הרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם מסטראפקוב זיע"א
מתולדותיו:
נולד ביום ד' ניסן תרס"ח בעיר סטראפקוב, לאביו הרה"ק רבי ישכר דוב מאונגוואר זיע"א בן אחר בן להרה"ק בעל "אריה דבי עילאי" זי"ע חתן הישמח משה זי"ע, ולאמו הרבנית בילא ע"ה בת הרה"ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב זי"ע בעל "דברי שלום", בן הרה"ק בעל "דברי יחזקאל" משינאווא זי"ע, בן הרה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זי"ע. ויקרא שמו בישראל "יחזקאל שרגא" ע"ש זקה"ק משינאווא זי"ע. בצעירותו למד אצל רבו הגה"צ רבי יוסף אלימלך כהנא זצ"ל באונגוואר. בשנות בחרותו נסע ללמוד תורה בישיבת סטראפקוב שהתנהלה בראשות דודו הרה"ק בעל "דברי מנחם" מסטראפקוב זיע"א. בתקופה זו זכה להסתופף רבות בצל זקה"ק בעל הדברי שלום זי"ע שקרבו וחיבבו מאד. רבינו ראה בו את רבו המובהק. בהגיעו לפרקו נלקח כחתן אצל ש"ב הגה"צ רבי יצחק ראובן ליפשיץ זצ"ל אב"ד טשערנא – דונייעץ. לאחר נישואיו התגורר בסמיכות לחותנו, ויחדיו עסקו בתורה שעות רבות. תקופה אחת התגורר רבינו בעיר קראקא. שמעו הטוב יצא למרחקים וכמה עיירות בקשו ממנו שיאות לכהן כרב בעירם, בעצת זקינו הדברי שלום הוכתר כרב ואב"ד העיר יאבלונקא. זקינו התבטא אז: "טובה גדולה תהיה לעיר שנכדי יתגורר בה". כמו"כ כיהן רבינו כדומ"ץ העיר בערגסאז. בשנות השואה שתה רבינו את כוס התרעלה עד תומה, באבדו את אשתו וחמשת ילדיו הי"ד. הקלגסים הנאצים ימ"ש כינוהו "הממלמל" היות שבכל עת העבודה הקשה ראוהו ממלמל לעצמו דברי תורה או תפילה. רבינו אף הרביץ תורה ברבים בתוך המחנות, ונדפס ממנו דברי תורה שנשא בעת שהכניסו אותם לבונקר בעת הפצצה. מיד לאחר השחרור החל רבינו בפעולות שיקום. אז נשא את זוגתו הרבנית תליט"א בת הגה"צ רבי יחיאל מיכל שלאגער זצ"ל אב"ד בוקשעוויץ ובעל "אפיקי ים". רבינו הוכתר כרבה הראשי של באמבערק שבגרמניה. בשנת תש"ט זכה לחונן את עפר ארץ הקודש. תחילה התיישב ברמלה שם ייסד את בית מדרשו "דברי חיים" שהפך לאבן שואבת ליהודי המקום. כן בנה במקום מקוה טהרה. בשנת תשי"ג עלה להתגורר בעיה"ק ירושלים תובב"א. בשנת תשי"ד עם הסתלקות דודו הגה"ק בעל דברי מנחם מסטראפקוב זי"ע הוכתר ע"י זקני החסידים כמ"מ. אז נתייסד בית מדרשו בשכונת מאה שערים. רבים מבני ירושלים הסתופפו בצלו בתפלותיו הזכות ושלחנותיו הטהורים. רבינו פעל רבות למען קדושת ירושלים והיה נשיא "ועד משמרת הצניעות". כן לחם רבות למען כבוד השבת ועוד ענינים רבים שהיו צריכים תיקון. מצודתו היתה פרוסה לכל רחבי הארץ, והיה מכתת רגליו מעיר לעיר לדרוש לבני המקום ולעוררם לתשובה. הגה"צ רבי יעקב מוצפי זצ"ל ביקש ממנו שיצטרף כחבר הבד"ץ של העדה החרדית הספרדית, ואכן שימש כראב"ד בית הדין והיה יושב ודן בדיני תורה. ביום ו' כסלו תשנ"ה עלתה נשמתו בסערה השמימה, למגינת לב כל בית ישראל ומנו"כ בהר המנוחות ליד ציון דודו ורבו מרן הדברי מנחם זיע"א. כמ"מ הוכתר בנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מסטראפקוב. עוד בחייו הדפיס ספרים רבים מתורת אבותיו הקדושים, וכן שו"ת "דברי יחזקאל שרגא", ו"דברי יחזקאל שרגא" על התורה.
בימי שבתו של כ"ק אדמו"ר זצוק"ל בעל דברי יחזקאל שרגא זיע"א בער רמלה, באו לפניו זוג אשר בביתם לא שרר שלום בית. היה זה באחד מימי חודש אלול. לקח אדמו"ר זצוק"ל השופר בידו והחל לתקוע כמה תקיעות. בני הזוג החלו להתעורר מאוד בתשובה, ומאז חזר השלום לשכון כבוד בביתם.
להבות אש – אלול תשרי עמ' ח'
מספרים אנשים שראו את רבינו זצ"ל מדי בוקר בשעה מוקדמת כשהוא ניגש לדוכני פלאפל בשכונת גאולה ומאה שערים ומבקש לקנות מנה פלאפל ואומר למוכר שישים לו מכל טוב.
מה לרבינו ולמנה פלאפל? זה התברר רק מאוחר יותר, הרבי קנה את המנה כדי לעשר בה את ירקותיו של בעל הדוכן, וכך ניצלו הלקוחות מלאכול טבל גמור.
