הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • המהרש"ם מברז'אן זצ"ל

היום הילולת הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל המכונה המהרש"ם. נפטר בט"ז בשבט ה'תרע"א.

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל המכונה המהרש"ם נולד בזלוטשוב ביום כ"ז בניסן ה'תקצ"ה כבר משחר ילדותו הצטיין בכשרונותיו העילויים ובהתמדה עצומה. בהתמדתו הגדולה ובחשקו העצום להרוות נפשו בדברי תורה, עלה ונתעלה במהירות על במתי התורה והיראה. אוצרות בלומים של דברי תורה נקלטו במוחו שהיה בבחינת בור סוד שאינו מאבד טיפה. מתמיד גדול, וסיפר על עצמו כי נהג ללמוד שש עשרה שעות ברצפות ולא לישון יותר משלוש וחצי שעות בלילה.

לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו בבילקאמין מספר שנים וגם שם נהג בפרישות גדולה וחסידות במקוואות קרים ובגלגול שלג כמה פעמים במסירות נפש ועוד סיגופים ועינוים ובכל זה לא עברה עליו אף רגע אחד בלי לימוד התורה הקדושה ובפרישות בלילות כימים ולאחר

מכן חזר לזלוטשוב מכיוון שלא רצה ליהנות מכתרה של תורה ופנה לעסוק במסחר יין, בקר ועצים כדי לכלכל את ביתו, אך עיקר עסקו היה בלימוד התורה, והמשיך ללמוד באותה התמדה עצומה כבשנים הקודמות. בשנת ה'תרכ"ז הפסיד את כל רכושו, ונאלץ להזדקק לרבנות. כהונתו הראשונה הייתה בעיירה פוטק. שם החל להתפרסם ברבים כאחד הפוסקים המובהקים. בשנת ה'תרל"א )2141 )עבר לכהן ביאזלוביץ, ומשם בשנת ה'תרל"ח שימש כראב"ד בעיר בוטשאטש. כעבור שנתיים נבחר בהצעת הגאון האדיר רבי יצחק שמעלקיס בעל "בית יצחק" לכהן פאר כאב"ד ברז‘אן,

שם ייסד ישיבה בשם "תושייה". בעל מידות. ענוותן. גאון בנגלה ובנסתר. מכל פנות העולם הריצו אליו שאלות חמורות וגדולות. נפטר ב-ט"ז בשבט ה'תרע"א ציונו בברז‘אן שבאוקראינה. חי כ-76 שנים.

אביו: הגאון ר' משה. נשותיו: מרת יענטאזיווג ראשון- בת הנגיד ר' אברהם יקיר מבילקאמין, מרת גיטל ממונסטרישץ זיווג שני- בת הגה"ק ר' שמשון מרגליות מזלוזיץ ואלמנת ר' שמואל יצחק שור. מרבותיו: הגאונים האדמו"רים ר' שלום רוקח מבעלז, ר' יהושע רוקח מבעלז, ר' אברהם צבי מסטרעטין, ר' יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב, ר' מאיר מפרימישלאן, ר' דוד משה פרידמן מטשארטקוב. בניו: הגאון ר' יצחק אב"ד חאצעמיר בעל 'מנחת יצחק, ר' צבי הכהן שבדרון. חתניו: הגאונים ר' שמעון אב"ד ברז‘אן, ר' יעקב לאנדא אב"ד טשאיטקוב, ר' שלום רובינשטיין )אב"ד לאנשי. מספריו: •שו"ת מהרש"ם- למעלה מאלפיים ושלוש מאות תשובות  •דעת תורה- על ש"ע יורה דעה •גילוי דעת •שו"ת דרכי שלום- על כללי הש"ס והפוסקים •תכלת מרדכי- על התורה ודרשות •משפט שלום- על ש"ע חושן משפט.

מחזה לא-שגרתי נראה באולם ביה"ס המקומי בעיירה ברֶ ז'אן. קבוצת יהודים התארחה בביה"ס הלא-יהודי, והתקבלה בחמימות אצל המנהל. הם העניקו לו תחריט של ירושלים לאות הוקרה, והוא נשא דברים בהתרגשות ובירך את הנוכחים. מאחורי האירוע מסתתר סיפור מופלא, הקשור בקברו של רבינו. סיפר ר' חנוך הכהן שבדרון, מנכדי המהרש"ם: בשנת ה'תש"ן, לאחר פתיחת שערי בריה"מ, התחלתי להתעניין במקום קבורתם של סבי הגדול וזוגתו שנטמנה לידו. התברר שביה"ק נחרב כליל, ולא נותר זכר מהמצבות. עברו שנים. בשנת ה'תש"ס פגשתי את ר' אלימלך שוחט, שעסק באיתור קבריהם של רבותינו. ביקשתי ממנו לעזור באיתור הציון, והוא הבטיח לפעול בנידון.

באותו זמן עסק גם ר' אלחנן הלפרין, רבה של קהילת גולדרס-גרין בלונדון, בחיפוש אחרי קברי אבותיו בברֶ ז'אן. בראותו את העזובה במקום החליט כצעד ראשון לגדר את בית-העלמין, לבל יחללוהו התושבים המקומיים. על-פי תצלום אוויר שהשיג התברר שחלק מבית- העלמין נהפך למגרש משחקים של בית-ספר סמוך. הרב שוחט החליט לנסות להחזיר את השטח לתחום בית-העלמין. הוא ידע כי עליו להיערך למערכה משפטית מול העירייה ובית-הספר, שהצלחתה נתונה בספק. הוא בא למקום, לבדוק את השטח ע"פי התרשימים שבידו, והשתדל להסתיר את זהותו, כדי שלא למשוך תשומת-לב. לפתע הגיח מולו נער מקומי ושאל: "אתה מחפש את המשך בית-הקברות?".

הרב נדהם. הנער החל לספר, כי רק לפני כמה שנים סיפחה העירייה את השטח הזה למגרש המשחקים של ביה"ס. "מאז פקדו את ביה"ס צרות רבות", סיפר. "תלמידים רבים חלו במחלות קשות, ואף אירעו שני מקרים של ילדים שפשוט לא קמו בבוקר. האנשים אומרים כי שורה קללה על ביה"ס". הנער הפנה את הרב שוחט למנהל, ואמר כי המנהל יספר לו על כך ביתר פירוט. הרב שוחט עשה כדבריו, ואכן, המנהל קיבל את פניו בחמימות, אישר את הדברים ואף הוסיף בתיאור המקרים המשונים.

המנהל הוסיף, כי פנה מספר פעמים לעירייה בבקשה לקבל שטח חלופי בצד השני של המגרש, אולם זו מסרבת. "אם תתבע את העירייה למשפט, אבוא להעיד לטובתכם", הבטיח. מצויד במידע זה הגיש תביעה משפטית על שימוש באדמת בית-הקברות שלא כחוק. ואכן, גם המנהל התייצב להעיד, ועדותו סייעה לקבלת התביעה. בית-הדין קבע, כי הקרקע תוחזר לבית-הקברות, וביה"ס יקבל קרקע חלופית. הבעיה כעת הייתה לאתר את קבר המהרש"ם במגרש שרובו מכוסה אספלט. בשיחה עם הרב הלפרין מלונדון הזכיר את צוואתו של המהרש"ם, המודפסת בהקדמת ספרו 'תכלת מרדכי', ובה ציין את מקומו המדוייק של קברו, כשנה לפני פטירתו.

בספר הדברים היו מפורשים: "אבן מצבה כפי האבן של זוגתי יענטע ע"ה, והמקום הפנוי שבין קברה ובין הכותל דרומית מזרחית במקצוע הנ"ל נשאר עבורי. ויניחו גם לצד מערב פנוי כשיעור קבר, ולא יקברו שם שום איש זר ולא יעשו שום אוהל. ואל יכתבו על המצבה תארי כבוד…". נרגשים מסרנו את הדברים לרב שוחט, שבינתיים נבר בארכיונים ממשלתיים והצליח להשיג מפות ותצלומים ברורים ומדוייקים, ממראה ביה"ק לפני המלחמה. בתצלומים נראו בבירור שתי מצבות גדולות סמוך לגדר. אולם הבעיה היא שלא נותר זכר מאותה גדר. לאחר מדידות הצליח הרב שוחט, בחסדי ה', לאתר את המקום המשוער. הוא שכן בפינת קרקע, ששימשה בעבר מגרש משחקים! בזהירות החלו בעבודות החפירה, ובמהרה התגלו היסודות של הגדר. מומחים, שסרקו את השטח, איתרו תשתית של שני קברים גדולים לעומת שאר הקברים. התברר כי בצד מערב אין קברים, בדיוק כפי שביקש בצוואתו. המהרש"ם בחר להיקבר בפינה צדדית, כדי שבבוא היום תהיה לצאצאיו יכולת להתקרב לקבר, שכן בהיותם כהנים אינם יכולים להיכנס לבית-העלמין. כשבאנו למקום לפני כשלושה שבועות, לרגל מאה שנה להסתלקות המהרש"ם, הלכנו להודות למנהל על עזרתו. הוא סיפר, כי לאחר שהשטח הוחזר לבית-העלמין חדלו התופעות המוזרות, ולהפך, ביה"ס עלה וזכה בכמה וכמה פרסים יוקרתיים.

 

מתורתו

תחילה נביא דבר מפי השמועה, נחמד להפליא, אשר הביא משמו נכדו הקרוי בשמו, אשר שקד כל ימיו לההדיר תורתו והוציא תעלומה לאורה, דובר צדק ומגיד מישרים, הנודע מעיה"ק ירושלים ת"ו, בהקדמתו השלישית לדעת תורה או"ח – מאמר השכל וידע אותי.

וז"ל: וכבר המליץ עליו אחד מגאוני הדור בזמנו (הרידב"ז) ז"ל, ואמר גם אנו יודעים גפ"ת וכו', אבל למצוא את המרגניתא במקורה לחידוש הדין, בזה היה המהרש"ם יחיד ומיוחד.

א. ונביא כאן דוגמא אחת…מעשה שהיה בפריץ גוי אחד שביקש מישראל להלוות לו סכום גדול של כסף. הלה בידעו כמה צרות יוכל להביא על עצמו עי"ז, הלך לישראל שני והעתיר עליו שילוה הוא לפריץ. כמובן שהשני ענה לו כמחשבתו הוא שאינו רוצה להתעסק עם הערל הזה שידו תקיפה, וכשיבוא לתבוע כספו ממנו יוכל גם להזיקו וכו' וכו'. ויאמר לו הראשון כי הוא מקבל עליו ערבות על הלואתו. נענה השני והלוה לפריץ.

כשהגיע זמן הפרעון, בא המלוה אל הערב ותבע כספו. ויען לו אני לא קבלתי עלי להיות ערב קבלן שתוכל לתבוע ממי שאתה רוצה, אלא סתם ערב אני, לכן תתבע מעיקרא מהפריץ ואם הוא לא ישלם לך אז תבוא אצלי. ויצעק השני בקול גדול, לא כך חשבתי, כי כל הענין הוא שלא רציתי להתעסק עם הפריץ ופחדתי ממנו, ופרשתי כונתך שאמרת כי הנך ערב בעדו, כלומר, שאתה כבר תסתדר אתו, ואני אוכל לתבוע גם ממך, ונתעצמו שניהם בדין ובאו לפני אזמו"ר.

והנה לכאורה פשוט הוא שהדין עם הערב, כיון שגם הלה מודה שלא אמר אלא 'אני ערב' ולא יותר, אבל אזמו"ר השיב כי יש מקום לומר שהדין עם המלוה, (איני יודע אם סיכם להלכה כך, אבל הדימוי שהביא לזה הוא פלאי פלאים), עפ"י דברי מהרש"א בחידושי אגדות פסחים קיח,ב דאמרינן בגמ' שם: מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף וכו', אמר לו הקב"ה לשר של ים פלוט אותן ליבשה, אמר לפניו: רבש"ע, יש עבד וכו', אמר לו אתן לך אחד ומחצה שבהן, אמר לו: רבש"ע, יש עבד שתובע לרבו. אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלט אותן וכו'.

והנה יש כאן קושיא גדולה, מה תשובה השיב לו הקב"ה, נחל קישון יהא ערב, כיון דסתם ערב צריך לתבוע מן הלוה תחילה, א"כ הדרא קושית שר של ים לדוכתא, כלום יש עבד שתובע לרבו. אבל מהרש"א שם כבר דאג לזה, וכתב בזה"ל: גם שתובעין את הלוה תחילה בסתם ערב, מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע לרבו, נעשה הערב מסתם, ערב קבלן, עכ"ל. והרי בעובדא שלפנינו ג"כ אותו הדבר שהמלוה עיקר פחדו היה לתבוע מהפריץ, כי אימתיה עלייהו, וה"ל ערב זה מסתם 'ערב קבלן'. עכ"ד שם.

ב. והנה דבר אגדה נפלא מתורתו הגדולה, שאף הוא לצערינו יפה לדורות, בפרט במה שנהוג במחוזותינו. העתקתיו מהגהותיו לספר דברי יצחק (דרושים ופרפראות מהגאון רי"א ווייס, אבד"ק סוואליווע ומונקאטש, מונקאטש תרס"ו.).

בביאור דברי המדרש ב"ר פ"ב: והארץ היתה תוהו ובוהו אלו מעשיהם של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו או במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהם של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים, ע"כ. והוא מדרש פליאה, מאי ס"ד שחפץ השי"ת במעשי הרשעים יותר.

כתב, וז"ל: ולענד"נ עפמ"ש בס' אמרות טהורות על תהילים, קרבו רודפי זימה, ר"ל שהם יש להם התקרבות ואהבה בין זה לזה, מתורתך רחקו, ר"ל כי בעלי תורה בעוה"ר רחקו זמ"ז ופירוד לבבות ביניהם.

ונ"ל הטעם כי ההולכים בחושך יאחז איש ברעהו למען ילכו יחדיו, אבל ההולכים לאור היום יוכלו להפרד איש מרעהו, וכן החושך מעשיהם של רשעים לכן יתלכדו ולא יפרדו, ולא כן בין הצדיקים יוכלו להתקיים גם מבלעדי השלום.

ונודע מ"ש בכמה מקומות חבור אפרים לעצבים הנח לו, שאפילו אם ישראל ח"ו עובדי ע"ז ושלום ביניהם אין השטן נוגע בהם, וז"ש איני יודע באיזהו חפץ יותר, אם במעשיהם של הצדיקים, או בהתאחדות ושלום שבין הרשעים, אבל באמרו וירא אלקים את האור הודיענו כי חפץ יותר באור גם אם ח"ו אין שלום ביניהם ולא בחושך אף אם שלום ביניהם, והשי"ת ברוב רחמיו ישפות שלום בין הצדיקים והת"ח.

ג.מהספידו של המהרש"ם על אשתו, בעת הקמת המצבה, ל"ג בעומר תרס"ב. הובא בהקדמת 'שו"ת מהרש"ם' ח"ב. "ויען כי מן השמים נסבה, שיהיה העמדת המצבה ביום ל"ג בעומר הילולא דרשב"י, אען ואומר וכו'." תמצית הדברים: אמר רשב"י יכולני לפטור כל העולם מן הדין (סוכה מה:). ומבאר, על פי הגמ' בסנהדרין (דף צא), א"ל אנטנינוס לרבי, גוף ונשמה יכולים לפטור א"ע מן הדין, כיצד, גוף אומר – נשמה חטאה, שמיום שפרשה ממני הריני מוטל כאבן דומם, נשמה אומרת – גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת באויר כציפור, א"ל אמשיל לך משל וכו' חיגר וסומא וכו' הרכיב חיגר ע"ג סומא ודן אותם כאחד וכו'.

והנה, קיימ"ל שניים שעשו מלאכה, אם זה יכול וזה יכול שניהם פטורים, ואם זה א"י וזה א"י שניהם חייבים. ולכן גוף ונשמה, דזא"י וזא"י – חייבים. אבל רבי שמעון הרי סובר (שבת צג) דגם בזא"י וזא"י פטורים, אם כן לשיטתו, גוף ונשמה פטורים מן הדין. וזה שאמר רשב"י, יכולני לפטור כל העולם מן הדין! ומסיים המהרש"ם: "ואף דאנן קיי"ל דלא כר"ש בזה, מ"מ היום שהוא הילולא דרשב"י זכותו יגן על כל המתים להיותם פטורים מן הדין"

ד. ידוע שבניו של הס"ק מרן ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א שימשו בהוראה אצל המהרש"ם ואף קיבלו ממנו סמיכה והיתר הוראה.

והנה הסדר אצל המהרש"ם היה שמי שרצה לקבל ממנו היתר הוראה במקום הנהוג הרגיל להיבחן אצל הרב לקבל היתר הוראה היה נשאר מספר ימים אצל המהרש"ם, וכאשר הגיעו השואלים לביתו היה המהרש"ם מפנה את השאלות לאותו אברך שהגיע לקבל סמיכה ממנו בכדי לשמוע את תשובותיו ולשמוע את שיקול דעתו בנושא שהופנה אליו וכך הצליח המהרש"ם לתהות על קנקנו של האברך לראות האם אכן ראוי הוא לקבל סמיכה.

באחד הפעמים כאשר אחד מבניו של הס"ק מויז'ניץ ישב בביתו בכדי לקבל סמיכה ממנו, הגיע שאלה מעניינת על שולחנו בענין תפילין שנפלו לתוך סיר רותח של חלב, מהו דינו של החלב, האם נפסל הוא מלשתותו מחמת התפילין אשר מגיע מעור בהמה ונהפך לאיסור לבשר וחלב.

אחד מהנוכחים שישב אצל המהרש"ם השיב על אתר שלפי דעת הרבה מהפוסקים והאחרונים נפסק שעור של בהמה שכבר התייבש הלחלוחית שבו הוי כמו עץ יבש ואינו נחשב לבשר כלל, וא"כ לפי"ז דינו של החלב הוא שמותר לשתותו ללא כל חשש.

המהרש"ם ששמע את התשובה נהנה מאוד מפסק זה, אך המהרש"ם ברוב חכמתו הוסיף שהוא רוצה לחקור בשאלה זאת עוד ב' שאלות. א. האם התפילין שנפלו לחלב היו תפילין של יד או של ראש? השואל השיב למהרש"ם שהתפילין היו של יד. כל הנוכחים במקום עמדו ותמהו לפשר שאלתו ומאי נפקא מינה בין של ראש לשל יד לענין שאלה זו, ב. האם התפילין שנפלו היו תפילין כשיטת רש"י או כשיטת ר"ת? השואל השיב על כך שהם היו תפילין של ר"ת. גם בזה השאלה עמדו כולם נבוכים והתפלאו למאי נפקא מינה אם התפילין היו כשיטת רש"י או כר"ת?

לאחר שהמהרש"ם ראה את פליאתם של הנוכחים, החל להסביר להם ברוב חכמתו מה שחשב בשאלות הללו, וכך אמר לנוכחים: "הנה עליכם לדעת דבנוסף לשאלה של בשר וחלב הרי בעצם נוצר כאן שאלה ובעיה הלכתית נוספת, והוא שבתפילין הרי קורה ולפעמים נדבק עליו זיעת האדם ובמיוחד בימות הקיץ החמים, והרי ידוע שחמירא סכנתא מאיסורא, ולכן ביררתי וחקרתי האם התפילין היו של ראש שכידוע זיעת הראש לא הוי בגדר סכנה, משא"כ בתפילין של יד דזהו זיעת הגוף והוה בגדר סכנה, ולכן ביקשתי לתת את הדעת על נקודה חשובה זאת", כמו כן הוסיף להם המהרש"ם שרצה לברר אם התפילין היו של רש"י או ר"ת, כי אפילו דנאמר שהתפילין הם של יד והוי סכנה אך אם התפילין היו של ר"ת הרי סביר להניח שהלה היה יהודי 'חסיד' הנוהג לטבול במקווה לפני התפלה כדרכם של חסידים וא"כ מסתמא בטבילתו במקווה כבר הוסרה ממנו כל הזיעה שהיתה על ידו."

ב'יתד' הובא מעשה זה בכמה שינויים: ראשית, לא נאמר עם מי היה המעשה. בנוסף אליבא ד'יתד' השאלה מלכתחילה היתה מה הדין בתפילין דר"ת של ראש. ועל זה השיב המהרש"ם כי מזה שהתפילין דר"ת משמע שהמניחו הוא ירא שמים, שכן על פי הלכה ררק ירא שמים מניח תפילין דר"ת, ואם הוא ירא שמים ודאי מניחו על הראש ולא על המצח ואם כן הוי זיעת הראש ולא הוי סכנתא. ע"כ. (צ"ע דלכאורה גם זיעת הפנים נכלל בזיעת הראש דאינו סכנה)

 

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

מי הכותב

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture