דוד ברמן בטור מסכם של תוצאות הבחירות, לא ממהר להספיד את ממשלת נתניהו הבאה, ומוצא את האשמים

אם להאמין לתקשורת הישראלית היה בבחירות האחרות מהפך. ביבי שנוא נפשם הובס. הוכנע. נוצח. יעזוב את בלפור. בן כספית, רונן צור, יאיר לפיד, גיא פלג, וכל חברי השבט הלבן הזה, כל אחד בתורו עולה לשידור ופוצח בשירי שמחה הינה 'ניצחנו את הבחירות', 'הציבור מאס במשפחת נתניהו' 'ביבי עוד טרם מעכל אבל הוא מתחיל להפנים'… 'ומייעצים' לביבי ללכת לעסקת טיעון בכיד 'להינצל מכלא'.

הקרב על התודעה הוא דבר שלא כדאי לזנוח, הימין אכן חטף מכה, אבל בשום פנים אופן השמאל לא ניצח. לא הובסנו, ולא חוסלנו. ממש לא. כחול לבן אכן מפלגה עם 2 מנדטים יותר מהליכוד, אולם בצירוף מפלגות הלוויין, גוש הימין משמעותית הרבה יותר גדול השמאל. והערבים הרי אינם דה פקטו בגוש השמאל, כי אין שום תרחיש הגיוני שאי פעם יצטרפו לממשלת שלושת הרמטכלי"ם וממשלה ציונית בכלל.

אז במחילה ממכם, שונאי ביבי המקצועיים, הורידו קצת דיציבילים מהאווירה החגיגית הדמיונית, תפסיקו לזרות חול בעיני הציבור ובעיקר בעיני עצמכם, אתם עדיין רחוקים מאוד מניצחון !

המלחמה על התודעה

להבדיל, מלחמת יום הכיפורים נצרבה בתודעה ככישלון, למרות שלאחר ככלות הכל ישראל ניצחה במלחמה הזו באופן ניסי את כל אוייביה שוק על ירך. אבל התודעה זה מה שקובע, ובתודעה לאחר שהורגלנו בניצחונות על אנושיים כמו בששת הימים, הצליח השמאל להטמיע את מלחמת יום הכיפורים כאם הכישלונות, וחייבים לכן להחזיר שטחים.

הפסימיזם וראיית השחור הם בכלל חלק מהד.נ.א. המתירני מפונק של השמאל, שתמיד בכל דבר מדגישים את החלקים הפחות טוב, ושנים מהלכים אימים וכמה הכל רע ונורא כאן. אני קורה לאנשי גוש הימין, בלמו את צריבת התודעה הזו באיבה. השמאל לא ניצח. הוא רחוק מאוד מכך. חטפנו מכה בכנף, אולי יותר מבכנף, כי אין לנו 61 משלנו, אבל בין זה לתבוסה הדרך רחוקה ת"ק פרסה.

ברור שיש איזה שהוא תיקו, עם יתרון ברור לגוש הימין (ובל נשכח שכ-3 מנדטים ימינים נשרפו כצפוי אצל עוצמה), יציאה מהפלונטר לא נראה באופק, יצטרכו למצוא איזה שהוא נוסחה לממשלת אחדות, כשכל אחד ירד מצמרות העצים עליו טיפס.

אבל לפני שבוחשים ורוקחים תרחישים כדאי לשמאל ולכולם להכניס לראש כמה עובדות: הליכוד ובוודאי לא כחול לבן לא יחליפו את ביבי במישהו אחר בליכוד. וכחול לבן לא ייפרד מלפיד. ולהוציא מהחלומות שיהיו בחירות שלישיות. וביבי בשום אופן לא יסכים לרוטציה כשהוא לא ראשון. ובצדק הוא מייצג גוש הרבה יותר מגנץ. מכאן והלאה אפשר להמשיך לחשבן מה לעשות.

הפוסל במומו פוסל

עדת הצבועים לא מדלגים על הזדמנות להטיח בנתניהו כמה שהוא 'מסית' 'משסה' 'מפלג' ושאר מילים מן הסוג הזה. כשהוא בסך הכל משיב למחרפיו דבר, ומסביר את הסכנות שיש במדיניות שמאל. אבל אני מתאפק מלצחוק למשמע טענות אלו מפי אלופי ההסתה. מי הרים קמפיין כאן שכל כולו עסוק בפסילה וחרמות ובשיסוי נגד החרדים והמתנחלים (שכונו משיחיים)? אם לא אותו כחול לבן ובן בריתו החדש ליברמן?!

חשבון נפש בציונות הדתית

אין זה מתפקידי להתערב בנעשה במגזרים אחרים, אולם זה מתחיל להשליך על כולנו. צריך להגיד ביושר, הציונות הדתית מפוצלת ומרוסקת לחתיכות, לרסיסים ותתי רסיסים, מה בדיוק ההבדל בין רפי פרץ מהבית היהודי לסמוטריץ' מהאיחוד הלאומי, ונניח ויש אי אילו ניואנסים שונים, האם זה בכלל מצדיק מפלגה נפרדת, וכמה אנשים יש בדיוק לכל פלג כזה?

הבחירות החוזרות הללו באו בגלל דבר אחד, כי בנט לא עבר את אחוז החסימה בבחירות הקודמות. האיש הזה שהשתמש וזרק, נכשל ולבסוף הוחזר על ראש התורן, ואחראי גם שלעוצמה לא הוצעו מקומות הגונים, ודחק אותם ללכת לבד וכך לשרוף בכוונה תחילה כ-80 אלף קול, בבחינת גם לי וגם לך לא יהיה. לאו עכברה גנב אלא חורא גנב. בנט בפזיזותו חתום על כל הפיאסקו הזה.

איילת שקד היא למעשה המפסידה הגדולה בבחירות הללו, כל התקוות הגדולות שתלו בה, אכזבו מרות במבחן המציאות, מסקרים על מספרים דו ספרתיים – שלכן הוצבה בראשות ימינה, היא סיימה עם 7, פחות מבנט בבחירות לפני כ-4 שנים. (גם אז עוצמה רצו לבד עם אלי ישי ושרפו כ-130 אלף קול).

אני מקווה שלאחר מעבדות הניסויים שהם קבלו על חשבון שתי החבירות האחרונות, בו רצו שלל מרכיבי הציונות הדתית כמעט בכל הוויראציות הקיימות, כל אחד יכול כעת לדעת פחות או יותר מה בדיוק, אבל בדיוקי דיוקים, מה שווה הפלג שלו, ולהבא יתעשתו ויתעלו מעל הקטנוניות הזו, וישכילו סוף סוף לרוץ ביחד ולהפסיק להזיק לגוש הימין.

הערת אגב, לא שאני מסכים עם כלל הציונות הדתית, לטעמי בנט (ושקד) הם על גבול הרפורמה ממש ומסוכנים ליהדות, אבל לאחר הכל הם מחשיבים את עצמם כחלק מהציבור הזה, ומירב האנרגיות שלו מתועלים לעניינים מדיניים בטחונים, כך שכחלק ממפלגה דתית לאומית בממשלת ימין חרדים אפשר להירגע מהם.

הכי חשוב, ואני מאוד מקווה שזה יקרה, שהציונות הדתית תאסוף את השברים, זה גם חשוב לשמר את הרמה הרוחנית שעוד קיים להם, לבל ייכנסו לייאוש ולתהליכי חילון עוד יותר חמורים, ותעשה בירור פנימי אידיאולוגי עמוק, ותצליח לאחד את עצמה מחדש בהסכמות מכילות ורחבות אבל ברורת.