מרן רבי יהודה מאיר שפירא זצוק"ל שמונים ושש שנה להסתלקותו ז' חשון תרצ"ד – תש"פ

באדיבות הסופר ברוך הכישרונות הרב יעקב הייזלר שליט"א

מרן מהר"ם שפירא זצוק"ל שמונים ושש שנה להסתלקותו ז' חשון תרצ"ד – תש"פ

אור המאיר
לקראת יומא דהילולא השמונים ושש של הגה"ק מהר"ם שפירא זצוק"ל, נביא כאן שיחה מיוחדת ששוחח הסופר ברוך הכשרונות ר' יעקב הייזלר שליט"א , בשנת תשע"ד עם הרה"ח הישיש ר' יו"ט ליפא שיינבך זצ"ל, בה גולל מזכרונותיו על דמותו הגדולה לצד פעולותיו הכבירים לתורה ולקדושה כפי שחווה מקרוב בצעירותו.
לאו בכל יומא מזדמנא מילתא לבא ולשוחח עם שריד לדור דעה, איש אשר רוח בו, אשר זכה לחזות מקרוב ולהסתופף בצל קדשם של צדיקי קמאי שחיו בדור שלפני המלחמה והאירו לארץ ולדרים עליה.
בין שרידים אלו נמנה הרה"ח ר' יום טוב ליפא הלוי שיינבך זצ"ל יליד העיר סאנוק, שהתגורר בבני ברק, ממרומי גיל השיבה אוצר ר' ליפא זצ"ל בקרבו זיכרונות הוד ורשמי קודש מהעיר סאנוק, אדמורי"ה רבניה, וחסידיה. מנסיעותיו התכופות להסתופף בצל רבו מרן ה'קדושת ציון' מבאבוב הי"ד, ורשמים מרטיטים ומזעזעים מקורותיו בימי השואה, כאשר שהה במשך תשעה חודשים בבית אחד עם הרה"ק מאוסטילא הי"ד ובמיוחד אוגר בקרבו זכרונות ילדות מאותו גדול שבענקים הגה"ק מהר"ם שפירא זצוק"ל אשר לשמו וזכרו תאוות נפש.

ה"עילוי משאץ"
בשיחתנו עמנו המלאה בחן ובחכמה פתח ר' יו"ט ליפא זצ"ל את זכרונותיו מתקופת ילדותו על הגה"ק המהר"ם שפירא. "את הגה"ק מהר"ם שפירא זצוק"ל זכיתי לראות לראשונה בילדותי בעיר סאנוק שם נולדתי והתגוררתי ושם גם כיהן המהר"ם ברבנות העיר. אך טרם כל אקדים קצת על ההיסטוריה של המהר"ם טרם הגיע לכהן ברבנות סאנוק
"המהר"ם שפירא היה כידוע גאון מופלא בהוראה ועוד בבחרותו התפרסם בכל רחבי מדינת גאליציה כ"העילוי משאץ" כאשר זכה לעמוד בכור המבחן בצעירותו אצל גדולי עולם כמהרש"ם, ה"בית יצחק" ועוד גדולי הדור שהשתוממו ועמדו נרעשים אל מול כח תורתו בראותם לפניהם גאון ועילוי מופלא מיחידי הדור, כלי מלא חכמה שעתיד להאיר עיני ישראל בתורתו ובחכמתו הבלתי מצויה.
"גדולי עולם אלו עודדוהו ביותר שישפיע על העולם מתורתו וחכמתו, המהרש"ם אף כתב עליו במכתב עוד בימי בחרותו: "וראיתי את רבי מאיר עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה בסברא, ובירכתי עליו יוצר המאורות".
"ואכן לאחר נישואיו כשמלאו לו י"ט שנים כבר כתב את ספרו הנפלא "אמרי דעת" שכל הרואוהו אומר ברקאי, רבים מידידו בקשו ממנו שיעלה אותו על מכבש הדפוס לתועלת עולם התורה אך למגינת לב אבד הספר בסערת מלחמת העולם הראשונה. ברבות השנים התברך הדור בספרו הגאוני שו"ת "אור המאיר" פסקי הלכה בכל ד' חלקי שו"ע.

ברבנות העיר גלינה
"בתקופה הזאת נקרא המהר"ם לכהן ברבנות העיר גלינה שליד למברג, חלק מבני משפחת חמיו התנגדו לכך, היות וסברו שהוא מדאי צעיר לעסוק בענינא דמתא. "המהר"ם שאל את רבו הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע בדבר, רבו הורה לו שאכן ילך לטובת הדור לכהן כרב העיר גלינה, ואכן כעצת רבו נסע לכהן כרב העיר שם פעל גדולות ונצורות הוא אף יסד ת"ת מיוחד שהיה חלוץ התתי"ם בימים ההם.
"באותם ימים נקרא על ידי גדולי הדור שהכירו בסגולת מנהיגותו המבורכת, להיחלץ חושים לטובת תנועת אגו"י, בתנועה זו ראה את עוגן ההצלה ליהדות.

רב העיר סאנוק
"כעבור שנים עזב המהר"ם את העיר גלינה, מכל פולין הגיעו אז לפניו הצעות מכובדות כמו העיר קראקא המעטירה וכן קהילת ווארשא שבקשו שישב על כס הרבנות בעירם, אך למעשה לא יצא הדבר לפועל, ולבסוף נפלה ההכרעה על העיר סאנוק עיר חשובה שהיתה ידועה כאחד מהעיירות הנחשבות ביותר במערב גליציה. עיירה שיצאו מתוכה דורות של חסידים יראים ושלימים ובה ישבו על מדין רבנים חשובים וגדולי תורה מפורסמים, וזאת לאחר הסתלקותו של רב העיר הג"ר נתן נטע דים זצ"ל כשפה אחד בקשו בני העיר סאנוק שרבינו יבא לכהן ברבנות עירם.
"אני זוכר כי בילדותי שמעתי מבני העיר המבוגרים, שבטרם שעזב את העיר גלינה לישב על כס הרבנות בסאנוק, התקבצו משלחות שונות מהעיר ליגה אל ביתו להתחנן לפניו בבכיות ובתחנונים שישאר בעירם וחלילה שיעזוב אותם, הם אף הציעו לו כל הון דעלמא עבור כך, אך החלטתו נפלה לעזוב את העיר מסיבותיו וכך הגיע לכהן ברבנות סאנוק.
"בסאנוק הוא התקבל בחיבה וכולם כאחד קיבלו את מרותו. היום א"א כ"כ להסביר זאת, אבל באותם ימים היו חסידים רבים שלא היו "ידידים" של אגו"י, ואילו המהר"ם היה מראשי אגו"י, אך בפיקחותו וחכמתו הגדולה ידע לגשר על הכל.

הישיבה בסאנוק
"מיד כאשר בא לכהן ברבנות ק"ק סאנוק התבטא שברצונו להפוך את סאנוק ל"יבנה" של ר' יוחנן בן זכאי שתהיה מרכז של תורה.
המהר"ם אף הביא עמו מגלינא כמה מתלמידיו הקרובים כמו רבי שלמה שיקלר, רבי שמשון פוגלמן, רבי לייזר מנארול, ועוד. הוא כינס לאלתר את "ועד הקהילה" ופתח בדיונים אודות הקמת ישיבה ב"ק"ק סאנוק.
ואכן בל"ג בעומר תרפ"ב נפתחה הישיבה ברוב פאר והדר, המהר"ם נשא דברים נלהבים לכבוד המאורע הגדול. בין השאר אמר שהגמרא בגיטין אומרת "רב צייר כוורא" כלומר על חותמו של רב היתה חרוטה צורת דג, המהר"ם שאל מה סימל דג זה?
"אלא ידוע המשל של רבי עקיבא על הדג שהשיב להצעת השועל הערמומי לצאת מן המים – ומה במים שהם מקום חיותנו רודפים אותנו ודגים אותנו, קל וחומר ביבשה.
"דג זה שהוא סמל האחיזה הנצחית של עם ישראל בתורה היה חרוט על חותמו של רב, וזה היה החותם שהטביע בכל הדור. אף בנו – המשיך הרב מוטבע חותם זה, התורה היא כל חיותנו ובה אנו מוצאים מחסה מכל פגעי הזמן"
"הישיבה בסאנוק הצליחה ועשתה חיל למעלה מהמשוער. התלמידים אהבו אותו אהבת נפש בגין אהבתו היוקדת אליהם, תלמידיה הבכירים כיהנו בה כרמי"ם, המהר"ם עצמו עמד על גבם וקבע את סדרי הלימודים, הוא בעצמו היה בוחן את רמת התלמידים ומסר מדי פעם שיעורים כלליים כאשר את חותמו היחודי הטביע על רוחה ועל כל הליכותיה של התלמידים שנקשרו בו ביותר וראו את בו את רבם המובהק לכל חייהם.

בהלויית האדמו"ר מדינוב זצ"ל
כיליד העיר סאנוק בקשנו לשמוע מר' יו"ט ליפא זצ"ל זכרונות אישים על המהר"ם שפירא זצ"ל כפי שחווה מקרוב בילדותו.
"למעשה, המהר"ם כיהן כרב העיר סאנוק רק תקופה קצרה של כארבע שנים בלבד, כאשר לאחר מכן עבר לכהן ברבנות העיר פיעטרקוב, אך המהר"ם היה מגיע לבקר מדי פעם בעיר, ועל אף שהייתי צעיר לימים הבנתי היטב שזוהי זכות גדולה עבורי לחזות בצורתו הק' של אותו ענק הרוח וגדול בענקים שכבר אז יצא שמעו הטוב בכל העולם כגברא רבה וכאחד מגדולי הדור המובהקים שעתידו לפניו, אני זוכר שכל פעם שעמדתי על ידו התרשמתי רבות מאישיותו הדגולה שהפיקה חן ונועם לכל הסובבים.
"בפעם הראשונה שזכיתי לחזות בפניו הק' היה זה כאשר נלקח לעולמו האדמו"ר ר' דוד מדינוב זי"ע נינו של ה"בני יששכר" זי"ע שהתגורר בסאנוק בעבר.

המהר"ם שפירא כבר כיהן כרבה של פיעטרקוב וחבר בסיים הפולני והוא שהה אז בווארשא והודיעו לו שהרבי נפטר. מיד סידר לו רכבת מיוחדת בתור חבר צייר הפולני להספיד, המהר"ם אף התבקש לפסוק בשאלה הקשה היכן יטמנו את הרבי מדינוב, שכן בתקופה האחרונה לחייו עבר להתגורר בדינוב, וראשי הקהילה בדינוב רצו כי יקברו את הרבי בתחומם, אולם קהילת סאנוק טענה כי רוב ימיו התגורר הרבי במחיצתם, ולכם להם זכות ראשונים. ואכן המהר"ם פסק, כי הרבי יטמן בסאנוק.
"לאות הערכה על הידידות האמיצה ששררה בין המהר"ם והרבי מדינוב, החליטו ראשי הקהילה בסאנוק, להמתין לבואו של המהר"ם שיצא בדרכו להשתתף בהלוויה. היה זה בחודש שבט, בקור ושלג מקפיא. תנועת הרכבות כמעט ולא נסעה, והמהר"ם נאלץ לעשות דבר שבדרך כלל נמנע ממנו, לנצל את מעמד כחבר ה'סיים' הפלוני, ודרש מהשלטונות להעמיד בעבורו רכבת מיוחדת לנסיעה לסאנוק.

"השלטונות אכן נענו לבקשתו בלית ברירה, והודיעו לכל מנהלי התחנות לאורך המסלול הנסיעה כי דמות שלטונית רמת דרג אמורה לעבור במקומם. יהודים רבים הצטרפו בדרכם למסע הלוויה בסאנוק. בינתיים לאור העיכובים השונים נאלצה מסע הלוויה לצאת לדרך, והמהר"ם הגיע לסאנוק בעיצומה של הלויה, אני עוד זוכר היטב איך שעמדתי והצטופפתי כמו רבים אחרים ליד המהר"ם שפירא בכדי לחזות בדמותו, ובמשך כשעה וחצי נשא דברים נרגשים ביותר וקשר לו מספד תמרורים כשהוא מבכה על הארז שנגדע במיטב שנותיו. בסיום דבריו זעק המהר"ם "דוד מלך ישראל חי וקיים", כוונת הדברים היתה שיש צורך בהמשך הדרך וההנהגה של בנו הגדול.
"זכרוני, מיד לאחר הלוויה כאשר שבו האבלים אל בית הרבי, ניגש המהר"ם שפירא והוציא מכיסו פתק ורשם על גביה 'קוויטעל' לבנו של הרבי שהיה אברך צעיר והגישו אליו, והורה לו להמשיך בעול ההנהגה בכדי שלא תינתק השלשלת. הוא סירב לכך, אך המהר"ם שפירא אמר לו: "אף על פי שאני כבר רב בעיירה אחרת, בכל זאת כיון שבסאנוק עדיין לא נבחר רב אחר, נחשב אני לרב העיר שלכם, ובתורת מרא דאתרא מבקש אני שתקבלו את המינוי ותסתופפו בצלו". ואכן בעקבות מילים אלו שיצאו בכנות מלב דואג לעתיד השלשלת, קיבל לעמוד בכס ההנהגה ולמלא את מקומו של אביו והציבור החל להסתופף בצלו.

"אני זוכר איך שהמהר"ם לא נח ולא שקט עד שראה שכל החסידים הגישו לפניו 'קוויטעל' כאות לקבלת ההנהגה.
"פעם נוספת שראיתיו היה זה לאחר כשנתיים כאשר נפטר בן דודו של הרבי מדינוב, הרבי מביקוואסק שהיה גם נכדו של ה"בני יששכר", גם הוא היה צעיר לימים, והשאיר אחריו את בנו שהיה בחור בן י"ז שנים. המהר"ם שפירא הגיע להלוויה והכתיר את בנו כמ"מ אביו, היה זה פלא גדול ורבים תמהו על כך שהיו חסידים ת"ח בני 60 או 70, אך המהר"ם אמר וכך עשו, וכן הביא לו 'קויטעלך' וביקש מכולם שיעשו לטובה שיהיו חסידים שלו והבטיח שהוא ידאג שיגדל בתורה. ואכן המהר"ם לקח ב' ת"ח ושילם להם מכספו שילמדו עמו להכשירו לתפקידו הרם, ואכן עד מהרה גדל לת"ח מופלג ביותר ושמו הלך לפניו, הוא עבר להתגורר בעיירה פעלטשין, וחסידים רבים החלו להסתופף בצילו.

לעבדך באמת
היכן התפלל המהר"ם כאשר הגיע לבקר בסאנוק?
"בדרך כלל היה מתפלל בביהכ"נ הגדול של סאנוק שם התפללו רוב הציבור, אך אני זוכר שלפעמים היה מתפלל בביהכ"נ של חסידי סאדיגורא או בביהמ"ד של חסידי צאנז. אגב, אני עוד זוכר היטב את תפלותיו המרטיטות של המהר"ם כאשר הגיע לסאנוק, היו אלו תפלות נלהבות ומרגשות שכבשו רבים וטובים שעמדו פעורי פה על כוחו הגדול בתפלה, וזאת לצד היותו גאון ועילוי שכל העולם חרד לקראתו ובדרך כלל נדיר הדבר שישתלבו ב' הדברים ברמה כה גבוהה אצל אדם אחד, ואכן כולם ראו בו כ"איש האשכולות" – איש שהכל בו שהתברך במכלול סגולות נדירות, גאון בתורה, עמוד התפלה, מידות נאצלות, חכמה, קדושה, נשיאות חן וענווה מופלאה.
"אני עוד זוכר את שיחותיו המרטיטות בעת רעוא דרעווין אז נשא דברים מנהמת לבו במשך כשעה ארוכה ורבים מבני העיר היו מגיעים לשמוע את שיחותיו המיוחדות שהיתה מלאה וגדושה בדברי מוסר ומתובלת לרוב בסיפורי צדיקים שקלחו מפיו הטהור ונאמרו בחן מיוחד.

דורש טוב לעמו
"המהר"ם פעל רבות בעיר הן בתקופת רבנותו וגם לאחר שעזב אותה כאשר הרגיש אחריות שהעיר תצעד בדרך התורה המסורה.
"מסירותו לציבור היתה מהמפורסמות. מסופר, כי כאשר הגיע לכהן כרב בסאנוק לא נסע לבית מגוריו שהוכן לו, אלא פנה תחילה הישר לביהכ"נ, באומרו למקורביו שבכך מבקש להראות בפני כל כי לרב אין 'בית', הרב אינו איש פרטי אלא שייך כל כולו לקהל, לביהמ"ד.

"כל אימת שהיה מגיע לסאנוק עמד על מצב הכשרות והעירובין בעיר. בנאום הבכורה שלו אמר המהר"ם שלא יעזוב את עדת מרעיתו עד יעבור זע"ם, זעם ר"ת זבחים, עירובין, מקוואות. בתחילת כהונתו היה מצב השחיטה מוזנח ביותר. היו חנויות שמכרו שם גם בשר כשר וגם טריף, כשראה זאת קרא לקצבים לאסיפה מיוחדת ואמר להם "אצלי זה לא יקרה", והחל להילחם נגדם, הוא הודיע שיש איסור גמור לקנות באטליזים אלו עד שיחזרו הקצבים מסורם. עד כדי כך היו הדברים שהקצבים הגיעו לביתו עם סכינים גדולים לפגוע בו ואמרו לו כי אם לא יעזוב אותם לנפשם, ירצחו אותו נפש ח"ו, הרב פתח את מעילו, החווה על לבו ואמר, אינני מפחד מכם, עשו בי ככל שברצונכם.
"כך גם במקוואות ועירובין, פעל ועשה תיקון גדול בכמה וכמה דברים חשובים.
הסתלקותו

האם אתם זוכרים את הסתלקותו?
"בוודאי, אמנם לא זכיתי להגיע להלויה שכן זה לא היה פשוט לנסוע מסאנוק ללובלין היות וזה היה מרחק זמן רב של נסיעה וכן הוצאות כספיות גדולות, אך אני זוכר היטב את השבר והאבל כאשר אנשים לא האמינו שאיש חזון וענק הרוח כמותו שעדיין לא הגיע לגיל החמישים לחייו יפטר כ"כ מהר מהעולם.
"הרי חודש קודם פטירתו הוא עוד נסע לראדין להספיד את זקן הדור מרן החפץ חיים זי"ע ונשא עליו נהי וקינה במשך כשעתיים, וכך עבר את כל הימים הנוראים כאשר היה כל כולו מלא חיות כדרכו בקודש, אך כך גזרו ממרומים, אני זוכר שחדשים ארוכים לא פסקו מלשוחח על האבידה הנוראה בהסתלקותו.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.