זאת חנוכה
בו נכלל י"ג ימי חנוכת המשכן וי"ג מדות הרחמים
י"ל עפ"י דברי הפסיקתא (ו, ה) אר"ח בכ"ה כסלו נגמר המשכן ועמד מקופל עד א' בניסן כו', הפסיד כסלו כו', מה שילם לו הקב"ה חנוכת בית חשמונאי, ע"כ. הרי שבין כך ובין כך היו מתקנים את ימי חנוכה וכו', אך מה שיש לדקדק עדיין לפי"ז א"כ למה לא קבעו י"ג ימים כמו שהי' אז בזמן חנוכת המשכן בניסן, וי"ל שלא רצו לקבעו יותר מח' ימים שיהי' יו"ט ארוך יותר משל תורה, וכו', וכן ידוע מש"כ האר"י הק' ששמונה ימי חנוכה הם כנגד י"ג מידותיו של הקב"ה בכל יום מדה א', וביום השמיני בו נכללו כל הי"ג מידות, כי אין עושין יו"ט ארוך משל תורה, ועפי"ז אמרנו טעם לשבח אמאי נקרא יום זה בשם 'זאת' חנוכה, כי זא"ת בגי' במספר קטן י"ג, היינו שבו נכללו י"ג הימים של חנוכת המשכן וי"ג מדות שנכללו ביום זה.
(דרשות מהרי"ץ – לחנוכה, ח"ב דרוש י')
כל התיקונים מר"ה נגמרים עתה
ולזה נקרא זה היום זאת חנוכה, לשון חינוך, כי הפעולה מכל התיקונים שנעשה מראש השנה העבר בתקיעות שופר נגמר עתה בימי חנוכה. וזה הרמז במשנה (מנחות פה, ב), אלפא תקוע לשמן. פי' כל התיקונים מתקיעות מר"ה הוא אלפא לשמן של נר חנוכה כי אז הוא גמר התיקון, וזהו מחסדי הבורא ב"ה שמקבל מעשינו ברצון כמו קטן שהגיע לחנוך, ומעתה הוא ההתחלה וכל מעשיו המה לרצון, כי מה דהוה הוי ומכאן ואילך יקבל עליו עול מלכות שמים, וממילא יתבטלו כל הקטרוגים, כי עד הנה הי' בבחי' (סוכה לא, ב) מכתת שיעורי', וזה הכח בימי חנוכה לקבל את מעשינו לרצון רק שיקבל כאו"א ע"ע להתחנך בעבודת הבורא ב"ה לעשות הטוב והישר בעיני הבורא ב"ה. (תפארת שלמה, לחנוכה)
סוד יום הכיפורים
ונודע מה שאומרים בשם הצדיקים, כי בזאת חנוכה היא גמר חתימה, כי סוד יום הכיפורים היא סוד אימא, וזאת חנוכה היא ג"כ סוד אימא, מדה השמינית מתתא לעילא.
(מאמר מרדכי – קאזמיר, לזאת חנוכה)
מתקן כל ימי החנוכה שעברו
וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים, ופרש"י ז"ל ויום זה נמנה עם הימים היוצאים, היינו כשמשים האדם אל לבו שהימים יצאו ועברו, והוא העלה חרס בידו שלא הי' מרגיש עד היום הזה גודל אורות הקדושות מנרות דחנוכה, ולא הי' מתקן ומשלים את נפשו כלל וכלל, ומעצב אל לבו מאוד, עכ"ז עוד ביום הזה ע"י הדלקת נ"ח, כי עוד היום אנו מדליקין הנרות, יוכל לתקן הימים שעברו, כמו כל דבר שמוסיף על המיעוט יש לו התחברות עם העבר, וכו'. וזה שנקרא יום זה זאת חנוכה שביום הזה נכלל כל ימי חנוכה , ויוכל עוד היום להמשיך אורות הקדושות ומדת הרחמים על כלל ישראל. (ישמח ישראל, לזאת חנוכה)
בו נגמר בירור טהרת המחשבה
י"ל ברמז קריאת היום הזה זאת חנוכה, ע"ד תפילתינו בכל יום שמרה 'זאת' לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך, כי עיקר הנס חנוכה נגד חפצם הרע של היוונים שטמאו כל השמנים, ואיתא בספה"ק שזה הי' רשעתם לטמאות ח"ו המחשבות של ישראל, שהוא חכמה מוחא מחשבה מלגאו, ובהדלקת נרות חנוכה פועלים טהרת המחשבות, וע"ז קורין יום האחרון זאת חנוכה, דהיינו שביום האחרון נגמר הבירור של טהרת המחשבה, ואנו מבקשים ומתפללים להשי"ת שמרה 'זאת' לעולם וכו', וכן יהי רצון שישאר בנו קדושת החנוכה בטהרת המחשבה כתפילתינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך אכי"ר. (שבט מיהודה, פר' וישב)
קריאת היום ממשיך הארה ללבות בנ"י
י"ל דהנה ידוע דכל מקום שכתוב בתורה עד היום הזה יש לו קיום לעולם, וי"ל דכיון דכתיב (במדבר ז, פד) זאת חנוכת המזבח, כמורה באצבע לעיני כל הרואים משמע שנשארה מזה הארה לעולם ואין לו הפסק, ומזה נצמח ענין חנוכה שהוא נשאר לדורות, כדאיתא במדרש שלך לעולם קיימת, וקאי על חנוכה כמ"ש הרמב"ן, וביום שמיני דחנוכה שקורין בו פרשה זו דזאת חנוכת המזבח, הקריאה הזאת ממשיכה הארה זו ביותר לתוך לבות בנ"י, וע"כ נקרא יום זה זאת חנוכה. (ארץ צבי – קוז'יגלוב, לחנוכה)
עת רצון גדול מאוד
מה שצדיקים יכולים לפעול מהשי"ת בראש השנה ויום הכיפורים, יכול כל יהודי לפעול בזאת חנוכה. (נר ישראל, ח"ב – בשם הרה"ק מריזי'ן זיע"א)
יום השמיני מאסף הכל כמו שמיני עצרת
ביום האחרון שנקרא זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך, כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג, כן בחנוכה, ופרשת זאת חנוכת המזבח הוא כן, שמקודם כ' פרט הקרבת כל נשיא ואח"כ הכלל, כמו כן בזאת חנוכה, וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים, לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ"ל. (שפת אמת, לחנוכה – תר"מ)
ממשיך ההארות של ימי החנוכה לכל השנה
יש לפרש הענין ששמיני נקרא זאת חנוכה. דהנה ההארות הגדולות שבחנוכה אין תכלית הכוונה על שמונת ימים אלה בלבד, אלא שמהם ימשך לכל השנה, והנה כל שמיני הוא כח כולל מהשבעה שלפניו, וכמ"ש הרמב"ן בשמיני עצרת. ויש לומר שיום השמיני זה באשר הוא כח כולל מהשבעה שלפניו, הוא נעשה אמצעי להמשיך מהשבעה לכל ימות השנה, וזה הענין הוא בשוה כמו בשמיני עצרת כמו בשמיני של חנוכה, על כן נקרא בשם זאת חנוכה. והדברים נכונים למבין וישרים למביני דעת. (שם משמואל, לזאת חנוכה)
מסוגל לפרנסה
ידוע מה שצדיקים אומרים, אשר עת מוכשר להמשיך פרנסה טובה לישראל הוא זאת חנוכה, וכו', כי זאת חנוכה הוא במלכות, כמ"ש בספרים זא"ת חנוכ"ה עולה מלכו"ת עה"כ, ולדעתי עיקר שם זאת חנוכה הוא על שם קריאת הפרשה זאת חנוכת המזבח, ותיבות זא"ת חנוכ"ת עולה מלכו"ת שמי"ם, והוא המחלקת טרף ומזון לכל הבריות. (אמרי נועם, לחנוכה)
ביום זאת חנוכה מתגעגע האדם על פרידתו מהמצוה
יום שמיני של חנוכה נקרא זאת חנוכה, וטעמא צריך. אך הענין דנודע בכל עת מוצאי שבת ויום טוב, הנפש מתגעגע על פרידת העת ההוא לאמר מי יתן כזה גם יום מחר, וטעם הדבר כי בכל עת עשיית המצוה שואב האדם קדושה והארה מקדושת המצוה ומזה בא השמחה של מצוה, ובאם האדם איננו טועם חלילה מעשיית המצוה מה לשמחה זו עושה, ולזה האדם הטועם מתגעגע על פרידת המצוה ממנו וטוב הי' בעיניו להיות כזה עוד למען ישאב עוד מהקדושה, ומשתוקק מאד מתי בא לידו המצה כזו עוד. לזאת ביום שמיני של חנוכה שהוא זמן פרידת מצות נר חנוכה, ועד הנה שאב קדושה והארה מנרות חנוכה נקראת זאת חנוכה, כי זאת הוא לשון נוקבא בחי' מקבל אשר עד הנה קיבל הארה וכעת הולך ממנו. (דעת משה, לחנוכה)
בכל שנה בעת הזאת מתעורר רצונו ית' לעושת עמנו נסים ונפלאות
זאת היתה לי כי פקודך נצרתי, להבין אומרו היתה, יובן ע"ד שאמרו המפרשים על פסוק ליהודים היתה אורה, שכיון שהיתה אז, אזי מתעורר בכל שנה בבוא הזמן ההוא וחוזר למציאות הראשון להיות הימים מוכנים לעשות עמנו נסים ונפלאות לטובה אות. ומרמז הכ' ג"ע על יום אחרון דחנוכה הנקרא זאת חנוכה ואמר זאת היתה לי, ז"א גימ' ח' ימי חנוכה, ת' מזא"ת רמז על ת' עלמין דכסופי, אשר הבוב"ה כלתה וגם נכספה רצונו להתנוסס נס את ידידיו, אשר נגדם אנו מדליקין הנרות הללו בשמנים ופתילות, להורות נתן כי עודנם הימים האלה עתידים לעשות עמנו נסים ונפלאות. (בינת משה, לחנוכה)
מסוגל לפקידת עקרות
מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים, אשר חנוכה יש מקום לעורר פקידת עקרים ועקרות כענין ראש השנה. הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה, אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון, ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא (מעד קטן כ"ח). (בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת, מאמר ב', י')
גמר החתימה
וזה שנקרא יום האחרון של חנוכה בשם זא"ת חנוכ"ה כי זא"ת במילואו בגימ' כמנין אתר"ג. כי כשם שאחרי ז' ימי הסוכות שמברכין בהם אתרוג, אח"כ בהו"ר ושמ"ע היא הגמר חתימה כמו"כ אחרי ז' ימי חנוכה ביום השמיני בזאת חנוכה היא ג"כ הגמר חתימה.
(מגן אברהם, פרשת מקץ ושבת חנוכה)
אנו מאמינים ושמחים בהתגלות הארת יום זה
הטעם שנקרא יום ח' דחנוכה זאת חנוכה, לפי שביום האחרון הוא התגלות האורות מכל ימי חנוכה כ"כ, עד שיוכל להראות באצבע ההתגלות האור. אך מי שאינו ראוי לזה טחו עיניו מראות, ואינו רואה כלל ההתגלות אף שהיא בבחי' זאת, וכמו"ש דוד המלך ע"ה (תהלים צ"ב) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זא"ת, כי העיקר ההתגלות הוא למלאכי מרום ולצדיקים גמורים. וזה ביאור הכתוב (שם קיח) מאת ד' היתה זאת, אנו מאמינים באמונה שלימה שמאת ה' היתה ההתגלות, אבל היא נפלאת בעינינו כי איש בער לא ידע וכו'. ואנו אף שאין אנו יודעים ומרגישים שפת יקרת התגלות האורות הגדולות, עכ"ז אנחנו ששים ושמחים בשמחת צדיקים וישרים, שמאמינים אנחנו שהמה רואין את זאת ושמחתם הוא שמחתינו, וזה הפי' זה היום עשה ד', שמאמינים אנו שד' עשה היום בבחי' ז"ה, ואף שאין אנו רואים עכ"ז נגילה ונשמחה בו בשמחת הצדיקים.
(ישמח ישראל, לזאת חנוכה, נ"ג)
ביום זה נקבע האור בלב בנ"י
ביום הח' קורין עם נשיא מנשה קרבנות שאר הנשיאים, וקורין אחר כך זאת חנוכת המזבח וגו', שמורה איך שנכלל קדושת כל השבטים בכל שבט ושבט. וכיון שנחקק הקדושה בלב הרי הוא כמפורש לעין, שיוכלו להראות באצבע ויתכן לשון זאת, והינו שבכל אחד מישראל יש קדושת האור תורה, שבנר מצות הקרבנות של של נשיא ונשיא. ואחר כך קורין פרשת בהעלותך את הנרות שהוא על תורה אור שמאירה לעולם, וניתן לאהרן הכהן כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. והיינו שעל ידי שהדליקו הנרות בכל הח' ימים שמתבררין ישראל עד הוד, זוכין לבחינת ועמך כולם צדיקים ונכללין בכל קדושות השבטים, וזוכין להאור מהקב"ה כמו שנאמר אל ה' ויאר לנו, והיינו מאור תורה שבעל פה. ועל זה חנוכת הנרות, שהם זכר לנרות בית המקדש שהם תורה אור והוא מאיר לעולם. ולכן קורין יום זה זאת חנוכה, שמורה שכבר נקבעו ונחקקו כל הקדושות מכל השבטים בלב ישראל, והוא כמפורש לעין שיתכן לומר לשון זאת, כמראה באצבע על חנוכת האור שבלב ישראל. (פרי צדיק, לזאת חנוכה, כ"ג)
ממשיכין האורות עד מדת המלכות
הנה היום אחרון של חנוכה נקרא זאת חנוכה. ויש ליתן טעם, כי הנה השכינה הקדושה נקראת צבאות, על שכונסת בתוכה כל צבאי צבאות שברא ית"ש, כאמרם ז"ל על חנה שהזכירה בתפילתה שם צבאות, שאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך. ומדה זאת שוכנת עמנו תמיד, וע"ז נאמר כי אני ה' שכן בתוכם וכתיב אני ה' השוכן בתוך כו' ורמז לבחי' זאת, ונקראת אני כמ"ש במ"א, ולכן נקראת שכינה ששוכנת אתנו. ולכן כשישראל בגלות אזי כביכול גם השכינה בגלות, כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' כי אני ה' אלקיהם. ולכן כשיצאו ישראל ממצרים כתיב והוצאתם את צבאותי המדה זאת שהיתה שם עמנו, וכו'. והנה היום האחרון של חנוכה, שהוא מורה על ההמשכה הנ"ל למדת מלכות שנקרא צבאות כנ"ל, שהח' ימים בהם נמשך מג"ר מבחי' אם הבנים שמחה שר"ת "מזמור "שיר "חנוכת "הבית, וממשיכין עד בחי' מלכות מדה המשינית מבינה, ע"ז מורה יום הח' של חנוכה. (זרע קודש, לליל זאת חנוכה)
