הגאון הצדיק רבי יהודה מועלם - כ"ד תשרי תשע"א

הרה"ג הצדיק רבי יהודה מועלם זצ"ל- נולד בשבט ה'תרפ"א התייתם מאביו, כשהיה בן חודשיים ימים בלבד. מגיל צעיר שקד על התורה הקדושה בישיבת "פורת-יוסף". מונה בגיל 24 לשמש כחזן ורב בביה"כ טוויג בשכונת "מקור ברוך" בירושלים. מגיל 28 שימש כר"מ ומראשי ישיבת פורת-יוסף בה שימש עד יומו האחרון. מגדולי הדור. גאון בנגלה ובנסתר. ענוותן מופלג. לא הסכים ללבוש מעיל ארוך כיאה למעמדו הרוחני, עד שהכריחוהו בכך, ונעתר, משום חשש לביזיון התורה ולומדיה.

 

קירב לתורה רבים. התנהל בפשטות מופלאה. סירב לקבל עוזרים ומשמשים. מסר את נפשו למען התורה הקדושה ותלמידיו. דייקן. בכל ימות השנה היה מגיע לישיבה ללמד ברגליו ולא ברכב. תפילותיו לא שבו ריקם. הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל היה רגיל לשלוח אליו אנשים אחרים בכדי שרבי יהודה יעשה עבורם פדיון נפש ויברכם. הרביץ תורה למעלה מ-60 שנים. סלד מן הכבוד כבורח מן האש. נפטר ב-כ"ד תשרי ה'תשע"א בשעת המנחה של שבת בראשית. ציונו בהר המנוחות בסמוך לציונו של החיד"א זצ"ל. חי כ-90 שנים.

חברותא: הרה"ג עובדיה יוסף, הרה"ג בן ציון אבא שאול, הרה"ג מרדכי רביבו והרה"ג יצחק כדורי. מרבותיו: הרה"ג עזרא עטיה. סבו: רבי יהושע שרעבני. מתלמידיו: חכם מנצור בן שמעון, הרה"ג יוסף עדס, הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א, הרה"ג יעקב יוסף זצוק"ל ועוד רבים.

לאחר חופשת החגים של סוכות, נכנס הרב בתחילת "זמן חורף" למסור את שיעורו, הביט הוא בתלמידו הרב רועי כהן ואמר לו: "החורף הזה אתה מתחתן", ואכן, אותו תלמיד בא בקשרי נישואין בחודש טבת, והתחתן ביום א' ניסן.

סיפר הרב יעקב ששון על כוחו של הפדיון, שהרב עשה: פעם אחת, נכנסה אשה לביתו של מרן הרב

עובדיה יוסף זצוק"ל, לפני קרוב לחמישים שנה, ובכתה בפניו, שלא זכתה לזרע של קיימא, כי תמיד היא מפילה את פרי בטנה. מרן הביט בה ואמר: "לכי לחכם יהודה מועלם, שגר ברחוב יונה, הוא יעשה לך פדיון נפש, והוא יכול לעזור לך". מיד הלכה האשה לרב, והוא עשה לה פדיון נפש ובירכה, שתזכה לזרע של קיימא, וזכתה אחר כך לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.

על הנהגותיו המופלאות, כיצד סירב להינות ולא הטריח את הזולת: סיפר על עצמו, כי מאז שנשא את

אשתו הרבנית שתחיה, לפני כשבעים שנה, ועד היום, כשרצה לשתות כוס קפה, מעולם לא הכין רק לעצמו, אלא תמיד הכין גם לאשתו. הקשה נכדו: "ומה יקרה, אם סבתא לא תרצה?" ענה לו: "אני את שלי עשיתי".

כיוצא בזה סיפר המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א: "פעם אחת הגיע הרב בשעת לילה מאוחרת לביתו, הדלת הייתה נעולה, ובכיסו לא היה המפתח. מאחר ולא רצה להפריע את מנוחת אשתו, לא נקש על הדלת, אלא נותר מחוץ לבית במשך כל הלילה".

סיפר הרב יעקב יוסף זצוק"ל על מעשה החסד של הרב: לפני זמן לא רב הגיע הרב לתחנת "מגן דוד אדום" במטרה לקבל טיפול רפואי. כשהגיע הרב ברגליו ולא בסיוע רכב הזדעזע בעל התחנה, בראותו את הרב הישיש, ומיד חש לטפל בו. הרב פנה אליו ואמר: "לא בי תטפל, כי אם באדם שליוויתי הנה!". בעל התחנה העיד, כי הרב ליווה בעצמו את אחד מעניי העיר, שהיה מחוסר דיור, המוכר לתחנה, והדבר היה לפלא, איך הרב ברוב חמלתו חס על האדם וחשש לבריאותו והוליך אותו ברגליו לתחנה, כדי שיקבל טיפול רפואי הולם, על אף גילו המבוגר והמאמץ הגופני הנדרש ממנו בליווי

זה. המתין הרב, עד שיקבל את הטיפול הרפואי, ולאחר מכן החזירו במונית לביתו.

אחד מתלמידי הרב סיפר: "במשך תקופה ארוכה התקשיתי למצוא את זיווגי. באחד הימים נפגשתי עם בחורה, ונראה היה לי, כי ישנה התאמה בינינו, ונוכל לבנות בית נאמן בישראל. אולם למגינת לבי, הבחורה סירבה להמשיך להיפגש, מכיוון שעבדתי לפרנסתי במשך כל היום, ואילו היא ביקשה תלמיד ישיבה, שילמד חצי יום. סיפרתי זאת בצער לרב. בו במקום חייג הצדיק אל הבחורה ואמר לה: "מדבר יהודה מועלם! אני ערב עבור הבחור, שילמד חצי יום". הרב לא הסתפק בכך, אלא נטל את קולמוסו וכתב מכתב חם עבורי, ואת התחייבותו האישית, שאלמד חצי יום". הוסיף הבחור בהתרגשות, "היכן ניתן למצוא רב שכזה, שישפיל את עצמו כדי לעזור לתלמידו?!".

מספר ימים לפני פטירתו הזמין אבי הבן את הרב לברית מילה של בנו, הסכים הרב, למרות שמדובר היה על חשבון מנוחת הצהריים שלו. התפלא אבי הבן, והבין, שהרב סבור שהוא יישב סנדק. כדי שלא תיגרם אי נעימות, הודיע אבי הבן לרב שאין בכוונתו לכבד את הרב בסנדקאות. אמר הרב לסובבים אותו: "מאחר שאינני הסנדק עדיף לי לנוח ולאגור כוחות להמשך היום מאשר ללכת לברית. אבל, בכל זאת אלך. ואם תשאלו מדוע, כדי שלא יחשבו המזמינים, שנעלבתי שלא כיבדונו בסנדקות, ויהיה להם חוסר נעימות מכך".

על ענוותנותו המופלאה, ניתן ללמוד מן הסיפור שלפנינו: לפני כעשרים שנה ביקשו ממנו ראשי הישיבה דאז שילבש פראק כראוי לר"מ בישיבה, אך הרב סירב בכל בתוקף. לקחו את המידות שלו והוציאו לו מהארון את כל החליפות והשאירו לו רק פראק. כשבא בבוקר ללבוש חליפה ראה שיש רק ארוך. מיד לקח מספריים וגזר מהאורך. כשהגיע לישיבה, ראו זאת הרבנים ואמרו לו שאין מה לעשות, הוא חייב ללבוש פראק. אמר להם: "אני אעשה הסכם, קודם כל זה לא יהיה פראק, אלא מעיל ארוך. ודבר שני, אתם טענתם, שזה בגדי עבודה. אני אלבש רק בישיבה ומחוצה לה אמשיך בבגדים קצרים". וכך היה, כשהיה הולך להתפלל בבוקר שחרית, היה לובש קצר וכשיוצא לישיבה יוצא עם ארוך. גם בצהריים אחרי הישיבה לא היה הולך בבגד ארוך, אלא קודם כל מחליף את החליפה.

 

הלימוד בבית החולים "הר הצופים"

לפני בערך כ-10 שנים אושפז רבינו בבית החולים "הר הצופים" בירושלים עקב שבר ברגלו. רבינו לא הפסיק מלימודו אף לא לרגע קט גם בבית החולים. בכל יום ויום היה אחי היקר הרב ניסים בן פורת שליט"א הולך בשעות אחה"צ ללמוד עם כבוד הרב בספר "משנה ברורה", בחלק מהימים זכיתי גם אני להצטרף ללימודם, היה מדהים לראות את בקיאותו הרבה בספר "משנה ברורה", כאשר כל הספר שגור על לשונו. מספר אחי: "פעם נפרדתי מהרב ביום שישי, כאשר חזרתי ללימודינו הקבוע ביום ראשון, ראיתי לתדהמתי שבמשך יום השבת הרב כבר סיים את כל החלק של הספר, וזאת כאשר היינו באמצע החלק ועוד רבתה הדרך לסיום החלק".

