הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז זצ"ל

הילולת הגאון רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז זצוק"ל אב"ד טשענגער ובעל מנוחת אשר - ה' כסלו תרל"ד   

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

רבינו אשר אנשיל נולד ביום כ"ו שבט תקס"ו, בעיירה סעטשא הסמוכה לבודאפעסט, לאביו הגה"ק רבי שמואל הלוי יונרייז זצ"ל אב"ד סעטשא, ולאמו מרת מרים יטל ע"ה, בת הגה"ק רבי אשר אנשיל ווינער זצ"ל אב"ד מישקאלץ, מגזע הגה"ק רבי שמשון ווערטהיימער זצ"ל, המכונה 'ר' שמשון ווינער', ומגזע הצמח צדיק זצ"ל אב"ד ניקלשבורג.

ימי נעוריו

במעלליו יתנכר נער, וניכר כי לגדולות נוצר. בעודו בשחרות טל ילדותו, עת ששאר בני גילו שיחקו באבנים ובצעצועים שונים, הוא כרך נייר דוגמת ספר תורה, והתנועע כמו שנוהגים בעת שקוראים בתורה.

כאשר היה כבן ה-ו שנים, בעת שישב אבי רבינו ולמד בליל מוצש"ק, ראה פעם את בנו עומד במטתו וצוחק. שאלו אביו: "בני, לשמחה מה זו עושה"? וסיפר לאביו את חלומו, שהיה בבית הכנסת, וראה בזוית אחת את אברהם אבינו ע"ה, ובזוית אחרת את אליהו הנביא זכור לטוב, ולא ידע לשית עצות בנפשו, למי יפנה קודם ליתן לו שלום, אם לאליהו הנביא, שנאמר עליו (זמירות מוצ"ש) אשרי מי שראה פניו בחלום ונתן לו שלום, או לאברהם אבינו ע"ה, שהוא קשיש מיניה טובא. ונתיישבתי בדעתי, ונתתי שלום מקודם לאליהו הנביא, ואחר כך לאברהם אבינו ע"ה, כי חשבתי: הלא זה אברהם אבינו אב רחמן הוא – איז א גוטער טאטע, וימחול לי.

בתחילה למד אצל אביו. אח"כ כשהגיע לגיל המצות, הלך לעיר באלשא דיארמאט ליצק מים על ידי הגה"ק רבי מאיר א"ש זצ"ל, לימים אב"ד אונגוואר, שם למד שנתיים. רבו העריצו מאד, ולימים כשפנה אליו במכתבו כינה אותו 'ידידי' במקום 'תלמידי'. ובמכתב אחר כתב: "ידידי הרב המופלא עושה פלא כקש"ת וכו'".

כבר באותו עת היה ניכר עליו כי יהיה לעתיד רבן ומושיען של ישראל, ומסופר: כשלמד רבינו אצל המהר"ם א"ש היתה האכסניא שלו אצל אשה אחת שמכרה אווזים. פעם פרצה מגפה באווזים, והאשה בכתה מאין הפוגות. שאלה רבינו לסיבת בכייתה, וספרה לו. אמר לה רבינו: "אל תבכי, בעזה"י יהיה הכל טוב", והלך ללול העופות, ומלמל שם איזה דיבורים. והבטיח לה, כי מעתה לא ימותו העופות. למחרת בלילה כשחזר מלימודו בישיבה לאכסנייתו, ראה ליד הלול ערלית שחורה מאותן שרגילות בכשפים. תיכף משראה אותו הערלית צעקה בפחד: כי אי אפשר לה להסתכל בפני הבחור הזה, וברחה משם. ומאז והלאה לא מתו האווזות. ונתפרסם מופת זה בין האנשים. וכשהגיע השמועה לאזני רבו, הזהירו שלא ירגיל בזה.

אח"כ הלך לעיר ווערבוי לישיבת הגאון רבי קאפיל חריף זצ"ל מח"ס חידושי יעבץ על מסכת חולין, שם למד חמש שנים.

עוד בימי בחרותו היה מתענה הפסקה של ג' ימים. ובכל זאת התמיד בלימודו יומם ולילה. הוא היה רגיל להניח פרוסת לחם בין הכובע למצנפת. ואחרי ג' ימים השביר רעבונו בחתיכת פת הלזו בלבד, וחזר לעבודתו, ולתעניתו של שלשה ימים רצופים, וכך נהג תמידין כסדרם.

