אמש נסתלק מעמנו הרה“ג רבי שמריהו יוסף ניסים בן רבי נחום מאיר קרליץ זצ“ל, מזקני הדור, העמיד בתי דינים ודיינים כשרים לבני ישראל. ונזכיר כמה פנינים יקרים מדברי תורתו.
אי‘ בגמ‘ סנהדרין דף כו: ’מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה שנאמר ויפר מחשבות ערומים‘ ופרש“י לישנא אחרינא שכשאדם חושב כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, מועלת להשבית הדבר, וכן בתורה כשחושב בדעתו עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא, מועלת לדברי תורה היינו שבוודאי לא יצליח. וצריך להבין וכי מה חטא שחישב מתחילה ללמוד כך וכך, שילחמו איתו משמים שלא יצליח, מה טעם יש בזה?
אין הזמן בידיים שלך כלל, תתפוס תמיד מה שאתה יכול
והיה רבי ניסים מבאר בזה, והיה הביאור חביב בעיניו, וחזר עליו הרבה שאם אדם מחשב שהוא ילמד כך וכך עד יום פלוני, הרי הוא כמי שמסתכל על העולם שכל הזמן שלו, והוא עושה תכניות לפי הזמן, ולכן לא יצליח. כי צריך האדם לדעת שלא מה שהוא רוצה הוא עושה, אלא מה שיתן ה‘ יוכל לעשות, כשיודע שהכל מאיתו ית‘, כשיקבל חצי שעה פה וחצי שעה שם, יתפוס וילמד מה שיוכל, כי הוא יודע שאין עתיו ורגעיו בידו, וכל מה שיוכל, יתפוס ללמוד. אך מאידך גיסא כשנדמה לו שהזמן ביד שלו, ועושה תכניות עד יום פלוני אשנה כך וכך בגירסה, איש כזה הרי לא יתפוס ללמוד כשיש לו איזה חצי שעה פנוי. וכך לא יוכל לגדול בתורה. כי בכל יום הוא צריך ללמוד את ג‘ דפי גמרא ’שלו‘, אם כבר למד אותם היום, ונתפנה לו חצי שעה, לא יזדרז ללמוד עוד תורה. וזהו הפגם שעשה סדר ולוח קבוע מדי יום ביומו, ומסמן V בכל יום, ועי“ז הוא מרגיש שהוא כבר מסודר ומסופק, ושוב אין לו עול להתמיד בתוה“ק בכל רגע פנוי, ולכן לא יצליח. כי באמת אין הזמן בידו של אדם, ואינו יכול לדעת מה יהיה בעוד חודש, האי עלמא כבי הילולא דמיא, חטוף ואכול, וכל מה שיכול ללמוד יעסוק עוד ועוד בתורה, אם סיים את הכמות שסידר ליום הזה, ילמד עוד ועוד, כי אינו יודע אם מחר יוכל ללמוד את הסדר שסידר לעצמו. אין עתותיו בידו כלל. ולכן פרש“י מחשבה מועלת אפילו לדבר תורה, שלא תתקיים מחשבתו, כי אין הזמן שלו כמו שאתה רוצה, אלא כמו שה‘ רוצה. שב ותלמד כמה שה‘ נותן לך, כי השעות לא ניתנו בידיים שלך. הן אמת שאדם צריך להיות מסודר, ולסדר לעצמו סדר הלימוד, אבל המחשבה והתכנית שקובע לעצמו, טוב מאד, אלא שיש להוסיף לו, שזה אחד מעשרות התכניות שהקב“ה יכול לסדר לו.
סעיף קטן בספר חזון איש שנכתב במשך שבועיים, 3 מילים בכל יום!
בהקדמת ספרו ’חוט השני‘, סיפר רבי ניסים מעשה נפלא, כנודע שהוא היה ממקורביו ובני ביתו של החזון איש זי“ע, והזכיר שהחזו“א היה חלוש מאד, והיה מבקר בביתו של רבי ניסים כדי לבקר את אחותו שהיא אמו של רבי ניסים, והחזו“א מרוב חולשתו היה הולך לאט לאט. ואמר לו לרבי ניסים, עמוד וראה אילו לא היינו מתחילים ללכת כלל, מחמת חולשתי הגדולה, לא היינו מגיעים לביתך כלל, כיון שהתגברנו ואנו הולכים לאט לאט, בסוף מגיעים. וסיפר רבי ניסים שאח“כ הבין את דבריו אלו גם בדרכו הנורא בלימוד התורה במסירות נפש. ומעשה שהיה כך היה: לאחר שעבר החזו“א התקפת לב, הזהיר הרופא שאסור לו להוציא דיבור אחד מפיו. אחר זמן חלה הטבה קלה בבריאותו, והתחיל לדבר כמה מילים בודדות בכל יום, וצוה עלי להביא המחברת שלו לכתוב חידוש בדברי תורה, ואמר לי ג‘ תיבות שנתחדש לו בהלכות לש בשבת. למחרת צוה עלי עוד פעם להביא את המחברת, ואמר לו עוד ג‘ תיבות בחידוש זה. וכן בכל יום ויום, במשך שבועיים כתבתי בכל יום ג‘ תיבות, והוא בחזו“א הלכות שבת סי‘ נ“ח ס“ק ט‘, בד“ה ’סימן שכ“א‘, כל זה נכתב ע“י רבי ניסים במשך שבועיים, ג‘ תיבות ביום… כמו כשהלך לבקר את אחותו מרוב חולשתו הלך לאט לאט, ובסוף הגיע, כך כשהיה יכול לדבר רק ג‘ תיבות בלבד, הוציא בכל יום ג‘ תיבות בלבד. אין לשער מעלת ס“ק הזה, תורה שלמדתי באף, בכל יום ג‘ תיבות, ובסוף הוציא את החידוש מן הכח אל הפועל, ונשאר החידוש הזה לכל הדורות. מרן החזו“א היה באמת ’נוצר תאנה‘. פעמים שמרוב חולשה לא היה יכול להזיז את העט, וכל מה שהיה יכול לעשות בכוחו, היה עושה. משא“כ מי שנוהג בדרך של ’מחשבה מועלת‘, לא היה אומר ג‘ מילים הללו, כי מה יהיה לו כשיאמר כמה תיבות מרוב
חולשה. אך מי שנוצר תאנה, עושה מה שיכול. אף שביום הראשון התאמץ לומר ג‘ תיבות שלא היה להם משמעות כלל, אבל זה מה שהיה יכול לעשות, הרופא הרשה לדבר ג‘ תיבות, אמר מה שהיא יכול.
איזוהי עבודה קשה של דייני ישראל, לראות כל בעלי הדין תחילה כחשודים לשקר ובסוף כזכאים ששבו בתשובה
פעם אחת אמר רבי ניסים לפני הדיינים בבני ברק, שהעבודה הכי קשה של הדיין, הוא לקיים ’וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים‘. שכן ההלכה שהדיין צריך לחשוב בתחילת הדין שעומדים לפני שני רשעים, ששניהם חשודים לשקר, אם לא, אינו יכול להיות דיין, כי כדי לתפוס את המהלך ואת הטענה של כל אחד מהם, ואת הטענה הנסתרת שאינו טוען, כל זה לא יוכל, רק כשיחשוב ששניהם שקרנים, גם כשהם אנשים מכובדים ות“ח. ועבודה קשה יותר מזה, שלאחר הדין תורה, יהיו בעיניו שניהם כזכאים. אף שלפני כן היה חשוד לשקר, עכשיו הוא צדיק. כי בוודאי תיכף שב בתשובה על מה שהיה שקרן בתחילת הדין תורה. זוהי עבודה הקשה ביותר של כל דיין ודיין, בתחילה לחשוד, ואח“כ יהיה בעיניו כצדיק.
[הדברים משיעורו של ידי"נ הגאון רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א]
דברים נכוחים