הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ"ל בעל מעדני השולחן

הילולת הגאון רבי לוי רבינוביץ זצ"ל בעל מעדני השולחן

  • "עזרו לנו לצאת מפה" שמונה יתומים זועקים לעזרה

    תוכן מקודם

  • מרן רבי ברוך ויסבקר שליט"א פונה אליכם בפניה אישית ומרגשת

    תוכן מקודם

  • לחצו כאן וקבלו מנוי חינם לעיתון שחרית

    תוכן מקודם

  • אתה יכול להיות בעלים של פרויקט נדלן בירושלים

    תוכן מקודם

עובדות וסיפורים מופלאים שסיפר הגאון רבי אלחנן הכהן רבינוביץ שליט"א על אביו הגאון הגדול ציס"ע רבי לוי הכהן רבינוביץ זצ"ל, בעל "מעדני השלחן" על שו"ע יור"ד, ושו"ת "מעדני מלכים", ושא"ס, מנקיי הדעת שבירושלים נלב"ע ב' אדר תשע"ה, לרגל יום היארצייט החמישי,

[באדיבות מכון "גם אני אודך" בראשות הגאון הגדול רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א]

"מיום עומדי על דעתי לא דיברתי לשון הרע"..

בשבת קודש פרשת תרומה תשע"ה, נסתלק לבית עולמו הגאון הצדיק רבי לוי רבינוביץ' זצ"ל, בעל ה'מעדני השלחן', "המשנה ברורה של יורה דעה", וע"ש זהירותו המופלגת בהלכות לשון הרע נקרא "החפץ חיים של ירושלים", בנו הגה"ח רבי אלחנן הכהן רבינוביץ' שליט"א, מספר עובדות וסיפורים מופלאים שהם ספר מוסר וחינוך, על דמותו של מי ששלושים שנה שימש כמלמד במשרה מלאה ב'תורה ויראה', התנהל בבית ככל יהודי ויותר בעזרה לבני הבית ולאחרים, ובכל זאת הספיק – וזכה – לכתוב את ספרו שהפך לספר ההלכה המרכזי על יורה דעה שגדולי הדור הקודם ראו בו פוסק אחרון.

הגאון הירושלמי רבי לוי רבינוביץ' זצ"ל, בעל 'מעדני השלחן', אחד מספרי ההלכה המרכזיים של ימינו, שאפשר לומר עליו כי כמו כמה מפוסקי הדורות שמו ושם ספרו התאחדו והיו לאחד. כפי שמעיד המו"ל שמפיץ את סדרת ספרי הפסק הגדולה מתחילתה, רבי יצחק פרידמן שליט"א, בעלי 'מרכז הספרים' בבני ברק, שמאז שיצא הכרך הראשון של 'מעדני השלחן' לאור, נמכרו ממנו כמה וכמה רבבות ספרים, בכל העולם התורני.

זה מספר מדהים בהתחשב בעובדה שמדובר בספרים שעוסקים בעיקר ב'יורה דעה', כמו 'תערובות' ועוד, שזה לא בדיוק התחום העממי ביותר, אלא מיועד לתופסי התורה, תלמידי חכמים ומורי הוראה. אלה קיבלו את הספר בפליאה והתייחסו אליו כאל אחד מספרי הראשונים. באשר הוא זה שזכה לזכות שמזכירה את זכותו של החפץ חיים, שחיבר את המשנה ברורה, כשרבי לוי זצ"ל מחבר את המשנה ברורה של יורה דעה. לא במקרה רבים כינו אותו "החפץ חיים של ירושלים", בגלל ה"משנה ברורה" שחיבר ובגלל שמירת הלשון המפורסמת שלו, עם זהירות על כל תגי ההלכה בהלכות חמורות אלו.

כל זה על אף שהמחבר עצמו – כמו עוד דמויות של גאוני ירושלים לדורותיה שגם הם לא הבינו מה הרעש סביבם – התרחק מכל דבר שבפרסום, התקשה להבין מה רוצים מחייו, ועד שהסכים להוציא לאור את הסדרה המונומנטאלית נאלצו בני משפחתו הקרובים להשקיע מאמצי על.

על אף כל זאת הציבור "הצביע ברגליים", מי שראה את התור הארוך שהשתרך בליל ראש השנה ליד ביתו ב'בתי נייטין' – אחרי ש- 15 שנה גר בשכונת התימנים ואחר כך עבר לבתי נייטין (אגב, באותו בית שבו גר רבה המפורסם של ירושלים הרב בענגיס), מבין במה דברים אמורים. אלפים ניצבו בפתח, נכנסו מצד אחד של הבית ויצאו מצידו האחר באין אפשרות אחרת.

מכבד את האח הצעיר

בנו, הגה"ח רבי אלחנן רבינוביץ' שליט"א שהיה זה שההדיר את ספרי אביו והכינם להפצה, מספר בהרחבה על הספרים, על הסיפור המשפחתי המרתק ובעיקר על הפשטות שבה נהג הגאון רבי לוי רבינוביץ' כל ימיו, אותה ניתן למצוא בעיקר אצל גאוני ירושלים, ומי ששמע דבר אחד או שניים על רבן של ישראל הגרש"ז אוירבך מבין במה מדובר.

קודם נחזור אל ההלוויה שיצאה במוצאי שבת קודש פרשת תרומה. בנו הגדול, המקובל הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ' שליט"א, ראש ישיבת 'שער השמים', שכידוע ידיו רב לו בתחומים רבים של קירוב (לשם שינוי "קירוב קרובים", לאו דווקא "רחוקים", החזרתם למוטב של מי שהיו בסכנת גלישה), הכריז כי קודם ידבר אחיו הצעיר ממנו כי הוא זה שהשקיע את ימיו בעזרה לאבא ולו משפט הבכורה. תופעה שמסתדרת טוב מאד עם ההתבטלות המיוחדת של בעל 'מעדני השלחן'.

הלכה כרבן גמליאל"

רבי אלחנן רבינוביץ' מתחיל מההתחלה: "הסבא, רבי גמליאל רבינוביץ', שימש 17 שנה כראש ישיבת קישינב, מתרס"ב עד תר"פ. אמרו עליו כי היה יהודי שזכה לגילוי אליהו, והיה מקורב לצדיקי בית טשרנוביל, הרבי מטריסק – ה'מגן אברהם', רבי דווד'ל טאלנער, רבי יצחק מסקוויר, אבי השושלת, וגם היה 13 שנה אצל רבי דוד משה מצ'ורטקוב, אבי השושלת שנמנית כידוע על בית רוז'ין, שבחצרו שימש כאחראי על הכשרות בימי אלול, עת המוני חסידים היו פוקדים את צ'ורטקוב, ורבי דוד משה עצמו העיד עליו: "הלכה כרבן גמליאל".

כל זה נמשך עד שיום אחד הודיע למקורביו כי נגלה לו שסערה מתקרבת והיא תסכן את היהודים באירופה. הכל לא הבינו על מה הוא מדבר והתייחסו אליהם כאל חיזיון, אבל רבי גמליאל רבינוביץ' קם ועשה מעשה, ועלה לצפת, שבה חי עם בני משפחתו בדירה קטנה תחת בית הכנסת של צ'ורטקוב, שבה גם נולד אבא, שמימיו הראשונים עבר מבחנים לא פשוטים. אמו נפטרה ערב יום כיפור תרפ"ט, אחרי שעברה מיחושי לב קשים, כשהוא בן תשע, ואביו בכ"ב אדר ב' אותה שנה, אחר שהתחלק בשלג הצפתי ושבר את עמוד השדרה. הילד היתום שלא היה מי שיגדלו הוכנס לבית היתומים 'דיסקין'.

עמד עם הספר ליד החלון ולא הרגיש ביריות…

רבי אלחנן רבינוביץ': "לפני 40 שנה נסעתי מחוץ לעיר לנתניה, פוגש אותי יהודי. "איך קוראים לך?" הוא שואל, "רבינוביץ'", עניתי. "ואיך קוראים לאביך?", "רבי לוי רבינוביץ". היהודי המבוגר התלהב ואמר לי: "בזכותי הוא חי.. היו צלפים ערבים שירו לעבר דיסקין שיושבת בראש הר נישא יחסית בירושלים, ליד גבעת שאול, וכולם נמלטו". והנה, הוא מספר לי, "אני רואה שהוא עומד מול חלון, בידיו ספר שכולו נתון בו, ולא שומע את היריות. זחלתי על ארבע, כמו חתול, תפסתי אותו ברגליים והפלתי אותו על הרצפה, כך ניצל"..

"אשרי שיזכה לקבלו כרב", "חוץ מידיעת התורה הוא בעל מידות תרומיות"…

ב'דיסקין' חי עד שנת ת"ש, השנה בה פרצה מלחמת העולם מפניה הזהיר אביו, כשהוא בגיל 20 וכבר לומד בישיבת 'תורה ויראה', שכידוע מזוהה עם מי שנחשבים כ"קנאים" (הוא עצמו מעולם לא הצביע בבחירות). בתורה ויראה התבלט בהתמדה המדהימה שלו ובידיעותיו המופלאות. פעם סיפר שאחרי מבחן שעבר בהצלחה רבה בתורה ויראה לא רצה שתזוח עליו דעתו, לכן, כך סיפר, "הלכתי לדבר בלימוד עם ה'טפליקר רוב' (רבי שמשון אהרן פולנסקי ששימש כרבה של שכונת בית ישראל הסמוכה והיה גאון מופלג). "חזרתי שבור ורצוץ, הבנתי שמה שאני יודע זה שום דבר". אך מסתבר שהטפליקר רוב עצמו חשב אחרת. בשנת ת"ש, שנת חתונתו, כבר קיבל כתב היתר הוראה נדיר מהטפליקר רוב, וכך גם מהרב בנגיס, ומרבי יחיאל מיכל דיין רב שכונת 'כנסת' שחיבר ספר 'גידולי ציון'. כאשר הטפליקר רוב כותב עליו: "אשרי שיזכה לקבלו כרב", ו"חוץ מידיעת התורה הוא בעל מידות תרומיות"…

בת"ש לקח אותו לחתן יהודי חסידי שעלה מפולין, רבי יחיאל מאיר זילבר, שהיה מקורב ל'בית ישראל' מגור.

ההמשך נשמע מדהים עוד יותר. בנו מעיד כי שימש 30 שנה כמלמד בת"ת תורה ויראה. כאשר הוא נמצא בחיידר יום שלם ומשקיע את כל כולו בתלמידים.

"הלל מחייב"

זה מדהים לחשוב על כך שאדם שאפילו לא ישב בכולל אלא עסק במלאכת המלמדות במשרה מלאה, יכול היה לכתוב ספר הלכה מרכזי שהתקבל בכל גבול ישראל וגדולי עולם הפליאו אותו. מסתבר כי בניגוד למה שאנחנו חושבים, אדם יכול להספיק הרבה מעבר למה שנראה לעין, ורק צריך שני דברים; רצון ו..סייעתא דשמיא… מסתבר כי משני אלה היה לו בשפע רב. אחרת אי אפשר להסביר את התופעה, שהיא בבחינת "הלל מחייב", כשהוא מלמד שהשמים הם הגבול ויהודי יכול להשיג הרבה מעל ומעבר למה שניתן לחשוב.

ומאיפה מגיעה הסייעתא דשמיא? מהמידות. רבי אלחנן רבינוביץ': "התלמידים שלו זוכרים עד היום את מידותיו הנעלות, שבאו לביטוי גם ביחס המבין והיורד לתהומות הנפש הרכה של הילדים. שלא לדבר על כך שמעולם לא הרים יד על ילד, דבר שלא היה פשוט בין המלמדים בירושלים של הימים ההם. לא פלא שהילדים נקשרו אליו בעבותות אהבה. עד שהיו כמה שנים שבהם הילדים לא רצו לעבור כיתה, מכיתה ז' בה לימד, לכיתה ח'. הפתרון היה שיעבור יחד עם תלמידיו ויהיה מלמד של כיתה ח', וכך המלמד "עלה כיתה" יחד עם התלמידים"..

כך הציל אותי

"יהודי שבא היום לנחם והיה תלמיד שלו בחיידר סיפר: "אבא שלך הציל אותי. פעם עשיתי בכיתה מה שקראו אז "פצצת ריח", עד שלא יכלו להמשיך את השיעור. המלמד, אבא שלכם, אמר לי: "בלי אבא שלך אתה לא נכנס לכיתה". חיכיתי בחוץ ואמרתי לו: "אבא שלי לא ותרן, אם אספר לאבא שעשיתי פצצת ריח בחיידר אקבל ממנו מכות רצח.. אנא, רק זה לא".. הוא ירד לנפש הילד שיש לו אבא קפדן, ואמר לו: "אתה יודע מה, תיבחן שני פרקי משניות. למדתי, הוא בחן אותי והכניס אותי, וזה השפיע עלי יותר מכל עונש אחר שהיה מרחיק אותי"..

"לא רק בחוץ, כך התנהג גם אתנו בבית. הכל היה בדרכי נועם. מעולם לא הקפיד, מעולם לא נזף. אבל הנחיל. היה אומר שמי שמדבר באמצע הלימוד מאכילים אותו גחלי רתמים, אתם צריכים להבין שמי שמקבל גחלי רתמים לא נמצא בגן עדן. הוא היה אומר "בתיאבון" למי שמדבר בלימוד, שהגחלי רתמים יהיו בתיאבון..

יהודי אחד שאני צריך לבקש ממנו מחילה

"היחס שלו לבני הבית, לאמא, היה מדהים, וכך לכל יהודי. הוא היה פשוט נקי לגמרי. כשהוא עבר ניתוח ראשון בלב בשנת תש"ן (השני בתשנ"ה) לצד כמה עשרות צנתורים קרא לי אז ואמר: עשיתי חשבון נפש בין אדם למקום, אני לא יודע איך מצבי בין אדם למקום, בין אדם לחבירו אני נקי, מלבד יהודי אחד שאני צריך לבקש ממנו מחילה. היה אז 'מבצע' בתלמוד תורה, ההנהלה נתנה סכום כסף על כל דף שילד נבחן עליו בעל פה. ילד אחד נבחן על כל בבא קמא, והוא חשב שמגיע לו יותר, אבל הוא נאלץ לתת לילד, לאכזבתו, את הסכום בדיוק, כי ההנהלה סירבה להגדיל את הסכום. והוא ממשיך ואומר לי: "לי לא היה כסף לתת מהכיס שלי, אבל צריך לפייס אותו. לך אליו, אמר לי, ותגיד לו שאתה מוכן לשלם לו כמה כסף שהוא רוצה. באתי לאותו יהודי שהוא היום רב חשוב בבני ברק, שלהפתעתי אמר: "אני זוכר את הסיפור, ולא רוצה לקחת כסף, רק תן לי את שני ספרי 'מעדני השלחן' שיצאו אז"..

"אבל שברתי את זה, ומאז אין לי אפילו יצר הרע לכך"…

"חלק ה'בין אדם לחברו' שבו היה נקי, כעדותו עצמו, השמירת הלשון שלו שהגיעה עד הקצה. כשהייתי ילד בר מצוה היה לי חברותא מארבע וחצי עד 7 בערב. עברנו מאד הרבה דפים. מישהו התקנא בחברותא הזאת, והלך וסיפר לאבא שאני לא לומד מספיק. הוא שאל אותי מה קורה, והתפלאתי: "טאטע, מי אמר לך? אני מוכרח לדעת מי אמר לך את זה". הוא השיב חד משמעית: "אסור להגיד, אסור לדבר לשון הרע". אחד המחנכים שלו ב'דיסקין' שכב בימים ההם במושב זקנים בלי רגל, והוא הלך כל שבועיים לבקר אותו, כדרכו לנהוג במידת החסד בכל דרכיו בחיים. כדי להגיע אליו היה נוסע באוטובוסים, והיה לוקח אותי איתו, ובדרך למד איתי משניות בעל פה. חשבתי שהגיע זמן לגבות את החוב, אמרתי: אבא תספר לי מי היה היהודי הזה, אתה מוכרח לספר לי, התחננתי. אז אמר לי את המשפט שאני לא יכול לשכוח: "מיום עומדי על דעתי לא דיברתי לשון הרע".. ואז הוסיף: "בתחילה זה היה לי קשה, אבל שברתי את זה, ומאז אין לי אפילו יצר הרע לכך"… לבסוף נודע לי מי היה ה"מספר". כשהגיע יום כיפור הגיע היהודי וביקש ממני סליחה, סלחתי לו.

