היום הילולת הגה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל - י"א תשרי תשס"ד

הרב אשר פריינד זצ"ל – נולד בשנת ה'תע"ר משפחתו השתייכה ליישוב הישן בארץ ישראל, ובניה התפרנסו ממסחר במטבעות וזהב. מגיל צעיר סייע לעניים ולנדכאים. אנשים פנו אליו כדי לבקש את עצתו וברכתו. מבקשי פניו המתינו בחצרו שעות ארוכות במשך רוב שעות היממה. רבינו הושפע ממספר זרמי מחשבה, ביניהם הספר 'פרי הארץ' לר' מנחם מנדל מוויטבסק, ומן הספר 'ישמח ישראל' לאדמו"ר ר' ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר זי"ע. בנוסף הושפע חברו ר' גדליה קניג מחסידות ברסלב.

תכלית האדם בעולם על פי השקפת הצדיק היא עבודת הבורא. לשם כך דרש מחסידיו לראות כל אירוע בחייהם, טוב או רע כעניין בעל טעם ומשמעות, וכמסר ישיר מאת הבורא כדי לכוון אותו אל "דבקות בורא". נהג לצאת עם חסידיו ל"התבודדות" ביום ובעיקר בלילה. חיזק, עודד ושמח אנשים שבורים ורצוצים וכו' באמונה בבורא העולם.

ענוותן מופלא. בעל רוח-הקודש. השלים והשכין שלום בין זוגות שביקשו להתגרש. רבים פנו אליו וברכותיו עשו פרי.

בשנות השישים ייסד את מוסדות "יד עזרה" המסייעת למשפחות במצוקה בכל הארץ. מוסדות אלה כללו בית דפוס, כריכיה ומטבח אשר העסיקו פגועי נפש לשם שילובם בחיי הקהילה. כמו כן, הוקמו בשליחותו מרפאות שיניים מוזלות, גני ילדים בשיתוף עם מוסדות איתרי, חברת רכבי הסעות, מפעל לחלוקת סלי מזון לנזקקים חלקם "עודפים" שנועדו להשמדה. הקים מספר בנייני מגורים בירושלים ואשדוד ומכר את הדירות במחיר זול. בנה אכסניה במירון וישיבה בשכונת 'ימין משה' בירושלים. הקים מספר בתי כנסת.

בשליחותו הוקם לראשונה אולם שמחות שערך אירועים במחירי עלות בעיר בני ברק.

כאשר בנו של אחד ממכריו נטה מדרך הישר, תיקן לומר מייד אחר תפילת שחרית את הפרקים צ'-ק"א בתהילים והוסיף, כי ראוי שאנשים, נשים וטף יאמרו בקביעות מזמורי תהילים אלה המצילים מהרחוב ומועילים לילדים טובים וכשרים. נפטר במוצאי יום הכיפורים, י"א תשרי ה'תשס"ד חי כ-71 שנים. ציונו בהר-המנוחות.

אביו: ר' אריה מרדכי דור חמישי ל'יהודי הקדוש'. אמו: מרת רבקה דבורה מצאצאי האדמו"ר רבי אהרון הגדול מקרלין. אשתו: מרת צביה בתו של ר' אברהם שטרנברג מרבני צפת אשר מוצאם מקרלין וקוזניץ. אחיו: ר' דוד. מצאצאיו: ר' אברהם פריינד בעלה של בלה פרוינד, אשר נפטר בחיי אביו, מרת לאה קלירס נישאה לר' שמואל קלירס, מרת חיה וסרמן נישאה לדיין ר' אלימלך וסרמן, ומרת פנינה הרשטיק נישאה לר' משה הרשטיק.