פלגי מים עמ' ע"ט
לפני שנים רבות הזדמן לי פעם לנסוע באוטובוס מתל אביב לירושלים, וזכיתי שהאדמו"ר מסטרופקוב זצ"ל ישב לידי. והנה, הרים לפתע הצדיק את עיניו הקדושות והבחין שבאוטובוס תלויה כרזת פרסומת עם תמונה מאוד לא צנועה.
ניגש האדמו"ר לנהג ודרש בתוקף להסיר את התמונה, באומרו: "אני משלם על הנסיעה בכסף מלא, ואין כל הצדקה שאיאלץ לטמא את עיני מתמונה זו". הנהג סירב, וגם לאחר שהרבי דרש פעם שניה ושלישית, עמד בסירובו והתעקש שלא להוריד את התמונה המכוערת. מה שקרה לאחר מכן גרם לסערה רבה באוטובוס. לתדהמת כל הנוסעים ניגש האדמו"ר אל מקום התמונה, תלשה מן הקיר וקרעה לגזרים!
הדבר עורר את זעמו של הנהג ושל חלק מהנוסעים, עד שהנהג הכריז שהוא נוסע מיד לתחנת המשטרה הקרובה על מנת שיעצרו את הרבי בגין מעשהו. רק שמע הצדיק את דברי הנהג והכריז בקול גדול: "נו, לזה אני מחכה… אני מחכה שתיסע למשטרה כדי שאוכל לקדש שם שמים ברבים. אני מחכה שתיסע למשטרה על מנת שאוכל לעשות מה שעשה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. אני אסביר לשוטרים את כל מניעיי לקריעת התמונה, ואדרוש שיתירו לי גם להבא לעמוד על זכויותי לנסוע בכספי המלא באוטובוס נקי"… הרבי סיים את דבריו התקיפים וקרא לעבר קהל הנוסעים: "האם יעלה על הדעת להצר את רגלי ולדכא את שומרי התורה המשלמים מיסים בדיוק כמו כולם?!".
כיון שהדברים נאמרו בקול תקיף ובוטח, והרבי לא רק עשה מה שעשה אלא גם הסביר את מניעיו לפני עשרות הנוסעים שהיו באוטובוס, שרבים מהם הסכימו עם המעשה, ראה לבסוף הנהג את עצמו כמי שעומד להיות מבוזה ונכלם, והבין שאם אכן יממש את איומו ויסע למשטרה, יצא הוא וידו על התחתונה. כיון שכך, החליט הנהג לוותר על הרעיון, במיוחד לאחר שחלק מהנוסעים הפיקחים ובני הדעת, הגם שחזותם לא הוכיחה שהם שומרי תורה ומצוות, עמדו במקרה זה לצידו של האדמו"ר וטענו שהם בהחלט מבינים את מעשהו.
זכורני שכמה מן הנוסעים ניגשו לאחר מכן אל האדמו"ר ושאלוהו לאמר: מי אמר לך להסתכל בתמונה?… והרבי, בחכמתו, השיב להם: כל אחד עם היצר הרע שלו. לכם יש יצר הרע קטן, ולי יש יצר הרע גדול… תוך שהוא לוחש באוזני את מאמר חז"ל (סוכה נב, א) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
האירוע כולו, והדברים חוצבי הלהבות שיצאו מפיו של האדמו"ר מסטרופקוב, גרמו לקידוש שם שמים עצום, עד שבטוחני שכל מי שהיה באוטובוס באותה נסיעה מתל אביב לירושלים, לא שכח את דברי הרבי לעולמים.
בצורה כזו אפשר להרבות בתלמידים גם בלי השקעה גדולה… ברוכים הם הצדיקים שכל דיבוריהם והנהגותיהם נועדו לקדש שם שמים, ולהרבות תורה בעם ישראל.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א
חשוקי חמד על מסכת ברכות עמ' קכ"א
פעם הגיע לרבינו בחור אחד מישיבת מיר שהיה ממשפחה נזקקת ועמד לפני נישואיו, וביקש מרבינו מכתב המלצה למען יוכל לשחר פתחי נדיבים. ואכן מיד התיישב רבינו לכתוב המלצה. ויהי טרם כלה לכתוב את מכתב קדשו, קם רבינו ויצא מביתו נאוה קודש. כעבור כמה דקות חזר רבינו לביתו וסיים את כתיבת המכתב וחתם את שמו עליו.
לפליאת החתן הנ"ל הסביר רבינו: הנה כתיב (צפניה ב, א) התקוששו וקושו, ודרשו חז"ל (בבא מציעא קז, ב) קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, וחשבתי בדעתי איך אני כותב לאחרים שיתנו צדקה לפני שאני בעצמי נתתי, וכיון שלא היה לי כסף בביתי, על כן יצאתי ללוות מאחד השכנים סכום כסף. ואכן הוציא רבינו סכום נכבד של מאה לירות ונתן להחתן לצרכי הוצאות החתונה.
מפי הרה"ג רבי שמואל גריינמן מב"ב שנכח במקום
פעם ניגש אחד לרבינו בביהמ"ד "זכרון משה" קודם תפילת שחרית, ובקשו נדבה להכנסת כלה. רבינו עזב את הטלית ותפילין על השלחן, ונעמד בפתח בית הכנסת והחל להכריז בקול גדול שיעזרו לאותו יהודי בנתינת צדקה, וכך עמד רבינו במשך זמן רב ואסף סכום נכבד עבור אותו נצרך.
מפי עד ראיה הרה"ח רבי יחיאל יו"ט קראוס מב"ב
