צילום: רפאל מורפורגו

הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הגה"ק רבי נתן הכהן אדלער זי"ע

היום הילולת מרן הגה"ק רבינו נתן הכהן אדלער כ"ץ זי"ע - כ"ז אלול תק"ס

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

רבינו נתן 'הכהן הגדול מאחיו', 'החסיד שבכהונה', נולד ביום עשרה בטבת שנת תק"ב, בפרנקפורט דמיין (גרמניא), לאביו רבי יעקב שמעון הכהן אדלער כ"ץ זצ"ל, ממיוחסי הכהונה, ומגזע בעל ה'ילקוט שמעוני'.

אודות שם משפחת אדלער מסופר: ביום כ"ב אלול שנת שע"ד קם בעיר פפד"מ אופה אחד בשם ווינצענטי פעטמילך שר"י עם כל בני אומנתו לפרוע פרעות ביהודים ולשלול שללם. יהודי העיר נמלטו אל העיר מגנצא הקרובה. כאשר הגיע השמועה אל הקיסר, שלח חיל וצבא רב להשיב את היהודים בהמון חוגג ולהושיבם בבתיהם. ביום כ' אדר שנת שע"ו חזרו היהודים אל העיר פפד"מ, ובראשם הלכו שני פרנסי העדה, אחד מהם נשא את נס הקיסר כנשר על גבו, והשני הכה בתוף לאות תרועת שמחה. מיום ההוא נכתרו שתי משפחות אלו יוצאי ירך הפרנסים האלו בשמות הכבוד 'אדלער' [נשר], ו'טרומלער' [מתופף]. לזכר מעשה ההוא נקבעה בפפד"מ יום משתה ושמחה הנקרא 'ווינצען – פורים'.

במעלליו יתנכר נער

בעודו רך בשנים וטל ילדות עליו הפליא רבינו את כולם בשכלו הצח והחריף, ובזכרונו הנדיר, והיה לילד  שעשועים לחכמי עירו. מסופר: בעודו כבן שש שנים קרא פעם בביהכ"נ את פרק איזהו מקומן בקול רם. וגער בו תלמיד חכם אחד: "אם הבנת מה ששנית, אמור נא לי: מה בין 'פר יום הכיפורים' 'לפרים הנשרפים'". ומיד השיב: "בין הבדים איכא בינייהו".

בשנת תקי"ב כאשר בא הגה"ק החיד"א זצ"ל לפפד"מ לכמה ימים, הציעו לו חכמי העיר לתהות על קנקנו של העלם המופלא נתן אדלער, ונאמר לו: כי הוא יושב באהל תורה משים לילות כימים, וזאת גורם לו כי תקפה עליו השינה קודם האיר היום, ועי"ז איחר כמה פעמים ובא לביהכ"נ אחר כבר גמרו הציבור התפלה. ויהי היום כאשר בעיניו ראה הגאון החיד"א כי בא הנער אחר עלינו לשבח, קרא אליו: "הנה נא ידעתי כי איש  אלקים קדוש עובר 'עלינו' תמיד" (ע"פ מ"ב ד ט).

בעודו כבן ט' שנים התנהג בקדושה ופרישות, וכבר אז לא פנה לבו לבטלה, כי אם בתורת ה' תמימה, ולבו פתוח כאולם, ונתגדל מאד מאד בתורה. תלמידו הג"מ ר' אברהם בינג זצ"ל העיד עליו: "מיום עמדו על דעתו לא הסתכל מבעד החלון, ומיום שנעשה בן ט' שנים לא הלך בחוצות, ולא נהנה מהעוה"ז אפילו באצבע קטנה". (הקדמה לחת"ס עה"ת עמ' ט הע' ה)

בתחילה למד רבינו אצל הגה"ק בעל 'פני יהושע' זצ"ל שהיה באותו עת אב"ד בפפד"מ. אח"כ למד אצל הגאון רבי משה ראפף ראב"ד דשם. אולם רבו המובהק היה ש"ב הגאון מו"ה ר' דוד טעבלי כ"ץ שיף זצ"ל, שהיה אח"כ רב האשכנזים בלונדון. רבו בתורת הנסתר היה הגה"ק רבי אברהם אבוש אב"ד פפד"מ. גם למד חכמת הטבע, ודקדוק לשון הקודש וארמית, והיה חריף ובקי עצום בכל חדרי התורה. ביותר הפליא עצה הגדיל תושיה והעמיק שאלה בקבלה, וחכמת הנסתר היה נגלה לפניו עד שעלה למעלה ראש על כל בני גילו וחכמי עירו.

