דברי תורה לפרשת ויצא • הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט"א

פרשת ויצא

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה"
כתב רבינו יוסף חיים בדרשותיו וזה לשונו:
"איתא במדרש זש"ה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ פסוק זה יעקב אבינו אמרו, ונ"ל בס"ד הכונה כי תחלה כשיצא מא"י וברח מעשו פגע בו אליפז ולקח כל ממונו ונכנס להר המוריה בדלות עד קצה אחרון, ושם בהר ה' נצב עליו ושמרו והבטיחו בטובה, ואח"כ כשבא לחזור לא"י מלא בעושר ובנים וכל טוב רדף אותו לבן בהר הגלעד ובקש לעקור הכל וגם שם באותו ההר היה השי"ת בעוזרו והצילו מכל רע, ולזה עתה ביציאתו אמר ברוה"ק אשא עיני אל ההרים הם הר המוריה שנכנס לתוכו ביציאתו מא"י, והר הגלעד שנכנס לתוכו בביאתו לא"י שרדף אותו לבן והיה ג"כ בצרה גדולה, מאין יבא עזרי ואמר עזרי מעם ה' כאן וכאן והיינו כי בראשון היה הרודף אליפז ובשני היה הרודף לבן ושניהם אליפז לבן גימטריא חרב נצולתי ממנו מעם ה' כי שם הוי"ה במלוי ע"ב ס"ג מ"ה [ א"ה יחא"צ זה חשבונו, יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד ה"א וא"ו ה"א,]עם שלושים אותיות עולה מספר חרב שהיצלני משני הרודפים אותי בהרים שהם מספר חרב."

ורבינו האור החיים הקדוש כתב על פסוק זה וז"ל:
"ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רז"ל (זהר חלק א' קמז) ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך כעקביו. ואומרו מבאר שבע מקום שממנו יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים, ושבע ירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבור על דבר תורה (נדה ל:).

ואומרו וילך חרנה על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צא:) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו דכתיב (לעיל ד' ז') לפתח וגו'. ואומרו ויפגע במקום כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו בידו. ואומרו וילן שם כי בא השמש שצריך להתנהג כן עד לכתו מעולם הזה כשיעריב שמשו, והוא אומרם ז"ל (אבות פ"ב) אל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואומרו ויקח מאבני המקום על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה:) וז"ל אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב וכו' ואם לאו יעסוק בתורה דכתיב (תהילים ד׳:ה׳) אמרו בלבבכם והוא אומרו מאבני המקום פי' בניינו של עולם שהם דברי תורה, גם יתיחס להם אבני המקום שבהם נסקל ונרגם יצר הרע וכחותיו, והוא אומרם ז"ל (סוטה כא.) תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה בין בזמן שאינו עוסק בה.

ואומרו וישם מראשותיו יכוין על דרך מה שאמר רשב"ל אם לא נצחו יקרא קריאת שמע שעל המטה שנאמר על משכבכם. ואומרו וישכב במקום ההוא יכוין למה שסיים רשב"ל לא נצחו יזכור לו יום המיתה, והוא אומרו וישכב שכיבה הידועה במקום הידוע דרך כל הארץ בית מועד לכל חי. ואחר כל התנאים הללו מובטח הוא שינצח היצה"ר, ומעתה מבשרו הכתוב שיהיה ראוי לענף מענפי הנבואה שיגלה ה' אליו בחלום ידבר בו, וצא ולמד חלומותיו של ר' אלעזר בן ערך המובאים בספר הזוהר (ח"א קל"ט ובז"ח לך כה.). והסולם הוא סוד נפש אדם ולהיות שבצאת נפש מאדם בשוכבו לא תעקר בהחלט מגופו של אדם אלא חלק ממנה בגוף, והוא אומרו מוצב ארצה וחלק מגיע השמימה, והעד על זה כשיהיה האדם ישן יקיץ על ידי התנועעות הגוף הישן ואם נפש האדם נפרדה והלכה לה לא תרגיש בהתנועעות הגוף אלא ודאי כי מוצבת ארצה וראשה מגיע השמימה פי' שאין מפסיק בינה ובין השמים, כיון שיצר הרע באדם אין, תגיע הנשמה לשמים.

ואומרו מלאכי אלהים עולים וגו' ירמוז אל בחינת מעשים טובים אשר ישתדל אדם בעולם הזה ויעלה באמצעותה אורות עליונים בשורש נשמתן והם נקראים בדבריהם ז"ל (זהר ח"א י"ח) מיין נוקבין להם יקרא מלאכי אלהים, וכן הוא במשנת חסידים (אבות פ"ד) העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, ובעלות אלו ירדו מיין דכורין כי בהתעוררות התחתונים יתעוררו מים העליונים להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו, והוא אומרו ויורדים בו. ואומרו והנה ה' נצב פי' שממדרגה זו יעלה לנבואה עצמה ולא בחלום ידבר בו אלא תגלה עליו השכינה, ולזה תמצא שאמרו ז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ה) על ישראל שלא הושלל אחד מהם מהנבואה וכולן מוכשרים לדבר זה."

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא"
עוד כתב רבינו בספרו הנ"ל וז"ל:
"נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בס' קה"י ז"ל בשם ספר הפליאה שיש מלאך אחד שנקרא ברי ומהפך בזכותם של ישראל, ובעבור שהרב מזכה את ישראל לכך נקרא רבי בשם המלאך הנקרא ברי עכ"ל, והנה האותיות נקראים בספר יצירה בשם אבנים ושני אותיות ראש וסוף יעקב שהם מראשתיו הם י"ב, ועם אות רי"ש הממוצע שבתוך אבני המקום שהוא נקרא מורי"ה יהיה בזה צירוף שמו של המלאך הנקרא בר"י שרצה יעקב אע"ה לעשות צירוף שמו של המלאך הנז' לעורר אותו ללמד עליו זכות שהשעה היתה צריכה לכך כי היתה עת צרה ליעקב וז"ש ויקח מאבני המקום פירוש לקח אות מאותיות המקום שנקרא מוריה ולקח אות רי"ש משם בכונה שלו וישם מראשתיו צירף אותו עם ב' אותיות י"ב שהם מראשתיו."

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ."
כתב רבינו יוסף חיים בספרו אדרת אליהו וז"ל:
"יובן קישור הפסוקים דידוע מה שהקשו המפרשים ז"ל איך שכר מצות בהאי עלמא ליכא והא כתיב ביומו תתן שכרו ואדרבא צריך לשלם בעוה"ז? ותירצו דהמצות נצטוו ישראל ע"י שליח הוא מר"עה וק"יל השוכר ע"י שליח אינו עובר משום ביומו תתן שכרו לא השליח ולא המשלח, ואמנם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולזה צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו דדיבור זה מפי הגבורה שמענו עכ"ד ז"ל. ובזה יובן והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת וכו' ונברכו וכו', וא"ת ואיך יתכן זה והלא שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומהיכן יבאו הטובות האלו? לזה אמר והנה אנכי עמך ר"ל דיבור אנכי של עשרת הדברות הוא יהיה עמך בעו"הז לקבל שכר בו כי על דיבור אנכי צריך לשלם בעו"הז משום ביומו תתן שכרו ואינו שייך בו מאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא, והגם שעדיין לא ניתנה תורה עכ"ז כבד ידוע שכל הבטחות ודיבורים שהבטיח הק"בה לאבותינו הקדושים הכל הוא על לעתיד מה שירצה להיטיב לישראל זרעם אחריהם."

ורבינו החיד"א בספרו נחל קדומים על פסוק זה כתב וז"ל:
"אעזבך' עד' אשר' אם' עשיתי' סופי תיבות מרדכי שהוא סוף הנסים שניתנו ליכתב כך כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפי' כ"י. ולפי הקדמת גורי האר"י זצ"ל דניצוץ יעקב אע"ה בא במרדכי לתקן אשר השתחוה לעשו ואני בעניי בדרושים הארכתי קצת בזה לזווג זה עם דברי הזהר הקדוש דהשתחוה לשכינה. ועל פי האמור א"ש רמז זה דהבטיחו ה' לא יעזבנו אף בסוף הדורות כשיבא במרדכי."
ותגנוב אותי ולא הגדת לי. "יובן בס"ד שידוע מ"ש המפרשים ז"ל שהצדיק המוכיח לרשע ואינו מקבל ממנו תוכחה אזי בזה יברור כל הטוב מן הרשע והוא יתן לו חלק הרע שבו וכמ"ש רבינו האר"י זיע"א ע"פ הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ע"ש. והנה כאן לבן הרגיש בעצמו שנברר ממנו כל הטוב שהיה בו וניתוסף בו חלקי הרע וידע שהטוב שלו לקחו יעקב ואמנם הוא חשב דלא אפשר לברר הטוב מן הרשע כי אם ע"י תוכחה שיוכיח אותו ולא ישמע לו ולא ידע שבלא"ה גם כן גבר קדוש כיעקב אע"ה יכול לברר וימשוך הטוב מן הרשע גם בלתי שיוכיחנו ואפילו בראייה בעלמא שיראנו ימשיך הטוב ממנו ע"ד שאמרו גבי נתן עיניו בו וכו' וכ"ש ע"י כוונת ועשיית המצות ועסק התורה ולכן קא מתמה לבן ואמר ליעקב ותגנוב אותי דייקא שללבן בעצמו גנב דהיינו שלקח כל הטוב ממנו ולא הגדת לי שום תוכחה ואיך יכולת לברר הטוב גם בלתי שום תוכחה."

הפטרת השבוע

"וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי וְאֶל עַל יִקְרָאֻהוּ יַחַד לֹא יְרוֹמֵם. איךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי."
כתב רבינו החיד"א בספרו צוארי שלל וז"ל:
ועמי תלואים למשובתי וכו', אפשר במה שהקשה הרב נחלת בנימין דקי"ל לאו הנתק לעשה אין לוקין עליו, א"כ כל הלאוין שבתורה לא יהיה בהם עונש מלקות ומיתה דהכל ניתק לעשה דתשובה כמו שכתב הרמב"ם דתשובה היא מצות עשה, ואפי' לא עשה עדיין תשובה כיון דהוא לאו הנתק לעשה אף שלא קיים העשה אין לוקין על הלאו וכ"ש מיתה.
ותירץ דהרי קי"ל דאין לוקין על לאו שבכללות וטעמא דכיון שכולל דברים הרבה לא הוי לאו חמור ללקות עליו ומינה גמרינן לעשה הדוחה הלאו שנתק לעשה דהיינו דוקא בעשה פרטי כגון שלוח הקן השבת גזילה דחמיר האי עשה לפוטרו ממלקות כיון שפרט הכתוב לנתקו לעשה, אבל עשה דתשובה הוא כללי לכל לא תעשה שבתורה אין בו כח לפוטרו מעונש מיתה ומלקות מטעם נתק לעשה אלו דברי הרב נחלת בנימין שראיתי לאחד קדוש שכתבן בשמו.

וז"ש ועמי תלואים ומסופקים למשובתי בעבור תשובתי הוא עשה דתשובה דכל לאוין הם נתקו לעשה דתשובה וא"כ אין כאן עונש מלקות ומיתה לשום לאו, ואף שעדיין לא עשה תשובה כן הוא הדין שאין לוקין על הלאו הגם שלא קיים העשה ועל כן תלואים ועומדים למצותי שהיא תשובה ואל על יקראוהו דמטיחין דברים דמהתורה עצמה נראה דלא שייך עונש מלקות ומיתה לשום לאו. וטח מראות עיניהם דעשה דתשובה הוא עשה שבכללות וז"ש יחד לא, צירוף כל לא שהוא כל הלאוין ירומם עשה דתשובה מגביה ומנתק כל הלאוין ומה דמות יערוך עשה דתשובה לשאר עשה פרטי המנתק הלאו.

ובאמת שע"ז לבד היית חייב דלא מסתייך דלא גמרת אלא לאגמורי נמי ואתה נאחז בקורי עכביש, אמנם איך אתנך אפרים ורחם ארחמך להיותך אפרים, דכתבו ז"ל שנקרא על שם אברהם שנא' ואנכי עפר ואפר ועל שם יצחק דאפרו צבור וזהו אפרים על שם שני אפר דאברהם ויצחק [כ"כ בס' לקט שמואל דף ט' ע"ד משם רבינו בחיי ז"ל] ולזה איך אתנך אפרים ביד אויב ואני זוכר זכות אברהם ויצחק איך אמגנך ישראל ואני זוכר זכות יעקב הנקרא ישראל ובזכותם יהמו רחמי"