הלכה א'
עשרת ימי תשובה, שמם מורה עליהם שהם ימים מיוחדים לתשובה. וכל אדם מחוייב אז לשוב בתשובה שלימה לפני ה' יתברך שמו קודם בוא יום הגדול והנורא יום הכיפורים, שנאמר: "לפני ה' תטהרו". ונאמר: "דרשו ה' בהמצאו", ואמרו רבותינו ז"ל, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
קרא עוד:
[postim]
לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאם אינו יודע. וזו גם הסיבה קרבן אשם תלוי צריך להיות יותר ביוקר מקרבן חטאת.
וירבה בתורה ובמצוות ובצדקה וימעט בעסקיו. וכתב הרמ"ק ז"ל, שיהיו ימים אלו כמו חול המועד, שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית.
וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חבירו, אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העושק, ויפייסו שימחול לו.
הלכה ב'
ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שמו שיתנהג עמנו בחסידות. והאוכל כל השנה פת עכו"ם, לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל. וכדומה לזה.
בברכת המזון, יש נוהגים לומר "הרחמן יחדש" וכו', כמו בראש השנה.
נוהגים שלא לעשות נישואין בימים אלו.
בשבת שובה יש לקרות למפטיר אדם חשוב.
יש נוהגים שאין מקדשים את הלבנה עד מוצאי יום הכיפורים, שאז שמחים, ומקודם היו בדאגה. ויש אומרים דאדרבה, טוב לקדשה קודם, כדי להוסיף בזכויות. והכל לפי הזמן.
במקום שמצוי לקנות אתרוגים לולבים והדסים, נוהגים אנשי מעשה להיות זריזים מקדימים לקנות בימים אלו, כדי שתצטרף גם המצווה היקרה הזאת לזכויותינו.
