילים הלא המה החבריא קדישא של מרן האלקי הבעש"ט הק', מבחירי התלמידים ואשר נחשב במידה מסוימת אף כתלמיד חבר, היה רבינו הקדוש רבי פנחס זי"ע מקאריץ אשר לשמעו חלו וזעו כל הדור ההוא מתוקף קדושתו וצדקתו.
ראשית ימיו
רבינו הקדוש נולד בשנת תפ"ה לאביו הגאון הקדוש מוה"ר אברהם אבא שפירא שהיה מחשובי הרבנים אשר במדינת ליטא, בנו של הרה"ק רבי פנחס שפירא משקאלב, אשר היה מגיד מישרים ורבים השיב מעוון, מגזע היחס של המגלה עמוקות וזקנו בעל מבוא שערים. אודות מה שזכה אבי רבינו לנשמה קדושה כזו "נשמה אשר באה לעולם פעם אחת לת"ק שנים לתיקון העולם" (שמע שלמה), יסופר, כי אביו היה פעם בבוקר בדרכו לתפילת השחר ויפגע בו ערל א' ובידו חתיכת זהב שמצא בקרקע ויחפוץ למכרו לו במחיר הקרן ממש, ורבי אברהם בצדקתו נהג מעולם שלא לשוח שיחת חולין קודם התפילה, ולכן רמז לגוי שיחזור אליו אחר התפילה. אך בנתים מכר הגוי הזהב לאיש אחר שנתעשר מזה עושר רב. ויהי בלילה הגיע אליו אביו רבי פנחס בחלום, ואמר לו שנתעורר רעש גדול בשמים על שעמד במנהגו הטוב ולא הפירו מחמת בצע כסף, ובזכות זה יוולד לו בן אשר יבהק אורו כזהב בכל העולם (אהלי צדיקים). ובאותה עת כשנשרף בביתם מגילת היחס המפוארת שהי' להם, ניחם רבי אברהם אבא את זו' ואמר לה "עוד יוולד לנו בן וממנו יתחיל יחוס חדש למשפחתנו" (תורת אמת).
ויגדל הילד ויתעלה מעלות רמות בתורה ועבודה עד כי גדול מאוד, ומחמת חששו שיופרע מסובביו שם רבינו סוגר על פיו ולא שח מאומה עם הבריות, עד אשר קראו לו דער שטימער בחור (הבחור האילם). אמנם פ"א התגלה טיבו בעת אשר נחלץ לעזרתו של איזה יהודי שהיה לו הרהורי אפיקורסות, ששח ליבו לפניו, ורבינו פתח את פיו בחכמה והוציא לאור תעלומה ונודע כי גדול בישראל שמו ותפארתו (שיח שרפי קודש). מנעוריו היה רבינו שוקד בתורה ואף בחכמות שונים היה בקי ומופלג כאשר סיפר רבינו ע"ע. כן היה בקי במורה נבוכים להרמב"ם כאשר אמר "עבורי כתב הרמב"ם את ספרו זה" (ליקוטי אמרי פנחס כא). בהגיעו לפרקו נשא בזיוו"ר את הרבנית חנה מק"ק חמעלניק, ובזיוו"ש נשא את הרבנית מרת טריינה בת רבי יונה ווייל מסלאויטא, אשר הי' מן בני היכלא קדישא של הבעש"ט הק'. אחר נישואיו הוסיף רבינו לשקוד על התורה ועל העבודה וכבר אז יצא טיבו והתפרסם כצדיק נשגב בעל שיעור קומה וכחכם הרזים למעלה משכל אנושי.
בדרכי החסידות
בתקופת מגוריו בעיר מירפאלי נתוודע רבינו ונתדבק באור הצחצחות של הבעש"ט הקדוש בעקבות איזה סיבה, ומאז העיד רבינו (ליקוטי אמר"פ רב) "שמיום שהייתי אצל הבעש"ט עזר אותי השי"ת על דרך האמת", עוד אמר "פעם הייתי מתפלל ושיני נשרו מפי, אבל עדיין לא הייתה זאת אמ,ת עכשיו הוא באמת". ובעקבות חלום משמים נמשך אף אביו רבי אברהם אבא לדרך החסידות. ורבו הבעש"ט הק' היה כמים פניו אל תלמידו הק' באהבה והערכה גדולה, כאשר יסופר שפ"א חלה רבינו והוצרכו להקיז לו דם, ואמר הבעש"ט הק' לרופא "הזהר להקיז מהמקום הנכון שאם לא כן כאילו פגעת בליבי" (מאמר מרדכי). וידוע שאף חיותו של הבעש"ט הק' הי' תלוי בטבילתו של רבינו, (שבחי הבעש"ט). והגם שהיה אצל הבעש"ט פעמים ספורות או ב"פ פעמים או שלשה, נחשב כתלמיד חבר אליו וקיבל מהבעש"ט ג' דברים, ואמר שאף הבעש"ט קיבל מאתו ג' ענינים (אמרי פנחס). אח"כ עבר רבינו לעיר פולנאה, שם עבד את קונו בהצנע לכת והתפרנס ממלמדות, וקראו לו שם "המלמד השחור". אמנם מהצדיק הקדוש "רבי לייב מוכיח" מפולנאה לא הצליח להסתיר גדלותו, והוא הפליג בקדושתו של רבינו וקרא עליו בהתפעלות ש"רוח אלוקים דיבר בו". ופ"א כשהלך רבינו במסי"נ למקווה, ונפל עליו קורה כבידה ונמחץ למוות ר"ל, נשא רבי לייב את עיניו למרום וקרא "רבוש"ע אם תשיב את נשמתו של אברך זה, הנני מבטיח לך ממנו הרבה נחת", ותחי רוח רבינו (שם ס"ד). מפולנאה עקר רבינו דירתו לקאריץ ושם עסק כל ימות השבוע בביהמ"ד בתורה ועבודה, ושם החל אורו לזרוח לארץ ולדרים.
רועה נאמן
טרם פטירתו של הבעש"ט מן העולם, כבר העיד בפני תלמידיו אשר אחרי פטירתו יוכלו ליסע לרבי פנחס. ואמרו חסידים שהבעש"ט השאיר ג' יורשים המגיד ממעזריטש ירש את התורה רבי מיכל מזלאטשוב את הקדושה ורבי פנחס מקאריץ את החכמה. (אמר"פ שס"ה)
אז החלו ליסע לרבינו הרבה חסידים, ואנשים עשה לדרוש את דבר ה', ורבינו אשר חשש שהדבר יפריענו מעבודת השי"ת ניסה להתנגד לזה, אך גילו לו משמיא שמוכרח לזה (אבן שתי'). אז החל רבינו להנהיג את ישראל והוא בן ל"ה שנה בלבד. ויסופר אשר היו שני תלמידי בעש"ט אשר חפצו לתהות על קנקן האברך הצעיר שהרהיב עוז להנהיג עדה, האחד הוא הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא, אשר היה ראשון תלמידי הבעש"ט, שאחר שראה אצל רבינו בתפלת שחרית של שבת כאשר בתפילת "הכל יודוך" "ראיתי שהתקשר עם כל הנבראים שבעולם וכולם הודו עמו להשי"ת", ואז נחה דעתו, ואף הפליג עליו ואמר "שדיבוריו של רבינו הם 'בליץ' (ברק) מעולם האצילות" (אור הגנוז). והשני הי' רבי ישעי' מדינוביץ שאף הוא אמר בתחילה "שיאריך ימים גם אנו הכרנו קצת את השי"ת", ואחר שעבר עליו שבת בצל קורת רבינו "שיבח את רבי פנחס מאוד ואמר שאין כמוהו" (אמר"פ כ"ב).
חבריו הקדושים צדיקי הדור כולם כאחד העריצהו ורוממהו עד לאחת, הה"ק רבי צבי בן הבעש"ט שיבחו מאוד, ואמר "שלולא רבי פנחס מי יודע לאן היו עצמותיו מגולגלות". והמגיד הק' קרא עליו הפסוק "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרה". עוד אמר שהוא מעולם הטעמים וע"כ הי' גאון ועמקן ובעל סברא (כתבי ר"י שו"ב). והרה"ק רבי לייב שרה'ס אמר עליו "שהוא המוח של העולם ובדבר אחד הוא חד בדרא" (סיפורי צדיקים מ"ו). והרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנוביל נסע אליו כמפעם לפעם והיה קורא לרבינו פילוסוף אלקי, ממעל, (אהלי צדיקים), והרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק אמר עליו "שראיית פניו היא סגולה ליראת שמים". והה"ק בעל תולדות יעקב יוסף הגם שהי' גדול ממנו הרבה בשנים, הפליג מאוד בגדלותו ואמר "שמיום שנסתלק הבעש"ט לא ראיתי מי שמתפלל כמוהו". ועל תפילתו העיד גם הרה"ק בעל התניא זי"ע שהמגיד הק' ממעזריטש פ"א אחר נעילה סמך ב' ידיו על החלון ושהה זמן כביר, ואח"כ אמר "המתנתי עד שהרב רבי פנחס השלים תפילת נעילה ותפילתו בוקעת אווירים ורקיעים" (כתבי ר"י שו"ב -סיפורי הרמ"ח).
עבודתו בקודש
רבינו התייחד בעבודתו הקדושה בתיקון המעשים והמידות לפני הכל, וביותר במידת האמת והגאווה, שעמל רבינו ביותר לזככו ולטהרו מכל שמץ ופגם, וכשם שהעיד תלמידו הגדול הרה"ק מבערשיד, שלימים אף הוא התייחד בעבודה זו, "בשם הרב ז"ל העולם סוברים שנעשיתי צדיק דא ארום אדער דא ארום (כך או כך), דער עיקר איז מידות שהשגחתי על עצמי מאוד בענין המידות, וכללות המידות הם גאות ושקר (אמר"פ שער טהרת המידות ד). כן היה רבינו מדקדק מאוד בהלכה על כל קוץ ובפרט על תפילה בהשכמה, וכנודע אשר הי' פעם קיטרוג על תלמידי הבעש"ט הק' עקב אשר התעצמו נגד הסט"א לקרב הגאולה, והס"מ קיטרג בענין ביטול זמן התפילה וכן ביטול תורה, ומכיוון שרבינו היה שלם בענינים אלו הציל על הכלל כולו (מגדל עז). וכן בעשה טוב היו מושתתת דרכו על ג' עמודים, אמת שפלות ואמונה כפי שנראה מפיו ומפי כתבו.
אחר מגוריו בקאריץ עבר רבינו לאוסטראה, ושם התגורר יותר מכ' שנה ופעל שם הרבה מאוד ואותותיו ומופתיו הרעישו תבל ומלאה לא פחות מרבו הבעש"ט, כך אמר תלמידו הה"ק רבי רפאל. עוד אמרו על רבינו שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלות וחמורות וגזירות שוות תקופות וגימטריאות שיחות מלאכי שרת שיחת שדים ודקלים וכו' כריב"ז בשעתו, מגודל עומק תבונתו וחכמתו(אמר"פ ושם).
סילוקו של צדיק
בסוף ימיו אחרי שנת תקנ"א, אחר שפעל רבינו יחד עם ריעו רבי לייב שרה'ס לביטול כוחות הרע וביטול כח הקיסר הצורר יוזף וגזירותיו הקשות, התעורר רבינו לעלות ולחונן את עפר ארץ ישראל, אמנם בעזבו את אסטרהא נענה ידידו הה"ק רבי לייב מסופקני אם יובילוהו רגליו לארץ הקודש. בדרכו בערים שונות יצאו כל צדיקי הדור ובינהם הרבה מתלמידיו להפרד מעליו, אמנם בעת שהותו בטראסניץ בקיץ תקנ"א חלה רבינו מאוד ואמר כי רואה שאין מניחים לו מן השמים ליסע, ובמקומו יסעו תלמידיו הק' רבי יעקב שמשון משיפוטיווקע ור"ח מקראסנא. רבינו חזר לשיפטווקא מקום מושב בנו הרה"ק רבי יהודה מאיר, שם הכביד חוליו וביום העשירי לחודש אלול יצאה נשמתו בטהרה במילים "מים חיים" ומנו"כ בעיר שפיטווקא.[באדיבות מכון נחל אדניך זוטשקא]
מתורתו
בספר אמרי פנחס (שער ד' שבת ומועדים) כתב וז"ל:
"ומלאכים יחפזון בר"ה. וקשה מה המורא שלהם, הלא אין חוטאים ח"ו. ותירץ דבאמת מלאכים הקדמונים כמו מיכאל וגבריאל באמת אין להם לירא, אך המלאכים החדשים הנבראים מעשיית מצוה שעושים בני אדם [וכשעומדין] בראש השנה לדין אם עשו המצוות בשלימות בלי שום חסרון לכשימצאו חסרים גם המלאכים הנבראים מהם חסרים, זה חסר יד וזה חסר רגל, [זה סומא וזה אלם וכדומה לכך יראים ובר"ה היא עדיין ביד האדם לתקן זה ולשוב בתשובה ולהשלים מעשיו] ע"כ יש לדאוג אף אם אין לו עבירות, כי מה יעשה לעוה"ב כשיתנו לו הבעלי מומים הנ"ל. ועד"ז אמר הוא נ"י שזה הפי' בגמרא שא"ל ר' אלעזר לתלמידיו ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. וקשה למה כל ימיו, וכי א"א שיהיה יום אחד בלי חטא, אך כתיב אין צדיק בארץ וגו' ופי' יחטא יחסר כמו קולע וגו' ולא יחטא, והאריך בענין בשם ספר הרב דפולנאה כמ"ש והיו חייך תלויים וגו' כי הקללות הם כולם ברכות, דהיינו בכל יום יתווסף לך חיות חדשה, שיתווסף דעת בעבודת השם ואז תשכיל שהעבודה של אתמול היתה חסרה, וכן בכל יום וע"ז צריך שישוב בתשובה כל ימיו"
