אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה

ויָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (כג, ב)

אלו"ל – ר"ת א'ברהם ל'ספוד ל'שרה ו'לבכתה (בראשית כג, ב), להודיע שהימים הללו זה זמן תשובה.   [ולהעיר מכתבי האריז"ל על הפסוק ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים שהולך על חודש אלול וכן הוא בזוהר חדש (פרשת כי תצא דף עב.) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, דא היא ירחא דאלול דביה סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קב"ה, בגין דישתביק לישראל על חובא דעגלא. = ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים  זה הוא ירח אלול שבו עלה למשה למרום לבקש רחמים לפני הקב"ה על חטא העגל]

 

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (כג, ב)

כשעמדה הרבנית הצדקנית מקאזניץ ע״ה להסתלק מן העולם, היה הדבר בשבת קודש. שלח המגיד הקדוש מקאזניץ זי"ע להודיע לה: ״החזיקי מעמד כדי לא להפריע לי בשבת״ (האלט דיך איין, מיר נישט צו פארשטערן אין שבת). מיד השיבה לו: ״אם רצונך כך, אחזיק מעמד עוד יותר״. ורק כאשר הבדיל על הכוס, נסתלקה לעולמה.

 

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ (כג, ב)

אשת חיל היתה הרבנית מווידאמע ע"ה והייתה נוהגת לכבס כבסים, כדי שבעלה הקדוש יישב על התורה והעבודה במנוחת הנפש. כאשר נסתלקה אותה צדקנית לעולמה, ניגש בעלה הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע סמוך לקברה, נשען על מקלו ואמר: ״אל תראי כלל, תאמרי להם, שכיבסת לבנים ונתת לאכול ליעקב בעלך, ותלכי ישר״.

 

וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ (כג, יב)

הרה"ק רבי יצחק יעקב מביאלא זי"ע בעל 'דברי בינה' אמר: איתא (אבות פ"ב מ"ו) ״ולא עם הארץ חסיד״, מי שהוא חסיד, כבר איננו עם הארץ….

 

נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה (כג, יג)

איתא בספרים שמשה הוא במערת המכפלה עם אבות העולם )ספר התמונה דף ס' ע"ב ועוד( וזה ואקברה את מתי שמה כי משה אותיות שמה יהיה שם.

 

אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר (כג, טז)

שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין שנאמר "עובר לסוחר", שמתקבלים בשקל בכל מקום (רש"י)

אמר הרה"ק רבי משה מסלונים זי"ע: כסף הוא דבר מאוס, אבל היציאה היא גם כן דבר מאוס. מכל מקום מברכים עליה "וברא בו נקבים נקבים". משום מה, מפני שבלי זה "אי אפשר להתקיים". כן הכסף, בלעדיו אי אפשר להתקיים ומשום זה נעשה יפה.

 

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כד, א)

אמר הגה"ק רבי אברהם מסאכטשוב זי"ע בעל 'אבני נזר': איתא במדרש (קהלת רבה פ"א ס"ג) ״משישים עד שבעים כקוף״, והכוונה בזה, שדרכו של הקוף לחקות את מעשי האדם, מה שהוא רואה אצל האדם, הוא עושה אחריו. ובשנים הללו – משישים עד שבעים – רואים מה היתה תכלית האדם כל ימי חייו. אם היה עוסק תמיד בתורה ומצוות, עושה הוא עתה כהרגלו, כי השנים הללו הם בחינת מה שהיה תמיד, שהרי אין כבר כוח להתחיל מחדש.

 

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כד, א)

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). ו'אברהם ז'קן ב'א ב'ימים ר"ת זבו"ב, כי אמרו ז"ל (ברכות סא.) יצר הרע דומה לזבוב, ורומז שגם היצה"ר השלים כבר עם אברהם, כענין שאמרו ז"ל (בבא בתרא טז.) שטן ופנינה לש"ש נתכוונו, וזה הענין וה' ברך את אברהם בכל – שגם היצר השלים עמו שלא ירדוף אותו עוד. [ראה ב"ר נט ז: וה' ברך את אברהם בכל – שהשליטו ביצרו]

 

ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד, א) ואברהם' זקן' בא' סופי תיבות אמן, כמו כן  זקן' בא' בימים' גם כן סופי תיבות אמן.

 

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כד, א)

כ"ק אדמו"ר זצק"ל הרה"ג הקדוש רבי אברהם רבי אברהם מטשכנוב אמר: כל העולם עומד על אמונה ובטחון, ולכן אותיות הראשונות של א"ב נוטריקון א'מונה ב'טחון, שעם אלו אצלו זוכה לכול, ובאברהם אבינו נאמר (בראשית כד, א) זקן בא בימים, כי אברהם אבינו זכה לכל זה מחמת בטחון ואמונה שהיה לו בה', ולכן כתיב בא, וכן ביצחק כתיב (בראשית כד, סב) ב"א מבוא באר לחי רואי, שכל תהלוכותיו היו רק באמונה ובבטחון.

 

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (כד, א)

וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל, רבי שמעון בן יוחאי אומר, אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא (בבא בתרא טז:)

פעם חלתה בתו של הרה"ק רבי אהרן מקארלין זי"ע בעל 'בית אהרן'. יום אחד בא לבקר בביתם אדם גדול, ורצה ה'בית אהרן' שייכנס אותו צדיק אצל בתו החולה, כדי שתזכיר את עצמה לפניו. נכנס אותו גדול לחדרה, פנה אליה ואמר לה שתסתכל בפני אביה. הביטה בפני אביה ונתרפאה. ופירש אותו גדול, כי חז"ל אמרו (בבא בתרא טז:) ״אבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו וכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא״. ומה היא המרגלית של אברהם אבינו – הכנסת אורחים. על כן, כיון שקיים ה'בית אהרן' הכנסת אורחים, ובתו הסתכלה עליו, מיד נתרפאה.

 

וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (כד, ד)

כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות (קידושין ל:)

מעשה שנפגשו יחדיו בחצרו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע, הרה"ק רבי מרדכי יוסף אלעזר מראדזין זי"ע והגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין. הקשה אחד מהם לפני הרבי מטשורטקוב: מדוע אין לומדים בפולניה מלאכה, הרי מצינו שמצווה ״ללמדו אומנות״ (קידושין כט.)? נענה הרה"ק מטשורטקוב ואמר: הלא איתא בגמרא (יבמות סד:) אחד שמתו אחיו מחמת מילה, פטור למולו. הוא הדין בדידן, הסביר הרבי, שכן אם שלחו בפולניה ילד למלאכה, מיד נהפך לכופר, מהסביבה והחבורה הקרובה אליו, ולכן פטורים מללמדו מלאכה.

 

וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי (כד, ח)

אמרו בשם הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע בעל 'דברי יחזקאל': אם הכלה אינה מוצאת חן בעיני החתן לאחר השידוך או אחרי שכבר התחתנו, אל ימהרו לנתק את השידוך או להתגרש, כי אולי לאחר זמן עוד תמצא חן בעיניו. אבל אם החתן לא מוצא חן בעיני הכלה, אזי בל יתמהמהו עוד, רק ינתקו החיתון או יתגרשו, כי שוב לא ימצא חן בעיניה.

 

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן (כד, כב)

יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (רש"י)

הרה״ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אמר: צדיקים הם המרכבה, ומעשיות שלהם הן מעשי מרכבה. ושמעתי מפי הרה"ג רבי ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל ששמע מפי ר' ברוך לימינר שסיפר, כי שמע מהגה"ק מהר"ם א"ש זי"ע שאמר כך: "מה שאמר הבעש"ט הק' שאם מדבר מצדיקים, נחשב כאילו עוסק במעשה מרכבה, אינני מבין, כי אם היה זה כאילו הוא עוסק באגדות הש"ס, עוד יש לי השגה בזה, אבל  במעשה מרכבה עוד אין לי השגה"… ונראה לי בדברי הבעש"ט הק', שהרי נודע אמרם ז"ל (בר"ר פפ"ב ס"ו) שצדיקים הם מרכבתה של שכינה, ולכן כאילו עוסק במעשה מרכבה.

 

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן (כד, כב)

יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (רש"י)

פעם אחת חלף מרן הבעש״ט הק' זי״ע עם אחד מתלמידיו סמוך לחלון בית המדרש, ואמר: ״אור גדול מאיר פה״. נכנסו לבית המדרש ומצאו שם שני זקנים. שאלו אותם במה עוסקים, אמרו שמספרים מעשיות מצדיקים.

 

וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (כד, לד)

איתא בדברי חז"ל (ילקו"ש רמז קט) שרצו להורגו ונתנו לו אצל בתואל סם במאכל, ונהפך הדבר שבתואל אכל ומת. ונוכל לומר שזה מרומז במאמרו (כד, לד) "עב'ד אברה'ם אנכ'י, סופי תיבות "דמי", כי לא אוכל עד שאתפלל על דמי, כמו שאמרו בברכות (י:) "לא תאכלו על הדם – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", ולכן נהפך הדבר, ו"צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו" (משלי יא, ח).

 

וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב (כד, נ)

הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק' אמר: "הבעל-דבר אינו מניח לעשות שום שידוך, כי יודע שגם מן הפחות שבפחותים, יוכל להיוולד משיח".

 

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב (כד, סב)

הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' אמר: כתיב (כד, סב) ״ויצחק בא מבוא באר לחי רואי״, ואיתא ״זה שמחת בית השואבה״. והענין הוא, שיצחק היה הראשון שנימול לשמונה, ואיתא בגמרא (מגילה טז:) ״ששון זה מילה״, לכן התחיל הוא בשמחת בית השואבה, שנאמר (ישעיה יב, ג) ״ושאבתם מים בששון״.

 

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן (חיי שרה כה, א)

בעת שהותו בירושלים על גג ביתו, באחד מימי הקיץ, פתח הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' ואמר: כתיב (חיי שרה כה, א) ״ויוסף אברהם וייקח אישה ושמה קטורה וגר ותלד לו את זמרן ואת יקשן", לפני לידת יצחק אבינו ע"ה, עברו על אברהם ושרה קושי, סבל וייסורים, אולם אחרי מותה של שרה, ״וייקח אישה ושמה קטורה", בלי שום קושי ובקלות, אך מי נולד? ״את זמרן ואת יקשן", ללמדנו, שכדי לזכות בבן כיצחק, 'קומט טאקע אן שווער'. [זה מגיע באמת בקושי]

 

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי (כה, ו)

ולבני הפילגשים וגו' נתן אברהם מתנת, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי (בראשית כה ו). "בעודנו חי" עולה "יוסף", כיון שזו המידה נקרא חי, [כידוע מדת יוסף צדיק יסוד עולם, ובזוה"ק בריבוי מקומות, דצדיק חי עלמין. ולהעיר מלשון הכתוב (בראשית מה כח) רב עוד יוסף בני חי]. ובני הפלגשים נקרא מת, ואין ראוי ששני אלה יהיו ביחד, כי ויבדל אלקים בין האור ובין החושך (בראשית א ד).

 

וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (כה, ח)

בליל ראשון של חג הסוכות, נכנס הרה"ק רכי מאיר יהודה מבוקבסק בנו של רבי דוד מדינוב בעל האור למאיר זי"ע לשולחנו הטהור, קידש על היין, בירך המוציא ואמר 'תורה'. אחר פתח ואמר: ״לא מניחים לי לשבת בשולחן״ ונכנס לביתו. וכן שב הדבר ונשנה בליל שני של החג. בין הנוכחים היה חסיד אחד ורבי נפתלי שמו, שהיה רושם את דברי תורתו של הרבי ומעלה אותם על הכתב מדי מוצאי שבת. בליל שישי שאל הרה״ק מבקובסק את רבי נפתלי: ״כתבת את התורה שאמרתי היום?״. אמר: "לא". ״מדוע לא?״ שאל הרבי. "מפני שאינני מבינה!" – השיב החסיד.

קם הרבי ממיטתו, נכנס עמו לסלא (הנקרא אולם), שם ניצב ארגז מלא בכלי כסף. לקח הרבי כל כלי בידו וחזר שוב על ה'תורה', ושאלו אם עתה מבין. השיב: "לא!" אמר לו: ״אם כן, קח את הספר 'אור למאיר' ותעיין בו בסוף, שהסוף הוא ״לא המתים יהללו י-ה״ (תהלים קטו, יז) ותבין את ה'תורה'״. אחר כך שאלו שוב: ״נפתלי, אתה יודע מה הפירוש ״סלא״ – סלא ר״ת ס'וף א'דם ל'מות״. ולמחרת נסתלק לעולמו. לפני כן בשעה ה׳ בבוקר, שאל: ״מה השעה?״ אמרו לו: "השעון עומד!" עמדו לידו שני גבאים כהנים ואמר להם שיצאו, ומיד כשיצאו נפטר לעולמו (יט תשרי תרס"ט) . בנו הרה״ק רבי דוד זי"ע לא היה אז בבית אלא בהמקוה.

 

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ (כה, ט)

בשעת פטירתו של הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק' בעיר טשנסטחוב, נערך דין תורה בין אנשי העיר פילץ לאנשי טשנסטחוב, היכן יטמן הרה"ק מפילץ. העמידו בית דין ופסקו שייטמן בעיר טשנסטחוב. אחד מהדיינים היה הגה״צ רבי ישראל שטיגליץ אב"ד קאמינסק [רע אהוב לכ״ק אאמו״ר זצ״ל]. אחרי נתינת פסק הדין, התבטא רבי ישראל ואמר, שיודע הוא שבעבור הפסק הזה ישלם בחייו, אבל מה יעשה, איננו יכול לפסוק נגד התורה. ואכן, שבועות מעטים לאחר מכן הלך לעולמו.

 

וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי (כה, יא)

וישב יצחק עם באר לחי ראי (בראשית כה, יא). ע"ם בא"ר לח"י רוא"י עולה בגימטריא ב' פעמים פו"ר (572), כי הדינין מכח יצחק, וישב יצחק כדי לעצור את הדין של המן וערבים, שגם הערבי בא בעצה אחת עם בני המן למנוע בנין בית המקדש (סדר עולם רבה, כט) ובזו העצה הלכו ביחד למחות ח"ו שם ישראל. ועל כן וישב יצחק להפוך את הדין על ישמעאל ואדום, וכן בזמן הזה שאדום וישמעאל באים בעצה אחת על ישראל, תקותנו חזקה שה' יתברך  יצלנו מידם וכנאמר (ישעי' מג, ג) ונתתי כפרך מצרים

ויברך אלקים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי. הברכה היה שישב עם באר לחי רואי, עם אותו הברכה של המלאך שאמר להגר בבאר לחי רואי (בראשית טז, יד) לגוי גדול אשימנו, שתהיה הברכה מסורה ביד יצחק שיחזיק שלא יוכל ישמעאל לעשות עם ברכה זו, רק כפי  שירצה יצחק ויהיה רק טוב לישראל.

 

 

עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל (כה, יח)

שכן, עד שלא מת אברהם ישכון, משמת אברהם נפל (רש"י)

צריך להבין, מדוע לא היתה התורה יכולה לכתוב בפירוש 'שכן', למה כתבוהו בלשון נפילה? ונראה שבא לרמוז, ששכן שלו הוא דווקא אם נפל, אם הוא בנפילה, אבל אם באמת הוא רוצה לשכון ולתפוס מלוכה ולהיות שווה לכל, אז באה נפילתו לגמרי. והנה היום בא העת שרוצה לשכון ורוצה לעשות איחוד ערב ולהיות נחשב בין העמים, ובוודאי מהרה תבוא מפלתו שלא יקום עוד ויבוא במהרה גדולת יעקב בן יצחק.


המדור באדיבות "מכון באהלי צדיקים"  להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל 

להערות והארות sosisrael08@gmail.com