מתלמידיו:

ר' יצחק גינזבורג, ר' גדליה סגל, ר' יהודה פרוש, ר' שלמה מן, ר' ישראל חיים ווייס האדמו"ר מספינקא, ר' עקיבא רבינוביץ האדמו"ר מפוריסוב ור' אברהם יורוביץ' מנהיג קהילת "אוהל מנחם – וויטבסק". מכתביו: • אמרי אשר- מכתבים • כתב העת חברותא – לקט.

על העובדה,כי על רבנו שרתה רוח-הקודש יעיד הסיפור המופלא הבא: מעשה בזוג שהתגוררו בבריטניה. מדי פעם בפעם פרץ סכסוך ביניהם והבעל היה מרים את קולו על אשתו. מאחר ומעשה זה נשנה פעמים רבות החליטה האישה, שאין היא רוצה להמשיך ולחיות עם בעלה וביקשה להיפרד. כמוצא אחרון לפני הגט וכדי לנסות להציל את חיי המשפחה, סוכם בין הבעל והאשה לטוס לישראל ולספר לרבנו את המצב אליו נקלעו. הצדיק היה רגיש מאוד בכל מה שקשור לפירוק משפחות והוא איפשר לזוג לשטוח טענותיו ללא הגבלה של זמן.

בסופה של שיחת ארוכה בין השניים, אמר ר' אושר לבעל, שהוא אוסר עליו באיסור חמור מכאן ולהבא להרים קול על האשה, יהיה מה שיהיה. הבעל התחייב, שאכן כך ינהג והזוג חזר לביתו בלונדון, כשהשלום שוכן ביניהם.

עברו מספר חודשים ובעיצומו של וויכוח הבעל שכח את התחייבותו לר' אושר והחל צועק על אשתו בקול כבימים ימימה. בעוד הוא צועק מצלצל הטלפון. הבעל הרים את השפופרת בחמת זעם, ומה מאוד נדהם לשמוע מעברו השני של הקו את קולו של ר' אושר האומר לו: "הרי בשיחה בינינו הבטחת לי, שלא תצעק על אשתך". האיש ההמום התנצל ונשבע, כי מכאן ולהבא ישמור על הבטחתו בהקפדה רבה.

רווק אחד היה מתייצב חדשים לבקרים בפני ר' אושר ומבקש ברכה למציאת זיווג מתאים. הצדיק היה מברך אותו, והלה היה ממשיך בדרכו.

ויהי היום ולרווק נמאס מהברכות והחליט לעשות מעשה. בעודו עומד ומבקש מהרב ברכה, והצדיק מברך, לכד האיש את צווארו של ר' אושר

בשתי ידיו והחל חונק אותו . "האם אתה מבטיח לי שאתחתן?!", שאל, ועל אף מעשהו השיב ר' אושר בחיוב. "תגיד לי, אבל מתי?"- "השנה" השיב הצדיק. כך גם היה, והאיש נישא באותה שנה.

ה' לא עוזר לי…

סיפר הרב נפתלי פרנקל שפעם בא איזה יהודי פלוני לר' אשר לקבל ברכה.

הרב שאל אותו "מה מצב הבריאות?"

והוא ענה "ברוך השם השם עוזר".

הרב המשיך "והפרנסה והילדים?"

שוב פעם ענה האיש "השם עוזר".

נענה ר' אשר ואמר, "ולי השם לא עוזר".

נדהם האיש ואמר "לצדיק כמוך ה' לא עוזר?!"

ענה לו הרב: "לי הוא לא עוזר לי הוא עושה את הכול…"

ר' אשר היה "איש אמונה" במלוא מובן המילה. הוא חי כל הזמן במודעות לקשר שלו עם רבונו של עולם. הוא נהג לספר משל יפה שעוזר לנו להבין כמה לא שייך להתגאות לאחר עמידה בנסיון.