מה' אשה לאיש

על השתלשלות שידוכו מסופר סיפור פלא. אחרי שעלה ונתעלה אצל רבו מווערבוי, הגיע אליו השמועה מישיבת הגאון רבי מאיר אלמאש זצ"ל, שהיה גם גביר עצום, והיה תופס ישיבה, ונתן לתלמידים שלו כל הצטרכות. רבינו החליט אז בדעתו לנסוע לישיבתו. רבי מאיר אלמאש היה ידידו של מרן הגה"ק חתם סופר זי"ע, אתו עמד בקשר מכתבים. פעם פנה רבי מאיר במכתבו אל החת"ס בבקשה: היות שיש לו בת שהגיעה לפרקה, יבחור לו בחור תלמיד חכם גדול, מושלם בכל המעלות, בנש"ק. כשקיבל החת"ס מכתב זה, בחר מישיבתו בחור תלמיד חכם גדול, ומושלם בכל המעלות, וכתב לרבי מאיר: "המביא כתב זה הוא תלמיד חכם גדול, ומושלם בכל המעלות, וראוי הוא להיות חתנך, וכשיראה לך מכתב הזה תוכל לגמור בשטומ"צ". ומסר מכתב זה סגור במעטפה לבחור, ושלחו לעיר אלמאש.

באותו עת היה רבינו בדרכו מווערבוי לאלמאש. באמצע הדרך פגש את הבחור, והתחילו לדבר בדברי תורה. כששאלו הבחור להיכן הוא נוסע, השיב לו רבינו: לאלמאש. אמר לו הבחור: "גם אני נוסע לאלמאש בשליחות הרב מפרעשבורג". וביקש הבחור מרבינו, היות הדרך מבטלו מדברי תורה, ואינו יכול ללמוד כל כך בהתמדה, על כן מבקשו שימסור מכתב הזה להגאון דק"ק אלמאש. רבינו נענה לו ולקח את המכתב עמו. כשהגיע לבית הרב דק"ק אלמאש, ביקש להיכנס אל הישיבה. והם התחילו לדבר בדברי תורה, והוטב מאוד בעיני הרב, וקבלו לישיבה. אח"כ הלך רבינו לביהמ"ד, והתחיל ללמוד בהתמדה. באמצע הלימוד זכר שיש בידו מכתב שצריך למסור אל ראש הישיבה, והלך תיכף אליו ומסרו לו את המכתב. כשהתחיל רבי מאיר לקרות את המכתב השתומם מאוד, ואמר לרבינו: "הלא כבודו אמר לי שבא מווערבוי"? אז סיפר לו רבינו את המאורע עם הבחור מפרעשבורג. רבי מאיר מסר לו את המכתב, ואמר לו: שימחול אלף פעמים לקראו. רבינו קרא את המכתב, ונשתומם גם כן מאוד. שאלו רבי מאיר: "מה דעתו בזה". והשיב לו רבינו: "הנה רואה אני שהוא מן השמים, אבל איני יכול לומר כלום, עד שאשאל בזה את עצת הורי".

לפני נסיעתו לסעטש, קנה לו רבי מאיר בגדים נאים ומתנות נאות. ששה חדשים מלאו מאז שהיה רבינו בבית הוריו בסעטש לאחרונה. לשמחתו לא היה גבול, כי חשב כל הזמן שעוד מעט יזכה לראות את הוריו, לקיים את המצוה כיבוד אב ואם. כשהגיע לכפר אחד קודם סעטש, שקעה לו השמש ונתיירא לילך לבד ביער שהיה בין שני הכפרים. הוא נצטער מאוד ע"ז כי כבר רצה להגיע אל בית הוריו. והנה לפתע ראה עגלה, והבעל עגלה פנה אליו ושאלו: "האם אתם נוסעים לסעטש"? והשיב לו: "הן". בדרך שאל רבינו את הבעל עגלה, למי שייך העגלה. והשיב לו: "להגראף אשר דר בסעטש". כשהגיע לסעטש לבית הוריו, שמחו הוריו מאד לראותו, והכרת פניו ענתה בו, שנתעלה מאד בשש שנים אלו. בתוך שיחתם אמר רבינו: "שיכבדו את בעל עגלה באיזה דבר, כי אמר לו שימתין עליו". אולם כשיצאו לחוץ, לא ראו אותו ואת העגלה. למחרת הלך רבינו אל הגראף כדי להודות לבעל עגלה. אבל גם שם לא מצאו. אמרו: שהיה זה אליהו הנביא, ומחמת שראה את צערו של רבינו אשר השתוקק כבר לקיים מצות כבוד אב, לכן הגיע לסייעו בדבר מצוה.

