הרב חיים אטיאס – ברכה על ראש ממשלה או נשיא מדינה
הרואה מלך ישראל מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו, ואם ראה מלך מאומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם (שולחן ערוך).
אחר שמברך יאמר, יה"ר מלפניך ה' או"א שתזכני לראות פני מלך ישראל משיח צדקנו ולברך את שמך מלכינו אשר חלק מכבודו ליראיו ובימיו ובימינו תושע יהודה וכו' (כף החיים).
מעלת המצוה והברכה
בגמ' ברכות (נח.) "לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי' לקראת מלכי עובדי כוכבים – שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים". ופירש רש"י: שאם יזכה לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח, יבחין בין כבוד שנוטלים עושי מצוה שהוא יותר מכבוד של מלכי אומות העולם. וכן פסק השו"ע שמצוה להשתדל לראות אפילו מלכי עכו"ם. וכתב המהרי"ל דיסקין שלרוץ לפני מלך עכו"ם הוא מצוות עשה ממש.
ומותר להתבטל מלימודו כדי לראות מלכים ולברך עליהם. ואינו מותר להתבטל אלא פעם אחת ולא יותר, אולם אם בא המלך שוב בכבוד וחיל גדול יותר מפעם הקודמת – מותר (ספר חסידים, משנ"ב).
וכל זה רק כשרואה המלך בכבודו וגדלותו, כגון שעובר עם פמליא גדולה וכדו', אבל לראות המלך יושב בביתו כשאין ניכר גדלותו – אין חיוב להשתדל לראותו, ואין להתבטל מלימודו (יעוי' כף החיים, תשובות והנהגות).
מיהו מלך?
נחלקו הפוסקים מיהו נקרא מלך כדי לברך עליו, דעת החתם סופר שרק אם יש בידו להרוג בני אדם גם ללא רשות מגוף סמכותי אחר – מברך עליו. ועל שאר השרים יברך בלא שם ומלכות (וכ"כ משנ"ב). ובשבט הלוי כתב שכל שהוא החשוב שבעם מברכים עליו גם אם אינו רשאי להרוג, אולם על שאר השרים אין מברכים אלא אם יש בידם הסמכות להרוג.
ובחזו"ע כתב שנשיא שרשאי לתת חנינה מפס"ד מוות, ג"כ מברכים עליו ובלבד שהוא לבוש בבגדי השרד שלו, ולא כאחד האדם. וק"ו לנשיא ארה"ב שמברכים עליו.
נשיא דיקטטור
כתב באורחות רבינו ששאלו נכדו של הסטייפלער בעת ביקור הנשיא סאדת (נשיא מצרים) אם צריך לברך עליו, והשיב שאין לברך עליו משום שעמד למלוכה מעצמו ולא שהמליכוהו בני עמו.
מלכה
מברכים גם על ראיית מלכה כשהיא השולטת, ולא בעלה (שבט הלוי, חזו"ע).
מלך רשע
מלך ישראל רשע כתב בכה"ח שיש לומר בו את נוסח הברכה של מלכי עכו"ם, מפני שלא שייך לומר בו 'ליראיו'. ובעל האמרי אמת מגור נסתפק במלך ישראל שאינו ירא שמיים איזה נוסח לומר עליו. ובחזו"ע כתב לומר עליו נוסח העכו"ם (שנתן מכבודו לבשר ודם) ללא שם ומלכות.
מברכים על מלך עכו"ם אף שהוא איש צר ואויב ומרע ליהודים (כה"ח).
נשיא גרמניה
באורחות רבינו כתב שהגרי"ח זוננפלד הורה שלא לברך על קיסר גרמניה כשביקר בירושלים, מפני שהעם הגרמני הם מזרע עמלק דכתיב בהם 'מחה תמחה', והסכים עמו הסטייפלער בזה.
ראית המלך
מברך על ראיית המלך אע"פ שרואהו רק דרך חלון הרכב וכדו' (שערי תשובה בשם ברכ"י) ואפילו אם אינו רואה את פני המלך ממש אלא רואה את כל הכבוד שעושים לו, על ידי הפמליה והשרים שהולכים עמו – מברך, ומצוה גם בכה"ג לרוץ לראותו (שבט הלוי).
כשרואה המלך בפני עצמו אף שלא ניכר כבודו (כגון שרואהו בביתו) ג"כ יברך (ברכת הבית, פסקי תשובות). (אולם אין בכה"ג מצוה להשתדל לראותו כמו שנתבאר לעיל).
אם רואה פני המלך וכבודו רק בתמונה – אין לברך על כך (בצל החכמה).
ראיה דרך משקפת – מברכין עליה (חזו"ע).
אין מברכים על ראית ארמון המלך, אף אם המלך בתוך הבית באותה העת, וניכר כבודו בראיה זו (ברכת הבית).
כשרואה פעמיים את המלך
כשרואה אותו המלך פעם שניה בתוך שלושים יום מראיה ראשונה – לא יברך שוב (שו"ע), ואפילו בא עכשיו בכבוד גדול יותר (כה"ח). ואם ראה את המלך בהיותו אדם פשוט, ונתמנה בתוך ל' יום אלו למלך וראהו שוב – יברך.
ראית ב' מלכים
אם רואה מלך אחר יברך על כל אחד ואחד (מג"א). ואם יש כמה מלכים במעמד אחד, ורואה את כולם כאחד – יברך ברכה אחת לכולם (ילקו"י).
עוור בברכה
בגמרא (שם) "רב ששת סגי נהור הוה (היה), הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו (היה הולכים העולם לקבל את פני המלך, והיה הולך עמהם)" ומזה יש שלמדו שאפי' עוור שיודע שהמלך עובר כעת לפניו צריך לברך, מפני שמרגיש הוא בכבוד שחולקים למלך (מג"א), וי"א שאם הוא סומא מלידה – יברך בלא שם ומלכות (פמ"ג, קצשו"ע, כה"ח).
להערות והארות ניתן לפנות כאן
הרב חננאל סהר – מלך הכבוד’
נוסח הברכה על ראיית מלכי ישראל ׳שחלק מכבודו ליראיו׳
ועל ראיית מלכי אומות העולם ׳שנתן מכבודו לבשר ודם׳
משום דהקב״ה הוא מקור ומלך הכבוד ויש והוא חולק ונותן ממנו לברואיו.
ופרק חשוב בתפיסת כבוד שמים החולק מקום לעצמו,
הוא עניין שמות וכינויי הקודש, שהיא הדרך לומר ולהביע בשפתנו,
את כבודו יתברך והנהגתו בעולמנו.
כנאמר ״אֲנִ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃״
(ישעיה פרק מה פס ח)
״זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר״
(שמות פרק ג פס׳ טו)
״הנה יד ה׳ הויה במקנך״
(שמות פרק ט פס׳ ג)
פסוקים אלו שבפרשיותינו ללא ספק יסוד מוסד הם,
לכל העיסוק בענין זה, וכמו שדרשו חז״ל
בפסחים נ. ובקידושין עא. (והובא ברש״י על אתר)
׳רבי אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור
אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא
נכתב אני ביוד הא ונקרא אני באלף דלת׳
ועיין באלשיך הקדוש בביאור הפסוק ״הנה יד ה׳ הויה״ ודוק.
וברור שעמוק הדבר ונשגב מכדי לעסוק בו בטור זה ובפינה זו,
אבל נקודה חשובה ומרכזית יש כאן וכדאי להתבונן בה.
מה היא ההבחנה בין שם נכתב לשם נקרא, ומדוע יש להבדיל ביניהן?
ואם נכתב הוא מדוע אינו נקרא, ואם נקרא הוא מדוע אינו נכתב?
ונשתדל לבאר רק פשוטם של דברים ממש.
עסקנו בעבר בחשיבות ועומק השפה -לשון הקודש אשר היא הדרך היחידה,
להגדיר ולתפוס דברים- להשיב אל לבנו, וליישב בדעתנו.
וללא מילים, פשוט אין דרך להגיע להבנה שלימה!
(דבר זה היה חוזר עליו רבות גאון ישראל הרב משה שפירא נ״ע.
נסה נא להבין דבר ללא השימוש בהגדרתו במילים ותווכח…)
וכאן יש להבחין בין דבר הכתוב לדבר האמור,
הכתב מסמל את עצם הדבר, והקריאה את תפיסת הקורא בו.
[חשוב להדגיש שגם הנכתב אין הוא העצם ממש אלא רק לפי ערכנו,
ומסמל הוא את המציאות יותר מאשר את ההנהגה. ופשוט.]
הכתב בנוי הוא מאבני הבנין- האותיות,
והקריאה היא הדרך בה אנו לוקחים מבנה זה ומכניסים אותו לתודעתנו. ודוק.
במסכת יומא (סט:)ישנה גמרא נפלאה :
׳דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר (דברים י, יז) האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו׳
יסוד עמוק ונפלא מבואר כאן בינו נא!
גדולי הנביאים ירמיה ודניאל ראו וחוו מציאות של חורבן וגלות,
וברוחב דעתם הסיקו, אשר בזמן כזה אין מקום לומר הא-ל הגדול והנורא,
לפי שלתפיסתנו אנו במציאות כזו, אין מקום לשבח זה,
ואין לנו לכזב בא-ל אמת כלשון הגמרא.
ועולה כי אין אפשרות לומר ולהכריז שבח שאין לו אחיזה במציאות הנראית לנו,
היות וכל המושג של קריאה ואמירה זו היא התפיסה שלנו כבני אנוש בעיני הבשר אשר לנו,
ואין זו חלילה גריעה בכבוד שמיא, אלא הבנת הנהגת קוב״ה איתנו באותו זמן ובאותה עת.
עד שבאו אנשי כנסת הגדולה בחידושם הכביר,
וגילו לנו בעומק דעתם שאכן יש כאן גבורה, ויש כאן נוראות, גם לעיני הבשר אשר לנו!
שאלמלא גבורתו ומוראו היאך כבשה אחת עומדת בין שבעים זאבים?!
ושוב יכולים אנו להכריז קבל עם ועולם, ׳האל הגדול הגבור והנורא׳ ולהחזיר העטרה ליושנה!
וזהו קצה ההבנה בשם הנכתב ושם הנקרא,
נכתב ב יוד הא, אשר עניינו עצמות והווית כל העולם בכל רגע ובכל עת,
ותפיסה זו נשגבת מבינתנו כבני אנוש בעלי שכל מוגבל ואין אנו שייכים בה.
אבל כן נקרא הוא באלף דלת, זאת אכן יכולים אנו לומר ולהכריז בגאון
אדון הוא על הכל, ובעל הבירה הוא, ומנהג את עולמו כרצונו!
עד יגלה עלינו במהרה קץ הפלאות,
והיה ה׳ צבאות לשם ולאות.
ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד!
להערות והארות ניתן לפנות כאן
שבת שלום ומבורך!!
יפה מאוד! חזק וברוך
נפלא ממש