כפרות
נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר, שאז הרחמים גובר.
אם מסבב לאחרים, אומר "זה חליפתך". ויש לו לסבב תחילה לעצמו ואחר כך לאחרים.
וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר תיכף לאחר הסיבוב. ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה, היה ראוי לבוא עליו בעונותיו, ויתאונן על חטאיו, והקב"ה ברחמיו יקבל תשובתו.
אם אין תרנגולים מצויים, יכול ליקח אווז או שאר בעלי חיים שאינו ראוי להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים. אך לא תורים ובני יונה, שהן ראויין להקרבה, ויהא נראה כאילו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגין ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון וליתן את הממון לעניים.
קרא עוד:
[postim]
שחרית
אין אומרים "מזמור לתודה", ולא תחנון ולא "למנצח". גם אין אומרים "אבינו מלכנו"; רק כשחל יום הכיפורים בשבת, אז אומרים ערב יום הכיפורים בשחרית "אבינו מלכנו".
להרבות בסעודה
מצווה להרבות בסעודה ולאכול ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים לשם מצווה, נחשב לו כאילו התענה גם היום. ומצווה לאכול דגים בסעודה הראשונה.
פיוס
עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שיְרַצה את חברו, שנאמר: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", כלומר: חטאתיכם שהם לפני ה' לבד, יום הכיפורים מכפר, אבל מה שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. לכן צריך כל אדם לדקדק, שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו.
טבילה בערב יוה"כ
מצווה על כל אדם לטבול את עצמו בערב יום הכיפורים, ליטהר ועוד, משום תשובה, וכמו גר שנתגייר צריך טבילה. ולכן גם נערים יש להם לטבול. ויש לדקדק שלא תהא עליו שום חציצה. ועיקר זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום.
הדלקת נרות
נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו, מפני שביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניות, והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו, שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו, ואחד מדליקין בבית הכנסת. ומהיות שקצת מקפידים אם אירע שכבה נרו ביום הכיפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש, מכל מקום טוב למנוע מזה, ויתן את הנר להשמש שהוא יעמידו במקום שירצה, והאיש לא ידע כלל מקום נרו. ויש לישא את הנר לבית הכנסת כשהולך לתפילת מנחה, להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך, קודם בין השמשות; כי בעת שבאים אחר כך לבית הכנסת לערבית, הזמן בהול.
בגדי שבת
כשהולכין לבית הכנסת לתפילת מנחה, נוהגין ללבוש בגדי שבת.
תפילת מנחה
בתפילת המנחה, אומרים לאחר השמונה עשרה את הווידוי. דהיינו קודם "אלהי נצור", אומרים את הפסוק "יהיו לרצון" וגו', ומתחילין "אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך" עד "וחלאים רעים". ואחר כך אומרים "אלהי נצור" וכו', ואומרים עוד הפעם הפסוק "יהיו לרצון" וכו'.
אם בעוד שהוא אומר את הווידוי חוזר הש"ץ את התפילה, כיוון שהוא כבר אמר את הפסוק "יהיו לרצון", יכול לענות אמן ולומר קדושה ומודים. צריך לומר את הווידוי מעומד, וישחה כמו במודים. וכשמזכיר את החטא, יכה באגרוף על הלב, כלומר: אתה גרמת לי שחטאתי.
סדר הווידוי ככתוב בסידורים, אומרים כולם בשווה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בווידוי, כיון שהוא אומר את הווידוי בלחש, נכון שיפרט את החטא ההוא, ויתוודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש. וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בהווידוי, אזי כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר.
לאחר תפילת המנחה, אין אומרים "אבינו מלכנו", בין שחל יום הכיפורים בחול, בין שחל בשבת.
מלקות
אחר תפילת המנחה נוהגין להלקות. ואף על פי שאין מלקות זה מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל ליבו לשוב מעבירות שבידו. ויש ליקח רצועה של עגל, אף על פי שאינה רחבה טפח. הנלקה יהא מוטה ושוחה על ברכיו, פניו לצפון ואחוריו לדרום. ונוהגין לומר וידויים בשעה שנלקה. והמלקה אומר "והוא רחום" וגו' שלוש פעמים, שהם ל"ט תיבות, כנגד ל"ט מלקות.
סעודת המפסקת
לעת ערב אוכלין סעודה המפסקת. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש, כמו בראש השנה. ואין לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר ועוף. ונוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום.
וצריך ליזהר מאוד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת קודם בין השמשות, וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה. ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש, או לכל הפחות יהרהר בליבו, שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.
הדלקת הנרות
ומברכין על הנרות "להדליק נר של יום הכיפורים", ואם חל בשבת, מברכין "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים"
בגדי לבן
נוהגין ללבוש את הקיטל, שהוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר. וגם האָבֵל יכול ללובשו. וכיון שהוא בגד מיוחד לתפילה, לא ילך בו לבית הכיסא.
גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין, מפני אימת הדין.
ברכת הבנים
המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לבית הכנסת, שאז כבר חל קדושת היום ושערי הרחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו שייחתמו לחיים טובים, ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שתקובל תפלתם. וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמורו.
ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת.
לבישת הטלית
נוהגין ללבוש את הטלית. ויש ליזהר ללובשו בעוד יום, ויברך עליו. ואם נתאחר עד בין השמשות, לא יברך עליו.
