בלי ששמנו לב, הוטלה השבוע פצצה במסדרונות הליכוד: 11 ח"כים ניצלו הצבעה חשאית והביעו את דעתם נגד צמרת המפלגה • על רקע השיממון במסדרונות הכנסת, נשואות העיניים ל-21 הימים שאחרי המנדט של גנץ • וגם: מה פשר ה"ציר" החדש בין שקד לליברמן

בשקט בשקט מתחת לרדאר, בהשתקה מכוונת או שאינה מכוונת, התרחש השבוע אירוע בממדים של רעידת אדמה במושגים של מפלגת הליכוד, אירוע שהכניס את צמרת המפלגה להלם וללחץ.

את הדממה ששררה השבוע במסדרונות הכנסת, איש לא העז להפר. דממה מעיקה של חוסר מעש מהול בחוסר אונים, כשאין ממשלה אין חוקים שאפשר להעביר ולכן לא ניתן לקדם שום סעיף מתוך מאות הצעות החוק שהגישו חברי הכנסת מיד אחרי הבחירות.

חברי הכנסת, המקבלים משכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש, באופן קבוע ללא כל קשר לתפוקת העבודה שלהם או למצב הפוליטי האקטואלי, מוצאים את עצמם מגיעים מדי בוקר ללשכה ושואלים את עצמם ואת עוזריהם מה יש לעשות היום. בינתיים, עורכת הכנסת נאומי בכורה לחברי הכנסת החדשים ומנסה למלא את סדר היום במליאה בנאומים בני דקה, הצעות לסדר ושאילתות.

נתניהו במסדרונות הכנסת, השבוע

בימים כתיקונם, אין דבר משעמם ומפוהק יותר מנאומים בני דקה ומשאילתות. בדיונים כאלה המליאה כמעט ריקה ויושבים בה רק בעלי התפקידים ההכרחיים כמו היו"ר והמזכירה, ואיתם חברי הכנסת הממתינים לתורם לשאת דברים. אמנם גם השבוע המליאה לא היתה גדושה עד אפס מקום, אבל הנוכחות של חברי הכנסת היתה גדולה יותר מאשר בסיטואציה דומה בימי פעילותה של הכנסת. עד שיש ענין כלשהו לעסוק בו, אז למה לא לנצל…

כך מצאו עצמם חברי הכנסת מתווכחים על רמת זיהום האוויר העולה מארובות תחנות הכוח, או על מצב פלוגות הכורדים בסוריה, היו אפילו כאלה שהפריזו ודיברו על היתרי הכנסת עגלי בקר לרשות הפלשתינית. רק שר המשפטים אמיר אוחנה הציל את המצב והצית ענין במליאה, כשחשף לכאורה פרטים חסויים מתוך חקירותיו של עד המדינה ניר חפץ בתיק 4000.

ובחלל האוויר מעל השקט המעיק במסדרונות, מרחף סימן השאלה על עתידה הלוט בערפל של הכנסת ה-22 ואיום הבחירות הגדל והולך ומתקרב בצעדי ענק. פריצת דרך לא נראית באופק והשבוע מסתיים לו בדיוק באותה סיטואציה בה עמדנו בשבוע שעבר בזמן הזה. עוד פגישות בין צוותי המשא ומתן, עוד שפע של ספינים והכחשות ועוד שיחות מסדרון ודיבורים אינסופיים המסתיימים כולם במשיכת כתף ובאנחה, עם הפטרת המילים האלמותיות: "הזוי, כזה דבר לא היה כאן אף פעם, פששש".

מתי יהום הסער

אבל דווקא על רקע השיממון והייאוש הזה, התרחש בצהרי יום שני אירוע מטלטל אחד, בו התכנסו חברי הכנסת של הליכוד כדי לבחור יו"ר חדש לסיעת הליכוד בכנסת, במקומו של דודי אמסלם. מדובר לכאורה באירוע פנימי חסר חשיבות של הליכוד, שבימים כתיקונם לא היה תופס עשירית מתשומת הלב שהוא תפס כעת, אבל בנקודת הזמן הזאת, הפך הנושא הזה לדרמה של ממש עם פוטנציאל לשינוי כיוון כללי.

תפקיד יו"ר סיעת הליכוד בכנסת היה נתון בקדנציות האחרונות בידיו של יו"ר הקואליציה, ולכן עד היום החזיק בו ח"כ דודי אמסלם. במערכת הבחירות האחרונה מינה נתניהו את אמסלם לשר התקשורת ולכן עם הקמתה של הכנסת הנוכחית, ביקש אמסלם להעביר מידיו את התפקיד לבא בתור. אולם באין ממשלה אין גם קואליציה, ובאין קואליציה אין גם יו"ר קואליציה, וביובש הקואליציוני אין גם שום תפקיד אחר שאפשר להיאבק עליו ולצפות לו, לכן יצאה מפלגת הליכוד לבחירות פנימיות לתפקיד הנחשק ביותר בנקודת הזמן הזאת, בחירות שנקבעו לצהרי יום שני השבוע.

שני המועמדים המרכזיים שנבחרו היו מיקי זוהר ויואב קיש. זוהר כיהן עד לפני שבועיים כיו"ר הוועדה המסדרת, אבל עם העברת המנדט להרכבת הממשלה לידיו של גנץ, עברה ראשות הוועדה למפלגת כחול לבן ששיבצה בתפקיד את אבי ניסנקורן. זוהר הנחשב כיום למקורב מאוד לנתניהו, היה גם המועמד המועדף עליו לתפקיד ומשכך הוא הפך להיות גם המועמד המועדף לכאורה על רוב צמרת הליכוד.

יואב קיש, כיהן גם הוא בתפקידים נחשקים בצמרת המפלגה כמו ראשות ועדת הכנסת וראשות ועדת הפנים, תפקידים הנחשבים לעמדות מפתח בצמרת קבלת החלטות של הליכוד. משכך, קיווה קיש לקבל גם הוא את תמיכתו של נתניהו לתפקיד יו"ר הסיעה בכנסת.

יואב קיש ומיקי זוהר מחוץ לחדר ההצבעה בכנסת השבוע. צילום: שמואל בן צבי, חדשות JDN

אולם למשוואה הזאת נכנס משתנה נוסף ומעט נפיץ: גדעון סער. החבר הישן-חדש שהתברג בצמרת הליכוד ויחסיו עם ראש הממשלה יודעים עליות ומורדות, נחשב היום לחשוד המרכזי בפוטש אפשרי וביצירת מרד במפלגה. רק לפני חודש הוא נפל בפח שטמן לו נתניהו כשהגיב לקריאה לקיים פריימריז על ראשות הליכוד וכתב "אני מוכן". סער ספג קיתונות של ביקורת שהזכירו לו איך עובד הד.נ.א. של המפלגה. את הפרשה סיכם דובר הליכוד בהצהרה קצרה לפיה "הפוטש בליכוד מת".

מאז, שומר סער על שתיקה והשבוע, כתגובה לסערת חקירות ניר חפץ, הוא אף ניסח והגיש הצעת חוק המסמיכה את בתי המשפט לפסול ראיה שהושגה באמצעים פסולים שננקטו כלפי הנאשם או כל אדם אחר. מדובר בהצעה שלא יכולה להתקדם מעשית משום שאין ממשלה, אבל היא מספיק טובה כדי ליצור כותרות שיספרו כי סער מיישר קו עם נתניהו ונוקט פעולות כדי לנסות להגן עליו תדמיתית וציבורית.

עם זאת, אף אחד לא באמת חושב שסער ויתר על תכניותיו לכבוש את ראשות הליכוד. לכן נתניהו ומקורביו נוקטים כלפיו עמדה קרירה של כבדהו וחשדהו. במפלגת הליכוד ישנם חברי כנסת בעיקר צעירים הנחשבים מזוהים לחלוטין עם סער, כמו חברת הכנסת מיכל שיר, אבל בסביבת נתניהו חושדים כל הזמן בחברי כנסת נוספים הנוטים לשתף פעולה עם סער.

נכון להיום, לא נראה סיכוי גדול שמרד בליכוד אכן יקרה. נתניהו מחשק את השורות בתוך המפלגה ומחוצה לה, הנאמנות כלפיו היא חד משמעית גם בתוך הליכוד וגם בבלוק הימין, אבל ככל שחולף הזמן והמבוכה הפוליטית נמשכת, מתחיל לעלות גם מפלס החרדה בבלפור מפני סדקים אפשריים בחומות הללו.

במקביל לחששות מפני סדקים בבלוק הימין, נתניהו גם לא פוסל את התרחישים על סדקים בתוך הליכוד. והחשוד המרכזי הוא כמובן סער וחברי הכנסת המסוגלים לשתף עמו פעולה. כלפי חוץ, כל חברי הכנסת מראשון ועד אחרון, מצהירים נאמנות מוחלטת לנתניהו ולכן אי אפשר היה להעריך האם יש בתוך הליכוד סחף לכיוון סער, או שמדובר בדמיון ופרנויה.

מבחן האמון כשל

הלצה עממית ישנה, אומרת כי "זה שאתה פרנואיד – לא אומר שלא באמת רודפים אחריך". וזה מה שקרה לנתניהו בצהרי יום שני השבוע.
יואב קיש שלא הצליח להשיג את תמיכתו הרשמית של נתניהו, קיבל תמיכה מרומזת דווקא מכיוונו של סער. באופן לא רשמי ומתחת לפני השטח, הבינו חברי הליכוד כי מיקי זוהר מייצג את תומכי נתניהו ואילו קיש עלול לייצג את תומכי סער. יש להדגיש שוב כי לא מדובר בחלוקה אלקטורלית רשמית אלא במגמה כללית, בעיקר תחושתית בלתי מחייבת. לכן בסביבת נתניהו היו בטוחים שיואב קיש יזכה לקולות בודדים בלבד והסאגה תסתיים ותחלוף כלא היתה.

בצהרי יום שני, הוצבה קלפי בחדר סיעת הליכוד בכנסת ולצורך הבחירות הללו בוטלה גם ישיבת הסיעה וההצהרה לתקשורת שתוכננה להתקיים בפתחה. בזה אחר זה נכנסו חברי הכנסת של הליכוד, ובהם גם ראש הממשלה, ונתנו את קולם בהצבעה חשאית לתוך הקלפי.
בשעה ארבע אחר הצהרים הוטלה הפצצה בקומת הסיעות בכנסת. ספירת הקולות העלתה שמיקי זוהר ניצח וזכה לתמיכת 18 ח"כים, אבל יואב קיש קיבל את קולם של לא פחות מ-11 חברי כנסת. המשמעות בפרנויה הליכודית היא מאוד ברורה: במפלגה יש לפחות 11 חברי כנסת המסוגלים לבגוד וללכת עם גדעון סער וזה הוכח ברורות, כאשר מאחורי מעטה ההצבעה החשאית הם העזו לומר את דעתם בלי חשש, מדובר בפצצת אטום במושגים של מצודת זאב.

נכון לשעת כתיבת שורות אלו, לקראת סוף השבוע, עדיין לא נרגעו הרוחות בצמרת הליכוד. כאמור, הדרמה לא יצאה החוצה והיא נשמרת כנראה בכוונה תחילה בחוגים המצומצמים שסביב בלפור. ניתן להבין זאת משום שכעת המצב הפך בלתי נסבל וכל ח"כ שני אם לא ראשון כבר נחשב לחשוד פוטנציאלי. שרשרת האמון נסדקה.

הגרעין הקשה שסביב נתניהו עוסק בהרכבת רשימות שחורות בהן מופיעים החשודים הפוטנציאליים בהטלת שמו של קיש לקלפי. כמעט אף אחד לא יוצא נקי ברשימות הללו, כולל חברי כנסת המקפידים להביע לעיתים קרובות את תמיכתם בנתניהו. האווירה בליכוד הפכה עכורה מעט והיא תורמת למפלס הפחד השורר שם נוכח היובש הקואליציוני וחוסר היכולת להרכיב ממשלה.

העיניים נשואות ליום שלישי בעוד שבוע וחצי, אז יפקע המנדט של גנץ ויחלו 21 הימים בהם אפשר יהיה להציע כל מועמד שלישי הזוכה לתמיכת 61 ח"כים. הסיטואציה הופכת לתרחיש אימה ממש, כאשר בליכוד מבינים שמרד במפלגה הוא כבר לא תסריט רחוק כל כך. נכון שהוא נחשב עדיין בעל סיכויים נמוכים, אבל אחרי מה שקרה ביום שני השבוע, שום דבר כבר לא הזוי ואי אפשר לומר על שום תרחיש שהוא בלתי אפשרי.

במפלגה יש לפחות 11 חברי כנסת המסוגלים לבגוד וללכת עם גדעון סער. צילום: פלאש 90

במצב כזה, ההשפעה תהיה גם על בלוק הימין ולא רק על הליכוד. משום שנתניהו מחשב היטב היטב את צעדיו ובהיותו שועל פוליטי ותיק ומנוסה, הוא לא ייתן לאף אחד להקדים אותו. גם בבלוק הימין יש חוליות חלשות בהן חושד נתניהו ובהן הוא ממקד את הטיפול שלו. החשודים העיקריים בבלוק הם בנט ושקד, שעל פי דיווחיו של עקיבא נוביק בחדשות 13 הם כבר קיבלו הצעה נדיבה מאוד מכחול לבן תמורת הצטרפות שלושת חברי הימין החדש לממשלה בראשותו של גנץ.

בתזמון מעניין, דווח גם כי נתניהו ניסה להציע לבנט תפקיד שר בממשלה הזמנית, אולי אפילו את תפקיד שר הביטחון, אולם בנט סירב. בנט לא יכול היה להרשות לעצמו להיענות למהלך משפיל כזה אחרי שרק לפני חודשים ספורים הוא נבעט על ידי נתניהו מתפקיד שר החינוך. עם זאת, בנט הבין את מניעיו של נתניהו והרצון שלו לעשות הכל כדי לחשק אותו בבלוק הימין ולכן הוסיף והבהיר לנתניהו כי הנאמנות שלו לבלוק לא השתנתה.

בסיטואציה הזאת, מתנהל נתניהו עם מפלגות הבלוק במדיניות של מי ימצמץ ראשון. נתניהו לא הפסיק לחשוש שמישהו מהבלוק יחליט בסופו של דבר לערוק ולכן הוא עומד הכן להקדים ולבצע מהלכים אחרים משלו. נתניהו לא ייתן לאף אחד להפתיע אותו ולמצוא אותו בלתי מוכן. משכך, מפלס המתח בבלפור נוסק לגבהים חדשים, גם בגלל המצב בבלוק וגם בגלל המצב בתוך המפלגה, כששתי הזירות משפיעות באופן ישיר זו על זו.

התקופה של 21 הימים אחרי תום המנדט של גנץ, עשויה להיות תקופה דרמטית ומכרעת. העובדה שהסיכוי לבחירות שלישיות הוא גבוה מלחיצה את כולם ועשויה להביא ח"כים החוששים באמת על מקומם, לבצע מהלכים בלתי צפויים כדי לנסות ולהימנע מבחירות.

במצב כיום, כשהדד-ליין עדיין רחוק, מרשים לעצמם כל הצדדים להתבצר בעמדותיהם ולא להתפשר. אולם ככל שהמועד האחרון יתקרב והאדמה תתחיל קצת לרעוד מתחת לרגליהם של כמה וכמה מהמעורבים, אז יתכנו גם הפתעות. כפי שידוע ונכתב לא מעט, הסיכוי להרכבת ממשלה נמצא רק בתרחיש בו מישהו יבגוד, יפר הסכם או יפר הבטחת בחירות. לפי שעה זה לא קורה אולם ברגע האחרון לפני שייסגר חלון ההזדמנויות זה עלול לקרות. ומכאן המתח הגבוה והדריכות לראות מי ימצמץ ראשון ויגרום בכך למישהו מיריביו לנסות להקדים אותו ולבצע הפיכה עוד לפניו.

אחים לצרה

על רקע הפאזל השחור הזה, נדרשו השבוע חברי הכנסת של דגל התורה להגיב ולהתייחס לדברים שאמרה אילת שקד, לפיהם יכולה לקום ממשלת ימין אם רק ליברמן והמפלגות החרדיות יסכימו להתפשר מעט. לטענתה, הפער בין הצדדים לא גדול ולכן אם רק יסכימו לדבר על הנושאים הרגישים של שמירת חיי התורה, מעמד בני הישיבות וצביונה היהודי של ישראל, ניתן יהיה להגיע להסכמות כשכל אחד מהצדדים עושה צעד קטן של פשרה.

נציגי דגל התורה מיהרו להבהיר נחרצות שאין להעלות על הדעת כל פשרה או הסכמה בדברים שבציפור הנפש, כאשר העקרונות הברורים אינם נתונים לשיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. אבל שקד עצמה לא אומרת נואש והיא מקיימת שיחות צפופות עם ליברמן בניסיון לשכנע אותו לרדת מהעץ ולאפשר הקמת ממשלת ימין בראשות נתניהו.

במקביל למאמצים האלה, העלתה שקד רעיון נוסף בדמות הליכה לסבב קצר של בחירה ישירה לראשות הממשלה, סבב שיכריע את הכף בין נתניהו לגנץ. בליכוד מיהרו להכחיש גם את זה ואמרו כי אין שום תכנית לקדם חוק כזה.

שקד מוצאת את עצמה בימים אלו במצב לא אופטימלי בכלל בלשון המעטה. כבר אחרי הבחירות הגישו בנט ופרץ מאחורי גבה את הבקשה לפצל בחזרה את מפלגת ימינה ולחזור ל'ימין החדש' ול'הבית היהודי – האיחוד הלאומי' כפי שהיה קודם לכן, מהלך שמבטל את התפקיד בו היא נשאה, תפקיד יו"ר הסיעה המאוחדת. גם באופן כללי, בנט הוא זה שמנהל את העניינים במפלגה והוא מקבל ההחלטות האמיתי למרות שגם שקד נחשבת רשמית ליו"ר משותף של הימין החדש.

החוליה החלשה, בנק. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

וזה המשיך גם השבוע כשהיא קלטה שנתניהו ובנט מתנהלים מעל הראש שלה. כשנתניהו החל לחשוש מפניית כחול לבן הוא נפגש דווקא עם בנט, את תפקיד השר הוא הציע לבנט ורק מולו הוא ניהל את המגעים. על חלומה הישן להשתלב בליכוד היא ויתרה מזמן כשהבינה את ההתנגדות הנחרצת לכך בבלפור. כעת היא מבחינה שבנט מחמם את היחסים עם נתניהו, אותו נתניהו שפיטר את שניהם מתפקידי שרים רק לפני מספר חודשים, והנה בנט הוא זה שחוזר להיות רצוי בחצר המלוכה והיא לא.

זה מה שגורם לשקד להתחיל לעבוד ולפעול במישורים אחרים שהיא מפלסת לעצמה. את השיחות הצפופות היא מנהלת פתאום עם ליברמן, בסוג של אחוות פוליטיקאים המרגישים לא רלוונטיים בזירה ולכן מנסים לעלות בכוח לסדר היום. איתו היא מוצאת שפה משותפת כדי ליצור ספינים, כותרות והצעות לא מעשיות, רק כדי שכולם ידברו עליהם.

מכאן נובע הרעיון שלה להציע לחרדים להתפשר בנושאי יהדות ומכאן נובע הרעיון שלה לקדם בחירה ישירה, למרות שמהלך כזה לא ישנה במאומה את הסבך הפוליטי. גם שקד וגם ליברמן מרגישים שכבר אין להם מה להפסיד ולכן הם לא חוששים משום מהלך, שום דבר כבר לא יכול להיות יותר גרוע מהמצב שהם כבר נמצאים בו כעת.

כפי שכבר הובהר מעל במה צנועה זו, ליברמן מכניס את עצמו בכוח לסדר היום רק בגלל העובדה שהוא מבין שאינו רלוונטי. כעת מצטרפת גם שקד למשבצת הזאת ומכאן אפשר ללמוד על מידת הרצינות העומדת מאחורי ההצעות שלה. הן נועדו רק לעצם קיומן ולא כדי לקדם משהו אמיתי.

הטור פורסם הבוקר ב'יתד נאמן'