סוגרים את הים עם הישג ושוברים שיא - מנתוני מדד חוף נקי של המשרד להגנת הסביבה עולה כי עונת הרחצה של 2019 הייתה נקייה יותר: 66.67% מהחופים היו נקיים לפחות 70% מהזמן, לעומת 63.6% בשנת 2018. אלקין: "נמשיך לפעול לטובת ניקיון הטבע כך שהציבור הישראלי יוכל ליהנות ממנו"

עונת הרחצה מסתיימת עם שיא מאז תחילת המדידות על-ידי המשרד להגנת הסביבה: במהלך עונת הרחצה שהסתיימה זה עתה, 66.67% מהחופים היו "נקיים" או "נקיים מאוד" לפחות 70% מהזמן לעומת 63.6% בעונת הרחצה של 2018. מתחילת השנה ועד סוף אוקטובר (כולל עונת הרחצה), 65.15% מהחופים הוגדרו כ"נקיים" או אף "נקיים מאוד" לפחות 70% מהזמן, לעומת 19.7% מהחופים בשנת 2005, כאשר הושקה לראשונה תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה.

נתונים אלה מציגים מגמת שיפור בניקיון החופים לאורך השנים. בשנת 2019 המשרד להגנת הסביבה תמך ברשויות מקומיות שבתחומן המוניציפלי נמצאים חופים בלתי מוכרזים בים התיכון או באילת, בהיקף של 9.3 מיליון שקל – התמיכה הגדולה ביותר שניתנה עד כה על-ידי המשרד, ובשנים האחרונות המשרד שילש את הסכום המוקצב לתוכנית "חוף נקי" .

כחלק מהמאמצים לקידום הניקיון בחופים הפעיל המשרד להגנת הסביבה בחודשי הקיץ, גם השנה, תוכנית לתגבור אכיפה של חוקי העזר לניקיון, בעזרתם של שוטרים מתחנות רבות ברחבי הארץ. במהלך חודשי הקיץ (יולי-ספטמבר) בוצעו כ-136 פעולות מתוגברות בתחומן של 13 רשויות חופיות (בהן רשות הטבע והגנים). במהלך פעולות אלו, חולקו בעונה זו כ-285 קנסות על עבירות ניקיון, והתגובות מהציבור ומהרשויות היו חיוביות ביותר.

בנוסף, גם הקיץ המשרד להגנת הסביבה ועמותת אקואושן יצאו בקמפיין הסברתי תחת הכותרת: "חד-פעמי – לא בים שלי!", שקרא לציבור להשאיר את הכלים החד-פעמיים בבית, וליהנות מחופים וים נקיים מפלסטיק. השנה, נרתמו אל הקמפיין רשויות חוף שקיימו מגוון אירועים ופעילויות הסברתיות בחופים במהלך חודשי הקיץ.

שליש מהפסולת בחופים מקורה בכלים חד-פעמיים ובאריזות שמושארות בחוף על-ידי ציבור המתרחצים. מקור כ-60% מהפסולת בים ובחופים הוא במקורות יבשתיים – כלומר בציבור לא אחראי המבלה בחופים ומשאיר אחריו לכלוך כמו בקבוקי שתייה, כלים חד-פעמיים, קשיות שתייה, שקיות פלסטיק, בדלי סיגריות, שאריות מזון ועוד.

הפסולת בים ובחופים מהווה מפגע אסתטי, בריאותי ובטיחותי לציבור ולבעלי חיים ימיים וחופים. על-פי ההערכות, מדי שנה מושלכים לימים ולאוקיינוסים כ-8 מיליון טונות של פלסטיק. בישראל נמצא שעד 90% מהפסולת הימית היא פלסטיק שכמעט ואינו מתכלה.

כמדינה החברה באמנת ברצלונה, מחויבת מדינת ישראל לתכנית הפעולה האזורית להגנה על הים התיכון מפני פסולת ימית וחופית ((Regional Plan on Marine Litter Management. על-פי תוכנית זו, חובה על המדינות החברות בה לנקוט בשורה ארוכה של פעולות כדי למזער את ממדי תופעת הפסולת הימית ואת השפעותיה המזיקות על הסביבה הימית של הים ועל האוכלוסייה השוכנת לחופיו.

תוכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה פועלת משנת 2005 במטרה למזער את מפגע הפסולת הימית בישראל ולהביא לניקיונם של החופים והים בהתאם למחויבות הבינלאומית, לטובת הסביבה והציבור בישראל.

השר לאיכות הסביבה, זאב אלקין. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

השר להגנת הסביבה, ח"כ זאב אלקין: "לפני שלוש שנים, עם כניסתי לתפקיד, הצבנו לעצמנו מטרה להפוך את חופי ישראל לנקיים יותר – גם בגלל החשיבות הסביבתית וגם משום שהטבע הישראלי והחופים, הם מקום בילוי מועדף על ישראלים ועל תיירים רבים. התקציבים שהקצנו למשימה זו יצרו מציאות שבה בכל שנה אנחנו רושמים עלייה נוספת ברמת הניקיון לאורך זמן. נמשיך לפעול לטובת ניקיון הטבע כך שהציבור הישראלי יוכל ליהנות ממנו"

גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה: "המשרד להגנת הסביבה הגדיל את תמיכתו בניקיון החופים באמצעות הרשויות המקומיות, מכספים שהתקבלו כתוצאה מחוק השקיות. בשנה הבאה נציג תוכנית מקיפה לשיפור הניקיון – לא רק של החופים, אלא של כלל מדינת ישראל – שאף היא תמומן גם ממקורות חוק השקיות"

דוח ניטור הפסולת לשנים 2017 ו-2018 מראה כי:

פסולת פלסטיק מהווה את המרכיב העיקרי בחופי ישראל, בין 70% ל-90% מהפסולת שנמצאה על החופים ועל הקרקעית הרדודה. הפסולת בחופים מורכבת בעיקר מפקקי בקבוקים, שקיות פלסטיק ובדלי סיגריות, וכן מכלי אוכל חד פעמיים (בעיקר כוסות ומכסים) ואריזות מזון. בקבוקי פלסטיק היו נדירים בניטור – ייתכן שבשל פעולות האיסוף והמיחזור שלהם.

הניטור מראה, כי כ-90% מהפסולת יוצרה בישראל והיא ממקור מקומי. הפסולת שמקורה בישראל יכולה להגיע ממתרחצים בחוף הנמדד, בסחף מהנחל בחורף או בסחף מהים.

בחופים נמצאה גם פסולת ממקורות חיצוניים כגון מצרים, טורקיה, הרשות הפלסטינית, ירדן וסוריה ואף ממקומות מרוחקים כגון ברזיל והולנד. יש להניח שמקור הפסולת מהמקומות המרוחקים יותר הוא בספינות סחר.

בקרקעית הרדודה יש כמות גדולה יותר של פסולת דייג (חכות, רשתות וקרסים) יחסית לכמות שנמצאה בחופים, כשבאתר אחד פסולת הדייג היוותה למעלה משליש מכמות הפסולת בקרקעית.

בקרקעית הים החולית בין עומקים 20 מטר ל-80 מטר, נמצאו בעיקר חתיכות של שקיות פלסטיק ואריזות מזון קרועות. מצב זה בעייתי מפני שחתיכות קטנות של פלסטיק מושכות בעלי חיים שבולעים אותן. ישנה עליה בכמות השקיות והאריזות השלמות ככל שנדגמו בעומק רב יותר.

גם הפסולת שנאספה בעומקים של בין 200 מטר ל-1,400 מטר כללה בעיקר שקיות פלסטיק ואריזות מזון. כ-50% מהפסולת שנמצאה וניתן היה לזהות את מקורה הייתה ממקור ישראלי, כ-21% ממצרים וכל השאר ממדינות הים התיכון האירופאיות (קפריסין, איטליה וטורקיה). בנוסף נמצאו מספר פריטים שמקורם בהודו, ברזיל וגרמניה, אשר כנראה הגיעו לאזורנו מספינות סחר.

נתונים על פסולת פלסטיק:

90% מהפסולת בחופים היא פלסטיק – ממצא גבוה יותר מהנתונים העולמיים והנתונים בשאר ים תיכון (מחקר של גליה פסטרנק ואחרים, 2017)

ההערכה היא, כי בישראל נוצרת מידי שנה כמיליון טון פסולת פלסטיק, כ-110 ק"ג פסולת פלסטיק לאדם לשנה.

לפחות 58% מהפסולת בים ובחופים היא יבשתית – כלומר, ציבור לא אחראי המבלה בחופים ומשאיר אחריו לכלוך. בצפון המדינה נתון זה גדל עד כ-80% מהפסולת ממקור יבשתי. Pasternak et al (2017)

32% מהפסולת בחופים מורכבת מאריזות וכלים עשויים פלסטיק (פסטרנק, 2017)

8 מיליון טונות פלסטיק מושלכות לים מדי שנה, אשר שווה ערך למשאית אשפה כל דקה (2014, Jambeck)

נמצא שריכוז המיקרו פלסטיק בים הישראלי גבוה פי 10 ממערב ים תיכון וגבוה מהממוצע העולמי (Van Der Hal, (2017.

על-פי הערכת האו"ם, עד שנת 2050, 99% מהעופות הימיים יכילו פלסטיק בגופם.