הילולת רבי כליפה אלמליח זצ"ל - ט"ז תשרי תשי"ד

הצדיק רבי כליפה אלמליח זצ"ל- נולד בשנת ה'תר"'ו בכפר  איית אמעללאת בדרום במרוקו. משתייך למשפחת אלמליח, מהמשפחות המיוחסות שבספרד, מתוכה קמו גדולי תורה רבים. בתחילה משפחתו התגוררה בכפר הסמוך תשמישית ומשם עברה משפחת אלמליח לאולדמנצור. בהיותו כבן ארבע עשר שנים נסע ללמוד תורה וחכמה מחכמי מרכאש. על רבינו עברו תקופות קשות, ביניהם ימי רעב נוראים, ומספרים, שהרעב היה קשה כל כך, עד שנשרו שערותיו מראשו. רבינו התעלה בכל מכמני התורה. מסיבה זו לא פלא שבשעה שסיים ללמוד את מקצועות הקודש, המליצו עליו לבוא ולכהן כרב באחד מהכפרים החשובים – אולדמנצור הנמצא בשיפולי הרי האטלס הממוקם כמאתיים קילומטר דרומית למרכאש.

בגיל מאה שנים נפל רבינו מהגג מגובה של שתי קומות ובמשך שש שנים לאחר הנפילה התגורר בבית חותנו – משפחת דהן, ולאחר מכן בארבע השנים האחרונות שהה בבית בנו מסעוד בקזבלנקה, שביקש לקיים מצוות כיבוד הורים, בני המשפחה טיפלו בו במסירות עד פטירתו. לאורך שמונים ושלוש שנות כהונתו כרב הכפר אולדמנצור, שימש כשוחט של כל בני הכפר, וביתר תפקידי הרב- שליח ציבור, סופר סת"ם, כתיבת קמעות על קלף או בתוך צלחת, שהועילו לחולים, הרבצת תורה, קידושין, וגירושין. העידה בתו, כי נדיר שיהיה גט בכפר, מאחר שהרב עשה הכול כדי להשכין שלום. הרב העמיד מאות תלמידים מבני הכפר לגאון ולתפארת. מלומד בניסים.

בתו עישה העידה, כי רבינו לא היה יוצא מן הסוכה כל שבעת ימי החג, למעט בזמן התפילה בבית הכנסת. נפטר ב-ג' סוכות, ט"ז תשרי ה'תשי"ד ציונו בבית העלמין קזבלנקה. מכל ערי המחוז קזבלנקה ומרקש הגיעו לבכות את פטירתו של רבינו ובשעת הלוויה תקעו בשופרות ועשו הקפות, כפי שנהגו בלוויותיהם של צדיקים. חי כ-110 שנים.

אביו: ר' מסעוד אשר סירב לעשות תורתו אומנותו והתפרנס מעבודת כפיים אמו: מרת רחל

התפרסמה במעשי החסד הרבים ובצדקתה. מרבותיו: ר' דוד שלוש.

ילדיו: ר' מסעוד, מרת עישה, מרת זוהרה דהן.

לילה אחד התארח רבינו אצל ביתו זוהרה דהן, מחמת החום הכבד ששרר עלה רבינו לגג הבית, שהיה בגובה שתי קומות, יחד עימו ישן הנכד ניסים דהן, באמצע הלילה קם רבינו לעסוק בתורה ולומר תיקון חצות בבכי ובתמרורים. לפתע, מסיבה שאינה ידועה מעד רבינו ונפל לחצר. באותו זמן הצדיק היה בגיל מאה שנים ובגין נפילה זו שכב גוסס במשך מספר ימים, עד שכבר החשיבוהו למת.

