בשונה מחגים אחרים שבהם ברורה ה"סיבה למסיבה", החגיגיות של חמשה עשר בשבט אינה פשוטה ומובנת מאליה. בספרי התנ"ך אין שום איזכור מיוחד ליום הזה, וגם ההיסטוריה של עם ישראל אינה מציינת דבר יוצא דופן שאירע בו. מה כן? המשנה – בתחילת מסכת "ראש השנה" – אומרת כך:

"ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול – ראש השנה למעשר בהמה [רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי]. באחד בתשרי – ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו".

כלומר: יש ארבעה ימים שבהם מתחילה "שנה" חדשה בתחום מסויים, ולמען הקיצור נזכיר רק פרט אחד בכל תאריך: א' ניסן – מתחילה "שנה" חדשה לענין ספירת שנות המלכות. כך, אם אדם מתמנה למלך באמצע החורף, כשמגיע א' ניסן מחשיבים זאת כאילו עברה כבר שנה שלימה ועתה מתחילה שנה שניה למלכותו. א' אלול – "שנה" חדשה לענין מעשר בהמה: יש חובה להפריש כל בהמה עשירית כ"מעשר", וכל עשרת הבהמות צריכות להיות מאותו מחזור – מאותה "שנה", ולענין זה קובע התאריך של א' אלול [כאן מציינת המשנה כי יש חולקים וסוברים שלענין זה קובע התאריך של א' תשרי].

א' תשרי – זהו "ראש השנה" הרגיל והמוכר. ואחרון חביב – "ראש השנה לאילן": כאשר מעשרים את פירות האילן, יש להקפיד על כך שכל הפירות בקבוצה יהיו מאותה שנה. חלוקת השנים נעשית בחודש שבט: לדעת בית שמאי בהתחלת החודש – א' שבט, ואילו לפי בית הלל באמצע החודש – ט"ו בשבט, וכך נקבע להלכה.

ובכן, כיון שהמשנה מכלילה את ט"ו בשבט בתוך הקבוצה המכובדת הכוללת את "ראש השנה" ה"גדול" והמפורסם – הדבר מלמד על חגיגיות מסויימת הקיימת גם בו, משהו מעין החגיגיות של ראש השנה בא' תשרי.

נביא בשורות הבאות כמה פנינים קצרים מתורתו של מרן הגה"ק רבי לוי יצחק נ"ע בהקשר זה של חלוקת השנים והתאריכים של "ראש השנה".

"ארבעה ראשי שנים" – למדנו במשנה: אחד בניסן, אחד באלול, אחד בתשרי ואחד בשבט. אלא שהמשנה עצמה מציינת כי יש כאלה שלדעתם יש רק "שלשה ראשי שנים": לשיטה זו, חלוקת השנים למעשר בהמה נעשית בא' בתשרי ולא בא' אלול, כך שנשארנו עם שלושה "ראשים" בלבד: ניסן, תשרי, ושבט.

רבי לוי יצחק מציין (אגרות קודש ע' תיד), ששתי הדיעות הללו יחדיו רמוזים בתפילין שעל ראשנו… הא כיצד?

בצד אחד של התפילין מצויירת האות ש"ין – שהצליל שלה מזכיר מאוד את המלה "שנה" – עם "ארבעה ראשים ("שפיצים")", ובצד השני קיימת עוד שי"ן – שוב: רמז ל"שנה" – והפעם עם "שלשה ראשים"!

יחידת הזמן שנקראת בשם "שנה יהודית" – הזמן שבין "ראש השנה" אחד ל"ראש השנה" הבא – אינה אחידה. יש "שנה" שמכילה שנים עשר חודש, וכך הן רוב השנים; אולם לעתים די קרובות באה "שנה" של שלושה עשר חדשים, כלומר: שלושים יום נוספים!

איך יתכן כי אותה יחידת זמן – "שנה" – נמדדת פעם כך ופעם כך?…

ניתן להקביל זאת למספר השבטים בעם ישראל. במבט ראשון, קיימים שנים עשר שבטים בלבד – היוצאים משנים עשר הבנים של יעקב אבינו. אולם למעשה יעקב עצמו פיצל את שבט יוסף לשנים – שבט אפרים ושבט מנשה, אז יש לנו שלושה עשר; מצד שני, בתחומים רבים נחשב שבט לוי כיחידה נפרדת העומדת בפני עצמה – ושוב נשארנו רק עם שנים עשר שבטים.

לסיכום, אפשר לחלק את עם ישראל לשנים עשר בלבד, ואפשר גם להחשיב אותו כשלושה עשר – מקביל ל"שנה היהודית", שהיא פעם 12 חודש ופעם 13.

וכאן מוסיף הרה"ק רבי לוי יצחק (בספרו "תורת לוי יצחק", ע' שסו) ומטעים זאת לפי הקבלה:

המושג "שנה" קשור במיוחד לאות ו' שבשמו של הקב"ה (לא כאן המקום להסביר מדוע). כשרוצים "לפתוח" את האות ו' ולכותבה במלואה – כותבים ו"ו, בגימטריא 12 (6+6); אולם לפעמים מוסיפים את האות א' באמצע וכותבים וא"ו, ואז קיבלנו את התוצאה 13 (6+1+6).

ומכאן למספרים גדולים הרבה יותר…

חכמינו קובעים (מסכת אבות סוף פרק ה): "בן חמש שנים – למקרא". כלומר: ילד בן חמש שנים אמור לדעת קריאה שוטפת, כי כבר לימדו אותו את כל האותיות והנקודות, ועתה הוא מתחיל בלימוד המקרא – קריאת התנ"ך.

רמז נפלא לכך נותן הגה"ק רבי לוי יצחק זיע"א ב'רשימתו' המפורסמת על תלאות חייו (שנדפסה בהתחלת ספריו ועוד):

"שנה" בגימטריא – 355 (אגב, בחלק מהשנים יש בדיוק 355 ימים). ואם על הילד עברו 5 שנים – הרי שנקבל את המספר 1,775 (355 כפול 5).

מה הקשר בין המספר 1,775 לקריאה שוטפת? פשוט מאוד:

אם נעשה חשבון ארוך המחבר את הערך המספרי של כל אותיות הא-ב – א' שווה 1, ב' שווה 2, וכן הלאה עד לאות ת' ששווה 400 – נקבל בדיוק את המספר 1,775!

[ולמי שפונה למחשבון כדי לבדוק האם זה מסתדר, נפנה את תשומת לבו להערה חשובה: כדי להגיע למספר זה צריך להחשיב גם האותיות הסופיות – קרי: ך, ם, ן, ף, ץ – שגם הן נחוצות לצורך הקריאה, כמובן].

לסיום, נחזור שוב ל"ראש השנה לאילן". כפי שהזכרנו, התאריך המדוייק שנוי במחלוקת, אולם על כך מסכימים הכל – ש"ראש השנה לאילן" נקבע דוקא בחודש שבט.

מגלה לנו רבי לוי יצחק (באגרותיו ע' תיג), כי המלה "שבט" היא בדיוק כמו הגימטריא של המלה "אילן". איך באמת? הרי "שבט" הוא בגימטריא 311, ואילו המלה "אילן" שווה בסך הכל 91!

אלא, עלינו "לפתוח" את המלה "אילן", ואז נראה שהיא באמת שווה הרבה יותר. הכוונה היא לכך שכל אות מהמלה "אילן" נחשבת במלואה, כפי שכותבים אותה:

אל"ף שווה 111. יו"ד שווה 20. למ"ד שווה 74. ונו"ן שווה 106.

ואכן, החשבון 111+20+74+106 – אל"ף יו"ד למ"ד נו"ן – מביא אותנו לתוצאה של 311, כמנין "שבט".

ונסיים בלשונו הק' של הגה"ק רבי לוי יצחק זי"ע עצמו:

"ובכן, מאחר שהיום הוא ראש השנה לאילן, יהי רצון מלפני השם יתברך שיהיה פרי הארץ לגאון ולתפארת, וכן האדם שהוא 'עץ השדה' יצמח ויעלה מעלה מעלה, פשוט שיוציא צמחו ופריו לברכה, והוא הבנים 'כשתילי זיתים סביב לשולחנך', מ'אשתך כגפן פוריה'"… אמן ואמן.