האדמו"ר מספינקא רמת אהרון ערך סעודת הילולא בית מדרשו "תפארת יצחק" לכבוד אביו הרה"צ רבי יצחק אייזיק וויס זצ"ל בן כ"ק מרן האדמו"ר הרה"צ מספינקא זצוק"ל שנהרג לפני 36 שנים בחזרתו מהלוויית האדמו"ר הבבא סאלי זצוק"ל הוא ועוד 3 מחבריו. במהלך הסעודה הופיע נהג האמבולנס הראשון שמעון יפרח הי"ו וכובד ע"י האדמו"ר שליט"א לשאת דברים נרגשים בפני החסידים מאותם רגעים מרים ונמהרים.
ביהמד"ר 'תפארת יצחק', מלבד מנייני התפילות מתקיימים בו תמידין כסדרן תפילות ושיעורי תורה מפי רבנים חשובים. בדברים שנשא האדמו"ר שליט"א ציין את מעלת דרכו של אביו זצ"ל את החסד והמעלה הגדולה לדאגה לזולת תמיד בכל עת וגדלותו בתורה, וציין עוד שערב זה הוא גם יום שבח והודאה פרטי לה' יתברך על שהוא בעצם 'אוד מוצל מאש' יחיד מהתאונה המחרידה והדגיש שוב את הפסוק יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם והמעלה בהכרת הניסים זה להתבונן בחסדיו של הבורא יתברך.
פנים חדשות נראו בסעודת ההילולא כאשר הגיע נהג האמבולנס הראשון שמעון יפרח הי"ו שהגיע לזירת התאונה המחרידה כשהוא מלווה בהרב אילן גוזל רב בית המדרש "ילדי שגיא ויעקב" באשדוד אשר שם התגלה לו לראשונה על שהאדמו"ר שליט"א חי וקים וממשיך את השושולת המפוארה.
במהלך הסעודה, הציבור התבקש להאזין לדבריו הנרגשים של נהג האמבולנס שמעון יפרח שהתבקש ע"י האדמו"ר שליט"א לשאת דברים קצרים מאותו יום מר ונמהר שהגיע למקום התאונה.
כשהוא נרגש ופניו קורנות מאושר מהמעמד, נעמד באמצע ה"טיש" וסיפר שלפני 36 שנה עבד כנהג אמבולנס בתחנת מד"א אשדוד ובשעת הערב ביום הקשה בו נערכה הלווית הבבא סאלי זצוק"ל קיבל קריאת חירום דחופה לכיוון התאונה המחרידה בכביש אשקלון, שם נהרגו ארבעה צדיקים, הרב יצחק אייזיק וויס זצ"ל, הרב יהושע מרגלית זצ"ל, הרב יעקב ברקוביץ זצ"ל והרב דוד בלס זצ"ל שנסעו ברכב מסוג "מיני-סובארו" שהתנגש חזיתית באוטובוס שהגיע ממול ובין ההרוגים ניצל הילד האדמו"ר שליט"א שהייתי בטוח בשעתו עד לפני כעשר שנים שח"ו איננו בחיים.
"למעשה הכל התחיל בעת שהשתתפתי בסעודת הילולא לכבוד הבבא סאלי זצוק"ל בבית המדרש "ילדי שגיא ויעקב" באשדוד, שם ילדיי משתתפים בקביעות בשיעורי תורה בימי חול ושבת. בין דרשות הרבנים אני מרגיש התעלות והתרגשות, ונזכר במעשה שאירע באותו ערב ואני קשור אליו מאוד, וכך אני קם ממקומי ופונה למארגן עם בקשה קטנה בפי: אני רוצה לספר חוויה אישית שהשפיע על חיי בהקשר לבעל ההילולה, וחקוקה אצלי מזה זמן רב".
"את הערב ביום ראשון ד' בשבט שנת התשד"מ אני לא ישכח לעולם", משחזר שמעון יפרח. "באותו יום היה אבל כבד בעולם היהודי בהסתלקותו לבית עולמו של האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא סידנא בבא סאלי זצוק"ל לאחר שנסתלק מיד עם צאת השבת לילה לפני כן. במסע ההלוויה הענקית שהתקיימה למחרת, השתתפו רבבות מכל רחבי הארץ בעיירה נתיבות. באותה עת ישבתי במוקד מד"א ברובע ד' באשדוד במשמרת לילה כשבחוץ ירדו גשמי ברכה ללא הפוגה".
"לפתע, בבהילות, אני שומע קול צעקה ממכשיר הקשר: "צא דחוף לכביש אשקלון, פרטים תקבל בדרך, צא דחוף! אני שואל את המוקדן, 'מה קורה? מה קורה'? הוא היה בלחץ וצעק עלי, 'צא לדרך מיד'. עליתי מיד לאמבולנס עם מתנדב נוסף, ודהרתי למקום במהירות אדירה תוך כדי הפעלת סירנה מייללת. בדרך עדכנו אותי שמדובר בתאונת דרכים קשה בכביש אשקלון".
יפרח ממשיך לספר, כשניכר בו שחווית היום ההוא, נמצאת בעומקי נפשו עד עצם היום הזה. "אני נוסע בכביש, ובשונה מהיום, זה היה כביש דו סטרי ללא הפרדה. עמודי תאורה לא היו בצידי הכביש ושרר חושך נורא ואיפול כבד. גשם כבד ירד, וככל שאני מתקרב לצומת, אני רואה אוטובוס שעומד בצד, ומזהה שככל הנראה האוטובוס מעורב בתאונה. הוא עמד בצד הדרך, ועשרות מכוניות עמדו בצד ואנשים רבים, כנראה הנוסעים שירדו מרכביהם עקב התאונה עומדים ומתפללים. אני עוצר בצד הדרך ליד האוטובוס, והמחזה שראיתי היה מחריד. רכב מיני-סובארו, התנגש חזיתית באוטובוס שבא במהירות ממול. האוטובוס בלע אותו כמו תנין הפוער את פיו. כל הרכב היה מעוך מרוסק ומעוות ללא אפשרות זיהוי, בתוך החזית של האוטובוס".
"מתוקף תפקידי, ולמרות הלחץ והמחזה המזעזע, אני לא מאבד עשתונות ופועל כנדרש. ניסיתי להסתכל פנימה. ראיתי ארבעה אנשים, שוכבים ללא רוח חיים, אני בודק אותם אחד אחד, מנסה לראות אולי אפשר להציל משהו, אבל לצערי הרב אין דופק, אין כלום. ניסינו להוציא אותם החוצה, אבל הם היו ממש שבורים בתיאור מזעזע שקשה לי לתאר, בתוך כל ההמולה, אני מסתכל למטה, ואז באופן בלתי צפוי בעליל אני רואה מחזה שלא ייאמן".
"על רצפת הרכב, מתחת לגופות הנוסעים, שהיו לבושים בחליפות ומגבעות, אני רואה ילד כבן 10, שוכב ברצפת האוטו. כולו מלא בדם. דם זרם לו מכל מקום בגוף. הגופות היו מעליו. הוצאנו אותו החוצה ושמתי אותו על הרצפה. בדקתי אותו והרגשתי דופק. חלש אומנם, אבל קיים. הנחתי אותו על האלונקה והכנסתי אותו לאמבולנס במהירות ככל האפשר, ונסעתי מיד לכיוון בית החולים "ברזילי" באשקלון, תוך כדי ביצוע החייאה על ידי המתנדב. הודעתי בקשר לבית החולים, שמדובר במקרה קשה מאוד ושיחכו לי בכניסה למיון. לטיפול דחוף ביותר מיידי, כשהגעתי לבית החולים אכן הצוות המתין בחוץ והיה כבר בכוננות, רופאים ואחיות, 'חטפו' את האלונקה עם הילד והכניסו אותו לטיפול דחוף".
"לא ידוע לי בברור אבל מה שנראה לי כנראה שהוא לא בין החיים" זו היתה ההרגשה שלי מאז – חס ושלום, ואז לפתע ממולי, קם אחד הנוכחים והפסיק אותי בקול רם ואמר לי: "אני שמח לבשר לך שהילד שדיברת עליו הוא חי וקיים. הוא הקים משפחה לתפארה ואדמו"ר חשוב בבני ברק" אני הייתי בהלם מוחלט, כמעט התעלפתי ומיד פלטתי את המילים "אני לא מאמין, זה ממש נס משמיים".
ואז אמרתי לעצמי אני חייב לפגוש את האדמו"ר שליט"א ומיד למחרת נסענו לבני ברק וישבנו מס' שעות בהתרגשות עצומה, ראיתי את המסמכים הרפואיים אשר מכל שורה ניכר לראות "נס בתוך נס" ולכן לראות היום את האדמו"ר שליט"א כאן איתנו ממשיך את השושלת, זה פשוט נס גלוי.
כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא