הילולת החלקת יהושע מביאלה זצ"ל

רבי יחיאל יהושע רבינוביץ מביאלא זצ"ל- נולד בעיירה ביאלה פולין בשנת ה'תרס"א כשהיה בן חמש שנים נפטר אביו. בשנת ה'תרפ"ד היותו כבן עשרים ושלוש עבר לעיר שדליץ כדי למלא את מקום אביו בהנהגת חסידות ביאלא. שם הקים ישיבה בה למדו מאות בחורים והיה נערץ על בני עירו והסביבה. בשנת ה'תרצ"ט עם כניסת הנאצים לפולין, נמלט יחד עם חלק נכבד מחסידיו אל תוך שטחי פולין בכיבושה של ברית המועצות. שם נשלח לסיביר. בדרך לא דרך שרד רבנו את מלחמת העולם השנייה, בשנת ה'תש"ז הצליח לעלות ארצה והשתקע בתל אביב, שם היה הריכוז החרדי הגדול באותם ימים. בשנת ה'תשט"ו עבר רבנו לגור בירושלים, שבה הקים את בית מדרשו מחדש בשביל חסידיו שהסתופפו סביבו.

ענוותן. גאון. בעל רוח הקודש. בכל יום היה טובל, גם כשהיה בסיביר והיה צריך לשבור את הקרח לשם כך. מסופר, כי פעם הביאו לפני החזון אי"ש חולה שסבל מדיבוק והצדיק שלח אותו לר' יחיאל יהושע וביאר: "עניין זה קשור בתיקוני נשמות, ועניין זה נמסר לידו של הרבי מביאלא". חילק את כל כספו לאלמונים ויתומים אף בעת שלו עצמו לא היה כדי מחייתו. דאגתו לזולת הייתה מופלאה. נפטר ב-כ"א שבט ה'תשמ"ב חי כ 82 שנים. ציונו בהר הזיתים חלקת בני ווארשא.

מרבותיו: ר' אריה לייבוש השני מאוז'רוב, ר' אברהם מרדכי אלתר מגור, ר' אהרן מנחם מנדל מרדזימין, ר' מאיר שלמה יהודה ליב ממזריטש. אביו: ר' ירחמיאל צבי משעדליץ האדמו"ר מביאלא שדליץ. אמו: הרבנית חוה בת ר' אריה לייבוש השני מאוז'רוב- בעל ה'ברכת טוב'. אשתו: הרבנית חנה פעשא בתו של ר' אליעזר הכהן ברנהולץ מוולודאבה.

מילדיו: ר' ירחמיאל צבי יהודה אדמו"ר מביאלא פשיסחא, ר' יעקב יצחק אדמו"ר מביאלא רמת אהרן, ר' דוד מתתיהו אדמו"ר מביאלא בני ברק, ר' בן ציון אדמו"ר מביאלא, מספריו: • חלקת יהושע – סידור, מחזור ותהלים • סדר היום • קדושת חלקת יהושע – אוסף כתבים 5 כרכים.

בנו כ"ק רבינו ה'אהבת יעקב' זיע"א סיפר פעמים רבות, שרבינו זיע"א על אף חולשת גופו וחוליו, לא

חשב, ולו לרגע אחד לוותר על הטבילה במקווה טהרה. גם כאשר היה בתוך המחנה בסיביר נהר קפוא שכן בקצות המחנה. מדי יום ביומו היה הצדיק משכים קום ונוטל עמו את בנו 'אהבת יעקב', והלכו לשבור את הקרח בנהר הקפוא, לאחר עמל מפרך, כשהצליחו להבקיע חור כדי מידת גופו של אדם, קשר הצדיק חוט דק לזרועו כשקצהו השני הותיר ביד מלווהו, וכך נכנס למים הקפואים בטמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות! להזדכך ולהיטהר לפני ה'.

פעם בעת שטבל לפנות בוקר, ראהו מרחוק אחד הכפריים שצד חיות, ולתומו חשב, שמסתובבת שם

חיה כי לא העלה בדעתו, שישנו אדם שיתרחץ בנהר הקפוא, ולכך ירה מספר חיצים, וכולם החטיאו

את המטרה, וכשרבינו חזר והתקרב לעברו של אותו ציד, ביקש הציד מיד את סליחתו, ואמר שמעולם… לא קרה לו שיחטיא את המטרה, ורבינו ברוב ענוותנותו היה אומר, שדבר פשוט הוא זה, כי ממקווה לא ניזוקים.

התחשבות בזולת הייתה אחת מהמידות המופלאות של הצדיק. היה עדין נפש באופן המופלא ביותר. את סעודת הבוקר של שבת היה הרב סועד עם מניין בחורים, וכמובן שכשהיו מגישים את מאכלי השבת היו בראשונה מניחים אותם לפני הצדיק, ורק לאחר מכן חילקו לשאר המסובים. הרב מעולם לא החל לטעום מהם, טרם ראה, שֶ מנות הסעודה מונחות לפני כל המסובים. בפרק הזמן של ההגשה היה יושב וממתין, מעיין בספר, עד שראה שכל הבחורים קיבלו את מנתם, או אז החל לטעום מהמונח לפניו.

אחד האדמורי"ם בעיה"ק ירושלים סיפר, כי בצעירותו נתייתם ל"ע מהוריו. וכאשר הגיע לפרקו לא היה, מי שידאג לצרכי נישואיו, והוכרח לחזר על הפתחים ולבקש צדקה בעבור הוצאות החתונה. יום אחד החליט לנסות את מזלו ולבקש את עזרת אחינו בית-ישראל בתל-אביב, אחד מגבאי הצדקה הציע לו להיכנס לאדמו"ר מביאלא, שהגיע זה עתה להתגורר באזור זה. הוא נכנס וגולל באוזני הצדיק את סיפור יתמותו ועניותו. הרב הזדעזע והחל לחפש איזה מטבע לתת לו, וכל אשר היה לו נתן לאותו בחור, אך לא היה זה סכום גדול. ואז פנה הצדיק ושאל, עד מתי מתכוון הוא לשהות בתל-אביב? ועל כך השיב, כי מתכונן הוא לשהות מספר ימים. ביקשו רבנו, שטרם ייסע חזרה לירושלים, שיסור שוב למעונו. כעבור מספר ימים עלה הבחור שוב לבית הצדיק, ורבנו נתן לו חמישים פאונד, סכום עתק, שככל הנראה הצליח לגייס מכמה ממקורביו, הוא לא ידע את נפשו, כיוון שראה את העניות הנוראה בבית הצדיק, וכעת קיבל ממנו סכום עצום!

על העובדה, כי רבינו היה בעל רוח-הקודש, יעיד הסיפור המופלא הבא: האדמו"ר רבי דוד מתתיה מביאלא- בני-ברק זצ"ל הקים בבני ברק את ישיבת ביאלא, הצדיק היה מגיע מדי פעם לבני ברק והיו הבחורים נכנסים אצלו אחד-אחד בחדרו של ראש הישיבה. שם ישב לבדו עם אותו בחור והיה מעורר אותו בדברי חיזוק. ראש הישיבה והרמי"ם היו מכינים רשימה לרב, שבה היו מציינים באלו עניינים צריך אותו בחור חיזוק, כדי שהרב ידע במה לעוררו. כשהבחורים היו יוצאים מהחדר, היו מתפלאים עד מאוד, מכיוון שהצדיק עורר אותם גם על עניינים, שאף אחד מלבדם לא ידע שצריכים הם חיזוק. הפלא הגדול בעיניהם היה, שרבינו הקריא את הכתוב לפניו, ופליאתם של הבחורים גברה עד מאוד, כיצד ראש הישיבה והרמי"ם ידעו לציין זאת ברשימה, מהיכן נודע להם זאת? אחד הבחורים החל לברר את העניין, ונודע, שאכן ראשי הישיבה כלל לא ידעו צפונות, רבינו לא קרא את הכתוב ברשימה שלפניו, אלא ממה שקרא בפני הבחור ומחשבותיו…

פעם נסע הצדיק ללוגאנו שבשוויץ לרגל שמחת נשואי בנו. הרב הקפיד, שיציעו עבורו את יצועו במצעים חדשים- וכן עשו. כאשר נכנס לחדרו וראה את המיטה, ביקש להחליף את המצעים בטענה, שבשל לחץ הזמן יד שפחה נכרית נגעה בהם. לאחר בירור נתאמת הדבר, ויהיה לפלא.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.