,

ה'בן איש חי' אומר. הושענא רבא – הושע את יום נ"א שהוא רבא, היום האחרון לתחינות ובקשות של נ"א ימים, חמישים ואחד יום, שלושים של אלול ועשרים ואחד של תשרי, שהכל הולך אחר החיתום. וזה לא רק פשט הפשוט שאומר הכל הולך אחר החיתום במשמעות של סיום. אלא באמת יש לנו חתימה ביום הזה – כמו ביום הכיפורים שבו היה חותם פנימי בשעת הנעילה, שבו נחתמה הנשמה להשם. מי שרצה להיות לקב"ה, להיות לרצונו, לעובדו בלב שלם, אז הקב"ה אמר לו, בני ככה אתה רוצה, הנה אני חותם אותך.

אז החותם הזה חוזר על עצמו בהושענא רבא מבחינת חיצוניות, מבחינת הגוף. ידוע שהעיקר בעולם הזה, הבעל הבית בעולם הזה, זה הגוף. הוא יכול להתפרץ. אפילו שאדם בנשמה וברצונות שלו, בלב שלו, רוצה הרבה דברים טובים, אבל אם הגוף לא רוצה, אם הגוף והיצר הרע המידות הרעות לא נכנעים, אז האדם מתפרץ ופתאום מאבד את הכל. יוצא מכך שהעיקר זה החותם החיצון, שהוא חותם בתוך חותם. אותו החותם שהיה ביום הכיפורים, אותם שלוש שמות אהי"ה במילואם – אהי"ה דיודי"ן, אהי"ה דאלפי"ן, אהי"ה דההי"ן, שעולים גימטריה חותם, שבשעת הנעילה כווננו עליהם, ביחד עם המ"ן של הנשמה של האדם, עם המנצפ"ך – חוזרים על עצמם בהושענא רבא.

אומר רבנו האר"י שארבעה ספרים ראשונים מחמשת חומשי תורה שניתנו מפי הגבורה, הם פנימיות, הם רומזים לחותם שנעשה ביום הכיפורים, שבו ניתנו לוחות השניים לעם ישראל. אבל החומש החמישי שהוא ספר משנה תורה, שייך להושענא רבא, שהוא מִשְׁנֶה למלך, הוא חותם משני למלך, כלומר לחותם שנעשה ביום הכיפורים. אותו החותם שנעשה בארבעה ספרים ביום הכיפורים, עכשיו בחצות הלילה בדיוק, נעשה בכח לימוד ספר משנה תורה. רבנו האר"י מחדש שעצם הלימוד של הספר, זה החותם. לכן צריך ללמוד את הלימוד הזה שנקרא "תיקון ליל הושענא רבא" דווקא בליל של הושענא רבא, לא בלילה, אלא בליל. התיקון נעשה בדיוק בחצות בכח הלימוד שאדם לומד לפני חצות.

ואז בחצות נשפע על האדם חותם החיצון שהוא המילויים של אהי"ה הנ"ל שהם גימטריה משנה עם הכולל של שלושת השמות – ק"מ (מלוי היודי"ן) קכ"ב (מילוי האלפי"ן) וק"ל (מילוי ההי"ן), המילויים בלי האהי"ה הפשוט. ומתי נעשה המ"ן של הנשמה, המנצפ"ך? – ע"י חבטת הערבות ביום. כלומר החותם מתפצל לשני חלקים. זה בדיוק החותם שנעשה ביום הכיפורים, רק שבהושענא רבא זה מתחלק. חלק נעשה בחצות הלילה, וחלק נעשה ביום. לאחר המשכת כל החסדים, ע"י הקפות ונענועים, אנחנו יוצאים לאחר קדיש תתקבל אל קרקע העולם ושם אנחנו עושים את המנצפ"ך.

אז המנצפ"ך האלה, הבדי הערבה האלה, יש בהם חשיבות! זה ממש הנפש של האדם! זה הפדיון נפש של האדם. לכן כתב 'כף החיים', איש, אישה, גדול, קטן, כל בני הבית, ראוי שיהיה להם חמשה בדי ערבה וילכו לקרקע העולם, ויכוונו מנצפ"ך ויעשו כנגד האותיות של המנצפ"ך חמש חבטות. זה תיקון גדול מאד לנשמה של האדם. פשוט. אז צריך לדאוג לקנות אותם, יש בהם סודות גדולים ועצומים. יש בהם סגולות עולם לכל השנה כולה.

על כל פנים, הנקודה עיקרית שצריך האדם להדק, הדק היטב, זה הלימוד של הלילה. למשל אם אדם יגיד לנו – קשה לי ללמוד כל הלילה. קשה לך ללמוד כל הלילה? למה? אני חלש, זקן, חולה, קשה לי. תגיד לי מתי לבוא, או שאני אבוא בחצות עד הבוקר, או בהתחלת הלילה עד חצות ואז אני אלך. מה נגיד לו? – תבוא בתחילת הלילה עד חצות. בחצות לך לישון. אם אתה לא יכול לקום לתפילה בנץ אז תקום בשבע, תתפלל איפה שאתה רוצה תעשה הקפות. הנקודה העיקרית, הזכות של הלילה הזה, זה דווקא הלימוד בליל הושענא רבא.

לכן אדם יעזוב הכל. תעזוב אכילה ושתיה, תעזוב לחפש ערבות. את הערבות תחפש עכשיו. אתה יוצא עכשיו מבית הכנסת, לך תחפש ותקנה אותם, ושים אותם בצד. כלומר, כשאתה בא ללימוד לאחר ערבית, זהו, אין לך בראש כלום. רק תחפש את ספר "קריאי מועד" ותקרא את זה בחשק ובהתלהבות. בלימוד המתוקן ללילה הזה כל מילה ומילה זה חותם. כל מילה ומילה זה חותם לך את הגוף ואת הנשמה. זה מאיר לך לכל השנה כולה. על כל פנים כדאי שאדם יקנה ערבות כשרות ללולב, ויקשור אותם אפילו בגומיה או בעלה של ענפי אילן, צדיק כתמר יפרח, ויהיו קשורים ומוכנים במקרר. כשהוא בא לפה יביא אותם איתו, יחד עם הטלית, יחד עם הלולב, ולא יגע בהם עד שהוא גומר עם הלולב וכל עניניו, כלומר הענין של החסדים, ואז שם את הלולב בצד, ולוקח את הערבות.

כל ישראל נחתמים לטובה ביום הכיפורים, ובליל הושענא רבא השם מיטיב לנו את החתימה. לא רק מוסיף לנו חתימה טובה, אלא מיטיב לנו גם את החותם של יום הכיפורים. כדי למתק את החותם של יום הכיפורים, יש לנו את שבעת ימי הסוכות, נענועים וסוכה. חסדים, למתק, למתק. החותם שנעשה בלילה הושענא רבא בא עם שבע הקפות שנעשים ביום, יש לנו יום אחד שבו עושים שבע הקפות במקום שבעה ימים. והם ממתקים, הנענועים וההקפות של הלולב ממתקים.

אז בוודאי כל ישראל נחתמים לטובה, אבל מה יהיה אם חס ושלום האדם נחתם לא כל כך לטובה? על זה בא הלימוד שאחר כך. סמוך לחצות קוראים קריאת שמע שעל המיטה, ובחצות אומרים ברכות השחר (לא כולל ברכות התורה) ותיקון לאה, לאחר מכן לומדים מדרש "וזאת הברכה" בענין פטירתו של משה, ואדרא זוטא בעמידה. למי שמבין, הסודות העצומים שמתגלים באדרא זוטא הם בדיוק הענין של החותם הזה. הם בדיוק איך שאבא ואימא חותמים… הרי הגילוי של אדרא זוטא זה אבא ואימא. לא כמו אדרא רבא שלומדים בליל שבועות, שהגילוי זה אריך, ענין הכתר. ולבסוף קוראים תהלים עם שבעה כורתי ברית ועם הסליחות (מה שרגילים לחלק את התהלים לשבעה חלקים). ואומר החיד"א שקיימא לן, ברית כרותה לתהלים עם שבעה כורתי ברית שאפילו באמצע השנה אם חס ושלום נגזר על האדם איזה גזירה רעה, אם הוא אומר במנין של עשרה יהודים תהלים עם שבעה כורתי ברית, על המקום נקרע גזר דינו. אם ככה, בלילה הקדוש הזה, מי יודע מה קרה? אנחנו לא יודעים איך נחתמנו. אפילו נחתמנו מצויין, למצויין יש מצויין דמצויין, יש טוב דטוב, יש אפשרות לשנות את זה לטובה. אז ע"י התהלים ושבעה כורתי ברית, אנחנו עושים את זה עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב. אז זה ענין גדול מאד. ואז מיד לאחר הלימוד הולכים למקווה, לפני עמוד השחר, ובאים לבית הכנסת ומתפללים תפילה בכוונה ובהתלהבות. ואומר 'כף החיים', נכון שצריך לטבול בעמוד השחר, אבל יותר טוב לטבול גם אחר הצהרים לפני הלימוד, כדי שיהיה טהור בלימוד כל הלילה. שהלימוד יהיה בקדושה ובטהרה.

ולאחר מכן יש לנו עבודה, להטריח את עצמנו בשבע הקפות. אַי אַי אַי, איזה הקפות, איזה אורות. והערבות האלה, סודם עצום עצום. הערבות האלה זה דינים, ואנחנו מכים אותם וחובטים בהם על הקרקע. אתם יודעים שאם יש חשמל, אם יש ברקים, הם יכולים להרוס עולם ומלואו. אם הברק פוגע בבנין הכי חזק, על המקום הוא נופל. אז מה עושים לברקים? עושים להם ארדונג, הארקה. לאותו החשמל של הברק עושים הארקה, ואז הוא מתמתק, והוא מתפזר לצדדים. כך גם אנחנו לוקחים את החמשה בדי ערבה שהם תכלית כל הגבורות שנכנסים עכשיו למלכות, הגבורות האחרונות האלה, ואנחנו עושים להם הארקה בתוך המלכות. ואחרי כל הכאה מעלים אותם. וההעלאה של הבדים זה סוד הנשיקין לפני יום שמיני עצרת שאז זה בחינת חסדים גדולים, בחינת הזווג, בחינת ההתחברות, בחינת ההולדה, ההולדה שהשם מוליד בנשמות שלנו, בנשמות של עם ישראל. כלומר כל הכאה והכאה אתה מוריק את הדין ואתה מעלה אותו לבחינת זווג דנשיקין.

זה יום רציני ביותר, יום עצום ונפלא, ראוי להתפלל עליו. שהאדם יתפלל על עצמו שהקב"ה יתן לו כח ובריאות וישוב הדעת, ששום דבר לא יטריד אותו. שום דבר לא יכעיס אותו, שום דבר לא יוציא אותו משלוות הנפש, מלבוא בזמן כדי ללמוד בישוב הדעת ולאט לאט. אדם בא מאוחר, אז הוא מתחיל לרוץ בלימוד, וחבל. אכלת, שתית, הלכת, אמא שלי, אבא שלי, אח שלי, זה הלך, הבן שלי נאבד, כל אחד יש לו סיפורים. זה הכל סיפורים יפים כדי לא תבוא בזמן. אתה תברח! שים אטמים באוזניים, תגיד שאתה לא מבין כלום מה עושים, כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה. אתה כולך שקוע, דרוך ללילה הקדוש הזה, ללמוד בזמן את הלימוד בישוב הדעת. בזה תלויה כל השנה שלך! בזה תלוי הגוף שלך, והנשמה, וכל המעשים שלך, הכסף שלך, הבנים, הכל תלוי בלימוד של הלילה הזה. כל אחד צריך להביא לעצמו פתקא טבא. הלילה הזה עושה את החותם החיצון, ואז יש לנו פתקא טבא.

השם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו, ויטע בליבנו אהבתו ויראתו, לעשות רצונו כרצונו, ויזכה אותנו לישוב הדעת, ולנחת ושמחה. שננוח לקראת הלילה הזה כדי שיהיה לנו כח, למסור את הכח הזה לקב"ה באהבה ובשמחה רבה, וביראה. בחג נידונים על המים, זה היום של הדין שבתוך החג, אז פה יש גם ענין של יראה. לכן לובשים את הקיטל, לובשים בחזרה את הבגדים של יום הכיפורים כדי להזכיר לנו את הנעילה. לחבר את זה לחותם הפנימי של הנעילה. ואז בשתי החותמות ניצולים מכל הקליפות, קץ, קץ, אַי אַי אַי, קץ זה גימטריה הקפה, ע"י ההקפות בהושענא רבא אנחנו עושים "קֵץ כָּל בָּשָׂר"[6], אנחנו קוצצים את כל הקלי' שנשארו בעולם, "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה', ויבוא משיח צדקנו במהרה, אמן כל יהי רצון.

הוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א