המוסר שאדם צריך ללמוד מהנשים והטף ומשרתיו
הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו'
כתב רבינו הבא"ח בספר דרושיו וזה לשונו:
"נ"ל בס"ד הטעם שיקהיל עם האנשים את הנשים והטף וגרים היינו שכל איש יקח מוסר לעצמו מן הנשים וטף וגר דהיינו מהנהגתו בביתו עם אשתו ועם טפיו ועם משרתיו שאלו נקראים גרים בבית בעה"ב והמוסר הוא יביט כמה הוא מקפיד על אלו אם יעברו רצונו ואם יעשו דבר שאין לו חפץ בו א"כ כמה וכמה צריכין האנשים לדקדק לבלתי יעברו על דברי תורה ורצון השי"ת אפילו בחוט השערה וז"ש הקהל האנשים עם הנשים ועם הטף ועם גרך כנגד משרתי הבית כדי שבקיבוץ אלו השלשה מינים יקחו האנשים מוסר לעצמן למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ולא יחסרון כל שהוא ממנה ולכן כנגד ג' מינין הנז' נקיט שלשה שהם ישמעו וילמדו ויראו."
"או יובן בס"ד מן הנשים ילמדו האנשים מוסר דאע"פ שמצטערים בהריון ולידה צער גדול עד מות אין קצים בבנים ואין שבעים בהם אלא רוצים להתעבר ולהוליד וכ"ש התורה שמולידים ממנה תולדות רבות שאין ראוי להם לקוץ בה אע"פ שהם לומדים מתוך צער ודוחק ומן הטף ילמודו מוסר גדול שאין להם בושה בכל דבר שהוא צריך להם ויש להם בו הונאה כי תראה אותם רצים ומדלגים כאילות וכצבאים בעבור הנאתם גם משתינים ועושים צרכיהם לפני בני אדם ולא יבושו וכן בשאר עניינים כן האדם צריך להתנהג במצות התורה שלא יבוש ויחדל מלעשותם בשביל בושה אפילו שרואה מלעיגים עליו ולז"א התנא הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים.
ובזה פרשתי בס"ד כי נער ישראל ואוהבהו פירוש מתנהגים כנער שאין להם בושה בעשיית מצותי מן המלעיגים אותם ולכך ואוהבהו ובזה יובן בס"ד מ"ש דוד הע"ה אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך כי הוא היה מבזה עצמו על דברי תורה דאפילו שהוא מלך היה יושב ושונה לתלמידים על הקרקע ולא על כסאות כנז' בגמרא והיו ידיו מלוכלכים בשפיר ושליה ודם כדי לטהר אשה לבעלה ואע"פ שהוא מלך ואין זה כבודו והיה מפזפז ומכרכר לפני ארון ה' ואינו חושש על כבודו וכאשר א"ל מיכל כהגלות נגלות כאחד הריקים והוא א"ל ונקלותי עוד מזאת וכו' נמצא היה לומד ממעשה הנערים לעשות מעשה נערים לכבודו יתברך וכבוד תורתו ולז"א למדתני מנעורי דוקא כי גם עתה שאני גדול למדתי להתנהג כזמן נעורי בעבור כבודך ולכן עד הנה אגיד נפלאותיך ולא אחוש על המלעיגים אותי וכמ"ש ואדברה בעדותיך לפני מלכים ולא אבוש כי מורגל אני בכך שכל הנהגתי בעבודתך הוא בכך ולכן מביאים האנשים את טפם בהקהל בשמעם דברי התורה לומר שצריכין להתנהג בדברי תורה כמו הטף שלא יבושו מכל דבר ומן הגרים ילמדו מוסר ומה זה שנולד מטיפה פסולה ונתגדל בין טמאים היום עזב אותם ובא לחסות תחת כנפי השכינה אני זרע קודש גזע ישישים ע"א כו"כ וכמ"ש רז"ל במדרש על הגרים משל לצבי שהיה נכנס ויצא עם הצאן של המלך ולן עמהם והיה המלך מצוה עליו לשמרו ולחבבו תמיד מפני שאין זה דרכו ומנהגו של צבי לדור בבתי הישוב ולז"א הקהל וכו' למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'."
מעלת שבת תשובה
כתב בספר תפארת שלמה לשבת שובה וזה לשונו:
"בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ד' אלהיך וכו' ואתחנן, (דברים ד, ל). הנראה לרמז על ענין התשובה אשר העיקר היא החרטה להתמרמר בלבו אשר הכעיס להבורא ב"ה וגרם צער גלות השכינה מחמת שפגם בעבירות ר"ל ולא ישים כל מגמתו על הצער הפגם הנוגע לנפשו מעונש הגיהנם וכדומה. וזה הרמז בפ' בצר לך וכו' ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. תשים כל מגמתך על צער גלות השכינה שנקראת אחרית הימים. ושב"ת עד ד' אלהיך (שם) אותיות שב"ת. כי עיקר התשובה נגמר בשבת. כי גם אצל אדה"ר הי' ג"כ טובה גדולה מה שנברא סמוך לשבת. כי לולא זאת לא הי' יכול להתקיים עד שהמליץ עליו השבת כידוע. וז"ש (דברים ה, יג) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. היינו המלאכים שנבראו מכל המצות שהאדם עושה בכל ששת ימי המעשה ויש להם עלי' בש"ק. לכן אומרים בליל ש"ק שלום עליכם וכו' הם המלאכים אשר עומדים ומצפים על יום השבת להיות להם עלי' בליל ש"ק. א"כ גם במצות התשובה שהוא ג"כ מצות עשה ונברא ג"כ ממנו מלאך שנהפך לטובה ומלאך רע בע"כ יענה אמן (שבת קיט, א). ומלאך הזה יש לו ג"כ עלי' בשבת. וזהו שנקרא שבת שובה כי השבת הוא הגורם גמר תיקון התשובה כנ"ל."
כתב בספר שם משמואל שבת תשובה שנת תרע"ב וזה לשונו:
"לכאורה מאי אולמא דשבת מכל עשרת ימי תשובה, ובכולם נאמר דרשו ה' בהמצאו. אך י"ל דהנה איתא בזוה"ק דעוונות הם כעין סירכות הריאה שאינן מניחין לעלות, וא"כ כל עוד שעוונותיו עליו אינו יכול לשוב ולדבק בו ית"ש ובכן איך תתחיל טהרתו, אחרי שאמרנו כי הטהרה מעוונותיו נמשכת ע"י שנדבק בהש"י עוונותיו פורחים ממנו, וכל עוד שעוונותיו עליו אינו יכול לעלות ולדבק בהש"י, אך בשבת דאפי' ע"ה אימת שבת עליו, וכל החיצונים עומדים מרחוק, שוב אין כח בעוונותיו למנעו מלעלות ולדבק בהש"י, אבל אמרו ז"ל (ע"ז ג'.) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וכל עבודתו ושבירת לבו בכל ימי התשובה מועילה, שכאשר בא יום השבת לא יוכלו העוונות למנעו כנ"ל. וזהו ענין שבת תשובה"
כתב בספר יערות דבש חלק שני דרוש א וזה לשונו:
"ולכך עשרת ימי תשובה הן כנגד י' דברות, דבור אנכי יום ראשון דראש השנה, ולכך תוקעים בשופר להמליך מלך, כמו שכתב ר' סעדיה גאון, כי זוהיא מצות אנכי, לקבל מלכות שמים ולהמליכו בכל העולם גדול וקטן. ויום ב' דראש השנה נגד לא יהיה לך, כי בחוץ לארץ היושבים תחת השרים ומזלות, יושבי חו"ל, הם חוגגים יום השני, והם אלילים אחרים, כאומרם [כתובות קי ע"ב] כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, כי הם אלהי ארץ, ולכך נאמר לא יהיה לך אלהים אחרים, מבלי לעבוד לצורת עליונה, והואיל ואנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמר, לכך שני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא וקדושה אחת הם כי הם כדבר אחד, והואיל דיבור אחרון ודיבור ראשון שייכי אהדדי כמ"ש, לכך יום הכפורים וראש השנה מישך שייכי. ויום ג' דתשרי נגד לא תרצח, ולכך בעו"ה כשגברו העונות וקלקול הרשעים, נהרג בו גדליה, ותמיד שבת בתוך ימים אלו היא לתקן קלקול שבת, ובאמת צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן."
כתב בספר אוהב ישראל השמטה לשבת הגדול וזה לשונו:
"טעם לקריאת שם שבת הגדול, הקדמונים בקשו טעם לזה זה בכה. וזה בכה. ונפלאתי מאוד על בקשת הטעמים. ונאמר, כי בעת גאולת מצרים התחילו מוחין דגדלות להאיר בהעולמות והם חיות העליון. וכל שבת ושבת אזי מתנוצץ האור העליון ממוחין דגדלות להעולמות וכל ימי השבוע מקבלין שפע עילאה משבת קודש, וכל שבתות השנה מקורן ומבוען הוא משני שבתות שבשנה היינו שבת הגדול ושבת תשובה והם הראשים לכל שבתות."
כתב בספר שפת אמת דברים – לשבת תשובה שנת תרנ"ד וזה לשונו:
" ויש להתחזק מאוד בשבת תשובה שהוא שבת ראשון של השנה וכמ"ש ז"ל אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון כן הוא בכל שנה שנעשה סדר חדש וכפי שמירת שבת ראשונה זוכין לכל השנה. ואיתא השומר שבת כו' מוחלין לו כו'. דעיקר פגם העונות כמ"ש עונותיכם כו' מבדילים ביניכם כו'. ובשבת כתיב אות הוא ביני וביניכם והיא מבטל מסך המבדיל. לכן יכולין לשוב לפניו בתשובה בנקל יותר. ואומרים בקידוש באהבה וברצון הנחילנו. ויתכן לפרש שהם מדת צדיקים ומדת בע"ת. כי אהבה היא מצד מעשים טובים ודביקות הצדיק כפי מעשיו. אבל רצון הוא גזירה מכח איזה טעם שרוצה כך והקב"ה וב"ש רוצה בתשובה. ויש לרמוז מ"ש חז"ל אלו שמרו שתי שבתות מיד נגאלין שהוא שבת הגדול בחי' צדיקים. ושבת תשובה בחי' בעלי תשובות. באהבה וברצון."
שער התשובה שפותח ה' לשבים
מובא במס' תמיד (ל:) שבשער הגדול של ההיכל שבביהמ"ק היו שני פתחים קטנים (פשפשים) ובצד הצפוני היה פתוח כמו כל שערי המקדש ששימשו לכניסה ויציאה, אבל בשער הדרומי מעולם לא נכנס אדם! ועליומדבר הנביא יחזקאל (מד-ב) "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה. לא יפתח ואיש אל יבוא בו כי ה' אלוקי ישראל בא בו והיה סגור". ובפרקי דרבי אליעזר (פנ"א) איתא שבזמן כניסת שבת קודש, ובזמן מולדהלבנה בראש חודש – היו רואים איך ששער זה נפתח מאיליו, ויודעים עי"ז
שיש שם השראת השכינה! והתקדש השבת – וראש החודש. ומיד היו כורעים ומשתחוים לפני אלוקיהם!!
וביערות דבש (ח"א דרוש ט"ו וכן בח"ב דרוש י"ד) אומר שבאותו שער מופלא רמוז ענין התשובה, שהוא סוד פלא שא"א שיהיה בכלל השגה והבנה בו לא חכם ולא נביא!!! וכמובא בירושלמי (מכות פ"ב ה"ב) שעל פי החכמה – חוטא – רעה תרדפהו ר"ל. וע"פ הנבואה הנפש החוטאת תמות ר"ל, ורק הקב"ה אומר את החידוש שיעשה תשובה ויתכפר לו. שזה חידוש למעלה מכל גדרי וסדרי העולם שניתן עוד לתקן לאחר שכבר קילקל והרס והחריב ר"ל, ובו בזמן שהמקטרגים עומדים ושומרים על כל הפתחים שלא יכניסו שם את החוטאים – לוקח ה' את החוטא ופותח לו שער צדדי שאף א' לא יודע עליו ולא מעלה על דעתו ששער סגור זה יכול בכלל להפתח, שאפילו בעוונות נוראות כאלו שלא ידוע עליהם תשובה – פותח ה' שער לבעל תשובה להכניסו ולקבל תשובתו.
וזה ביאור הגמ' בברכות דף י' ע"א שהנביא ישעיה אמר לחזקיהו המלך שסיבת חוליו – מחמת שלא נשא אשה, וחזקיהו א"ל שיודע ברוה"ק שעתידים לצאת ממנו בנים משחיתים ר"ל. אבל הנביא טען לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך" שאמנם ע"פ הנבואה והשכל נראה שלא ראוי להביאם לעולם – אבל כח תשובה הוא מסודות הבריאה שא"א לנברא להשיגם, חוץ מהבורא בעצמו! וע"פ חשבון זה כן צריך לישא אשה ואמנם אע"פ שמנשה בן חזקיהו הכניס צלם להיכל (ב"ר ד-כ) ומחק שמות השם מהס"ת, והרס המזבח, ועבר על ג"ע ר"ל (סנהדרין ק"ג ע"ב), והרג את סבו ישעיה הנביא ולא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה בשעה שתפסו אותו והכניסו אותו בתוך דוד נחושת והסיקו תחתיו. ואע"פ שכל רגע שעסוק עדיין בע"ז סובל, ורק עד שאחרון הע"ז לא עזר לו אז נזכר בגירסא דינקותא שלו ופנה לבורא, והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו וכו', והקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד וקיבלו [ורוח הוציאה אותו וכו'] (ירושלמי סנהדרין י- ה"ו). ובסדר עולם רבה (נו) איתא שהיה בעל תשובה ל"ג שנים! ואיתא באריז"ל שבמתיבתא דרקיעא מנשה הוא הראש ישיבה בישיבת בעלי התשובה! ואומר הרבי ר' יהונתן שאותו שער שה' פתח וחתר לו הוא פלא כזה, שעל זה התכוון סבו דוד המלך "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו", שאחרי כאלו חטאים נוראים – בכ"ז מאת ה' היתה לקבלו בתשובה וממילא "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
