פרופיל מרתק על רבי אלימלך בידרמן, מהזווית שלא הכרת: כשהיה 'משפיע' בסלבודקה לפני שנים, כשהעביר 15 אלף שקל בשביל נופש משפחתי, ההליכה הלילית לבתי יתומים, מעטפות הכסף לאלמנות והתפילה בראש השנה האחרון ב'פורת יוסף'

נדמה כי אין בחור ישיבה, או כל בר בי רב דחד יומא, בארץ ובעולם, שהשם 'ר' מיילך בידרמן' לא אומר לו משהו, ר' מיילך המשפיע הכי פופולארי בציבור החרדי כיום, אך בד בבד הוא גם המשפיע שאינו נושא בשום משרה רשמית, שלא מכונה באף תוארי כבוד, זולת רב, אך הוא נחשב למשפיע החזק ביותר כיום, שמו נישא בהערצה בפפיות מאות אלפים מהארץ ומהעולם, סרטון בן שני דקות עם מסר מחזק קצרצר שלו הופך להיות וויראלי בשניות בכל מדיה אפשרית. מאות אלפים מאזינים לשיחותיו, מתחזקים, מתרוממים, מתקדשים, ובעיקר נכרכים אחריו בעבותות של אהבה.

ליטרים של דיו נשפכו על התופעה הכמעט פלאית הזו ששמה 'ר' מיילך בידרמן', עשרות עמודים נכתבו על שיעוריו המרתקים, על שיחותיו המרוממים, על קבצי ה'באר הפרשה' שמודפסים מדי שבוע ומופצים בעשרות אלפי עותקים, עשרות מגזינים וצלמים התפרנסו מתמונותיו שלו מעלה את האבוקה בהדלקותיו המפורסמות בהיכלו של התנא האלוקי רשב"י זיע"א.

אך מכל זה נדמה כי אפילו ולו קצהו של אות נכתבה על הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט"א, או ר' מיילך כפי שהוא מכונה בהערצה, וכוונתי למי שהוא ומה שהוא באמת, בביתו, בשעות הפרטיות שלו, הרחק מעיני הזרקורים וההמון, ובעצם מי שהוא מאחורי הקלעים, ובאם אחפש כותרת מעניינת יותר, אז הנה לכם 'ר' מיילך שלא הכרתם'.

"אין לו מושג של זמן"

כשבאים אנו להתחקות ולעקוב מקרוב, על הנהגותיו ופועליו, ובעיקר על סדר יומו המופלא, נקוט כלל ראשון זה בידיך, והוא, אצל ר' מיילך למעט זמני השקיעה והזריחה, לא קיים אצלו מושג של 'זמן', כי כך הוא ר' מיילך, איש של מעל הזמן, ולא ברישול וזלזול חלילה עסקינן, אלא ר' מיילך האיש שכל כולו לשמים ולבריות, האיש שעסוק משחר ועד ליל, וגם במה שנותר בניהם בעבודת השם, כיצד ינקוב בפני מאן דהו זמן או שעה בה יגיע למקום מסויים, וכי איך הוא יכול להיות בטוח שלא יקרה בדרכו איזשהו עבודת השם, ואז מי יודע מתי יסיים, כזה הוא ר' מיילך, כולו לשמים, לשמים ולבריות.

לר' מיילך יש אלפי אלפים של אנשים המגדירים את עצמם כתלמידיו, ובצדק, אך ישנם מעטי מעט שידם לא זזה מידו הגדולה כבר שנים, כשאנו מנסים לגעת בשולי אדרתו של המשפיע הנערץ, אנו זוכים לשיחה מיוחדת אצל אחד ממקורביו הגדולים ביותר, אך לפני שאני מתחיל לדבר איתו הוא מזהיר אותי לבל אפרסם את שמו, כי ככה זה ר' מיילך ומקורביו, שונאים את הפרסום, ובורחים מן הכבוד כמטווחי קשת, אולי לכן הכבוד והאהדה הציבורית רודפת אחריו, בכל מקרה הוא ביקש ואני נענתי לבקשתו.

כשאני מנסה לברר אצלו על דמותו הפלאית של ר' מיילך הוא אומר לי כך "דבר ראשון אני חייב לציין בפניך שאין לו שום הגדרה מבחינת זמנים, כשהוא מתפלל שחרית אין לו מושג היכן הוא יתפלל מנחה, וקל וחומר כשמתפלל מנחה אז אין לו מושג היכן יתפלל את תפילת ערבית". לפליאתי הרבה הוא מסביר: "ר' מיילך זה איש של חסד ושל עשייה למען האחר, כשהוא יוצא מביתו הוא נפגש בדרכו עם עשרות אנשים, וההזדמניות לחסדים שנפגשים בדרכו רבים הם, אם כן לא פלא שאין לו מושג היכן יהיה בדקה הקרובה", ההגדרה הטובה ביותר אני מהרהר לעצמי היא כך: שלמעט זמני השקיעה והזריחה לא קיים אצל ר' מיילך המוסג 'זמן', ומבירור שערכתי בקרב תלמידיו ומקורביו, כנראה שצדקתי.

הכל התחיל בשטיבל קטן בבני ברק

האגדה המופלאה הזו ששמה 'ר' מיילך' החלה לפני כשש עשרה שנים, או אז ר' מיילך היה אברך שהיה מסתובב בישיבת סלבודקה בבני ברק, שם היה פוגש בחורים, מחזק, מעודד, ומקרב, הבחורים שנחשפו לאישיות המופלאה הזו החלו נכרכים אחריו בעבותות של אהבה, זה התחיל משיעור של שני בחורים בחצות הלילה של ליל שישי, שיעור קטן אי שם בשטיבל ישן בבני ברק, אך עד מהרה זה תפס תאוצה, עוד ועוד בחורים הציצו, הציצו ונפגעו.

זה התחיל מבקשות של בחורים צעירים, נבוכים הם בעולמם, הם מצאו אצל האברך ר' מיילך אוזן קשבת, ובעיקר לב חם וענק, שיכל להכיל את כל מה שיש להם לספר, ואת זה היה להם בשפע, הזמן חלף והשיעור הקטן נהפך לשיעור של עשרות בחורים מרחבי בני ברק, שחמקו באישון לילה מישיבתם ונהרו אל עבר בית מדרש ישן בפאתי העיר בני ברק, להתחמם מאורו הגדול של האיש הענק הזה.

רבי אלימלך בטיש סוחף במוצאי בבית שמש. צילום: שוקי לרר

מתיאורים שאני שומע מאנשים שהיו בשיעורים הללו, אני פחות שומע על מה שהוא דיבר, אני בעיקר שומע על מה שהוא שמע, הוא הקשיב לכל הבעיות שלהם, במשפחה, בפנימייה, בחברותא, ואפילו על החביתה בארוחת הבוקר בישיבה שהייתה קרה, הוא ישב שם הקשיב להם, עודד, חיזק, הרעיף עליהם טללי תחייה.

דמעות מצעפות את עיניהם של תלמידיו שעה שנזכרים הם בעורגה בלילות האור הללו, קיץ וחורף לא ישבותו, כל השבוע הם היו יושבים מצפים ומייחלים לרגע בו יזכו לשבת סביב אותו שולחן של ר' מיילך לשטוח את בעיותיהם בפניו ולשמוע מפיו דברות אלוקים חיים, לילות האור הללו לא ימחו מזיכרונם של עשרות תלמידיו אשר חבים לו את חייהם הרוחניים והגשמיים גם יחד.

מקורבו נם לי "הציבור מכיר את ר' מיילך, מכיר את הדרשות שלו, את ההדלקות שלו המפורסמות במירון, את חוברות 'באר הפרשה', אבל בעצם, אין להם מושג מי זה ר' מיילך".

"תיקח חמש עשרה אלף שקל תזמין למשפחה הזו מלון בצפון"

אז אולי תגלה לנו מי הוא? אני שואל. מקורבו ותלמידו מכחכח בגרונו ואומר "ר' מיילך זה איש של חסד שלא מהעולם הזה, אין דקה בחייו שהוא יושב בטל, הוא יושב בביתו, וברכבו, כששופררת הטלפון בידו, ומשגר מאות שיחות טלפוניות לאלמנות ויתומים שבורים ונדכאים, בשעות המאוחרות של הלילה כשבחו"ל זהו שעות היום הוא מרים בעצמו שיחות רבות אל מעבר לים לעודד את אותם משפחות השבורות, לא אגזים אם אומר לך שביום אחד הוא משוחח עם מאות אלמנות ויתומים, מאות".

ובהמשך השיחה התמונה הולכת ומתבהרת: ר' מיילך שאוזנו שמעה אלפי סיפורי כאב, יגון, ושכל, לא נותן מנוח לעצמו, הוא מרים טלפונים, הוא בעצמו מתרוצץ ממחלקה למחלקה בבתי החולים הפזורים ברחבי הארץ, הולך חדר חדר, מחזק, מעודד, תומך, כמו אבא לילדיו, ר' מיילך לכלל ישראל, לא יתן לרגליו מנוח.

כל רגע שפנוי אצל ר' מיילך ללא שיעור תורה, ותפילה, מנוצל עד כלות הכוחות לחיזוק, עידוד, נשברי הרוח, בערבי חג ישלח למאות משפחות שבורות והרוסות מתנה לחג, בערב חג הסוכות האחרון שלח ר' מיילך מאות גביעים מוכספים למשפחות שבורות ואומללות.

עשרות אלפי מעטפות סודיות עושים את דרכם במהלך השנה, מכיסו הקטן של ר' מיילך, לדלתם של המשפחות הכאובות הללו, מעטפות כסף, כי חוץ מהפן הרוחני שמחזק ר' מיילך את השבורים, הוא לא שוכח את הגשמי, וכך בשקט מוחלט בסודי סודיות, עשרות אלפי מעטפות מגיעים לייעדם ומכניסים מעט אור בבתים החשוכים הללו.

בשיחת חיזוק לבחורי ישיבות. צילום: שוקי לרר

כשמגיע לפתחו של ר' מיילך צרה, זה לא נגמר בעידוד וחיזוק, זה רק מתחיל שם, זה ממשיך בעשרות טלפונים, עובר אל התייעצות תמידית כמעט יום יומית, כאשר זה כולל השתתפותו של ר' מיילך בעצמו בכל אירועי ושמחות המשפחה, ובעצם ר' מיילך מלווה אותם, את מספרי הצרות, על כל צעד ושעל בחייהם.

יודעי דבר לוחשים לי באוזני, על שעות לא שעות בהם ר' מיילך נטול גבאים ומשמשים יוצא מביתו, לבתי אבלים בכל רחבי הארץ, שם ירכז את בני המשפחה על שלל גבריהם נשיהם וטפם, יקשיב לכאבם, ויחבוש את מזורם, הנקודה אצל ר' מיילך בזה אומר לי אחד שנוכח היה במעמד עילאי שכזה "ר' מיילך לא רק מנחם, ר' מיילך מעודד, הוא מספר לבני המשפחה האבלה והשבורה עד כמה כעת הקב"ה קרוב אליהם, עד כמה הם קרובים אליו, עד כמה מרוממים ונשגבים הם, נדמה כי זו הנחמה האמיתית".

סיפור מפעים אני זוכה לשמוע מכלי ראשון אותו סיפר לי אחד מנאמניו הגדולים, וכך הוא מספר לי, "משפחה אחת ממשפחות ברוכות הילדים בעיר התורה והחסידות בני ברק חרב עליהם עולמם, האמא צעירה לימים הלכה לעולמה לאחר מחלה ארוכה וממושכת ל"ע בהותירה מאחור בעל אברך ברמ"ח ושס"ה שלו, ועשרה ילדים יתומים כשהקטן בניהם רק בן שנה וחצי, האב שלא ידע מה לעשות בהתרגש עליו צרה צרורה שכזו, ניגש למורו ורבו ר' מיילך ושטח בפניו את מכאובו, ר' מיילך האזין, הקשיב, יעץ ותמך, אך לבסוף העלה רעיון לאברך וכך הוא אומר לו: 'שמא אתה וילדיך תצאו יחד לפוש קמעא בטבריה באיזשהו צימר', האברך החל להתחמק ואמר ראשית כל אין לי שקל בכיסי מאין אשלם את הנופש היקר הזה, שנית, אני לא מכיר צימרים בטבריה, שמע ר' מיילך ופטר את האברך לשלום, אגב טפיחת שכם ידידותית, ר' מיילך אץ רץ לביתו לקח את הטלפון והחל תר אחר בעל צימר בטבריה, אחד מנאמניו ששהה במקום אמר לר' מיילך שהוא אישית מכיר בעל צימר נאה בטבריה והוא ידאג לזה, שמח ר' מיילך שמחה גדולה והמשיך בעיסוקיו, לאחר כמה ימים התברר לר' מיילך שלבסוף בעל הצימר היה תפוס ולא הסתדר העניין, התקשר ר' מיילך לנאמנו בשתיים בלילה ואומר לו כך 'תקח חמש עשרה אלף שקל תזמין למשפחה הזו מלון בצפון', הופתעתי, הייתי בהלם, אומר לי נאמנו, אך אם ר' מיילך אומר אז לא שואלים שאלות, פשוט עושים, כבר למחרת בבוקר יצא האברך האלמן עם עשרת ילדיו, ושלל תרמיליו לעבר בית המלון הצפוני, כשר' מיילך בעצמו הוא הספונסר שלהם", לא צריך להוסיף שכבר באותו לילה נחת בבית נאמנו מעטפה על סך חמש עשרה אלף ש"ח טבין ותקילין. סיפור זה אומר לי נאמנו זה אחד מני אלפים, מעשי החסד שלו מעבר לשיעוריו וחיזוקיו הם אדירים בקנה מידה שאין לשער ולתאר.

דרך ארץ קדמה לעבודה ה'

והאמת, כשאני חוקר אודותיו, מנסה להבין מיהו האגדה המהלכת הזו ששמה 'ר' מיילך' אני מתחיל להבין את משמעות המשפט 'נייר יכלה והם לא יכלו', אלו הם מעשי החסד שלו, בקנה מידה בלתי נתפסת, אפילו אם מאוד ארצה.

בשנה החולפת חיתן ר' מיילך את אחד מילדיו, בנוהג אצל בנשקי"ם שהאב והחתן עסוקים ביום החופה בעניינים נשגבים, בתפילות, צדקה, ושאר עניינים גבוהים שאין לנו בהם שמץ, אך לא כן ר' מיילך, החל משעות הבוקר של יום חופת בנו חייג ר' מיילך למאות אלמנות ויתומים וביקש את ברכתם שיזכו החתן והכלה לבנות בית נאמן להשם ולתורתו, הטלפונים הללו יותר מהברכות אותם קיבל ר' מיילך, הם נועדו לרומם את קרנם של האלמנות והיתומים, ההרגשה המדהימה הזו אותם הם חשים כי גם ביום כלולת בנו ר' מיילך זוכר אותם, מי ידמה וישווה לה. ואצל ר' מיילך אין זה מן השפה ולחוץ, כל ישותו באמת זוכרת, נושמת, ומרגישה את אותם האנשים האומללים שלא שפר עליהם מזלם.

בעוד מעד הדלקה במירון. צילום: דוד כהן / פלאש 90

ר' מיילך על אף היותו נצר לממלכה הלעלובער'ית שכל תפילתם ועבודתם נעשית ברשפי אש קודש, בהתלהבות ובקול רעש גדול, אצל ר' מיילך בין אדם לחבירו זה לפני זה, בלילות השבת בהם שוהה בביתו בבני ברק, ישיר את הזמירות בעדינות וברוגע, יקפיד שחלונות ביתו יהיו סגורים, שמא יפריעו לשכן מלמטה, כי עבודת השם על חשבון צער של יהודי אחר אינה שווה כמאומה.

כשאני מנסה לברר מדוע ר' מיילך לא נוסע לחו"ל, אומרים לי כי כך אמר לו זקנו הרה"ק ר' משה מרדכי מלעלוב זצ"ל כי לא יצא מחוצה לארץ, אך גם בעניין המציאותי זה לא שייך אומרים לי תלמידיו, כי אם אכן יענה בחיוב למאות הפניות אותם מקבל מחו"ל שיבא לחזק את הקהילות שם, אזי יצא שישאר בחו"ל כל ימי חייו, התשובה שנאמרה בבדיחות משהו, משקפת את האמת, הרצון מעבר לים לחזות בפני של ר' מיילך הגיעו עד כמעט שיגעון.

משבת לשבת

שבתותיו של ר' מיילך, אינם מתחילים ביום שישי, הם מתחילים כבר ממוצאי שבת של השבת הקודמת, כל השבוע יושב ר' מיילך ומצפה מתי תבא שבת מלכתא, וכשהיא מגיעה, אזי כל ישותו של ר' מיילך אומרת, זועקת, 'שבת', בגדי השיראין נוסח לעלוב אותם הוא לובש, היערלמוקע הלבנה על רואשו ופאותיו שמתבדרים ברוח מהווים לארשת פניו כדמות מלאכית משהו, לרוב ישהה ר' מיילך בשבתות השנה מחוץ לביתו, כאשר כל שבת יחזק קהילה אחרת, המקום המועדף עליו הוא 'מירון' אתרא קדישא, כשר' מיילך מגיע למירון אתה יכול להרגיש את ר' שימעון בר יאחי עומד כאן על ידיך, אתה יכול למשמש את הקדושה בידים, בשבת נדמה כי ר' מיילך יושן אולי עשר דקות, בין המרק לעוף בסעודת ליל השבת יחטוף תנומה קלה כעשר דקות, כשבסיומם ישוב לשולחנו כארי, לאחמ"כ יצא ל'באטא' (טיש קטן) שם ינעים מאמרות פיו, וטללי חיזוקיו, קרוב לשעה שלוש לפנות בוקר יאמר ר' מיילך את כל ספר התהילים, כשלבסוף ילך למקווה טהרה הסמוך, יטבול, יסתפג, ויצא לתפילת השחרית כוותיקין, תפילה בזמנה אותה מקפיד מדי יום ביומו.

כשישהה במירון וכן בשאר קהילות ברחבי הארץ יערוך מעמד 'הדלקה' במוצאי שבת, כשאלפים נוהרים למעמדים שכאלו, ר' מיילך ירקוד, יפזז, אבל בעיקר יחזק, יצעק את צעקת ה'שובו אלי כי גאלתיכם' את זעקת ה'אחים יקרים חיזקו נא' ויתחנן, ממש יבכה בפני כולם לשוב בתשובה שלימה ולקבל על עצמם איזשהו קבלה טובה לקראת השבת הקרובה.

כשר' מיילך ישורר קודם ההדלקה את ה'ארשת שפתינו' של ראש השנה בנעימה הידועה, אזי גם אם זה יהיה במוצאי שבת של כסליו סתמית, ירגישו כולם כאילו עומדים הם בעיצומו של חזרת הש"ץ לאחר התקיעות ביום הדין הגדול והנורא.

בשמחת בית השואבה לפני שנה. צילום: אלי דויטש

והנה עוד משהו שאנשים לא יודעים, על אף היותו של ר' מיילך איש מירון, יודעי דבר מספרים על לילות שישי ארוכים בהם מגיע כל שבוע לכותל המערבי שם יאמר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו, בבכי, בתחינה ובמתינות, לישועתם של כלל ישראל, אל הכותל הוא יגיע לאחר שיעור קבוע בימי חמישי בלילה בביתו של הרה"ק ר' שלומק'ה מזוועיהל זצ"ל בשכונת בית ישראל בירושלים, גם בראש השנה האחרון חפץ היה ר' מיילך להתפלל את תפילות היום סמוך ונראה למקום שלא זזה ממנו שכינה מעולם, לצורך כך שכר ר' מיילך יחד עם מניין ממקורביו ותלמידיו מתחם קטן בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים הסמוכה לכותל המערבי, שם התפלל את תפילות היום בדחילו ורחימו, כשכל הזמן עיניו לנוכח מקום המקדש יביטו.

"תחת גלימת המשפיע מסתתרת דמות חסד"

ר' מיילך האיש בעל הרגש הענק שפורץ וגועש החוצה כהר געש מתפוצץ, ממיס את לב כל שומעיו, גם את ליבות האבן שבהם, כי זהו ר' מיילך משפיע עצום, אך תחת גלימת המשפיע מסתתרת דמות חסד, עזרה, הקשבה ועידוד לאחר, ובעל רגש נדיר היכול לחוש עד כדי בכי את צערו של השני, להרגיש, לבכות ולעזור.

כשאני מסיים לכתוב את השורות הללו אי שם בשעות הקטנות של הלילה, ספק לפנות בוקר, יושב אני תחת כנפי הסוכה, יושב וחושב, על דמיות פלאיות כדוגמת דמותו של ר' מיילך ששתלם הקב"ה ברב רחמיו וחסדיו בדורינו אנו, היתום והחלוש, בכדי לשפוך עלינו קצת מים קרירים, מי טהרה וקדושה, ולנער מעלינו את אבק השיגרה, כי זהו גם סוכות יציאה מדירת קבע לדירת ארעי, לשנות את השגרה ולהבין שכל החיים אנו תחת כנפי השכינה, גם בגלות החושך והמר הזה.

"יַחְבִּיאֶנּוּ צֵל יָדוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה".