הילולת רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב זצ"ל

רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב זצ"ל- נולד בשנת ה'תרל"א  נקרא על שם סבו הגדול, ר' ישראל מרוז'ין. כבר בילדותו נקראו הנהגותיו המופלאות ופקחותו המיוחדת. חריף ובקיא בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים. גאוני טשורטקוב, שהיו מגיעים לאביו הק' היו נכנסים עימו בשיחה בלימוד והיו נשארים פעורי פה לגודל חריפותו ויושר סברותיו. הרבה בסיגופים ותעניות.

בשנת ה'תרס"ד ביום בו הסתלק אביו הקדוש עלה רבינו לכהן במקום אביו. ענייני הכלל נגעו לליבו והעסיקו אותו. בתקופתו חסידות טשורטקוב הייתה בשיאה ואלפי חסידים מכל אירופה גדשו את בית-המדרש. בזמן מלחמת העולם הראשונה נדד לעיר וינה ואף בזמן זה המשיך במלכת הקודש בשיחותיו הטהורות. לאחר סיום המלחמה נשאר מוינה. ממקימי 'אגודת ישראל' ואף היה נשיא כבוד של מועצת גדולי התורה העולמית. גאון. ענוותן. מלומד בניסים. בעל רוח-הקודש. רבים שיחרו לפתחו ונושעו. נתבקש לבית- עולמו בערב שבת קודש י"ג כסלו ה'תרצ"ד חי כ-80 שנים. את מקומו מילאו בניו ר' נחום מרדכי ור' דב בער מטשורטקוב.

סבא: ר' ישראל מרוז'ין ור' אהרון מצ'רנוביל. אביו: ר' דוד משה. אשתו: בת דודו הרה"ק מסאדיגורא. ילדיו: ר' אהרן, ר' נחום מרדכי מטשורטקוב, ר' דב בער מטשורטקוב.

מתלמידיו: ר' מאיר אריק באב"ד טארנוב, ר' משולם ראטה, ר' אברהם מנחם מבראד, ר' מאיר שפירא מלובלין ראש ישיבת חכמי לובלין.

מספריו: • תפארת ישראל • ישמח ישראל • גנזי ישראל • נזר ישראל.

הובא בספר "מדברנא דאימתיה" מעשה בעת שדר רבינו מטשורטקוב זי"ע בוינה, נהג לנסוע פעמיים

בשנה לטשורטקוב, בחודש תשרי, ולחג השבועות, באחד הפעמים אירע מעשה שעורר הדים רבים. היות והנסיעה לוינה, הייתה קשה לחסידים בפולין וגאליציה, ויקרה מאוד לרובם, לא היו השיירות מצויות, אך באלו שני הפעמים בשנה שרבינו הגיע לטשורטקוב, התאספו אלפים רבים מקהל החסידים לשהות ולהסתופף בצל קדושתו. מאחר ולא היה די מקום לעריכת השולחנות, הכשירו שטח רחב ידים, ומסביב לשולחן הרחב, בנו אצטבאות רחבות מעץ, ועליו החסידים עמדו, כמובן, שכן הציבור נכנס הרבה לפני הרבי לתפוס מקום טוב, ורח"ל אחד מהאצטבאות לא עמדה בעומס, וקרסה על אברך, שעמד מתחתיה, שהתמוטט במקום ואיבד את הכרתו, נשימתו נעצרה, והרופאים, שהוזעקו אליו קבעו, שאפסו סיכויו לחיות רח"ל.

מובן שמיד רצו לרבינו וספרו לו בחרדה את אשר אירע, רבינו ביקש שיביאו לפניו את התפילין, והוציא את התפילין, פתח את הרצועות, והחל לסובבם שוב מסביב לבית התפילין. ותוך כדי מעשה שאל: "נו, מה חדש" אצל האברך, ונענה שאין שינוי. פתח רבינו שוב את הרצועות, והחל לסובבם, ושאל בשנית: "נו, מה חדש", ונענה: "שוב אין שינוי". פתח רבינו שוב את הרצועות והחל לסובבם, ושאל בשלישית, ואז אכן למרבה הפלא התעורר האברך, וחזר לבריאותו. אז נכנס רבינו לעריכת שולחנו הטהור.

סיפר הרה"ג ר' ישראל חיים אטרי בספר "שיח זקנים" שמעתי ממחו"ז הגה"צ מוואדיסלוב זצ"ל, גופא דעובדא הכי הווה: זקנתו של הגה"צ מוואדיסלוב, אמו של אביו, שהייתה הרבנית של הרה"ק רבי אברהם שלום פנחס מטשנסטחויב זצ"ל, הייתה צריכה לעבור איזה ניתוח קל, ונסעה לוינה לערוך שם הניתוח. ואחרי שנסעה מהעיר, נפלה האמא של הגה"צ מוואדיסלוב, דהיינו השנור הכלה של זקנתו שנסעה לוינה, וחלתה מאוד במחלת הטיפוס, והגיעה עד שערי מוות רח"ל. אמנם זקנתו לא הייתה בעיר, אלא בוינה, ולא רצו לצערה, לכך לא הודיעו לה מאומה. יום אחד לפני שהיא ערכה הניתוח, נכנסה אל רבינו עם פיתקא, וכתבה על הפיתקא את השמות של כל הבנים והנכדים וכל צאצאיה. והרבי קרא בעיון רב את הפיתקא, וכשהגיע לשם של אמו של הגה"צ מוואדיסלוב, נעצר רגע ויאמר לה "שיהיה לביילא רפואה שלימה". ותאמר, לא התכוונתי מאומה, כשכתבתי את שמה, היא ב"ה בריאה. הביט הרה"ק שוב פעם בפיתקא, ויאמר שנית "שיהיה לביילא רפואה שלימה". ותצא מן החדר, כעבור שבועיים החלימה מהניתוח שעברה, ותסע חזרה לביתה. ומיד כשהגיעה לביתה, שאלה "קרה משהו לביילא?" אמרו לה הבנים "מהיכן את יודעת?". ותאמר להם "נכנסתי לרב ישראל פרידמן ובירך אותה ברפואה שלמה". ויספרו לה, שחלתה בטיפוס, והגיעה עד שערי מוות, אך

כבר ב"ה שתי שבועות, שהמשבר עבר, והיא מחלימה. ולתדהמת כולם התברר, כי רפואתה של ביילא החלה בזמן שרבינו בירך אותה.

בספר "שיח זקנים" הובא סיפור מפי האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלוב ששמע מהרה"ג ר' שמואל אהרן וובר שהיה איזה תקופה בוינה, והגיע אליו מכתב בהול מביתו, שבתו מאטיל חלתה מאוד בעיניה רח"ל, והרופאים הבהילו אודות המצב. וכתב ר' שמואל אהרן פתקא עם שמות בני משפחתו, ובתוכם בתו הנ"ל, והוסיף אצל שמה לרפואה וכו'. ונכנס עם הפתק לרבינו. כאשר קרא הצדיק את הפתק והגיע אל שמה של הבת מאטיל, לקח עט וכתב בצד שמה איזה תיבות. כשראה ר' שמואל אהרן, שהרה"ק כותב על הפתק, חשב, שהרבי אינו יכול לקרוא את הכתב שלו כי אף שהיה לו כתב נאה מאוד אך היה מסולסל. על כן אמר לרבינו שכתב שם בתו לרפואה על עיניה. אמר לו הרה"ק: "מה אתה רוצה?". אחר כך הסתכל ר' שמואל אהרן בפתק, וראה שהרה"ק כתב באותיות גדולות בצד הפתקא, תיבות לרפואת עיניה, ואחר כך נודע לו מבתו, שהוטב לבתו ב"ה, ונתרפאה לגמרי.

בספר "יוסף תהילות" הובא סיפור נוסף המראה, כי רבינו היה בעל רוח-הקודש: סיפר הרה"ח ר' דוד שכטר שזוכר שפעם אחת בא ר' שמואל הלפרין זצ"ל רב אמסטרדם, ורבה הראשון של שכונת זיכרון מאיר בבני ברק לביקור בוינה, בשעה שנכנס אל רבינו, שאלו : "מה הביא אותך לוינה?" ענה לו ר' שמואל: "אני מאמין באמונה שלמה, שהרבי יודע למה אני באתי!". הביט בו הרבי ואמר: "הגעת בגלל רופא!", ואכן כך היה, שסיבת ביאתו לוינה היה, כי חלה פתאום באיזה מחלה, והוצרך להגיע לעיר הגדולה להתייעץ עם רופא גדול.

ונזכיר מה שכתב בכת“י ’גנזי ישראל‘ עה“פ ’וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור‘. והתמיהה ידועה מפני מה היפך הכתוב סדר האבה“ק ולא כתב כסדרן אברהם יצחק ויעקב, וכן צריך להבין מהו זכרון הארץ. ובזה“ק מבואר שהארץ היא בחינת דוד המלך, מרכבה למדת המלכות, הארץ העליונה. אמנם בפרשת בחקותי עדיין לא נולד דוד, רגל

רביעי שבמרכבה, לכן הוזכר בלשון ’הארץ‘. פתח הכתוב ביעקב שהוא שני דורות אחר אברהם, ומבין יותר את צרות עוה"ז והרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב ביאר ע"פ מה שספרו אבותינו שפעם אחת

היתה עת צרה בימי הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע ועכ"י, ועשה עליית נשמה ועלה למקום שעלה ושאל את נשמות הצדיקים שכבר נסתלקו כמה דורות לפני כן, איך הם מניחים לגזור גזרות קשות כאלה על בני ישראל ר"ל, והשיבו לו שמכיון שכבר אינם בעוה"ז, הם מסתכלים על הדברים באופן אחר לגמרי, ואינם רואים בזה רע כלל. אח"כ הלך הרבי רבי אלימלך ושאל את הצדיקים בגן עדן,

אשר זה מקרוב נח נפשם, המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, וגם הוא השיב לו שהוא רואה שזה השפעות טובות. ואם אתה רואה שאין בזה טובה, זו עבודתך אלימלך שאצלך היא עת צרה, ועליך להמתיק הדין ולבטל הצרה, אך אנו כאן בעולם העליון רואים שהכל טוב. עפ"ז נמצא שכשמבקשים שזכות הצדיק יגן עלינו, כמה שהצדיק יותר קרוב לדורותינו אלה, ועדיין מבין את צרכי הדור בפשטות, הוא יכול לפעול ישועה ביותר.

ובזה מיישב רבי ישראל את סדר הפסוק, וזכרתי את בריתי יעקב, כי יעקב הוא יותר קרוב אלינו שהיה שני דורות אחר אברהם, וזכותו עומד לנו ביותר לבטל הצרה ולהמתיק הדין. וכן יצחק קודם לאברהם. בדרך כלל כשהקב"ה מזכיר את האבה"ק, סידרן כפי הדורות אברהם יצחק ויעקב, אך כשצריך ישועה, נאמר תחילה יעקב ואח"כ יצחק ואחריו אברהם. וכן מצאנו בגלות מצרים כתוב שיעקב

אבינו, היה איתם בשעת השעבוד, וירא ישראל סבא את אשר עשה ה' במצרים.

ועפי"ז מיישב המשך הפסוק 'והארץ אזכור', לכן אני מהפך וזוכר את יעקב לפני יצחק ואברהם, כי אני רוצה שיהיה לכם ישועה בפועל ממש למטה מעשרה טפחים, 'והארץ אזכור'. ולא שיסתכלו על הצרות בעין עליונה לראות שהכל טוב, אלא לפעול ישועה בפועל ממש. לכן אני מהפך ומזכיר את יעקב תחילה כדי שתהיה ישועה לארץ ממש.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.