נתניהו היה צריך לעמוד בבלפור ולומר בנאומו: "סליחה, טעיתי". סליחה שבמשך עשור שנות שלטוני לא פעלתי לרסן את כנופיית שלטון החוק, ולא רק שלא ריסנתי אותם אלא פעלתי לשמור על בית המשפט והאקטיביזם שלו ולא העברתי את פסקת ההתגברות / דעה

רבבת האנשים שגדשה את רחבת מוזיאון תל אביב בהפגנה השבוע, לא נחשבת לקהל גדול במיוחד, או למחאה גורפת יותר מדי. הימין פחות חזק בהפגנות. אבל ההפגנה הזו בישרה דבר הרבה יותר חשוב וגדול מסך האנשים שהשתתפו בה – לראשונה כלל האוכלוסיות שנפגעות מכנופיית שלטון החוק האליטיסטית, מבינות שמדובר במאבק אחד. אחרי עשרות שנים שהקבוצות השונות המרכיבות את 'ישראל השנייה' מנהלות כל אחת מאבק נפרד כנגד 'המערכת', מחלחלת ההבנה שסדנא דארעא חד הוא.

המאבק הזה מתנהל בכמה מערכות. הראשונה החלה מיד לאחר "המהפך" בבחירות תשל"ז – 1977. מנחם בגין השכיל לאחד את ברית המושתקים והמודרים בישראל המפא"יניקית, הוא איגד לקואליציה אחת את אנשי הימין והמחתרות, בני עדות המזרח תושבי השכונות והפריפריה והציבור החרדי ויחד הם כבשו את השלטון. האליטה של האתמול נכנסה להלם, היא לא האמינה שכל הקבוצות הללו, כל אחת בפני עצמה מיעוט נרמס, תתאחדנה לכוח שייקח את השלטון. למרבה הצער בגין לא ידע לבסס את השליטה כראוי, לתומו חשב שהם ישחקו את המשחק הדמוקרטי בכבוד, הוא טעה. הם ניצלו את הנדיבות שלו להשאיר אותם במעוזיהם, בבתי המשפט, בפקידות, באקדמיה, והתבצרו בהם, מעבירים את השלטון מהעם לאוליגרכיה.

המערכה השנייה פרצה כשהספרדים, הש"סניקים, הרימו ראש, וחוללו את המהפכה הגדולה במדינה, להחזיר את עטרת תפארת יהדות ספרד ליושנה ולמקומה הראוי. המהפכה הייתה כפולה, תורנית וחברתית, אצלנו הספרדים זה הולך ביחד. זה כבר היה יותר מדי בשבילם והם עשו הכל, בחוסר צדק ובחוסר יושר כדי לעצור את המהפכה. היא הייתה חזקה מהם.

המערכה השלישית, והפחות מובחנת ומדוברת, החלה אחרי בחירות תשע"ה – 2015. כבר כתבנו כאן בעבר על נקודת המפנה של הבחירות הללו, והן בהחלט שינו את מפת הקרב. נתניהו היכה את התחזיות ובניגוד לכל הסיכויים הוביל את הליכוד לניצחון מדהים והקים את הקואליציה הכי ימנית שהייתה כאן. במגדלי השן הבינו שהזמן שלהם אוזל, הקואליציה ההיא באה לשנות את המערכת ובבחירות אין להם סיכוי לנצח. אם בסיטואציה הכי טובה שהייתה לשמאל, נתניהו והימין השיגו ניצחון מזהיר, זה כבר לא יקרה. הקרב נהיה אגרסיבי יותר, חקירות היו כבר בקדנציה הראשונה של נתניהו, אבל זה לא מתקרב לעוצמה ולאמצעים שננקטו הפעם.

בנאום החריף שנשא ביום חמישי שעבר נתניהו העלה טענות צודקות. ברור שחיפשו אותו, בכל דרך, גם כאלה שאינן כשרות ואינן חוקיות, שהפעילו אמצעים פסולים שאין להם מקום במדינה מהוגנת. נתניהו, יודע שנאום כזה לא מועיל לו משפטית, ככל שיגביר את ההתקפות על המערכת, היא תתקוף אותו חזק יותר בחזרה ותנקוט עמו במלא חומר הדין. אבל נתניהו, כמו נתניהו, חושב היסטוריה ונאבק על הנרטיב. הוא לא מוכן שיזכרו אותו כמו אולמרט, הוא רוצה שלפחות מחצית העם שתומך בו יזכור אותו תמיד כקרבן, כסמל המאבק, כמי שנרדף. ובגלל שאת ספרי ההיסטוריה בדור הבא יכתבו החצי הזה של העם, זה גם מה שיתקבע בהיסטוריה הישראלית.

העניין הוא, שאין כמעט מי שאין לו ביקורת חריפה על ההתנהלות של המערכות האלה, ובעבר התקשורת אפילו השמיעה אותן, הן על המשטרה שספגה ביקורת ואף לעג פעם אחר פעם בהתנהלות כושלת בחקירות ובהתנהלות אלימה בהפגנות והן על הפרקליטות. גם עכשיו הם יגידו, נכון יש ביקורת, נכון ישנם כשלים, אבל…

זהו שלא. לקושיה אחת, יודע כל בחור בשיעור א' ישיבה קטנה, צריך תירוץ אחד, לשתי קושיות שני תירוצים, אבל כשיש שלוש קושיות כנראה שצריך לחפש הסבר אחר וחדש לכל הסוגיה. ומה קורה שיש עשרות ומאות קושיות? שפעם אחר פעם מתגלות עוד בעיות, בחקירות ובתיקים שונים? זה לא כשל נקודתי, זו לא שגיאה מקרית. המערכת הזו זקוקה לטיפול שורש מעמיק, לניתוח, לא לפלסטר ואקמול.

ולמרות שטענות נתניהו צודקות, ואולי דווקא בגלל שהן צודקות, הוא היה צריך לעמוד במעון בבלפור ולומר בנאומו: "סליחה, טעיתי". סליחה שבמשך עשור שנות שלטוני לא פעלתי לרסן את כנופיית שלטון החוק; שלא עשיתי דבר לאזן את האקטיביזם המשתולל של בית המשפט העליון ולעקור מהשורש את מורשתו המזיקה וההרסנית של אהרן ברק וממשיכי דרכו; ולא רק שלא ריסנתי אותם אלא פעלתי לשמור על בית המשפט והאקטיביזם שלו ולא העברתי את פסקת ההתגברות החיונית; סליחה שלא פעלתי לשמור על זכויות הנחקרים במשטרה; שלא עצרתי את האלימות המשטרתית כנגד החרדים, המתיישבים, האתיופים, הערבים ובעצם מי לא; טעיתי שלא נשמעתי לאזהרות הרבות ומיניתי אנשים שהבעייתיות שלהם הייתה ידועה כבר שנים; סליחה שלא פעלתי לחזק את הביקורת על הפרקליטות כבר שהתגלו הפגמים בעשרות מקרים קודמים. אני מצטער על כך בכל ליבי ובשנים האחרונות ובפרט כעת משלם על כך מחיר יקר וכואב, אבל אולי הייתי צריך להרגיש על בשרי את דורסנות המערכת כדי להבין את עומק הסיאוב. כעת, אני פונה אליכם ומבטיח להילחם כדי לנקות את המערכת ולהעניק לנו מערכת אכיפת חוק הגונה, האם תצטרפו אלי ויחד נפעל להוציא את ישראל לחירות?

נתניהו לא אמר את המשפטים הללו, אבל ככל שהוא והציבור יבינו שכך הם פני הדברים, שהמאבק הוא על הזכויות הבסיסיות ביותר ושהוא משותף לכולם, שאיש לא יכול לומר: 'שלום עליך נפשי' זה לא נוגע אלי, זה לא קשור אלי. שיש כאן בעיה יסודית ועמוקה, שאמנם נראית כבעיות שונות אבל כולן נובעות מאותו שורש רקוב פורה ראש ולענה, ושכולנו צריכים לשתף פעולה כדי לטפל בזה, למען כולנו – רק אז יש תקווה לצאת לאור גדול.

הטור פורסם הבוקר בעיתון 'הדרך'