ממתק לשבת עם הרב נחמיה וילהלם שליט"א שליח חב"ד בנגקוק - תאילנד

מסופר על מלך שהיה חולה מאוד ולא מצאו תרופה למחלתו עד שהגיע רופא מיוחד ואמר שאם יביאו למלך בגד של האדם הכי מאושר בעולם והמלך ילבש אותו מיד יתרפא. הלכו שליחי המלך לעשיר הכי גדול ושאלו אם הוא מאושר, ענה להם שבעיקרון כן אבל יש אחד העסקים שלו שקצת הסתבך וזה קצת מעיב על אושרו, הלכו לחכם הכי גדול ושאלו אם הוא מאושר אמר שכן אבל יש לו איזה שהוא רעיון שהוא מתקשה בו וזה מפריע לאושר שלו.

וכך המשיכו לכל מיני אנשים שהיו אמורים להיות מאושרים וגילו שאף אחד לא ממש מאושר וכשכמעט התייאשו שמעו מרחוק קול נגינה יפה, פנו לכיוון וראו שיכור שוכב על הרצפה ושר להנאתו, שאלו אותו למה אתה שר ואמר להם כי אני מאושר, אמרו לו "באמת אתה מאושר?" והוא עונה "כן ממש לא חסר לי כלום", אמרו לו אם כן אותך אנחנו מחפשים, תן לנו את חולצתך עבור המלך והמלך יתרפא אומר להם השיכור "הייתי שמח לתת לכם אבל מה אעשה שאין לי חולצה"…

זה עתה סיימנו את יום כיפור היום הקדוש בשנה, אני בטוח שכל אחד הרגיש איזו שהיא התעוררות ביום הזה וזה הזמן להתבונן קצת מה אנחנו לוקחים אתנו מהיום המיוחד הזה.

במהותו של יום כיפור אנחנו רואים שני קצוות מנוגדים, מצד אחד הוא היום הקדוש ביותר בשנה "שבת שבתון", יום שאמור להיות מאוד רוחני ומצד שני במה מתבטאת הקדושה הזו באי אכילה אי שתיה וכו' שהם דברים גשמיים ועד כדי שיש סיכוי שאי האכילה הזו הרי תפריע לי בריכוז בתפילה ובעבודת ה' ובכל זאת אני מחויב לצום.

ודבר נוסף אם כל כך חשוב באמת להתנזר ולא לאכול אז למה ברגע שיוצא הצום כשהגעתי לרמה רוחנית כל כך גבוהה מיד אומרים חז"ל שיוצאת בת קול ומכריזה "לך אכול בשמחה לחמך" הרי אני הולך כרגע לאכול רק בגלל שאין לי ברירה הגוף שלי לא מחזיק בלי זה ולמה מצווים עלי כאילו יש צורך באכילה זו?

אלא שבזה באה לידי ביטוי המשמעות האמתית של קדושה ביהדות, קדושה אין פירושה התנזרות או התבדלות אלא חיים נכונים בתוך הטבע ובתוך הגשמיות וביחד עם היותי בתוך הגשמיות תפקידי להיות רוחני.

יום כיפור תפקידו לתת לי כוח לכל השנה ולהראות לי שאני מסוגל להתעלות מעל לגשמיות אבל מיד כשאני מסיים את ריכוז הכוחות ביום הכיפורים תפקידי לקחת את הכוח המיוחד הזה ולעבוד איתו בתוך העולם הגשמי שהרי זו תכלית הבריאה לגלות את הנקודה האלוקית הקיימת בכל חלק ביקום, בדומם בצומח בחי ובמדבר.

ואולי לכן קוראים בשבת שאחרי יום הכיפורים את פרשת האזינו בה משה רבנו מתחיל במילים "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" אמנם אני עובד עם השמים דהיינו הדברים הרוחניים אבל חשוב לי שגם הארץ – הדברים הגשמיים יהיו חלק מהתהליך.

ולכן כשאנחנו עומדים בימים שלאחר יום הכיפורים עם כל האנרגיות והכוחות שקיבלנו, תפקידנו לפרוט זאת למזומנים ולראות איך אני יכול להיות מאושר גם כשיש לי את כל הגשמיות ובכל זאת אני נשאר עם ההרגשה המיוחדת של האושר הרוחני, לקחת איתי את מה שהרגשתי ביום כיפור לכל השנה גם כשאני חוזר לחיי היום יום ולממש את הטוב במעשה בפועל ממש.

אני מאחל לכולנו שנזכה להיות מאושרים, שיהיו לנו חיים טובים עם הרבה גשמיות ושנשכיל להשתמש בכל השפע שהקב"ה נותן לנו כדי להוסיף עוד רוחניות ועוד טוב בעולם ושתבוא עלינו שנה של גאולה שלימה בקרוב ממש.

שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד