הילולת רבי ברך ממז'יבוז' זי"ע

האדמו"ר הרב ברוך ממז'יבוז' זצ"ל נולד בשנת ה'תקי"ז בטולצ'ין. בצעירותו גדל אצל סבו הבעש"ט הקדוש. בהיותו כבן שבע הסתלק הבעש"ט הקדוש. לאחר מכן למד אצל ר' דב בער ממזריטש ואצל ר' פנחס שפירא מקוריץ. כשהיה בן י"א שנה, היה בקי בכל חדרי התורה ש"ס בבלי וירושלמי וכו', וכשהיה בן י"ב היה בקי בכל חדרי סתרי תורה.

לאחר נישואיו ישב באוסטראה אצל חותנו אולם לאחר תקופה קצרה ירד חותנו מנכסיו, ורבינו חי בדוחק. רבינו הסתיר עצמו, אולם רבו ר' מנחם מנדל מוויטבסק ציווה עליו להנהיג את העדה, ואכן בשנת ה'תקל"ז לאחר עליית רבו לארץ החל לשמש כאדמו"ר בטולצ'ין. בשנת ה'תקמ"ח עבר למז'יבוז'.

גדולי הדור היו נוסעים אליו בביטול גמור. זכה לגילוי אליהו הנביא בהיותו כבן ארבע שנים בלבד והבעש"ט היה מתגלה אליו אף לאחר פטירתו וכן מקובל כי רשב"י הקדוש התגלה אליו. לעיתים היה מבזה או מקלל אדם לצורך המתקת דינים מעליו. נודע בתפילותיו ובאמירת שיר השירים שהיה מרעיש עולמות. ידע מחשבות אדם. בעל רוח הקודש. כל רז לא אניס ליה. בשמים אמרו דברי תורה משמו. העידו עליו צדיקי דורו שידע את כל הזוה"ק בע"פ וגם ידע לפרשו באופן האמת, וכן אמרו עליו, שיש לו שורש נשמת שלמה המלך. נפטר ב-י"ח כסליו ה'תקע"ב

רבינו ור' יוסף. מפיאמפלי קיבלו עליהם להיפטר כדי לבטל קטרוג גדול שהיה על עם ישראל. חי כ-54 שנים. ציונו באוהל הבעל שם טוב. את מקומו במז'יבוז' מילא חתנו ר' יצחק מיאמפולי ואת מקומו בטולצ'ין חתנו ר' דוב בער.

אביו: ר' יחיאל מיכל אשכנזי. אימו: מרת אדל. סבא מצד האם: ר' ישראל הבעל שם-טוב. נשותיו: בת ר' טוביה קטצקש מאוסטראה זיווג ראשון- ממנו נולדו לו 4 בנות, בת ר' אהרן מטיטיוב זיווג שני. מרבותיו: ר' ישראל הבעל שם-טוב, ר' דב בער המגיד ממזריטש, ר' פינחס שפירא מקוריץ, ר' מנחם מנדל מוויטבסק. מתלמידיו: ר' דוד שלמה מטולצ'ין, ר' משה צבי גוטרמן מסאווראן. בנותיו: מרת ריזל נישאה לר' דב בער מטולטשין, מרת אדל נישאה לר' יעקב פנחס מלעטשוב, מרת

חנה חיה נישאה לר' ר' יצחק מיאמפולי ועוד בת. מספריו: •בוצינא דנהורא- מדבריו ותורותיו.

רבינו היה איש קדוש ונפלא מאוד. כאשר נולד לאימו הרבנית אדל בת הבעש"ט הק', אמר עליו זקינו הבעש"ט הק': "הילד הזה הוא פלא. הילד הזה הוא חידוש". וכן אמרו עליו גם המגיד הק' ממזריטש זי"ע ועוד צדיקים. והיה חביב מאוד בעיני ז קנו הבעש"ט, ובעודו ילד כבן שבע שנים הסתלק הבעש"ט הק', אבל היה מתגלה אליו גם מעולם האמת, והראה לו חביבות יתירה.

פעם אחת באו האדמו"ר ר' שלמה הלוי סג"ל מקארלין עם האדמו"ר ר' משה צבי מסאווראן ועוד כמה צדיקים להסתופף בצל רבינו, ור'  שלמה מקארלין, שהיה הגדול שבהם, פתח את הדלת ושוב סגרה, כן עשה כמה פעמים. כאשר שאל אותו הרה"ק מסאווראן מה פשר הדבר, אמר, כי הבעש"ט הק' מבקר עכשיו את נכדו רבינו מעולם העליון, ויושב סמוך לו, ומסלסל בפאותיו בחביבות יתירה, לכן הוא ממתין, עד שהבעש"ט יגמור ביקורו אצלו, ואז הם יוכלו להיכנס אליו. מפי כ"ק האדמו"ר מטאהש

רבינו גדל בביתו של רבי פינחס שפירא מקוריץ בזמן מגוריו באוסטרהא. פעם אחת שכב רבי ברוך לנוח על המיטה, ורבי פינחס כינס את אנשי ביתו ואמר להם: "הביטו וראו דבר חידוש". הניח רבי פינחס את ידו על המזוזה וכיסה אותה, ומיד באותו רגע החל רבי ברוך להתנועע כמקיץ משנתו. הסיר רבי פינחס את ידו, ורבי ברוך חזר למנוחתו. כך עשה כמה פעמים, והנאספים ראו בפליאה כיצד בכל פעם שהמזוזה מתכסת, מקיץ רבי ברוך משנתו. אמר רבי פינחס: "ראו, עד היכן מגיעה קדושתו של רבי ברוך, שגם בשנתו אינו מסיח דעתו אף רגע מדבקות השם".

כאשר רבינו החל להנהיג כאדמו"ר ור' יעקב יוסף כ"ץ מפולנאה בעל ה'תולדות יעקב יוסף' שמע על דבר הנהגתו של נכד רבו הבעש"ט הק' חפץ היה לתהות על קנקנו ונסע אל רבינו. שמח מאוד רבינו על בואו, כי פעם אחת כשהיה תינוק והחזיקו זקינו הבעש"ט הק' בידו ושוחח בדברי תורה עם תלמידיו הק'. לפתע נכנסה אימו ונטלה אותו מידי ז קנו. ולכן לא שמע את החלק השני של התורה, והיות שר' יעקב יוסף היה בין השומעים מבקש הוא ממנו שיאמר לפניו את החלק השני, ואמר לו ר' יעקב יוסף, שאם יאמר את החלק הראשון ימשיך הוא בחלק השני וחזר רבינו בפניו, מה ששמע בהיותו תינוק ור' יעקב יוסף השלים לו את הדברים. מילין קדישין

פעם בשב"ק פרשת בחוקותי שהה רבינו בעיר אחת, והתאספו שמה הרבה חסידים וביניהם גם ר' משה צבי מסאווראן. בשולחן הטהור בליל שב"ק אמר רבינו דברי תורה נשגבים, ופירש מ"ב פירושים על תיבת בחקותי, והחסידים והרה"ק מסאווראן בתוכם חזרו יחדיו על כל המ"ב פירושים, כדי שלא ישתכחו מהם. בסעודת יום שב"ק אמר רבינו עוד מ"ב פירושים אחרים על תיבת בחוקותי, וחזרו החסידים ושיננו כל פ"ד הפירושים יחד, כדי לזכור אותם היטב. במוצאי שבת, כאשר רצו לרשום הדברים, נשכח מהם הכול, ואף אחד מן החסידים לא זכר אפילו מילה אחת מכל דברי התורה

שנאמרו, וליבו של הרה"ק מסאווראן נשבר מזה, כי חשב, שבוודאי עוונותיו גרמו לו את כל זאת, ונכנס אל רבינו ובכה לפניו, אמר לו רבינו, שאין לו להצטער על זה, כי מן השמים היה כן, כי לא ניתנו פירושים אלו לכותבם על גליון וספר, רק לשעתו נתגלו לו לאומרם בעוה"ז, ואחר כך הוצרכו להשתכח. פעם אחת פירש מאמר אחד שבספר הזוה"ק, והתגלה אליו רבי שמעון בר יוחאי ואמר לו: "עתה כיוונת בפירושך אותה הכוונה, והפירוש אשר כיוונתי באותו מאמר". האדמו"ר מטאהש

ידועה העובדה מהרה"ק משפיטיווקא שנסע פעם לארצות המערב, בהגיעו לעיר אחת נכנס לחכם הספרדי שהיה המרא דאתרא שם, שאלו: "מאין אתם?"- השיבו:"מפולין", שאלו החכם: "מה שלום הרה"ק ר' ברוך ממז'יבוז'?", התפלא הרה"ק משפיטיווקא והביע תמיהתו בפניו: "איך הנכם מכירים את הרה"ק ר' ברוך הלא גר הוא במרחק אלפי פרסאות מכאן?", השיבו החכם: "אל ייפלא בעיניך הדבר, שאכן לא זכיתי לראותו מעולם, אולם בשמיים שומע אני תמיד, שאומרים דברי תורה בשמו". כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק מצאנז

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.