בהגיע עת אפריונו נשא לאשה את מרת רייכל ע"ה, בת רבי פייש כ"ץ מגיסא ז"ל. אמה היתה בתו של הגאון רבי דוד שטרויס זצ"ל אב"ד פיורדא.

מרביץ תורה לעדרים

בעודו צעיר לימים, בהיותו כבן עשרים שנה יצא שמו לתהילה בכל המדינה וחוצה לה לגאון וקדוש, והתאספו אליו חכמי העיר, ובחורי חמד מכל המדינה לדלות מבארו הטהור תורה ויראת שמים.

וכך היה דרך לימודו: עפ"י רוב למדו תלמידיו בחדר החיצונה, וכאשר היה להם דבר הקשה הביאו אליו החדרה פנימה. והיה דרכו בקודש לפרש הסוגיה בע"פ גמ' תוס' וראשונים, ואח"כ ביקש מהם להגיד את קושיתם,  והשיבו: כי הרחיק להם כל הקושיות והספיקות ע"י פירושו.

רבינו הדריך את תלמידיו להיות זהירים מאד בכל מוצא שפתיהם. סיפר תלמידו מרן החת"ס זי"ע: פעם הוצרך לספר אחד שהיה בתוך חדר רבינו, ונכנס לחדר רבו, וביקש רשות לשאול את הספר לשעה אחת. אמר לו רבו לקחת סולם ולהורידו ממקומו, ותוך כדי ירידתו נזכר בקושיא אחת והציעו לפני רבו, וכדרכו עבר רבינו על כל הסוגיא לכל פרטיה, ופנים חדשות באו לכאן ואזלה לה הקושיא. וכבר עמד להיפטר מרבו, והספר עמו, חזר רבו וקראו: "משה, כבר עברה השעה שהיה מונח אצלך, לך והחזירהו למעלה על מקומו, ואשאילנה לך עוד הפעם".

להציל מרדת שחת

סיפור תלמידו מרן החת"ס זי"ע סיפור נורא איך הציל תלמיד אחד מרדת שחת. פעם קרא רבינו לתלמידו החת"ס להתלוות עמו. הם עלו על עגלה ונסעו מרחק רב, והגיעו למחוז חפצם בקפיצת הדרך כדרכו בקודש. שם בא לקראתם איש אחד. "שלום עליכם רבי ומורי" – קרא האיש – "אנה פניו מועדות"? "אליך" – השיבו רבינו. אמר לו האיש: "אשמח מאוד לחסותו בצל קורתי, יאבה מעכ"ה לסור שמה. ובעוד רגעים אחדים אבוא אחריך, כי דרך נחוץ לי מאוד מאוד". אמר לו רבינו "לא, אתה תבוא ג"כ עמנו". אמר האיש: "אנא אדוני, יסלח לי, כי הנו רואה שאחזתי דרכי שמה ואין לאחרה, כי נקראתי וממתינים לי שמה". אמר לו רבינו: "לא". ואמר להחת"ס: "משה'לי קחהו על העגלה". וידי משה הקטן נתגברו, וירם משה את ידיו ויקחהו אתו עמו, ונסעו אל ביתו, וכבואם החדרה סגרו הדלת אחריו. הוא בכה ויתחנן שיניחוהו לילך, ולא הועיל, ויצעק: "וכי ח"ו כגנבים ושודדים באו עלי". ולא שמעו אליו עד לערך שעה קלה, כשנח רוחו התנפל וישתטח לפני רגליו על הארץ, ויודה ויתחרט ויבקש מחילה מרבינו: "אנא שארי לי מארי, שזה כמה שתבעוהו לדבר עבירה, ותמיד השתמט, אך כעת תקף וגבר עליו יצרו, ויקבע זמן ועידן, ויבוא לעשות מלאכתו". אמר לו רבינו: "גם אני ידעתי, ולכן באתי אליך, בהיותי מיודעך ומכיר תומתך וגדולתך בתורה, ולכן באתי אליך למנעך, כמו שנמנע יוסף הצדיק ע"י שראה צורת אביו".

