אוצרות החן • מדור שבועי חדש מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת בראשית

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א)

כתיב (שיר השירים ד, יא) "דבש וחלב תחת לשונך". דבש וחלב הם שני סוגי לימוד – הלכה ואגדה. "דבש" – נקרא הלכה כמאמרם ז"ל (סנהדרין כד.) "לאחד קראתי נועם – אלו תלמיד חכם שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה". "חלב" – נקרא אגדה, שמלבין עוונותיהם של ישראל, כפי שאמרו חז"ל (סוטה מט.) "לא קיימא עלמא אלא אאמן יהא שמיה רבא דאגדתא", ואמרו חז"ל (מדרש משלי פ"י) "בשעה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עוונותיהם של ישראל".

ונראה שלכן התורה מתחילה באות ב' – "בראשית", שזה מרמז על שני סוגי הלימוד – הלכה ואגדה, ואמרו חז"ל (ספרי עקב סי"ג) "הרוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם יעסוק באגדה", כי אגדה הוא המפתח הגדול להיכנס לטרקלין לידע ולהודיע שהקב"ה ברא עולם ומלואו והוא המנהיג ומשגיח על כל פרט ופרט ולא נעשה דבר בלתי השגחת השי"ת.

ונראה עוד סיבת התחלת התורה באות ב', כי אות א' רומז על יחידו של עולם ואי אפשר להכיר את יחידו של עולם רק מתוך פעולותיו, ובריאת העולם הן הן פעולותיו, והפעולות הן מאות ב' והלאה, כי אין פעולה רק מיחידו של עולם שהוא הא' כלומר הראשון, וכשמסתכל באות ב' שהן הפעולות מהקב"ה שהוא האלף והראשון, יודע שיש אלף וראשון שברא הכל ומשגיח על הכל, וגם "אלף" עולה בגימטריא "אדון כל" (111), שהוא ראשון והוא אחרון ואלוף לכל.

 

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א)

אמר הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע: ״בראשית ברא אלוקים״ (א, א), "אלהים" בגימטריא ״הטבע״, והוא למעלה מן הטבע, כי ברא את הטבע, והוא אשר ברא ויצר ועשה את הכל, ומלוא כל הארץ כבודו, והוא יכול לשנות המלאכה ולשדד אותה כרצונה.

 

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א)

ולא אמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מידת רחמים ושיתפה למידת הדין (רש"י)

הרה"ק רבי משה מראדוביץ זי"ע [בן הרה"ק רבי חיים מקאסוב זי"ע בעל 'תורת חיים'] אמר: ברש״י ז"ל (בראשית א, א) נאמר, שרצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מידת הרחמים. מידת הדין היתה עלינו די, ומעתה יתנהג עמנו במידת הרחמים.

 

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (א, א)

אמר כ״ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: מה טעם התחילה התורה במעשה בראשית? – כמו שהביא הרמב״ם ז"ל (פ״ב ה״ב מהלכ׳ יסודי התורה) ״כשיסתכל האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים, יפחד וידע שהוא בריה קלה עומד לפני תמים דעים ב"ה". לכן מתחילה התורה במעשה בראשית.

 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ (א, יא)

בספר 'מדבר קדמות' (מערכת ד' אות ד') בשם הלבוש ז"ל (ריש ח"מ) רמז נאה בפסוק (א, יא) "תדשא הארץ דשא", "דשא" ראשי תיבות ד'ין ש'לום א'מת, כי על שלשה דברים אלו העולם עומד (אבות פ"א מי"ח), ובתחילת בריאת עולם התחתון, מיד אחרי התגלות הארץ שהייתה ראויה לישוב בעלי החיים ובני האדם, אמר ד' "תדשא הארץ דשא", ולכאורה יתור "דשא" למה לי, אלא רמז ד'ין א'מת ש'לום. וכתב ע"ז ה'מדבר קדמות' וז"ל: "דלהיות עיקר הכול הוא השראת השכינה בישראל, הנה הני תלת מילי הם סיבה להשראת השכינה, ולכן עליהם העולם עומד", עכ"ל.

