אוצרות החן – מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשת תולדות
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק (כה, יט)
הרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע אמר בשם זקנו הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי״ע: כתיב (כה, יט) ״ואלה תולדות יצחק בן אברהם״, כשם שאברהם הוליד את יצחק היה נקי, כך הם תולדות יצחק ג"כ, עכ״ד. וביאר אביו הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע, כשם שמלידת יצחק ללידת ישמעאל היה מרחק רב והיה אז אברהם אבינו ע״ה בתכלית הזיכוך, כך הם תולדות יצחק ג"כ בתכלית הזיכוך, עכ״ל.
כִּי עֲקָרָה הִוא (כה, כא)
אמר הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע: ״רני עקרה״ (ישעיה נד, א) – "רני" ראשי תיבות – ר'פואות נ'חמות י'שועות. "עקרה" ראשי תיבות – ק'בל ר'נת ע'מך, ואות ה׳ מרמזת על עולם הזה.
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה (כה, כב)
סיפר הרה"ק רבי יעקב יצחק מבלענדוב זי"ע, שאמו ע״ה – אשת הרה״ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע, חלמה חלום שהיא נמצאת בשמים ורואה שאחד עומד ודורש ולא ידעה מי האיש. ובתוך ה'עולם' ראתה את זקנה הקדוש הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע, ושאלה אותו: ״מיהו הדורש?״ אמר לה: ״זה הרבי מלובלין״. אמרה לו שרוצה בן כמותו. השיב לה: ״הוי ידוע לך שאת מעוברת עם עובר שיש לו נשמת הרבי מלובלין״. הלכה וסיפרה זאת לבעלה הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא זי"ע.
לימים, כשנסע הרבי ממוגלניצא למעזיבוז, אל הרה״ק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי"ע בעל 'אוהב ישראל' וסיפר לו את דבר החלום שחלמה זוגתו הרבנית, נענה ה'אוהב ישראל' ואמר: ״אמת! אמת!״ והוסיף: ״אפילו שלא שייך לתת מתנה לעובר, מכל מקום אתן לו מתנה״ – ונתן לו ספאדיק…
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ (כה, כב)
אמר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: שנינו ״מעשי אבות סימן לבנים״. יעקב אבינו נולד עם עשו בבטן אחת, כדי שעשו הרשע ישאף את הזוהמה שנשארה, ויעקב יצא נקי ויקבל ממנו כל נתח טוב שנשאר אצל עשו. ולכן אנחנו היום בגלות מעורבים בתוכם, כדמות התאומים בבטן אחת, שאיננו נפרדים מהם רק בתוכם אנו יושבים, כדי שישאפו את הזוהמה מישראל וישראל ישאפו מהם את כל הניצוצות הקדושים, וזה ״מחמס אחיך יעקב״ (עובדיה א, י), שיעקב חומס מעשו ״תכסך בושה״ וכלימה כי יישאר דומם בב״א.
וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ (כה, כג)
גיים כתיב כמו גאים, אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (רש"י)
אמר הגה"ק רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע אב"ד בריסק וירושלים: איתא (עבודה זרה יא.) ״לא פסקה מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת״, אנטונינוס ורבי טובי עין היו והכניסו על שולחנם אורחים, ומפני שהיו טובי עין, נתנו להם לאכול צנון וחזרת כדי שיתאוו לאכול הרבה.
וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (כה, כג)
ורב יעבוד צעיר (בראשית כה, כג). פירש הרה"ק מריז'ין זצלל"ה בג' אופנים: א) מי שהוא אצל עצמו – רב, יעבוד צעיר – עושה אותו הקב"ה צעיר. ב) ורב יעבוד – למי עושה הקב"ה רב, מי שהנו אצל עצמו – צעיר. ג) ורב יעבוד צעיר – רב צריך לעבוד – כלומר הרבה עבודה יעבוד בעצמו, צעיר – שיהיה אצל עצמו צעיר.
וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (כה, כו)
שמעתי מפה כ"ק מורי הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע (ליל שבת חנוכה תרע"א), מדוע כששותים יין ומי שצריך לישועה, מאחלים לו ״תיוושע בנקל״, כי 'בנקל' עולה 'יעקב' שהוא מידת הרחמים, ולכן אין אומרים בפירוש בזכות 'יעקב' משום שזה צריך להיות באתכסיא.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
כלומר, עשו היה איש שדה בלי תורה ובלי עבדות, רק ביקש מדרגות גבוהות והלך בגדולות ורצה לעלות יותר מאשר ניתן לו ומאשר היה. אבל יעקב היה איש תם יושב אהלים, ולא רצה יותר מאשר יוכל להגיע, כמאמר רבנו הקדוש הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע: 'שלא רוצים בשמים מבונם שיהיה אברהם אבינו, רק רוצים ממנו שיהיה בונם'. כך גם יעקב אבינו, לא רצה להיות יותר רק שיהיה יעקב, אבל עשו רצה להיות גדול מאשר היה, ולכן את אשר שייך לו לא היה לו ונשבר לגמרי.
וזה "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" – כי דיבר בלשון מדרגות, ומחמת שהיה בן יצחק, היה יודע לדבר בלשון מדרגות, אבל הוא לא היה ראוי לזה ולכן נעשה קל ורשע. עד שנתוודע יצחק מזה אח"כ ובירך את יעקב. ולכן נקרא "יעקב תם", שהיה תם ושלם ולא רצה ללכת בגדולות ובנפלאות ממנו יותר ממה שהיה.
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
הנה הרמב"ם ז"ל פוסק (הל' דעות פ"ו ה"א) שאם הדור אינו מתנהג כשורה, ילך ליערות ומדבריות כדי שלא ילמד ממעשיהם. והנה עשו היה "איש שדה", כי לא היה יכול להיות ביישוב והיה צריך לילך לשדות שלא ילמד יותר להרע, ומאידך "יעקב איש תם יושב אהלים", שהוא היה יכול להישאר בעיר ואעפ"כ לא ילמד ממעשיהם. כי הרשע עשו, אפילו שהיה בשדה היה רע מאד, ובעצם הוא שעיר רע ולא רק במקרה, ומאידך יעקב טוב בעצם ולכן לא צריך ללכת לשדות ואפילו בעיר היה לו טוב.
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
"אוהל" – ראשי תיבות א'והב ה'בריות ו'מקרבן ל'תורה (אבות פ"א מי"ב), לרמז שהיה יעקב אבינו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
אהלו של שם ואהלו של עבר (רש"י)
אחד מבניו של הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין זי״ע – ושמו רבי בעריש ז"ל – נסתלק על פניו בעודנו צעיר. עשה אביו הק׳ כל מה שעשה לחפש את נשמתו בכל מקום, ולא מצאו. עד שהלך על קברו ואמר לו: ״גוזרני עליך בגזירת 'כיבוד אב' שתבוא אלי ותגיד אפוא אתה נמצא!״ בא הבן אל אביו ושח לו כי כאשר בא לשם לקחו רבנו המהרש״א ז"ל לישיבתו!… והוסיף וביקש ממנו: ״אבא, אל תפציר בי עוד שאבוא אליך, כי אין לי פנאי״. והסביר הרבי מראדזימין זי״ע, שדבר זה בא לו משום שהיה רגיל לתרץ קושיות המהרש״א.
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
אהלו של שם ואהלו של עבר (רש"י)
בהיותו צעיר לימים, היה הגה"ק רבי יצחק אלחנן מקובנא זי"ע לומד בעיר וולקוויסק ונהג לאכול אצל גביר אחד מנגידי העיר. יום אחד השיא הגביר את בתו לחתן תלמיד חכם, וראה חתנו של הגביר שהנער הצעיר הזה, יצחק אלחנן, מחונן בכישרונות מזהירים והוא בעל מוח חריף ושנון, פנה אליו ואמר לו: ״הרי יש לך ראש טוב, למה לך לאכול נהמא דכיסופא, בא ואקחך לחנותי ותהיה מנהל אצלי בחנות ויהיה לך טוב״. מני אז לא אכל העילוי הצעיר בבית הגביר, אלא הלך וסעד אצל עני אחד.
לימים, יצא שמו לתהילה כרבה של קובנה. במרוצת הזמן עבר אותו חתן להתגורר בעיר פטרבורג והפך לגביר גדול. פעם אחת ביקר הגה״ק רבי יצחק אלחנן מקובנא זי"ע בעיר פטרבורג, מיד נזדרז אותו נגיד ומיהר אליו ואמר לו: "זוכרני את אשר עשיתי לכם וברצוני לתקן את הדבר. אתן לכם אפוא חלק מכספי ותמחלו לי על זה, ותמכרו לי חלק מעולם הבא שלכם". אמר לו רבה של קובנה: ״לפי השאלות והתשובות שיש לי במוחי, אם אמכור לך עולם הבא – לא יהיה לשנינו עולם הבא, אבל אז, אלמלי היית אומר לי כן, היה לשנינו עולם הבא״…
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (כה, כז)
אמרו חז"ל (תענית ה.) "יעקב אבינו לא מת", כי יעקב הפך את המיתה, היינו הפך את העולם הזה שכולו 'מת' והפכו ל'תם' – "ויעקב איש תם", כי זה עיקר עבודתו של יעקב אבינו, לברר את הקיים לעד ולהניח את המת, ובירר הקיים מצאן לבן אלו הברורים ולא שתם על צאן לבן. וזה מה שכתוב (ויצא כח, כ) "וידור יעקב נדר", ובתרגום "וקים יעקב", קיים כל זה, שזה היה כל עבודתו עבודה של קיום, לברר את הקיים. לכן היה הנדר (שם כב) "כל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך" – לך דייקא, שהוא הקיום לעד, כי הקב"ה קיים לעד.
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (כו, ה)
מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי" (קידושין פב.)
שמעתי שהגה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי"ם' תירץ על הקושיא, איך אברהם אבינו ע״ה קיים את כל התורה כולה, והא כתיב (נח ח, כב) ״ויום ולילה לא ישבותו״, ואמרו חז״ל (סנהדרין נח:) ״עכו״ם ששבת חייב מיתה״ – אלא שאברהם אבינו ע״ה הלך בציצית במקום שאסור לטלטל וממה נפשך לא עבר שום איסור, שאם יש לו דין כישראל, הרי מקיים מצות ציצית ומותר ללבוש ציצית במקום שאסור לטלטל, ואי דינו כבן נח, הרי לא קיים מצוות ציצית והוי הלבישה כמשא ולא שבת.
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (כו, ה)
הרה"ק רבי משה'לה רבינוביץ זי"ע ממעזריטש אמר: כתיב (כו, ה) ״וישמור משמרתי״. הנה הקב"ה ברא את העולם כדי שידעו שיש בורא כל עולמים, אם כן, זהו אפוא תפקידו של הקב״ה, לראות שכל העולם יכירו שיש בורא. זאת עשה אברהם אבינו ע"ה, הראה לכל שיש בורא לעולם. הוא הראשון לזה. אם כן, הוא לקח לעצמו את משמרתו של הקב"ה, וזהו ״וישמור משמרתי״, שאברהם אבינו עשה את המשמרת שלי, את אשר אני הייתי צריך לעשות.
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי (כו, ה)
נראה לרמז, שגם אברהם אבינו ע"ה היה מצפה לגאולה, כלומר שהיה אז התיקון האמיתי כמו ששואלים לכל אדם ביום הדין ציפית לישועה (שבת לא.). זהו "וישמור משמרתי" – כלומר, שהוא מחכה כמו שאני מחכה, וכמו שנאמר (ישעיה ל, יח) "לכן יחכה ד' לחננכם", ובגמרא (סנהדרין צז:) "שמא תאמר שאתה מחכה והוא לא מחכה, לכן כתיב יחכה ד' לחננכם", שגם הוא מחכה, והוא מלשון "ואביו שמר את הדבר" (וישב לז, יא). זהו "וישמור משמרתי".
וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי (כז, ד)
סיפר לי רבי יצחק אליניק מראדומסק, שפעם אחת בערב חג הפסח אחרי חצות היום, נטל חצי שק תפוחי אדמה על גבו, אווז שמן תחת ידו האחת וקנקן מלא שמן בידו השנייה, ונכנס אל הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה'. ברגלו פתח את דלת ביתו, עד שהרבי שישב ולמד באותה שעה – נזדעזע. רבי איציק לא היה לו עוד כוח לשאת את המשא הכבד וזרק מעליו את שק תפוחי האדמה שנפלו בבית לכל עבר, על השולחן ועל המיטה, ואמר לו רבי איציק: ״הא לכם רבי, מתנה לכבוד יו״ט״. כשראה זאת רבנו ה'תפארת שלמה' אורו עיניו ואמר לו: ״בזכות זו תזכה למאה שנות חיים, הרי לא היה לי שום דבר ליו"ט חוץ ממצה, וכאשר החייתני, כן תחיה מאה שנה״.
אני הכרתיו כשהיה בן צ"ח שנים ואמר לי, שיש לו לחיות עוד ב׳ שנים מברכת אותו צדיק. וכך הוה. כעבור שנתיים נפטר לגן עדן, וכמה גדולה זכותו שהחיה את הצדיק הזה.
עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי (כז, יג)
כאשר באו לפני הרה"ק רבי אברהם ישכר מראדומסק זי"ע בעל 'חסד לאברהם' עם 'פתקא' כדי להזכיר חולה לפקודת ישועה, היה אומר: ״רבונו של עולם, אני מקבל עלי חולי זה עבור איש זה ותרפאהו״. וכן הוה ונתרפא.
וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹהִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם (כז, כח)
יתן ויחזור ויתן. (רש"י)
אמר הרה"ק ר' משה מראדאוויץ בהרה"ק ר' חיים מקאסיב זצ"ל. ויתן לך מטל השמים פירש"י ז"ל ויחזור ויתן . הנה בדורות הראשונות היה בכח יישראל להמשיך בעצמם אתערותא דלתתא ונמשך ממילא אתערותא דלעלא, רק התורה ניתנה לדורות. ועכשיו בזה הזמן שאין יכולים לעשות האתערותא דלתתא ונצרך לזה שגם האתערותא דלתתא יהיה נשפע עלינו מהבורא ברוך הוא, לזה יתן לך מטל השמים, הגם שלא יכלו בעצמם לעשות האתערותא דלתתא, יתן לנו הבורא ברוך הוא גם את זאת. וזה אומר רש"י ויחזור, יחזירו את האתערותא דלתתא ויחזור ויתן אז ממילא יושפע עלינו האתערותא דלעילא, אמן.
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו (כז, כז)
החסיד רבי זאב וואלף מקאזניץ זצ"ל – פעם אחת כשהלך למקווה בערב שבת, ביקש מאשתו כתונת ונתנה לו, אך הניחה את הכתונת על הגמרא שהייתה מונחת על השולחן. עזב רבי וואלף את הכתונת ולא לקחה עמו, והלך אל המקוה. כאשר ראתה זאת אשתו, הבינה שלא עשתה טוב, הלכה ונכנסה אל המגיד הק' מקאזניץ זי״ע וסיפרה לו את הדבר. השיב לה המגיד הק': ״טוב עשה בעלך, ועתה, הא לך כתונת שלי ותני לו ללבוש״… שאלה אותו לפשר הדבר. השיב לה: ״לבעלך היה יכול להזיק הדבר, ולי לא״. (לבעלך האט דאס געקענט שאטן, אין מיר וועט עס נישט שאטן).
וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ (כז, לה)
הגה"ק רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע אב"ד בריסק וירושלים – אמר לפרש בדרך רמז: כתיב (כז, לה) ״בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", ״במרמה״ עולה "אפיקומן". וזה שאמר יצחק לעשו, יעקב כבר נתן לי אפיקומן ואיני יכול לאכול עוד ממה שהבאת, כי מובא (רש״י תולדות כז, יט) שאלו שני גדיים היו של פסח ושל חגיגה.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי (כז, לח)
הגה"ק רבי יהושע לייב דיסקין זי"ע אב"ד בריסק וירושלים – פירש הכתוב (כז, לח) ״הברכה אחת היא לך אבי״, כשיש למברך מספר יותר גדול מהמתברך, אזי נשאר למברך עור ברכות לברך. אך אם יש למתברך מספר יותר מהמברך, אזי לוקח ממנו את כל הברכות. וזה שאמר עשו ליצחק, הלא יש לך מספר יותר מיעקב, כי יצחק עולה ר"ח ויעקב עולה רק קפ"ב, אם כן "הברכה אחת היא לך אבי", הלא נשאר לך עוד ברכות.
וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו (כח, ה)
אם יעקב ועשו, איני יודע מה מלמדנו (רש"י)
אמר הרה׳׳ק רבי ירחמיאל משה מקאזניץ זי"ע: כתיב (כח, ה) ״אם יעקב ועשו״, וכתב רש״י ז״ל: "איני יודע מה מלמדנו". תיבת ״מה״ היה ראשי תיבות שנמחקו, וראשי תיבות "מה" – מ'י ה'בכור. וזהו שאמר רש״י – איני יודע מ״ה, כלומר, וכי איני יודע שרבקה היא אם יעקב ועשו, ואח״כ אמר רש״י "מי הבכור", ללמדנו שאע"פ שכולם ידעו שעשו היה הבכור, שיצא ראשון, אבל התורה מלמדת שיעקב הוא הבכור, ומשום זה כתיב ״אם יעקב ועשו״, קודם יעקב שהוא הבכור.
המדור באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל
להערות והארות [email protected]
