חכם דוד הכהן נולד לאביו משה ולאמו שושנה, ביום ב' אלול תקפ"ה, בג'רבה שבתוניס. ונשא לאישה את מרת כמיסה, ונולדו להם 2 בנים.
חכם דוד הכהן התפרנס ועבד כמזכיר המושל בג'רבה, ובשעות הפנאי היה מנצל כל רגע ללימוד תורה, ובעיקר היה מקדיש את שבתותיו ללימוד התורה, כאשר במוצאי שבתות היה מעלה על הכתב את אשר למד וחידש.
היה בקיא בש"ס ובחידושי פוסקים, בדקדוק ובשירה, בחשבון ובשפה הערבית, וכתב שירים וקינות. חכם דוד הכהן כיהן כרב לבני הרובע הקטן בג'רבה, והיה הפוסק והמשיב לכל שאלותיהם.
חכם דוד הכהן נפטר ביום כ"א כסליו תרל"א.
חכם דוד הכהן השאיר אחריו כתבים וחידושים רבים, אשר הוצאו לאור אחר פטירתו על ידי בניו ואשתו: 'משגב לדך' – תנ"ך וש"ס, מקום דוד – דרושים, 'שירי דוד' – כללי הדקדוק, 'שלום דוד' – מקראי חז"ל ודרושים.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שמסיבת הנשים הכשרות בא המשיח.
'ישמח הר ציון, תגלנה בנות יהודה' – היוצא לנו ששני דברים הגורמים ומקרבים ביאת המשיח והם התורה והצדקה, והם שייכים בנשים הכשרות, שעל ידי שהיא נמצאת בביתה, ומשגחת על בניה ללמוד תורה, ונחשב לבעלה כאילו קיים 'והגית בו יומם ולילה'. וגם מצוות צדקה גם כן על ידי שהיא נמצאת בכל יום בביתה מקיימת צדקה, המועלת בב' דברים יותר מהאיש כאמור.
ובזה אפשר לפרש מקרא קודש: 'ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה'. וכה תפרשו: 'ישמח' – אותיות משיח, דהיינו כשיבוא משיח בהר ציון, אז 'תגלנה בנות' – משום שמסיבתן בא המשיח.
[שלום דוד, עמ' צ"ד,]
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' נותן סימן במגיד שלא ידבר לשון הרע, ובזה מוציא המחלוקת.
'מגיד, רחצה, מוציא מצה' – כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שלא היו בהם מספרי לשון הרע ובזכות זה נגאלו, שכן אתה מוצא בציווי: 'וישאלו איש מאת רעהו' – שהיה הדבר טמון י"ב חודש ואין מי שגילה הסוד, וזהו: 'מגיד' – על עסק ההגדה, ובזכות זה: 'רחצה' – לשון הבטחה בלשון ארמית, שיהיו בטוחים בגאולה, וגם על ידי זה: 'מוציא מצה' – מלשון ריב ומצה, שהלשון הרע גורם המחלוקת ובהעדרו יצא כל ריב ומדון.
[משגב לדך, עמ' קס"ה]
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד איך יעשה הלימוד, שעול הפרנסה דוחק את האדם.
האמנם כדעתכם ידעתי גם אני, וכמו שכן הודיענו אבותינו: 'כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון', וכן אמרו: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', ואולם שאלתי ובקשתי לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, שעה או שעה וחצי ביום, וכן בלילה ללמוד ארבע אמות הלכה בוועד תלמידי חכמים. …
והלימוד הזה יהיה בעיון אמיתי פשוט להבין כוונת בעל המאמר ורעיונו, והיה מדי לילה בלילה אחרי שובכם לבתיכם תקבעו עתים ביחוד להעמיק העיון, לפלפל לחדש, ולשאת ולתת בש"ס ובפוסקים. …
וכן בשבתות ובימים טובים, שאז אין עול הפרנסה והמלאכה דוחקים את האדם, והלב פנוי מכל מלאכת מחשבת, הנה אז יכולים להעמיק עיונכם ולברר כל דבר הקשה, ואשר אפשר לו מה טוב ומה נעים, אם יקדיש יום אחד לשבוע ללמוד תורה, ובו ימצא שעת הכושר לברר את אשר הוקשה לו בשאר הימים, וכן לברר את המסופק. …
ובזה גם כי יהיה לבבכם עסוק וטרוד רוב היום בקניין מלאכה או מסחר, אף על פי כן בעת הלימוד תהיה מחשבתכם פנויה ומיושבת ללמדו בלי כל מפריע.
[שלום דוד, מתוך המבוא]
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד יום ההילולה כיום שמחה של מצווה בסעודה שירה ולימוד.
יום ל"ג בעומר לילו כיומו שמחה של מצווה, שמחה של תורה, שעורכים מנורות יפות ומהודרות, והולכים לבתי כנסיות בתוף וכינור נעים עם נבל בשירה וזמרה, ושם מחלקים כל ספר הזוהר וזוהר חדש ותיקונים, וגם לומדים בספר הילולא רבא, בשבחי התנא בכנופיה רבה עדה הדורה, ונותנים צדקות ונדרים ונדבות, וגם עושים סעודת אכילה ושתייה וכל הלילה שרים ישירו לאל הנורא.
גם לרבות יום ההילולה יום פסח שני של הילולא דרבי מאיר בעל הנס זכותו תגן עלינו, שלומדים בספר מאיר בת עין ומחלקים כל המשניות ולומדים אותם בנועם ושיח בשפה ברורה, ושירים ישירו עד אור הבוקר, ונודרים נדרים ונדבות לעילוי נשמתו הטהורה, וכבר נהגו כל ישראל להתנדב בכל עת לעילוי נשמתו בכל עת, כל מי שיש לו צער כשאומר: 'הריני מתנדב לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס, אלהא דמאיר ענני' שלוש פעמים וניצול מאותה צרה, וזה בדוק ומנוסה מכמה מעשיות נפלאים ונוראים שנעשו מאז ומקדם ועד היום הזה.
[שלום דוד, עמ' ק"ד]
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמה שיתן לעניים כבני ביתו, בכלל מה שקצובה פרנסתו.
'יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך' – אפשר שהנה יאמר האדם, אף שמקובל בידנו, שפרנסתו של אדם קצובה מראש השנה, אינו אלא לחם לפי הטף דווקא, ולא מה שייתן לעניים ולצרכי ציבור וכיוצא, כי מה שנותן להם, אינו אלא ממה שמצמצם על עצמו ובני ביתו.
וזהו שאמר: 'יהיה ביתך פתוח לרווחה' ואל תהרהר מחשבה זו בדעתך כי על ידי שתתנהג כן 'יהיו עניים בני ביתך' – שפרנסתך תהיה קצובה ובכלל כל מה שתיתן לעניים הללו כאילו הם בני ביתך.
[משגב לדך, עמ' ר"י]
פנינה לפרשתינו
הביא בספרו “משגב לדך” טעם לכך שיוסף היה עושה מעשה נערות, על פי מה שכתב היוב"ע והשל”ה הקדוש על הפסוק (בראשית לד, א): “ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ”, ולמה יצאה, הרי אין דרכן של בנות ישראל לצאת החוצה. אלא לפי שהייתה לה נשמת זכר, כידוע שבתחילה לאה אמנו הייתה מעוברת בזכר והתפללה שייהפך העובר לנקבה, כדי שאחותה רחל שהייתה עקרה תזכה גם היא להביא חלק מהשבטים, ולכן יצאה דינה כמו זכר, שדרכו לצאת.
לפי זה ביאר הרב “משגב לדך” שיוסף אף הוא היתה לו למעשה נשמת נקבה, שהתחלפה בדינה, ולכן היה עושה מעשה נערות, שיהיה נראה יפה כדרך הנערות, והיינו מעשה נַעֲרוּת מתחלף נערוֹת.
