המקובל רבי ציון חביב ברכה זצ"ל- נולד בעיר חלב שבסוריה. אביו נפטר בטרם לידתו ואמו הצדקת, אשר הייתה עיוורת, גידלה אותו לבד במסירות נפש על ברכי התורה והיראה. בהגיעו לגיל מצוות בערה נפשו לעלות לארץ ישראל, ואכן לאחר טלטולי דרך רבים זכה והגיע לארץ הקודש. בתחילה שהה בתל-אביב, אך לאחר שהתארח בשבת אצל דודתו בירושלים הרגיש משיכה עזה להרגשת הקדושה והטהרה בעיר, ושם קבע את משכנו עד יומו האחרון.
לצורך מחייתו עבד מספר שעות כירקן בשוק, ולאחר מכן כדוור בבנק הדואר. חי בדוחק גדול אך המשיך בעבודת השם במסירות. נהג ללכת בכל יום לאחר עבודתו לכותל המערבי, שם סיים את כל התהילים ועסק בתורת הנגלה והנסתר במשך היום ושוב מחצות הלילה ועד הבוקר.
למד שנים בחברותא עם המקובל רבי סלמאן מוצפי זצ"ל. הם היו לומדים במשך כשבע שעות רצופות בתורת הנסתר. בימות החול היו לומדים גמרא וכך גמרו את לימוד כל הש"ס, ובשבתות היו לומדים בתורת הסוד החל מצהרי השבת ועד חצות הלילה. פתח בשכונת נחלאות את ישיבת לש"ם – ר"ת לאקמת שכינתא מעפרא. שם קיבל בחורי חמד ואף מבוגרים רבים וקרבם לתורה ומצוות. הוא הקפיד בכל מעשיו תפילותיו ומצוותיו לכוון למען הקמת השכינה מגלותה. כיתת את רגליו מחנות לחנות ובין עוברי אורח למצוא נשמות טועות והיה מעוררם לשמירת תורה ומצוות. היה שכיח לראות נערים ארוכי שיער נכנסים לישיבתו ויוצאים עם מראה יהודי, כשציציות מבצבצות מתחת בגדיהם.
בבית מדרשו היו שתי קומות, קומה ראשונה למתחילים ובית מדרש עליון לותיקים ומקובלים. נשאר תדיר בביה"מ למטה וקרא לתלמידיו שם "הילדים שלי". אהב את תלמידיו אהבת נפש. העיד על עצמו, שכל חצות לילה היה בוכה בתפילה על אחד מתלמדיו ואין תלמיד שלא בכה עליו שעות. הקפיד מאוד על שמירה על גדרי קדושה. העיד על עצמו, כי בא אחד מהדברים עליהם שב לעולם הזה הוא לתקן את עניין טלית קטן. לא אחת ראו, כיצד העיר לאדם האף שנראה בלבוש של שומר תורה ומצוות, כי אינו לובש ציצית והתברר למפרע, כי הלה שכחה בטעות. בעל רוח-הקודש. גאון בנגלה ובנסתר. ענוותן. בעל ביטחון נדיר. חי באמונה מוחשית. את כל החזקת ביתו והחזקת הישיבה והאברכים נשא על כתפיו באמונה עילאית ללא מגביות וללא פרסום, רק בפנייה ישירה לבורא עולם, אשר היה משפיע עליו כל מחסורו בכלליות ובפרטיות. פעמים רבות סירב לקחת כסף מאנשים מסוימים מטעמים השמורים עימו, גם כאשר היה זקוק מאוד לסכומים אלה באחת העדויות מסופר כי ויתר על 300.000דולר ולא הסכים לקחתם מידי אותו תורם.
סבל ייסורים קשים בעשורים האחרונים לחייו, ובתוך כל הייסורים היה דבוק בבוראו וקיבלם באהבה רבה. הוא לא הסכים לעבור ניתוח כדי להקל על ייסוריו, והיה צועק "מה אתם רוצים שהשכינה תסבול בשבילי?". נפטר ב-י"ד תשרי ה'תשס"ה ערב סוכות במיתת נשיקה ונטמן במהירות ובאופן שכל כך הלם את הלך חייו הצנוע, מאחר ולא הוצרכולשבת עליו שבעה. ציונו בהר-המנוחות בירושלים. בסמוך לציונו של המקובל הרב מרדכי שרעבי זצ"ל
מרבותיו: המקובל ר' יהודה פתיה, המקובל ר' מרדכי שרעבי. חברותא: המקובל ר' סלמאן מוצפי, המקובל ר' בנימין זאב חשין. אשתו: אחות הצדיק הנסתר רבי חכם אהרן מועלם.
יום אחד אחרי שסיים את לימודו בגמרא מסכת פסחים עם הגאון המקובל ר' סלמאן מוצפי זיע"א, אמר חכם סלמאן לבנו הגאון ר' בן־ציון מוצפי שליט"א: "אם היו אומרים לי לוותר על כל חיי העולם הבא שלי או לוותר על שעת לימוד עם ר' ציון, הייתי מוכן לוותר על העולם הבא שלי!".
דרכו בחג הסוכות היה לנענע את הלולב במשך יותר מארבע שעות! וכל מי שהיה רואה אותו בזמן הנענוע היה מתמלא יראת שמים. יום אחד הלך לסוכה שבביתו כדי לנענע וביקש מהשמש בפירוש, שלא ייתן לאף אחד להכנס ולהפריע, אך בתוך כך הגיע אחד מגדולי האדמורי"ם לבקרו, השמש היה בהתלבטות, האם להפריע לרב או לא. והנה בעודו מתלבט, יצא הרב בהתלהבות לקבל את האדמו"ר. באחד הימים נסע עם שמשו לקברי האבות, והנה בנוסעם חזרה לירושלים טעה הנהג ונכנס לכפר ערבי עויין ממש לתוך השוק, השמש נבהל במיוחד מהמבטים שלהם, הוא הסתכל על הרב אולם הצדיק נראה ישן, והנה בעודו אובד עצות עצר לידו רכב והנהג אמר לו: "סע אחריי",
הקול של האיש הרגיע את השמש והוא נסע אחריו, מיד הוציא אותו לכיוון ירושלים, השמש רצה להודות לו, אבל הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. בדיוק באותו רגע הרב התעורר הסתכל על הנהג וחייך…
פעם הבחינה זוגתו של הגאון הקדוש ר' חיים סינוואני זי"ע, כי בעלה יוצא לכיוון שער הכניסה לעיר יהוד בה התגוררו, זוגתו בראותה את התרגשותו שאלה: "מה יום מיומיים?". השיב הרב: "אדם גדול מירושלים צריך להגיע הנה היום". והנה לאחר זמן לא רב, הגיע לעיר הרב ציון, שהרב סינוואני ציפה לבואו.
מידת בטחונו בה' הייתה מופלאה, היה אוסף סכומי כסף גדולים מאנשים, שהיו באים אליו ומחלק לתלמידים ולעניים, עד כי לעצמו לא מותיר כלום ולפעמים היה מבזה את עצמו ומתחנן לאנשים, שיתרמו לישיבה והוא עצמו היה עד יומו האחרון חי בצניעות בבית שכּור, בית עלוב שמי שהיה נכנס לביתו לא היה מאמין, עד כמה הרב היה חי בדוחק ובעניות. ארע בערב שבת אחד אשר ניגש אליו משמשו ואמר: "רבנו, כבר חצות היום בפתח ואין שום כסף לחלק לצורכי שבת עבור האברכים", נענה לו ר' ציון ואמר: "זמן רב אתה פה ואין לך אמונה? חכה ותראה בישועת ה'. והנה לא עברו דקות ספורות, ובפתח ניצב אדם עם סך 5.000 שקלים מכספי מעשרות, ומיד חילקו את הכסף לאברכים.
תמונות נדירות מהרב זצ"ל
בנו הרב יצחק ברכה ר"י עטרת יצחק ומחבר סדרת הספרים ברכת יצחק בנגלה ובנסתר