במלאת השבעה לפטירת האישה הצדקנית הדגולה והחסודה, אוהבת תורה ולומדיה מרת פרחה דהן ע"ה התקיים אזכרה מספד ועצרת התעוררות באוהל חצר בית המנוחה ע"ה במושב עוצם שבדרום • הגר"ד לאו: "אנו מוגנים ע"י כיפת ברזל של בורא עולם"

מרת פרחה דהן ע"ה – תורה, אמונה ואהבת תלמידי חכמים

הגאון רבי דוד לאו הרב הראשי לישראל, הרה"ג ר' יוסף שיינין רב העיר אשדוד, הרה"ג ר' יצחק אברג'ל בעל ה"ברכת יצחק" ורו"כ "תורה וחסד", הרה"ג ר' חיים יוסף דוד אברג'ל ראש מוסדות "רב פעלים", הרה"ג ר' אברהם רביב רב אזורי מטה יהודה, אחיה של המנוחה הרה"ג ר' אשר גבאי רב מושב הגלבוע,  הרה"ג ר' מרדכי מלכה רבה של באר טוביה, הרה"ג ר' חיים בוכריץ רו"מ "יוסף לקח", הרה"ג ר' דניאל בן-חמו רב מושב עוצם, הרה"ג ר' יהודה סבח ר"י "תפארת דוד" והרב מאיר נהון רב קהילה באשדוד.

למרות המצב המתוח ששרר באותה עת בדרום כשטילים התעופפו לכל עבר, אך בחסדי ה' במושב עוצם לא נפל אפילו פעם כפי שגם בעבר לא היו נפילות

המעמד החל בתפילת מנחה ברוב עם כשלפני התיבה עבר בנה של המנוחה, הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית באשדוד. לאחר מכן חל מסע דרשות הרבנים בכבודה של המנוחה ע"ה.

בדבריהם הזכירו את מעלתה ומידותיה הנאצלות של המנוחה, והערכה הגדולה שלה לתורה ולתלמידי חכמים, אהבת התורה שהיה לה בבחינת ותורת חסד על לשונה – עם תורת חסד לכל אחד ואחת ומאירה פנים בסבר פנים יפות. הרבנים קראו להתחזק בלימוד התורה, אהבת הבריות וגמילות חסדים למלא את החלל הגדול שנוצר לזכות הנפטרת הרבנית הדגולה.

הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו ריתק את השומעים בדבריו הנרגשים והתיחחס גם למצב הבטחוני באזור, ואמר: "זכינו ואנחנו יושבים בארץ שמעידה עליה התורה "ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", עיני השם אלוקינו בה, ואנחנו רואים ושומעים קולות נפץ מעט דרומית לכאן ומזרחית לכאן, עומדים אנשים ויורים בלי חשש על אנשים נשים וטף, אבל הם יורים על מי שמוגנים על ידי כיפת ברזל של בורא עולם".

"אנחנו נחזק עצמנו בכיבוד אב ואם, כדי להראות לבורא עולם שאנחנו ראויים לשמירתך ולברכתך, נחזק עצמנו בשמירת שבת קודש שהשבת שומרת ומגינה על עם ישראל לדורות, נחזק עצמנו בחיבור למסורת של דורות אבות ואמהות, וזו כיפת ברזל חזקה מאוד שדרכה הקדוש ברוך הוא ישלח ברכה והצלחה לכל חיילי צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הבטחון, יסייע להם לשמור על ההגנה של עם ישראל בארצו".

המנוחה ע"ה נולדה במרוקו, בבית הוריה שהיה ספוג בבית של עובדי ה', משם שאבה אמונה ובטחון, קדושה צניעות ויראת שמים. שהגיעו לארץ השתקעו במושב 'עוצם' ושם החלו להמשיך באותה דרך של אהבת תורה ואמונה יחד עם בני המושב שכולם היו עולים ממרוקו.

זמן קצר אחר עלייתם, הגיע הצדיק המכונה בבא לעזיז זצ"ל. תמיד נסכה בעצמה אמונת חכמים, בכל דבר היתה מבקשת להתברך מהצדיק וכך גם היתה לוקחת את ילדיה שיתברכו מאותו צדיק ומכינה מיני מאפה ומגדנות שאותם היתה שולחת לצדיק כאות הערכה, וכדי שילדיה ידעו ויתחנכו שהצדיקים הם עיני העדה.

באותם ימים קושי הפרנסה היה קשה עד למאוד, כל יום ממש היו צריכים ממש להילחם כדי לפרנס את המשפחה שהיתה גדולה, האבא ר' שלום ז"ל היה משכים קום עוד לפני עלות השחר, כדי להציע את מרכולתו מפרי הארץ והיה מתפלל שחרית כשהאיר השחר.

רב המושב הרה"ג רבי משה בן חמו זצ"ל הקים במושב בית כנסת אחד בלבד, כדי שכולם יתפללו יחד תפילת שחרית כך תפילת מנחה וערבית. התנגד בכל תוקף להקמת בית כנסת נוסף ואפילו למנין נוסיף לא הסכים, גם בימי בין הזמנים כשבחורי הישיבות הגיעו אמר לכולם, תפילת שחרית עם הנץ החמה! זה המנין, וכך יצא שכולם התפללו יחד במנין ואין מצב שמישהו יאחר, כי אחרת לא יהיה לו היכן להתפלל במושב.

כשהחלו הילדים לגדול, דאגה לעתידם הרוחני, ורשמה אותם בתלמוד תורה ע"י הפעילים שהיו אז שדאגו לחינוך תורני עבור ילדי העולים שבמושבים וכך היו צריכים לנדוד באוטובוסים רבים כדי לנסוע ולחזור, האמא ע"ה היתה צריכה לנסוע ב-ארבעה אוטובוסים!! כדי להגיע לירושלים לבקר בישיבה בה למד בנה, כדי להביא לו בגדים, אוכל ומגדנות כדי שילמד בישיבה בשמחה ושלא יחסר לא מאומה, כך למרות כל הקושי והמאמץ, לא חסכה וכל זה כדי להאהיב את התורה על ילדיה.

את היום החלה בשעת בוקר מוקדמת לאחר שנטלה ידיה, היתה מניחה את ידיה על המזוזה בפתח הבית ומתרפקת בתפילות כשרק שפתותיה נעות בתפילה להקב"ה עבור בני משפחתה ועל כל עם ישראל לישועה ורחמים. משם היתה פונה למטבח וניגשת להדליק נרות לכבוד הצדיקים כמו רשב"י רבי מאיר בעל הנס ועוד צדיקים.

במשך חייה עברה תלאות ויסורים, בעלה נפטר לפני כחמש עשרה שנה, שני ילדיה נפטרו בחייה ותמיד הצדיקה עליה את הדין באמונה ובתמימות.

היתה מוקירה ומעריכה במשך כל ימיה את התורה ולמדיה. ממעט הכסף שהיה לה, היתה משתדלת לתמוך בתלמידי חכמים ובמוסדות תורה גם כשמצבה הכלכלי לא שפר עליה, נהגה שלא להשיב פנים ריקם. כשהיתה מקבלת את הכסף מביטוח לאומי, ילדיה מספרים כי תוך יומיים הכסף נגמר משום שהיתה מחלקת לנכדיה ומעודדת אותם שילמדו תורה, כי זה הנחת הכי גדול בחיים בעולם הזה, כך אמרה.

פיה לא היה פוסק מלברך את כל מי שהיה במחיצתה, תמיד החדירה בכולם את האמונה בה' יתברך שהכל נעשה על ידו.

שמחה לשמוע במשך חייה כי בנה הרב עובדיה דהן הקים תלמוד תורה ובית כנסת והיתה מעודדת אותו על כך, לא פעם היתה מכינה לתלמידים עוגות או סופגניות כדי לעודדם. מאוחר יותר נתמנה לתפקיד יו"ר המועצה הדתית ובירכה אותו על כך שיזכה לעשות נחת רוח ולקידוש שם שמים ובקשה ממנו שהרבנים יברכו אותה ואכן לא פעם זכתה שהרב הראשי הגה"צ רבי חיים פינטו בירך אותה דרך הטלפון ואף הגיע למושב 'נהורה' ובירך את המנוחה ע"ה והיתה שמחה במשך שבוע ימים על כל הזכות הגדולה שנפלה בחלקה.