בני הכפר והמשפחה הרבו בתפילות למענו, ו'קרעו' את השמים בתחנונים לבריאות הצדיק. ביום השלישי לגסיסתו כשבאו אנשי החברא קדישא לומר עימו וידוי וקריאת שמע כיוון שהגיעו למסקנה, כי לא נותר לו זמן רב לחיות, נדהמו לראות את רבינו פותח את עיניו ומספר להם את השתלשלות המאורעות מאז נפילתו מגג ביתו. "בשעה שנפלתי, סיפר רבינו, הגיע אליהו הנביא, זכור לטוב, לתמוך בי שלא אנזק. והנה בחלומי רואה אני תשעה מלאכים, שבאו לבשרני כי אמשיך לחיות, וכל אחד מבטיחני שנה נוספת לחיי, ואני מצטרף עימהם לברכה לשנה עשירית, וכך הבטיחו לי עוד עשר שנות חיים!". הסובבים את מיטתו חשבוהו להוזה, הרי גוסס הוא ונוטה למות. במקום נכח גם רבי דוד סויסה, שהיסה את כולם ואמר – 'זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם', חלילה לנו לזלזל במילותיו של רבינו למרות גילו המופלג ומצב בריאותו הרופף. מיד הוציא רבינו פתק מכיסו ורשם עליו את התאריך המדויק, שבו אירע המעשה – יום רביעי של חול המועד סוכות, ואכן כפי שהרב אמר כך היה, חזר הוא לאיתנו הראשון, ולאחר עשור שנים בדיוק! נפטר רבינו.

בנו ר' מסעוד, מספר, שבאחד ממסעותיו עם המשאית שברשותו שבה העביר צמר ממקום למקום, נתקע עמה במדבר בדרך מקזבלנקה למרכאש כשהמים ברשותו נגמרו, מיד יצא מן הרכב והרים את ידו לשמים בתפילה למצוא מקור מים וביקש שהקב"ה יושיע אותו בזכות אביו הקדוש. עודו מתפלל צדה עינו מעין מים נובע ליד רגלו, הלה השתומם מאד, הרי שנים שהוא נוסע במקום ומעולם לא ראה מעין מים במקום. כשגמר למלאות את המים במשאית סימן את המקום למען יוכל לשתות לצמא בעתיד, אך בפעם הבאה שעבר שם לא ראה את אותו מעיין. אין זה אלא שזכותו של רבינו, היא שעמדה לו כזכות אבות להצילו עם מעיין המים. לא הייתה זו הפעם היחידה, שבה הועילה זכותו של רבינו. באחד הימים חלתה כלתו ונפלה למשכב עם חום גבוה, ובמשך שלושה חודשים ל"ע הייתה מחוסרת הכרה. כשהתעוררה, סיפרה, כי בחלומה ראתה את רבינו מצווה עליה לקום ממיטתה, וכך התעוררה.

בשנת ה'תש"א  הגיעו חיילי גרמניה הנאצית בשערי מרוקו, אז החלו ימים ארורים ונוראים ליהודי הארץ. מיד בכניסתם של הנאצים למרוקו השביתו את כל המדינה, הבנקים ומשרדי הממשלה הפסיקו את פעולתם. אימה וחשיכה נפלה על הארץ. השלטון הצרפתי החל מיד ברישום כל המשפחות היהודיות במרוקו, שליחים מטעם השלטון הגיעו לכל עיר וכפר והחלו במשימה. גם לאולדמנצור הגיעו השליחים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, ורבינו נשאל אודות השמועה על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים אך לא יצליחו לבצע את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים בתוכו'. ואכן כך היה כפי שחזה. רבות רבינו עורר על קדושת

בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזוהר פרשת תרומה (עמוד קלא) : מי שמדבר בביה"כ ומשוחח בדיבורי חול, אוי לו, שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו, שאין לו חלק באלקי ישראל ל"ע, שמראה שאינו מפחד ממנו, ונוהג בבזיון בתיקון העליון שלמעלה.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שזוכים להתקדש בשמותיו הרמוזים בתיבות אמת ויציב.

'אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו'. – מה שאומרים בתפילת שחרית לאחר שמע ישראל: אמת ויציב – חמש עשרה תיבות מחוברות באות ו' – לרמוז 15 כפול 6 – עולה 90, ועם הכולל עולה 91 – גימטרייה שם הויה ושם אדנות ובכך רומז אחר קבלת מלכות שמים, שזכינו להתקדש בחמש עשרה תיבות הרמוזים בשמותיו יתברך.

מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד עצה לעני שיתעשר, בזה שירבה בכבוד אשתו.

'אל תירא כי יעשיר איש, כי ירבה כבוד ביתו' – מעשה בשני עניים, שביקשו לשים קץ לדלותם. נדברו ביניהם לגשת אל הרב, ולבקש את עצתו וברכתו להצלחה בחייהם ובפרנסתם, אמר אחד מהם לחברו: גש אתה תחילה, ובקש את ברכת הרב, ואם יועיל אכנס גם אני אל הרב.

נגש הראשון ונכנס אל הרב, שפך בפני הרב את צרותיו, וכי בקושי מוצא הוא את פרנסת ביתו. מיד יעץ לו הרב לתת מעשר מכל רווחיו, שכבר אמרו: 'עשר בשביל שתתעשר', זאת למרות וכל פרנסתו מסתכמת בתרומות ספורות, אותם מקבל מהעוברים ושבים.

הלה שקיבל את עצת הרב, תוך מספר שבועות האירה לו ההצלחה ונתעשר. כשפגש את חברו העני סיפר לו על עצת הרב והברכה שהגיעה בזכותה. נכנס גם הוא אל הרב וביקש את עצתו, אמר לו הרב: 'כבד את אשתך', עשה כן העני והתעשר, שכבר אמרו: 'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו'. ובכך יתפרש מה שאמר דוד המלך: 'אל תירא כי יעשיר איש' – אל תתפלא על התעשרותו הפתאומית של חברך, כי סיבת הדבר היא, 'כי ירבה כבוד ביתו' – ביתו זו אשתו, וכשקרא לה כך – הרי כיבדה, כמאמרם זיכרונם לברכה: 'מעולם לא קראתי לאשתי – אשתי אלא ביתי.

מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא ישנה שמו, שיקראו בשמו מה שייכתב על מצבתו.

'קרבם בתימו, לעולם, משכנותם לדור ודור, קראו בשמותם עלי אדמות' – מזהיר דוד המלך את ישראל, שלא לשנות את שמם, שהרי אחד משלושה דברים, בזכותם יצאו ישראל ממצרים היה – שלא שינו את שמם, ומכאן תוכחה שלא לשנות את השמות כנהוג, במקום אברהם – אלברט, ותמורת יוסף – יוסוף.

וזה אומרו: 'קראו בשמותם עלי אדמות' – לא טוב, עושים אותם האנשים, שמשנים את שמם, ורק בהיותם באדמה מזכירים את שמם המלא – שהרי על המצבה לא נכתב שם הכינוי.

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד רמז הי"א תקום: ראשי תיבות הלל, יוסף ואלעזר בן חרסום

'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום' – אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'הלל מחייב את העניים' -שבהיותו עני למד תורה במסירות נפש. 'רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים' – שלמרות עושרו הרב של אביו, עזב הכל והלך ללמוד תורה. 'יוסף מחייב את הרשעים' – שיוסף היה יפה תואר, ואף הציעה לו אשת פוטיפר לשכב עמה, אך הוא לרוב צדיקותו לא שמע לה ונכנס לכלא בגללה.

וראשי תיבות שמותם: הלל, יוסף ואלעזר עולה 'היא' – לרמוז הפסוק: 'רבות מחשבות בלב איש' – פעמים והאדם שוקע בענייני העולם הזה, ולא מפנה עצמו ללימוד תורה, אך 'עצת ה' היא תקום' – עליו להתבונן בשלושת אלו: הלל, יוסף ואלעזר, וללמוד מוסר להתמיד בעמל התורה.