ונראה לי הצעיר, כי עיקר הבריאה היה בשביל שיקבלו ישראל את התורה, כדאיתא (בר"ר פ"א ס"א – הובא ברש"י בראשית א, א) "בראשית – בשביל ישראל שנקראו ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו". והנה קבלת התורה היתה באלף השלישי ומרומז "ביום השלישי" על אלף השלישי, ו'דין אמת ושלום' הם רק ע"י התורה. וזהו "דשא" ראשי תיבות ד'ת א'ש ש'מע, ונאמר אחר "דשא" (א, יא) "עץ פרי עושה פרי", כי העיקר הוא עץ פרי עושה פרי, כנאמר (קדושים יט, כג) "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל", ובא זה הציווי כדי שיהיו פנויים לעסק התורה, כי אם לשמוע דת אש – הוא רק אם יש לו פרנסה.

 

וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב (ב, יב)

אמרו חז"ל (בר"ר פט"ז ס"ד) "אין תורה כתורת ארץ ישראל". "זהב" ראשי תיבות ה'וי ז'היר ב'גחלתן (אבות פ"ב מ"י), ובא להורות לנו כי זכות לומדי התורה בארץ ישראל היא גדולה הרבה יותר, לפיכך הוי זהיר בגחלתן ולא תפסיק לפרנסם וליתן להם מחייתם, כדי שלא תיכבה ח"ו גחלתם של לומדי תורה בארץ ישראל, ותעזור להם בכל היכולת.

 

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת (ב, כ)

פעם אחת נקלע הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע לכפר אחד, סיפר לו בעל האכסניה שחמותו חולה מאד באותה שעה וביקשו שיתפלל עליה, ולא נענה לו הרבי, כי חש שהמצב בכי רע. בינתיים יצא הרבי להכין את עצמו לתפילה. באכסניה זו התארחו גם מוכרי סוסים שלקחו האחד מחברו את התפילין והתפללו במהירות, ואחרי התפילה לקחו מעט יי״ש ושתו. ביקש האכסנאי גם מהם שיברכוהו שחמותו תחלים ממחלתה. וכן עשו.

והנה, בשובו לבית האכסניה, כיון שנטל הרבי מקאמינקא את ידיו, ראה ברוח קדשו כי המצב השתנה לטובה והקב"ה יעזור לה ותתרפא, אך לא ידע מהיכן באה הישועה בפתע פתאום. סיפרו לו שסוחרי הסוסים בירכו את האיש. שאלם הרבי לשמם, וכל אחד נענה לו בשמו, וראה כי בשמות האנשים הללו יש את הקמיע שטוב למחלה זו, והוא שפעל לרפואת החולה.

 

וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה וגו' כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (ג, ד-ה)

אמרו חז"ל (בבא קמא טז.) "שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והוא דלא כרע במודים". נראה הכוונה בזה, שכריעה ב'מודים' מורה אשר אפילו שרואים בעין שח"ו לא טוב, נכנע להשי"ת ומודה לו שהכל טוב, כי מתכלית הטוב לא יצא רע, רק אנחנו לא מבינים דרכי השי"ת. לזה באה הכריעה ב'מודים', שהיא הברכה ה-י"ז שעולה במספר 'טוב'.

והנה הנחש בא להפוך את הטוב לרע ולעשות מטוב רע, בהסיתו אותם לאכול מעץ הדעת טוב ורע. ואמר להם "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע", שזה תכלית הרע שמקורו גאות עבודה זרה. לכן כיון שהאדם לא כורע ב'מודים', אינו מודה על זה שהכל טוב, לכן נעשה נחש שלא הודה להקב"ה שברא את העולם ואומר ללכת אחר הרע.

 

אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (ג, יז)

פעם אחת נסע רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי״ע על הרכבת, ולפתע אמר לחסידים העומדים סביבו: ״תראו שיהיה מנין ונתפלל מנחה״. אמר לו הרה״ח רבי שמחה אוברבוים זצ״ל שעמד לידו: ״הרי בעוד שעתיים נהיה באלכסנדר ונוכל להתפלל בבית המדרש״. ברם, הרבי רצה שיתפללו דווקא על מסילת הברזל. מיד נתאסף מנין והתפללו.

אחר התפילה פתח ואמר, שהענין שאנחנו אומרים בברכת השנים ״ותן ברכה על פני האדמה״, משום שאם אדם חוטא מתקללת האדמה, כמו באדם הראשון שנתקללה האדמה בעבורו ועל זה אנו מתפללים ״ותן ברכה״, שלא יבוא מכשול על ידינו, שהארץ לא תצטרך להתקלל, רק שיהיה ברכה…

 

וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ (ג, יז)

שמעתי מזקני החסידים ששמעו בילדותם מזקני הדור, כי הרה״ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זי״ע בעל 'תולדות יעקב יוסף', הוכרח לנהל פעם ויכוח גדול עם הרבה כמרים. ביום האמור, קרא אליו את תלמידו הרה״ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא זי"ע והלכו יחדיו אל מקום הויכוח.

נשאל ה'תולדות' הק' ע״י הכמרים: ״מצינו בתורתכם (קידושין מ:) שתשובה מועילה אפילו חטא כל ימי חייו, והנה חכמיכם אומרים (עירובין יא:) שאדם הראשון עשה תשובה ק״ל שנה, ועוד כתוב בתורתכם (יומא פו:) שזדונות נעשו לו כזכויות, וא״כ למה מת אדם הראשון?!״ – כך שאלו אותם כמרים את ה'תולדות'. פתח בעל ה'תולדות' והשיבם תשובה קצרה: ״אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב״ה, ולכן לא הועילה תשובה״.

לא הוטב בעיניהם תירוצו הקצר וכשירד מהבמה פנה אליו תלמידו הרבי משפיטיווקא ושאלו: ״רבי, האם למקור השקר אתם רוצים לומר את האמת הפשוטה?!״ אמר לו בעל ה'תולדות': ״הלא אסור לומר שקר״. אמר התלמיד: ״צריכים להלביש את האמת בשקר״.

כעת עלה הרבי משפיטיווקא אל הבימה, ובפנותו אל הכמרים אמר: ״מורי ורבי אמר לכם תירוץ ואני רואה שאינכם מבינים מה שאמר לכם, וכיון שרבי חלש מאד, לכן אבאר לכם את דברי רבי״. ופתח במשל ונמשל: ״משל למלך בשר ודם, אשר ניהל מלחמה ארוכה מאד עם מלך אחר. עשרים שנה נמשכה המלחמה ועדיין לא הסתיימה. בימים ההם ביקש המלך לנסוע ולהינפש ממלחמתו לתקופה בת ג׳ חדשים. קרא אליו את אחד השרים וביקשו לאמור: ״כאשר אסע לי, קח כך וכך חיילים ואני מוסר לך כך וכך נשק וסכום כזה של כסף, וראה במשך ג׳ חדשים לעשות סוף וקץ למלחמה ולכבוש את צבא האויב״. בינתיים נודע למלך על מרידה נוספת במחוז אחר. קרא לשר אחר וגם לו אמר כמאמרו לראשון. ביקש שיכבוש את המורדים בשלוש החדשים הבאים.

ישב השר הראשון וחכך בדעתו: הלא המלך בעצמו נלחם עשרים שנה, ולא פעל, לא ניצח במלחמתו ואותי מצוה שאכבוש את האויב בזמן כה קצר? ולכן – גמר אומר – אסע גם אני לשלושה חדשים, וכך לפחות אחיה עוד ג׳ חדשים, כי על כן, אם אכן אעשה כמו שאמר, אהרג תכף ומיד, ומאי נפקא מינה לי, אם יהרגני המלך אחרי ג׳ חדשים, הלא בין ובין כך אני מובל למוות?! – ולכן לא עשה השר מאומה. לעומתו, ישב השר השני וחשב: הלא דבר קל הוא לנצח את האויב, ולמה אצטרך לזה ג׳ חדשים וכ״כ הרבה חיילים? אף אני אעשה כמו המלך, אסע לפוש שלשה חדשים, ובסופם, ביום אחד, אקח כמה מאות חיילים, ואעשה סוף למרידה הזו!…

חלפו להם שלושת החדשים ואיש משני השרים לא עשה מאומה. כיון ששב המלך לאחוזתו, פנה תחילה אל השר הראשון ושאלו: ״מדוע לא עשית כמו שנצטווית?" והשיב לו כמחשבתו: ״אתה שנלחמת עשרים שנה, לא פעלת מאומה, ולי אתה מצוה שאכבוש במשך ג׳ חדשים?" – והשר השני נותר ללא מענה וכך אמר: ״הלא דבר קל הוא, אלך עכשיו ואעשה מלחמה!"

״ועתה״ – פנה הרה"ק משפיטיווקא זי״ע אל הכמרים שהאזינו למשלו ושאלם – ״הגידו נא לי, מי משני השרים מחויב יותר ולמי לסלוח ולמי לא?״ השיבו הכל פה אחד: ״לאחרון אין שום סליחה״. ״אם כן, נענה הרבי משפיטיווקא, זה מה שאמר רבי הקדוש; אנחנו קרוצי חומר נולדנו מטיפה סרוחה, תיכף משיצאנו מבטן אמנו, ניתן בנו היצר הרע ויש לנו תרי"ג מצוות דאורייתא, מלבד מצוות דרבנן, ואפילו נחיה שנות מתושלח, ג"כ לא נוכל לקיימן ולא נשלים לגמרי את מלחמתנו ביצה״ר, וא"כ מועיל לנו תשובה כדוגמת השר הראשון, מכיוון שאין זה בגדר האפשרות לבל נחטא, ולכן אפשר לעשות תשובה ולהמשיך במלחמת היצר. אבל אדם הראשון שלא היה לו כל אלה, לא בא מטיפה סרוחה, אלא שהקב"ה בעצמו שהוא טהור יצרו ועשה אותו, ועכ"ז לא קיים המצוות רק עשה להיפך, לכן לא הועילה לו תשובה. אבל עם כל זה כי רבים רחמיו, ניתן לו תתק״ל שנים, וראו נא כמה גדולים מעשי אלוקינו…" – סיים הרבי משפיטיווקא.

 

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (ד, ז)

הרה"ק רבי יצחק מבוהוש זי"ע אמר: כתיב (ד, ז) ״אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ״ – אם אתה בעצמך תהיה טוב, אזי שאת, תוכל לישא כל אחד מישראל. אבל, אם לא תטיב, אזי ״לפתח״, תראה בכל פתח ישראל, ״חטאת רובץ״.

 

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (ו, ה)

פעם אחת קיבל הרה"ק רבי אריה לייב הסבא משפאלי זי״ע, מכתב ובו תוארים גדולים בשבחו וקרא אותם הרבה פעמים. עמד אצלו הרה"ק בעל 'אוהב ישראל' זי"ע מאפטא, והיה קשה בעיניו הדבר איך שהסבא משפאלי חוזר על התוארים פעמים הרבה. אחז הסבא קדישא משפאלי בזקנו, ואמר: ״אני איש זקן וזקני כבר לבן, והיצר הרע אינו מתבייש לבוא אלי עם העסקים שלו, ואני מראה לו, הבט וראה מה שכותבים עלי שאני איש גדול, ומעכשיו תתבייש לבוא אלי עם דברים מגונים כאלה״.

 

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (ו, ה)

סיפר כ״ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שסיפר לו איש אחד, שר"ל היתה לו מחשבת עבודה זרה בעת שהתפלל, ובשעה שאמר השם נתגלתה לנגד עיניו צורת שתי וערב ר״ל. יצא לשחר פניהם של כמה מגדולי ישראל ולשאול בעצתם, אך לא הועילו לו דבריהם. עד שהשיא לו פלוני עצה שיסע אל קודש הקדשים הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע (בן הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע).

נסע אליו האיש וסיפר לו את הדבר. אמר לו הרה"ק מאוטבוצק: ״סע לביתך ותברר מי היה המלמד שלך שלמד אתך אל"ף בי"ת״. נסע האיש לביתו ונודע לו שמלמדו הראשון המיר דתו ר״ל. אמר לו הרבי: ״לך והבא לכאן לוח של אל"ף בי"ת״, והחל מלמדו ולהראות לו כדרך שמלמדים לתינוקות: ״זו אות אל"ף״. ואמר לו: ״אמור אל"ף, וזו אות בי"ת!" וכן הלאה, כך למד עמו את כל אותיות הא"ב ואת כל הנקודות, ומכוח זה יצאו ממנו כל המחשבות רעות ושוב לא היו לו כאלו.

המדור באדיבות מכון באהלי צדיקים  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל  

להערות והארות sosisrael08@gmail.com