הורי רבינו הסכימו לשידוך. ואחרי תקופה נשא רבינו את מרת נוחה ע"ה, בתו של הגאון רבי מאיר אלמאש. החתונה התקיימה באלמאש. חמש שנים סמך רבינו על שלחן חותנו, ובזכותו שקד באותן ימים בתורה ובעבודה באין מחסור כל.

סמיכת רבינו

רבינו נסמך ממרן החת"ס סופר ברבנות, את השתלשלות הדברים סיפר מרן הכתב סופר זי"ע: אחרי פטירת אבי רבינו רבי שמואל אב"ד סעטשע, לא רצה רבינו לקבל עליו את עול הרבנות, כי היה אז סמוך על שולחן חותנו, ולא רצה להתבטל מלימודו. על כן נתנו ראש הקהילה את עיניהם באחיו הצעיר הגה"ק רבי שרגא פייש זצ"ל, מתלמידי החתם סופר, שהיה אז עדיין בחור. ראשי הקהילה הסכימו לקבלו לרב בעירם בתנאי שיקבל היתר הוראה ממרן החתם סופר. לכן נסע רבי שרגא פייש אל אחיו רבינו, לחזור עמו על לימודו.

אחרי ששקדו ששה חדשים על תלמידם, נסעו לפרעשבורג אל מרן החת"ס. הם הגיעו שם ביום ה' בבוקר. כאשר נכנסו אל הקודש פנימה, פנה רבינו אל החת"ס בשאלתו: היות כי הגיע כאן עם אחיו לקבל היתר הוראה ממרן, על כן כיון שכבר בא לכאן, מבקש שיבחון גם אותו ויסמוך אותו לדון ולהורות. אך דברים אלו היו למורת רוחו של החת"ס, שנראה כזלזול בכבודו, שבא רק דרך אגב ובהזדמנות. על כן התחיל החת"ס לקפחם ולקנטרם בהלכות, ועל כל תשובתם מצא מענה לדחותם. אחר כך שלחם לבנו הגה"ק בעל כת"ס להתעסק אתם בהלכות, כי כן היה דרכו של החת"ס, לשלוח מקודם אל בנו. והכת"ס נוכח לדעת, כי ראויים הם לאותו איצטליא. לפנות ערב חזרו אל החת"ס, אך הוא התאמץ עוד הפעם לדחותם ולהשיב על דבריהם כבראשונה. כאשר חזרו לאכסניא שלהם, פנה רבינו אל אחיו, ואמר לו: "מאחר שהנני רואה, שאין ברצונו של מרן למלא משאלותינו, אין אני רוצה להשאר פה על שבת קודש".

והנה למחרת בערב ש"ק בבוקר אירעו שלשה מאורעות נוראים, אשר סבבו מהפכה בבית מרן החת"ס: הראשון בנו של מרן, שהיה תינוק קטן נתהפכה עריסתו ללא שום סיבה, והילד נפל ממנה, והוכה ונפצע מאוד, והיתה יללה גדולה בבית, ותיכף רצו להחת"ס להזכירו בתפלתו.

השניה: כאשר יצתה הרבנית מרת שרל ע"ה לשוק לקנות צרכי שבת כמנהגה, ויהי אך יצא יצאה, פגעה בה אשה עניה אחת, אשר קבלה תמיכה מדי שבוע בשבוע ממרן, והתנפלה על הרבנית בדבריה, באמרה בכעס: "בודאי הרבנית שיש לה מעות די והותר תוכל לקנות מה שלבה חפץ מהטוב והיפה, ולשלם כל מה שמבקשים. לא כן אנחנו העניים, אין ביכולתנו ליקח רק הפסולת והגרוע". הרבנית נדהמה לשמוע דברים אלה, אשר לא נסתה בכזה מעולם. מחמת הבושה חפזה הרבנית בבהלה הביתה לחדר מרן, ושפכה את מר ליבה, וסיפרה לו כל המאורע.

והנה פתאום גם המשרתת בבית מרן פתחה פיה וזלזלה בכבוד הרבנית, ואמרה: "כן האשה העניה דוברת וכל דבריה בצדק נאמרים, כי כדבריה כן הוא", והרבתה בדברי זלזולים יורדים חדרי בטן במעמד מרן והרבנית. החת"ס עמד משתומם לשמע דברים זרים כאלו, אשר לא אירע כן בביתו בשום פעם, וראה והבין כי לא דבר ריק הוא שנסתבבו כל הסיבות הללו ביחד. בנו הכת"ס שהיה אז נוכח בבית, פנה אל אביו ואמר: "אולי נעשו הדברים הללו על שצערנו להנהו תרי אחים, תרי צנתרי דדהבא, שהמה גדולים בתורה ויראה". החת"ס שהרגיש שצדק בדבריו, שלח אליהם שיבואו תיכף ומיד אליו.