מדרגותיו הנוראים

רבינו היה שפל ברך וענותן עד אין חקר, והרחיק עצמו מכל ענין כבוד וגדולה, ידידיו הבעלי בתים קראוהו בשם 'מר אדלער', ואף לתלמידיו צוה שלא יקראוהו כי אם 'ר' נתן' על שמו. דיבורו היה בהכנעה ונחת עם כל אחד ואחד הן במילי דאורייתא הן בדברי רשות, לא דיבר ברעש ובסערה. מעולם לא שמעו ממנו לשון מדברת גדולה כגון: 'זה המחבר טעה', וכדומה. רק אם שמע מאחד דבר גנאי על תלמיד חכם אז גער בו בנזיפה. גם כשהיה לו ויכוח בדברי תורה נגד חבריו לא ברעש ידבר.

ביתו היה פתוח לרוחה יומם ולילה, והוא הפקיר את כל אשר לו, למען לא יכשל שום אדם באיסור גניבה בחפציו. לא נמצא שעה אשר לא ישבו בה חכמים ותלמידים אפילו בליל שבת ויו"ט. גם בלילה לא שכב לבו, והיה כל מבקש דבר ה' בא אליו, הן קודם חצות הן לאחריו, כי מעולם לא עברה עליו חצות לילה בשינה.

על גודל ענוותנותו מסופר: כשהגיע ההפלאה לפפד"מ לכהן ברבנות, בכל פעם שהיה לו דבר קשה, הן בעניני הלכה, והן בעניני הקהילה, ולא ידע לשום עצות בנפשו, ביקר את רבינו בביתו לשאול את פיו ולהתייעץ עמו, עד שרבינו ברוב ענוותנותו אמר לו: " כי לא נאה מהרב דפ"פ שיטריח עצמו ולבוא בכבודו לבית בעל בית איש המוני ליעץ עמו. הלא אדוני לא צריך לא לי, ולא לתורתי, ולא לעצתי. ואם בכל זאת רצון אדוני לדבר עמי, אז יקרא ואני אענה, ואבוא להיכלו כבוד אומר כולו, אף כחצות הלילה".

אמר רבינו: מיום עמדו על דעתו, לא שכח מה שלמד, ומטעם זה לא כתב חידושי תורה שלו על הספר, כי אמר שמה שהתירו חז"ל לכתוב דברים שבע"פ, הוא משום עת לעשות, שהתורה משתכחת בע"ה, והוא לא שכח מה שלמד, ע"כ לא העלה חידו"ת שלו על הספר, רק סימנים נתן לעצמו בנקודות ותיבות.

פעם אמר הרה"ק רבי חיים הלברשטאם מצאנז זי"ע להגה"ק ה'מכתב סופר' זצ"ל: "אין חידוש כל כך שאביכם החת"ס נתעלה לגדול וקדוש אשר לו דומיה תהלה, כי רבו היה רבי נתן אדלער, אשר עליו שמעתי ממורי הקדוש רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע, ששמע מפי הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע, שאמר: "כי זה רבות בשנים לא באה נשמה קדושה לעלמא הדין כמו רבי נתן אדלער, זולת הרה"ק הבעל שם טוב זי"ע".

פעם אחת ישב תלמידו מרן החת"ס במסיבת ת"ח, ודיברו על גדולת רבינו. אמר אחד מן המסובין: "הוא היה מלאך ה' צבאות". מיד אמר החת"ס: "וואס איין מלאך? ותחסרהו מעט מאלקים". סיפר ה'מכתב סופר' זצ"ל: פעם כתב את תולדות וקורות ימי חייו אביו ההח"ס. בהגיעו לרבו רבינו נתן, וחפץ לכתוב מי ומה היה רבו, בא אל הקודש פנימה לשאול את פי אביו, שיספר לו: עמד החת"ס מכסאו, ואמר: "אני אינני מהמגזמים, שאלתני מה היה רבי, מה אומר לך על זה, אך את זאת אגיד לך, שלא היה מלאך בקי כ"כ בשבילי דרקיע כמו רבי".

בסוף ימיו התבטא הח"ס: "ווער געקאנט האט דען כהן אונד דען לוי, דאס גדלות אונד דאס עניוות, אונד זעהט אן די הייטיגע וועלט, ווייס איך ניכט וויע מאן לעבען קאן", ע"כ. [-מי שהכיר את הכהן (רבי נתן אדלער זצ"ל) ואת הלוי (בעל ההפלאה זצ"ל), את הגדלות ואת הענוה, ורואה כעת את הדור הזה, איני יודע איך אפשר לחיות] (הגרי"נ שטערן זצ"ל בשם זקנו הגאון רבי זעקל פאלאק זצ"ל).

סיפר מרן החת"ס: פעם אמר רבינו: "ניכט בחנם זאגט מען פאלנישע האבין קיין דרך ארץ נישט, אבל כן הוא, כי בעת שיש לי עליית נשמה בגן עדן, תמיד הנני רואה שמה מכבר את שני האחים היקרים הר"ר אלימלך והר"ר זושא. פעם אחת הגעתי לגן עדן כשהדלתות עדיין היו סגורות, ומיד כשנפתחו הדלתות כבר מצאתי שם את שני האחים הקדושים, מהיכן נכנסו איני יודע, אבל הם כבר היו שם, לא לחנם אומרים שאנשי פולין אין להם דרך ארץ, הם לא המתינו עד שיפתחו הדלתות". (אהל אלימלך ריג)

עזיבתו את פפד"מ

בשנת תקל"ט בעת שלמד רבינו עם תלמידו בחדרו, אשר על העליה, ולמטה בשער הבית עמדו שם חתן וכלה ושחקו והתלו יחד, והמה בני עשירי העיר. דבר זה היה כקוץ מכאוב לרבינו אשר שמעם מלמטה למעלה, וע"כ ציוה על תלמידו החת"ס: "לך רד העד בהם, שילכו לדרכם ולא יהתלו לא יצחקו זה עם זה". וירד משה והתרה בם, אולם הם לא שמעו לקולו, עד שציוהו רבו שנית שיתרה בהם ויזהירם, כי מרה יהיה להם באחרונה, אם לא יתנו אוזן קשבת לדבריו. התלמיד עשה שליחותו, והחתן הזהירו: שאם יבוא שוב יכהו מכה רבה. ומשה עלה למרום, וסיפר לרבו את אשר הזהירו החתן בהבטחה נאמנה, ורבו שלחו שוב פעם שלישית, והחתן השפל הלזה קיים מאמרו, וברכו במתנת יד. החת"ס בא חזרה אל רבו בפנים זועמות, ובשאלו רבו: "מה זאת", השיב שקיים פסקו, ולמראה עיניו ישפוט רבו על האות והמופת בלחיו ועוד רשומו ניכר, והטיב חרה לרבינו,  וציוה על התלמיד שיקח שופר בידו ולתקוע ולהריע, ועשה בהם מעשה, ולא עברו כ"ד שעות ונענשו שניהם החתן והכלה מן השמים במיתה ר"ל.

הקול נשמע העירה מהמאורע, ותהום כל העיר, ויען כי שניהם היו ממשפחת עשירים גדולים, רצו לענוש את רבינו ע"י ערכאות. והנה בראות האב"ד הגה"ק רבי פנחס הורוויץ זצ"ל בעל 'הפלאה', שיתהווה עי"ז מחלוקה גדולה, וחשש על כבוד אוהבו וריעו רבינו, לכן שלח אליו כ"ד תלמידי חכמים שיקבל עליו נדוי ר"ל, אולם רבינו לא רצה לקבל, ושלח אליו הגאון הפלאה שנית שלטובתו מתכוון כדי להשקיט את הרעש. אז קיבל רבינו על עצמו משך ששה שבועות, ועי"ז שקטו מחרחרי הריב. כאשר עבר הזמן, ובאו החכמים להתיר נידויו, קרא רבינו לפניהם כל ששה פרשיות שעברו עליו, מספר תורה שלו.   

עוד טרם מאורע זו היה לו לרבינו מתנגדים, כיון ששינה כמה מנהגים שהיו נהוגים במדינת אשכנז, הוא התפלל בנוסח ספרד, ובמבטא ספרדי, ועוד, וזה עורר מדנים עליו. הדברים הגיעו לידי כך עד שהוצרך לבטל המנין שבביתו. לכן כשפנו אליו מקהילת באסקאוויטץ לקבל עליו את עול הרבנות, נענה להם.

בשנת תקמ"ב נסע רבינו לכהן כאב"ד ור"מ בק"ק באסקאוויטץ אשר במדינת מעהרין. מפאת ריחוק המקום לא רצה להביא עמו את תלמידו החת"ס, בעת שנפרד מאנשי עירו, שאל רבינו לכל אחד ממקורביו אם יש לו איזה בקשה, והחת"ס ענה: "אני מבקש לראות פני רבינו בבאסקאוויטץ". רבינו בירכו, והחת"ס הלך, ומיד נזכר שלא אמר: "בלי נדר", אשר מעיר השל"ה הקדוש (שער האותיות אות שתיקה) לאמר על כל דבר בלי נדר, ע"כ שם נפשו בכפו לרוץ אחרי רבו לבאסקאוויטץ. והנה כאשר הגיע רבינו בלילה הראשון לבית מלון, מצא שם את תלמידו הנאמן, ואמר: "אין זה, כי אם שקפצה לו הארץ", ומזה ראה גודל אהבת ותשוקת תלמידו אליו, ואז בנפש חפצה לקח אותו עמו על מרכבתו לבאסקוויטץ.

בבאסקאביטץ קמו לו מתנגדים לרבינו כי לא היו רגילים במילי דחסידותא אשר נהג, והם רדפו אותו. באותו עת היה החוק במדינה ליתן כל כלי כסף לצורך המדינה, ולרבינו היו טבעות של כסף על עץ חיים של ספר בתורה שלו שלקחו אתו עמו מפפד"מ. המתנגדים הלשינו עליו, וביום אחד באו פקידי הממשלה, לבית רבינו לחפש את הספר תורה. בחפזו לקח רבינו את הספר תורה, ונתנו על יד תלמידו משה, והעמידו באמצע, ופקידי הממשלה חפשו בכל זוויות ובכל פינה, ולא הרגישו ולא פגעו ולא נגעו בנושא הספר, כי עשאו רבו לרואה ואינו נראה. כאשר סיפר פעם החת"ס הדבר, אמר: "שאין להפליא על רבו בגוף הענין, אבל מסוכן הדבר לעשותו".

יען שרבינו היה מזרעו של אהרן והלך בעקבותיו והיה אוהב שלום ורודף שלום, קשה היה לו המחלוקת, על כן הסכים בדעתו לילך חזרה לעיר מולדתו פפד"מ, ובשנת תקמ"ו חזר, אנשי עיר קיבלו אותו בשמחה, והמתנגדים השלימו עמו. רבינו חידש את הישיבה, וספסלי בית המדרש נתרבו. כמו כן החזיק בביתו מנין והתפלל כמנהגו.

שמחה של מצוה

שמחה עצומה שמח רבינו בכל מצוה שקיים, ובפרט כשקיים מצות נדירות שמח עליהם כמוצא שלל רב. סיפר תלמידו החת"ס: בעודני בפראנקפורט עיר מולדתי, ואצוק מים על ידי מורי מהר"ן אדלר זצ"ל, הלשינו צוררי ישראל על העיר אדענוואלד, וכל בני העדה היו נכונים להיגרש מהעיר. העיר הזאת היתה שייכת לאחוזת השר מדאלבערג, אשר בין אוהבי ישראל נמנה, והכיר את מורי ורבי. כהוודע זאת להעדה האומללה, שלחה שלוחים לרבינו הגדול, כי ימליץ טוב עבורה לפני השר. סמוך לכניסת שבת חנוכה הגיעו השלוחים לפראנקפורט. בעת ההיא לא ישב השר בביתו, כי העתיק מושבו אל נחלתו הסמוכה לגעלנהויזען.

במוצש"ק שלח מורי לשכור עגלת מסע ליסע כל הלילה, למען יקדים לבוא מחר בבוקר אל השר. אולם לא נמצא בין כל בעלי העגלות אף אחד שיאות להסיעו, כי השלג כסה פני הארץ בגובה רב, והקור חזק מאוד. נכבדי העיר יעצוהו, לחכות עד אור הבוקר. אולם מורי אמר להם: "הרי בכל רגע ורגע שאני מתמהמה אעבור על 'לא תעמוד על דם רעך". "לכן משה" – פנה אלי – "לך להזמין עגלה בכל מחיר אשר יושת, ואל תשוב אלי ריקם". ואכן הבאתי אליו עגלה רתומה לשני סוסים חזקים, ולא הרפתיו עד אשר לקחני עמו להיות בן לויתו, ונסענו לדרכנו.

לפתע באמצע הנסיעה עמדה העגלה בערמת שלג, ולא יכלה לזוז ממקומה, העגלון ירד ממושבו והודיענו: כי צללנו בתהום שלג רב, והסוסים עייפים מאוד, ולא ידע עצות בנפשו אנה לפנות. על פי עצת רבינו אסר העגלון סוס אחד, ורכב לכפר הקרוב להביא עוד סוס אחד או שנים לרתמם בעגלה. רבינו הוסיף לו חמשה זהובים לשכר טירחה. בינתיים עסקנו בתורה.

כעבור שלוש שעות שב הבעל עגלה בלוית צמד בהמות, ויהי ברתמם להעגלה, קפץ מורי מהעגלה, ובחפזון נפלו מנעליו הרחבים והחמים מעל רגליו, וישארו בתוך העגלה, והוא בגרבי משי דקים בתוך השלג רקד ודילג כעלם רך וצעיר בשמחה גדולה ועצומה, אשר מעולם לא ראיתי כמוהו. כמשתומם הבטתי עליו, ולא יכולתי להבין מה נהיה פתאום עמו, ולשמחה זאת מה זו עושה, וביחוד לא עצרתי כח לראות רפה אונים וחלש גדול כמוהו יחף בשלג הקפוא. אז קרא אלי: "האינך רואה"? ורמז באצבעו על הרתימה, אז נוכחתי סיבת הדבר, העגלון שלא השיג בכפר סוסים הביא שורים במקומם, וירתמם אל הסוסים. "יאהאן" קראתי בשמו אל העגלון – "רתימת שני מינים אסרה תורתנו לנו, לך שוב אל הכפר ותביא שני סוסים, ושכרך נשלם גם בעד טרחתך זאת בכסף מלא". בשובנו אל העגלה, שאלתי את מורי על שמחתו הגדולה. "העוד תשאלני" – השיבני מורי בתמהון – "אתה יודע, כי אנשי עירי לא נתנוני לעשות דרכי בלילה הזה ונסעתי למרות רצונם, עתה ראה כי שילם ה' לי שכר מצוה הזאת במצוה אחרת, אשר בשבתי בתחומי בפראנקפורט מעולם לא באה אל ידי לקיימה, התבין שמחתי".

צאצאיו

לרבינו נולד בן, ובת בשם איידל שנפטרה בילדותה, וקיבל זאת באהבה באופן נפלא, וכמו שכתב תלמידו הח"ס במכתבו: (ליקוטי תשובות חלק המכתבים סי' ט) וז"ל: ביצקי מים על ידו [של מורו הרנ"א זצ"ל] בתחילת בואו לבאסקאוויטץ, ולא היה לו כי אם בן קטן ובת אחת כמו י"ב שנה, אהובה לו במעשיה כאמה כן בתה אי אפשר לספר בשבחה. ובעוה"ר מתה שם, ולא דמע עינו, והיה מצדיק את הדין בשמחה גדולה ונפלאה, אשר לא ראיתי ממנו דוגמתו בתפילת שמחת תורה. אך ביום השבת פרשת וירא היה רגיל לעלות כהן, ולמפטיר בכל שבת. וגם באותו שבת שבתוך השבעה לא מנע עצמו מהנ"ל, אז באמרו ההפטרה זלג דמע אחד מעיניו, וקבלו בידו, ומיד חזר ונהפך לאחר, ושוב לא נראה בו רמז עצבות, ולא הזכיר שמה כלל, ולא היה לו ולד אחר לעולם. ולא עשה לזה שום תחבולה. גם כי לדעתי חדל ממנה אורח, ולא רצה להטריח כלפי מעלה לשנות הטבע, כי חיש קל יותר יגרום מיתה לאשתו חלילה".

פטירתו

רמז לפטירת רבינו, הראו לתלמידו המובהק החת"ס בחלומו, וזלש"ק של הח"ס (דרשות תת"ס ח"ב דף שע"ב) " ואני בחלומי ראיתי מחומשת ספרים מלובשת שחורים, והשיבונו הלא ידעת מנהג עיר מולדתך פ"פ ביום תענית ציבור מלבישים ס"ת שחורים, ואיקץ והנה חלום.

ימים ספורים אח"כ נודע להח"ס פתרון חלומו, היה זה ביום כ"ז אלול בשנת תק"ס, אז חשכו המאורות, ונ"ח נפשיה דרבינו. בן נ"ח שנים היה כשעלה למרום. הוא נטמן בבית החיים בעיר פפד"מ.

זכותו יגן עלינו ועל ישראל אמן

מקורות: חוט המשולש, דרך הנשר.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון. 

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

יישר כח!

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture