התרחישים מתנהלים לפי התסריט של נתניהו שמוביל לבחירות, אבל שמישהו אחר יהיה אשם • גם ליברמן וגנץ סיפקו את חלקם בהצגה • והאם ההיסטוריה תחזור על עצמה, כשמישהו יחליט למחזר פתרון יצירתי שחילץ בעבר ראש ממשלה שהסתבך?

כבר שבוע וחצי שהמערכת הפוליטית בישראל מספקת לאזרחיה את אחת ההצגות הגדולות, המושקעות והמושלמות בתולדותיה, הצגה מבוימת היטב ומתוכננת על לאחרון פרטיה, הצגה שהייתה יכולה להיות משעשעת לולי העובדה שהשעשוע הפעם הוא על חשבון הצופים חסרי האונים.

כבר ביום רביעי שעבר, כשנתניהו קיבל את המנדט מהנשיא ריבלין להקים את הממשלה, הוא השמיע בהצהרה שנשא לתקשורת הסבר מפולפל, ואמר כי כפי שכולם יודעים אין לו סיכוי להרכיב ממשלה, אבל הוא קיבל ראשון את המנדט משום שחוסר היכולת שלו להקים ממשלה קטן מחוסר היכולת של גנץ לעשות זאת. ולכן אין אפשרות אחרת מלבד ללכת יחד ולהקים ממשלת אחדות.

לא צריך היה להיות מומחה לשפת גוף או לחכמת הפרצוף, די היה להביט בתווי פניו של נתניהו כשאמר את הדברים ולהבין שהוא עצמו לא מאמין לאף מילה שהוא אומר. גם הוא בעצמו לא נתן אפילו סיכוי קל שבקלים לתרחיש בו תוקם ממשלת אחדות. ולא בגלל חוסר היכולת שלו לקפל את גנץ, לזה הוא עוד מסוגל, אלא בגלל שהוא עצמו לא חפץ בכך.

לנתניהו אין אפילו סיבה אחת טובה להיכנס לממשלת אחדות כלשהי, או להסכם רוטציה כלשהו. בכל צורה שבה תיבנה ממשלת אחדות היא תהפוך להיות ארון הקבורה של הקריירה הפוליטית שלו ולכן לא נותר לו אלא לנהל מאבק פסיכולוגי, מלחמת מוחות מול גנץ ולפיד ומול ליברמן. וזה מה שהתרחש כאן בימים שחלפו מאז.

לפיד על הכוונת

כך מתקדמת ההצגה בדיוק כפי שנתניהו תכנן אותה. אחרי הסירוב של כחול לבן גילה נתניהו ממלכתיות והתקשר לגנץ השוהה בלונדון. הוא סיכם איתו שמיד אחרי ראש השנה הם ייפגשו בארבע עיניים ואם יש צורך הוא מוכן להגיע בעצמו לביתו של גנץ בראש העין ולקיים את הפגישה שם. תוכן השיחה נשלח כמובן לכלי התקשורת כדי שכולם יידעו ויפנימו: נתניהו הוא זה שמוכן לעשות הכל כדי להקים ממשלה אבל גנץ הוא זה שמסרב.

במוצאי ראש השנה החליט גנץ לשנות כיוון ולנקוט בצעד שיכול להתפרש כטעות מצד אחד וכשיחוק לידיו של נתניהו, אבל מצד שני יכול גם להתפרש כהתפכחות וחוסר רצון לשחק את המשחק לפי הכללים שמכתיב נתניהו. גנץ הודיע כי הוא לא רואה תוחלת בהמשך השיחות עם הליכוד ולכן הוא מבטל גם את הפגישה שנועדה להתקיים בארבע עיניים בינו לבין נתניהו וגם את פגישת צוותי המשא ומתן.

בליכוד מיהרו לקפוץ על המציאה ולנופף בהודעה הזאת כסירוב של גנץ לצעדים המפליגים להם הסכים נתניהו. בליכוד הוסיפו בשלב זה עוד סעיף להצגה והחלו לטפטף שוב ושוב את המסר לפיו עם גנץ עצמו עוד אפשר לעשות עסקים, אבל מי שמונע זאת הוא לפיד.

על הכוונת. צילום: גיל יערי, פלאש 90

נתניהו אמר שוב ושוב כי לפיד לא מוכן לוותר על הרוטציה שגנץ הבטיח לו בראשות הממשלה ולכן משכנע את גנץ שלא להסכים לרוטציה עם נתניהו. למסר הזה יש כמה מטרות. האחת היא להציג את כחול לבן כולה כסרבנית שלום, השנייה היא לנסות לפרק את השותפות בתוך כחול לבן ולגרום לאי היציבות השוררת שם להעמיק עוד יותר, והשלישית היא להשאיר דלת אחת פתוחה למקרה שיהיה צורך לשתף בהמשך פעולה עם גנץ עצמו, ללא לפיד.

נתניהו עוד לא סתם את הגולל על אפשרות לפיה הוא יקים ממשלת ימין עם גנץ וכמה מחברי הכנסת שלו. התאוריה היא כפי שהובאה כאן בעבר מספר פעמים, לפיה ייכשלו כל הניסיונות להקים ממשלה ולא תהיה ברירה אחרת אלא ללכת לבחירות, ואז גנץ יבין שהוא עומד להיכשל משום שיש לו הרבה יותר מה להפסיד בבחירות מאשר לנתניהו, בפרט במקרה בו לא תהיה החלטה על כתב אישום או על שוחד ברור. במקרה כזה נתניהו ישכנע אותו לעשות צעד אחרון כדי להישאר על הגלגל ולהצטרף לממשלתו באיזה תנאים שרק יבחר. זאת הסיבה שנתניהו מכוון כעת את האש בעיקר ללפיד ופחות לגנץ.

הצגה עושים עם אויבים

השלב הבא בהצגה עובר לישראל ביתנו. ליברמן שיושב בצד ושומר על שתיקה יחסית מאז הבחירות, לא מתערב ישירות בנעשה והוא מסתפק בכתיבת הודעות ארוכות ברשתות החברתיות. אבל השבוע הוא החליט לקחת צעד קדימה והצהיר כי אם עד יום כיפור לא תהיה פריצת דרך במגעים, הוא יבוא עם הצעה משלו להקמת ממשלה.

לא ברור לאיזו הצעה הוא מתכוון, אם באותה נשימה הוא מוסיף להצהיר שהוא לא מוותר על המתווה אותו שרטט מראש, של ממשלת אחדות עם הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו, ללא המפלגות החרדיות וללא מפלגות הימין. אבל ההודעה שפרסם כבר הספיקה כדי שנתניהו יעשה את הבלתי ייאמן ויתקשר בעצמו לליברמן.

ברגע אחד הוא הניח בצד את האיבה והטינה האישית הניטשת ביניהם כבר זמן רב, חייג לליברמן ואמר לו שאם יש לו מה להציע, הוא מוזמן לעשות זאת כעת וכך נקבעה בין השניים פגישה שהתקיימה כבר ביום חמישי בבוקר.

השלב הבא בהצגה. צילום: נועם ריבקין פנתון, פלאש 90

וכצפוי, שום בשורה חדשה לא יצאה משם הפגישה הפורמלית הסתיימה זמן קצר אחרי שהחלה מבלי שהתרחש בה שום דבר. ליברמן נשאר עם אותן עמדות ובעיקר עם אותה שנאה לנתניהו. אבל אנחנו בעיצומה של הצגה, עוברים ממערכה למערכה ולכן ההצגה חייבת להימשך.

נתניהו רוצה להחזיר את המנדט לנשיא כמה שיותר מהר. כל יום שעובר רק פועל לרעתו ויוצר תדמית כאילו הוא באמת נכשל במשימה. לכן כשהוא שמע שלליברמן יש מה לומר הוא ביקש לעשות את זה מיד, לא לחכות. כך הוא יוכל כבר בסוף השבוע הזה להחזיר את המנדט לנשיא ולהגיד לכולם: תראו. ניסיתי הכל, אפילו מחלתי על כבודי ונפגשתי עם ליברמן שנוא נפשי, הכל עשיתי כדי להציל אתכם מבחירות. אבל מה לעשות שגנץ סרבן, שליברמן עקשן, הכל בגללם…

כל מעשיו של נתניהו בשבועיים האחרונים כוונו לשם, לדבר אחד. הכל היה מתוכנן היטב כך שיראה שהוא כביכול מוכן לעשות הכל עבור ממשלת האחדות שהוא עצמו לא מאמין בה ולא רוצה אותה. הוא היה מוכן אפילו לקחת את הסיכון שמשהו ישתבש ובטעות תוכל לקום ממשלת אחדות. במקרה כזה הוא כבר היה מוצא את העילה לפוצץ את זה בכל זאת אבל בינתיים הכל עבד לו כשורה, כל השחקנים על הבמה שיחקו בדיוק לפי התסריט שלו והובילו אותו למקום בו יוכל ללכת לבחירות אבל להטיל את האשמה על מישהו אחר.

כבר היה לעולמים

ואחרי שהבנו את מרכיביה של ההצגה, נוכל לעבור לסיפור אמיתי, מעשה שהיה, שיכול להיות גם מעשה שיהיה ואולי הוא גם נשמע לכם קצת מוכר.

זהו סיפור על ראש ממשלה מכהן שכבר עמד בראשות כמה וכמה ממשלות, אדם ששמו כבר הפך להיות שם נרדף לראשות ממשלה והאזרחים כמעט ולא הכירו מציאות של ממשלה אחרת, בהנהגתו של מישהו אחר.

הסיפור מתרחש כשאותו ראש ממשלה מנצח שוב בבחירות אבל הפעם באופן מפתיע הוא לא מצליח להקים ממשלה. מדובר במערכת בחירות המתקיימת כשברקע מתנהלת חקירה נגד אותו ראש ממשלה, פרשה עגומה הנקשרת בשמו ומאיימת לפגוע בשמו הטוב.

במקביל, מול אותו ראש ממשלה מתגבש גוש התנגדות של ארבע מפלגות שחברו יחד, ארבע מפלגות המסרבות להיכנס איתו לממשלה בתנאים שלו אלא רק בתנאים שלהן. הוא מקבל את המנדט מהנשיא אבל מהר מאוד מבין שאין לו אפשרות להקים ממשלה. נשמע מוכר? יתכן.

גם ליריבו הפוליטי המרכזי אין אפשרות כזאת ומהר מאוד מגיע הנשיא למסקנה שיש ללכת על אפשרות ג', הטלת המנדט על חבר כנסת שלישי ש-61 ח"כים ממליצים עליו. המשימה מוטלת על מספר 2 במפלגתו של אותו ראש ממשלה מכהן וכאן מתרחש דבר מופלא.

אותו מספר 2, מקיים מגעים אינטנסיביים עם שתיים מתוך ארבע המפלגות שחברו לגוש התנגדות והוא מצליח לרכך אותן ולגרום להן לרדת מהעץ. הוא גורם להן להבין שאם לא יצטרפו לממשלה עכשיו, יהיה להן קשה מאוד לנצח את הבחירות הבאות בעצמן ולהקים ממשלה משלהן ולכן כדאי להן להישאר על הגלגל ולהצטרף לממשלה שלו.

יעשה מעשה לוי אשכול? צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המאמצים נושאים פרי, גוש ההתנגדות מתפרק ושתי מפלגות מצטרפות לממשלה. אותו מספר 2 חוזר לנשיא ומודיע לו כי יש לו רוב ממליצים להקמת ממשלה אבל בתנאי אחד: שבראשות הממשלה הזאת יעמוד אותו ראש ממשלה מכהן, מספר 1 במפלגה, כן, זה שנכשל במשימה רק לפני שבועות אחדים.

הנשיא נותן את הסכמתו ושוב עולה אותו ראש ממשלה לשלטון, מקים ממשלה עם מתנגדיו המושבעים. אלא שהפעם זו כהונתו האחרונה, הפרשה שהתנהלה נגדו צוברת תאוצה והוא נאלץ להתפטר. מספר 2 במפלגתו נוטל את המושכות ומקבל את השלטון מן המוכן, שכר לעמלו.
הסיפור הזה לפרטיו לא מתרחש בישראל של 2019, אבל הוא יכול בהחלט להתרחש. אם רק יהיה מישהו שיחשוב מחוץ לקופסה ויעשה זאת. הסיפור הזה לפרטיו מתרחש בישראל של 1961, עם ראש הממשלה בן גוריון שהתמודד עם פרשת 'עסק הביש' שנקשרה גם בשמו (פרשה עלומה של התערבות ישראלית בביטחון הפנים של מצרים, פרשה קשה מראשית ימיה של המדינה שגרמה להוצאתם להורג של סוכנים ישראלים בקהיר והיא נשמרה בחשאיות במשך שנים רבות בשל המבוכה שגרמה ליחסים בין המדינות).

מי שעשה את המלאכה עבור בן גוריון, היה לוי אשכול שיחסיו עם בן גוריון ידעו עליות ומורדות, אבל במאמצים שקיים עם הגוש החוסם של ארבעת המפלגות הליברלית, המפד"ל, מפ"ם, ואחדות העבודה-פועלי ציון, הוא הצליח לפרק את ההתנגדות ולגרור את המפד"ל ואת אחדות העבודה לממשלה שהקים שוב בראשות בן גוריון. מאוחר יותר התבטא אשכול ואמר כי הצליח "לגרור את מועדון הארבע על ארבע לתוך הממשלה".

כך הוקמה ממשלת ישראל העשירית שסיימה את דרכה כעבור זמן קצר כשבן גוריון נאלץ להתפטר בגלל פרשת עסק הביש, ואשכול הקים את הממשלה האחד עשר בהרכב זהה לזה שיצר בעצמו עבור בן גוריון. באותה תקופה כבר הגיע הסכסוך בינו לבין בן גוריון לקרע של ממש בגלל חילופי ההאשמות בפרשת עסק הביש, והשניים לא החליפו מילה ביניהם עד יומם האחרון.

מסתבר שההיסטוריה חוזרת גם בזירה הפוליטית וגם היום מתרחש מצב עם קווי דמיון רבים לזה שהיה אז. גם היום ברור שדרוש פתרון יצירתי מאוד כדי להקים ממשלה ולמנוע בחירות והוא דורש ויתורים מצד המועמדים במקרה הטוב, או בגידות והפרת הסכמים במקרה הפחות טוב. אבל בלי שמשהו מזה יקרה, לא תהיה ממשלה.

לכן פתרון יצירתי כזה יכול להיות אפשרי, לא מן הנמנע שמישהו מחברי הכנסת יקבל את המנדט מהנשיא ואז יסכם עם המפלגות התומכות שהממשלה תהיה בראשות נתניהו. גם כחול לבן וגם ליברמן אולי מסוגלים להסכים למתווה כזה שיאפשר להם לרדת בכבוד מהעץ ולהישאר על הגלגל הפוליטי, לא להגיע לספסלי האופוזיציה ולא להימחק מהמפה.

הטור מתפרסם הבוקר ביתד נאמן