באותו עת הכינו רבינו ואחיו את עצמם לנסוע בחזרה. ויהיו כאשר הגיע אליהם השליח מהח"ס, והודיע להם שמרן ממתין אליהם שיבואו אליו, השיב לו רבינו: "אנחנו כבר מוכנים לנסוע מכאן, ומחמת קוצר הזמן בערב ש"ק, אינם יכולים להתעכב עוד יותר פה, כי יאחרו מועד הנסיעה". כשחזר השליח אל הח"ס ומסר לו דבריהם, צוה הח"ס לשוב אצלם תיכף ולומר להם: שבגזירת מרא דאתרא הוא דורש מהם שתיכף ומיד יבואו אצלו. כמובן שכבר לא יכלו לסרב, והלכו אליו. כאשר באו כיבד אותם מאוד, וקיבל אותם בסבר פנים יפות, ונתן להם היתר הוראה בהוד והדר כראוי לפי גדלם ומעלתם.

אח"כ אירע חזיון מבהיל ומשתומם, כי מרן החת"ס קם מכסאו, ופנה אל רבינו, וברכו בזה"ל: "ר' אשר אנשיל תזכו להרביץ תורה וטהרה בישראל". וחזר וישב על כסאו. והנה קם עוד הפעם וברכו: "ר' אשר אנשיל תזכו לעשות תשועה בישראל". וכן ישב וקם פעם שלישית וברכו בברכה משולשת ואמר: "ר' אשר אנשיל תזכו לראות דור ישרים יבורך". ובזה פטרם לביתם לחיים ולשלום. והכ"ס שהיה נוכח במעמד זה, וראה את כל הכבוד שעשה להם. שאל את אביו: "אבא מדוע בתחלה ציערת אותם, והתנהגות עמם בדרך זה"? והשיב: "יען שמתחלה דיברו שלא כהוגן, וכדי שלא יאונה להם דבר הוכרחתי לעשות באופן זה כדי להמתיקו".

על כס הרבנות

בשנת תקצ"ד נתקבל רבינו כרב ואב"ד בקהילת טשענגער. בתחילה חי רבינו בדחקות ועוני בל ישוער. למרות כן עבד את בוראו במסירות נפש ממש. חורף אחד היה הקור גדול, ולא היה לו כסף לקניית עצי הסקה משום כך ישב במיטתו עם בניו, וכך לימדם תורה. אולם הוא לא סיפר על כך לאנשי קהלתו, ואף לא רצה שהבריות ידעו על כך, לכן נעל את דלת החדר.

לפתע הופיע לפניו יהודי מזוקן בעל הדרת פנים, ואמר לו: "רבה של טשענגער, אתה רוצה לדעת איזו תרופה עוזרת נגד כאב ראש, ואיזו תרופה נגד כאבי בטן, ואיזה תרופה עוזרת למחלות לב, וכיו"ב. הנה אני מוכן לגלות לך". רבינו חשב שהוא יהודי פשוט שבא להפריע לו מלימודו, גער בו ואמר: "אבקשך אל תביא אותנו לידי ביטול תורה". השיב האורח: "אני מבקש סליחה, כבוד הרב ימשיך עם הבנים לעסוק בתורה, ואני אכתוב  את כל התרופות כאן על השלחן". כאשר רבינו סיים את לימודו, והיהודי הזר נעלם, התחיל לחשוב: לכאורה איך נכנס אורח זה לחדרי, והלא הדלת היתה נעולה. מיד שלח את בניו לרדוף אחריו, אבל לא מצאוהו. בינתיים נכנסה הרבנית לחדר, ונזפה בבעלה ובבניה שנתנו לאורח הזה ללכלך את השלחן בכל מיני שטויות, ולמרות כל מאמציה לא הצליחה הרבנית לחרוץ את השלחן ולמחוק את האותיות, כי הכתב החזיק מעמד. אז ראה רבינו כי הדבר לא פשוט הוא, והעתיק את כל הכתב בספר.

כעבור מספר ימים התחילו אנשים נשים וטף צעירים וזקנים לנהור אל ביתו של רבינו בבקשה לתת להם רפואות וסגולות. הם מסרו כי אורח אחד הסתובב בכל הסביבה, והלך מכפר לכפר, ומבית לבית, לפרסם ברבים כי הרבי מטשענגער הוא רופא מומחה המסוגל לתת תרופה מתאימה לכל מיני מחלות. לפי התיאור שלהם, היה זה אותו אורח שביקר בביתם. מאז נעשה רבינו רופא ובעל מופת, והיה מושיע לישראל ימים רבים. אנשי העיר אמרו ע"ז: כי האורח הזה היה אליהו הנביא זכור לטוב, שנשלח משמים להושיע את הצדיק במצוקתו.