"היה זה לילה סגריר, מלא ברקים ורעמים. יורד גשם וברד בחוץ. ליד חלון הראוה של חנות לכלי כסף עומד גנב ופטיש בידו. הוא מנסה לשבור את הזכוכית של חלון הראוה. יש לו הזדמנות פז. סופת הברקים והרעמים החזקים תבלע את כול הרעשים ואיש לא ישמע את מכות הפטיש. פתאום נעשה לו שחור בעינים. מרחוק הוא רואה פנס כחול מהבהב. זה בסך הכול סיור שיגרתי של המשטרה, אבל מיודעינו הגנב לא יודע זאת. מרוב בהלה הוא מרים רגליים ובורח מרחק עשרה רחובות משם. האם כאשר עברה הסכנההוא יאמר לעצמו "הא! אני צדיק. היתה לי הזדמנות לגנוב ולא גנבתי?!".

הרי זו אמירה מגוכחת! טיפש שכמותך! והרי נשארת אותו גנב כמו שהיית, לא השתנית כלל. אלא שה' שלח לך סיבה- פנס כחול, שהיא זו שמנעה ממך לגנוב".

זה היה הקו של ר' אשר כל השנים: האדם משתוקק לחטא כי כך נברא! אבל אם אדם ישים לב לסיבות, לגורמים שגורמים לו לעשות את מה שעושה, כך יצליח לחמוק מן העבירה, וגם לאחר מכן לא יתגאה, כי ידע שבאמת הוא נשאר אותו אדם באותו מצב, ורק ה' סובב זאת כך שינצל מהחטא, בדיוק כמו הגנב בסיפור…

על אף מודעותו הרבה לעבודת ה', הדבר לא גרע מתשומת ליבו למה שקורה בעוה"ז. הוא היה קשוב לכל יהודי, ותמיד נכון לסייע בכל דבר- אוכל, כסף, הקשבה, ומתן אהבה ועצות נפלאות לכל יהודי.

נספר עליו כמה סיפורים מתוך הספר "ר' אשר"-מפי תלמידיו.

"עולם חסד יבנה":

עוד לפני 90 שנה ברחובתיה של ירושלים העתיקה, התהלך ילד קטן ושברירי, על זרועו הקטנה מושחלים כעכים חמים שנאפו על ידי אימו ומחלק לעניים.כך חי ר' אשר. מגיל צעיר היה הולך לשוק ומחפש ירקות שהירקנים זורקים. מתוכם ברר את הטובים על מנת לחלק לעניים.שנים מאוחר יותר הקים את ארגון "יד עזרה", הראשון בתולדות ארגוני החסד שיש בעולם היהודי היום.

אהבה לכל יהודי:

מספר ר' רחמים זבולון אחד התלמדים: הייתי פעם בביתו של הרב יחד עם חברים ביום קיץ חם.פתאום נכנסה לבית אשה לבושה בצורה מאוד לא צנועה, ושאלה "מי זה ר' אשר?".ר' אשר ענה. "אני. מה בקשתך?"

"אני באתי מרוסיה ובודדה לגמרי בארץ"החלה האשה לומר בחצי בכי. "אני צריכה לעבור דירה ואין לי כסף לחברת הובלות. מישהו נתן לי את הכתובת ואמר שר' אשר עוזר לכולם ויעזור גם לי".

ר' אשר הורה לי ולעוד כמה חברים שנלך להעביר לה את הרהיטים.עלינו למניבוס כאשר החברים כובשים עיניהם בקרקע והעמסנו את הרהיטים שלה, והמשכנו לדירה החדשה.

פתאום היא אומרת לי:"אני יודעת מה זה רב, ואני יודעת שזה לא יפה להופיע בפניו בלבוש כמו שאני לובשת. אבל לא היתה לי שמלה אחרת, והרב לא העליב אותי. אז תדע שמעכשיו אני שומרת שבת, לובשת רק בגדים צנועים ואוכלת כשר".

היינו המומים מדבריה שנאמרו מעמק הלב, והיא המשיכה ואמרה לי "אתה יודע מדוע? רק בגלל שהרב התנהג איתי כך.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.