מדהים היה לראות את ההתרכזות של הרב בלימוד מבלי לשים לב למתרחש סביבו. באחד הימים שהגענו ללימוד הקבוע מצאנו את רבינו בלובי של המחלקה, המחזה נראה כך: קבוצת אנשים צופה במשחק כדורגל המוקרן בקול רם בטלוויזיה בפאתי הלובי, במרכז הלובי קבוצת מיעוטים משחקים דמקה בקול רם, ואילו כבוד הרב ספון לו בירכתי הלובי שקוע כל כולו בדברי ה"משנה ברורה", לומד את תורתו כאילו נמצא הוא בתוככי בית המדרש "פורת יוסף".

באחד הימים שאל פרופסור חילוני את כבוד הרב: "תגיד לי! מי זה שבא כל יום ללמוד איתך בחברותא, בן או נכד?". השיב לו כבוד הרב: "זה תלמידי לשעבר, הוא לא קרוב משפחה שלי". נדהם אותו פרופסור: "מה, כך התלמידים מכבדים אצלכם את הרבנים?!  אצלנו באוניברסיטה אין בכלל כבוד למרצים, חבל שאני לא למדתי בישיבה". ראה כבוד הרב שלבו נפתח ליהדות, דיבר על ליבו על חשיבות הנחת התפילין, ואכן הפרופסור החל להניח תפילין מידי יום. נציין, שהיו עוד רבים בבית החולים שהרב שכנעם בדרכי נועם להניח תפילין מידי יום. כמו כן, ביוזמתו של הרב, מאז אשפוזו החל להתקיים תפילות "מנחה-ערבית" בבית הכנסת של בית החולים.

מרוב ענווה לא הסכים להדפיס את סיפרו

רבינו היה רגיל להעלות על הכתב את  חידושיו הנפלאים והעמוקים בגמרא בשיטת הלימוד הספרדית, אך לאחר מכן היה גונזם, כדי שלא יחשיבוהו כגאון ושלא יכשל ח"ו בגאווה. חלק מהגליונות מסרם רבינו לתלמידו היקר, בידי התלמיד שהוא ידידי היקר ישנן גליונות רבים מאד עד כדי יצירת ספר עב כרס, ומדוע הוא אינו מוציאו לאור? מאחר והרב הזהירו כשמסר לו את הגיליונות שלא יפרסם בשום פנים ואופן את חידושיו, שלא יחשיבוהו לגדול בתורה. באחד מן הימים נודע לרבינו כי נכדו יודע אודות הכתבים הנ"ל, תפס הרב את תלמידו ושלא כדרכו הקפיד עליו וגער בו: "הרי הזהרתי אותך שלא תגלה!!!". בהקשר לזה נספר כי הרב היה בקי בחכמת הקבלה, אותה למד עם זקן המקובלים הרב יצחק כדורי זצ"ל, אך תמיד היה אומר שאינו מבין בקבלה… הדברים מדברים בעד עצמם, והם ממחישים לנו את גודל ענוותנותו של רבינו, ענווה שאין לה אח וריע בדורנו – דור רדיפת הפרסום וההתפארות.

"תעשו המסיבה בצניעות ואני מבטיח לכם בן"

אחת המשפחות בשכונת "מקור ברוך" בירושלים נערכה לקראת מסיבת ה"בר מצווה" של בנם. לצערנו ההורים תכננו לערוך את הנשף בתערובת, גברים ונשים יחד. כל רבני השכונה ניסו לדבר על ליבם להניאם מכך אך ללא הועיל. שמועה זו גונבה לאוזנו של כבוד הרב, קרא הרב להורי חתן הבר מצווה ואמר להם: "אתם תקיימו את מסיבת הבר מצווה של בנכם בצניעות, תוך כדי הפרדה בין הגברים לנשים, ואני מבטיח לכם בן בתוך שנה…". ההורים לא יכלו לסרב להצעה כה מפתה של כבוד הרב, הרי הם כבר מחכים לבן במשך 8 שנים!! נאותו ההורים להצעת הרב וערכו את מסיבת בר המצווה בצניעות כדת משה וישראל. ואכן דברי הרב התקיימו במלואם, בתוך שנה זכו ההורים ל…תאומים. (הרב יאיר אבא שאול).

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.