מני אז והלאה בא רווחה בבית רבינו. אמנם ממחללי שבת לא הסכים רבינו בשום אופן לקבל נדבות או פדיונות. ומסופר: פעם בא גביר גדול אל רבינו בבקשה, והושיט לו פדיון של סכום גדול. שאלו רבינו: האם הוא שומר שבת. והשיב: לא. ואמר: "אם כן לא אקבל הפדיון". אחד מקורבי רבינו הרהיב בנפשו עוז ושאל את רבינו, על מה עשה ככה לוותר על הון רב כזה? השיבו רבינו: "הנה הבעלי בתים הסוחרים מביאים קרבן עבור שבת, על ידי שסוגרים חנותם ומבטלים ממלאכה ביום השביעי. אבל אנו הרבנים אין לנו בלאו הכי שום מלאכת עבודה בימות החול, והשביתה בשבת קודש אינו עול. ואם כן איזה קרבן אנו מביאים. אך יש אופן אחד: אם לא נקבל פדיונות ולא שאר נדבות ממחללי שבת בפרהסיא".

שבחי רבינו

גדולי ישראל יצאו מגדרם בהערצתם אל רבינו. מבהיל על הרעיון מה שכתב עליו הגה"ק השואל ומשיב. וזה לשונו במכתבו שכתב אל רבינו בענין היתר עגונות: "א"ד הדו"ש באהבה, ומבקשו שיתפלל בעדי, הצעיר יוסף שאול הלוי נאטענזאן בן חנה, לבריאת הגוף ולרפואה שלימה".

הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן העיד עליו: שיכול להתפלל, ותפלותיו מתקבלות בשמים. גם שלח לו סידור האריז"ל, שנכתב על פי פקודתו מסופר בשביל רבינו שיתפלל בו.

וכה כתב עליו הרה"ק הייטב לב זי"ע בהסכמתו לספר רבינו: "צדיק ונשגב, איש מופת הדור והדרו רבים הלכו לאורו".

אחרית ימיו

ארבעים שנה פרנס רבינו את ישראל ונהג את עדתו וצאן מרעיתו, משנת תצד"ק עד שנת לרד"ת. בליל ה' כסלו שנת תרל"ד למד עוד עם תלמידיו. והשיעור האחרון היה במסכת שבת, ולמד עמם המאמר של רבי יהושע בן לוי (פט.): "כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות" וכו', (רומז לעולם הבא, כמ"ש (ברכות יז.), עולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנין מזיו השכינה). אחר כך קרא קריאת שמע וישכב ויישן. ולאחר חצות לילה 'אהה' וידום השמש, ויצאה נשמתו בטהרה במיתת נשיקה בלא יסורין. רבינו נטמן בבית החיים בעיר טשענגער.

לאחרונה נעשה ציון רבינו לתל תלפיות, ורבים נוהרים שם בדבר ישועה ורחמים בבני חיי ומזוני, ורואים שם ישועות שלא כפי דרך הטבע. וכמו שאיתא בגמרא (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. ואכן נתקיים ברכתו של רבינו משה איש האלקים, שבירך אותו אחרי שסמך אותו בכתב רבנות: "ר' אשר אנשיל תזכו לעשות תשועה בישראל".

צאצאיו

זכה רבינו והשאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים, וכברכת קדשו של מרן הח"ס זי"ע: "ר' אשר אנשיל תזכו לראות דור ישרים יבורך". ואלו הן צאצאיו: בנו הגאון ר' שמואל זאב זצ"ל ראב"ד באיאם. בנו הגאון ר' משה נתן נטע זצ"ל אב"ד טיסא פירעד. בנו הגאון רבי יצחק יעקב זצ"ל. בנו וממלא מקומו הגאון ר' אברהם. הגאון ר' יונתן בנימין זצ"ל. בתו מרת צלאווא ע"ה, אשת הגאון ר' יהושע ברוך רייניטץ זצ"ל אב"ד באלקאן וטשעטשאוויץ. בתו מרת מלכה ע"ה, אשת הגאון ר' שמואל דוד הלוי יונגרייז, בן הגאון ר' שרגא פייש אח רבינו, אב"ד סעטשא. בתו מרת פערל חיה ע"ה, אשת הגאון ר' יעקב שיק אב"ד נאדאודוואר.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן

[באדיבות עלון בית יוסף להבה דושינסקיא]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture