במדור הלכה יומית אנו מסיימים היום ערב ראש השנה שנת תשע"ג, את הפרק העשירי והמסיים של הלכות תשובה לרמב"ם

הלכה א'

הודיעתנו התורה שאם נעזוב התורה מדעתנו ונעסוק בהבלי הזמן, כעניין שנאמר 'וישמן ישורון ויבעט' שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה, שהם חיזקו ידיהם לבעוט, ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה, 'ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך', 'תחת אשר לא עבדת את ה'. נמצא פירוש כל אותם הברכות והקללות, על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה, ושמרתם דרכו, משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ונמצאתם זוכים לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה הנה חכמה ומעשים טובים אין לו במה יזכה, שנאמר 'כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בשאול…' ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ומשקה וזנות ודומה להם מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שייכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא. ונמצא שאיבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצווה שבהן זוכים לחיי העולם הבא. ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם ימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

קרא עוד:

[postim]

לפי שבאותם הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה", ונאמר 'ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו', ונאמר 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'. מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב ממשה רבנו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו, שנאמר 'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים', וסוף השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גירעון, הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.

הלכה ב'

אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהם, כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו, שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים. ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכים אותם לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.

העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בכלל. ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך'. ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה. וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה, עזה עד מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה דבר שהוא שוגה בה תמיד, בין בשוכבו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, ושוגים בה תמיד, כמו שציוונו, 'בכל לבבך ובכל נפשך'. והוא ששלמה אומר דרך משל, 'כי חולת אהבה אני', וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה.

אמרו חכמים הראשונים, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא, תלמוד לומר, 'לאהבה את ה"  ועוד כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה. ועוד אמרו חכמים, 'במצוותיו חפץ מאוד' 'במצוותיו' ולא בשכר מצוותיו. וכן היו גדולי החכמים מצווים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם בייחוד, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל טובה, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל כלום אלא מפני שהוא הרב, ראוי לשמשו, כלומר, עבדו מאהבה.

כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה, בא לשמה. לפיכך כשמלמדים את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדים אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלים להן רז זה מעט מעט; ומרגילים אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה.

דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר 'בכל לבבך ובכל נפשך' אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה על פי האהבה אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.

דברי הרמב"ם בסיום הלכות תשובה

בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר ראשון, בעזרת ש-ד-י. ומניין פרקים של ספר זה, שישה וארבעים פרקים, הלכות יסודי התורה, עשרה פרקים; הלכות דעות, שבעה פרקים; הלכות תלמוד תורה, שבעה פרקים; הלכות עבודה זרה, שנים עשר פרקים; הלכות תשובה, עשרה פרקים. עכ"ל

יהי רצון שבזכות לימודנו בהלכות חשובות אלו, נזכה באמת לשוב בתשובה שלימה לפני הקדוש ברוך הוא, ולעבדו מאהבה, ונזכה שימלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה, ולהיכתב בספרן של צדיקים גמורים לכתיבה וחתימה טובה, אמן.