לשון הרע בשידוכים

"היה סיפור של מישהו שמקורב למשפחה שרצה לברר על שידוך לבת, כי הבחור רצה ללכת לצבא. לאחר שחקר וחקר הגיע למסקנה שהצדק עם דעה זו, וקרע את התנאים. כאשר המשיכו לדבר על הנושא, אמר אבא בפשטות: "קודם זה היה דיון למעשה אז מותר לדבר, עכשיו, כשהחליטו לעזוב את השידוך, זה כבר לא עניין שלנו ואסור לדבר עליו מילה".

הקרב על הספר

"ההתנהגות הפשוטה שלו הייתה מדהימה, וכל ימיו עשה הכל כדי להתרחק משמץ של גאווה. בתחילה כתב את ה'מעדני השלחן' ולא רצה להדפיס, כדי שלא תהיה לו גאווה. לכן אמר: "תדפיסו את הספר "אחרי מאה ועשרים". אחי רבי גמליאל ניסה לומר לו: "אולי אני לא אקיים את הצוואה הזאת והספר לא יראה אור".. אמר לו אבא: "בסדר גמור. אתה לא רוצה להדפיס, אלחנן ידפיס". הוא בא אלי עם הצוואה להדפיס אחרי מאה ועשרים. אמרתי לו: "אבא, אתה גורם הפסד ליהודים", והוא עדיין לא קיבל. אמרתי לו:  "אתה כל הזמן חושש שמא לא הכל כתוב כהלכה. לכן אם יבוא משה רבינו של הדור ויגיד שהייתה טעות כזאת או אחרת, לא יהיה מי שישנה את הדברים.  אבל אם תדפיס את הספר בחיים ויעירו הערות, תשנה את הטעון תיקון, והתוצאה תהיה שהספר יהיה מתוקן כהלכתו. הוא חשב וקיבל את זה וכך יצאו לאור 'מעדני השלחן' שנפוץ בכל כלל ישראל".

"אבל הסיפור עדיין לא נגמר. כי הוא החליט לפרסם את הספר בלי שם 'מחבר'. אמרתי לו, אם כך מאיפה ידעו לכתוב מכתבים? אמר לי על כך: "אפשר לכתוב ת.ד.". טענתי שספר הלכה אסור לכתוב בלי שם. הוא לא קיבל זאת ואמר שיש הסכמות. הלך להתייעץ עם רבי אשר פריינד, שהוא היה מאד קרוב אליו (שנים נסע איתו למירון בראש השנה). ומה קירב אותו כל כך לרבי אשר? שהוא היה אומר כי השיחות של ר' אשר כיוונו לכך שאנחנו שום דבר, רק הקדוש ברוך הוא, וזה כל כך התאים לו. לכן כל שבת אחרי הצהריים הייתה לו גם שיחה עם ר' אשר במשך שעה ויותר. גם בנושא זה הלך לדבר עם ר' אשר, שאמר לו בחוכמה מיניה וביה: למה אתה לא רוצה לכתוב שם כי אתה לא רוצה 'גאווה'? אז מה הרווחת? יבוא היצר הרע ויגיד לך: 'אתה יחיד הדור שהדפסת ספר בלי שם'… הוא קיבל את זה וכך הוסר המכשול האחרון לפני הוצאת הספר עם שמו.

"כל ימי הלכתי בשולי דרכים"

באותו יום שהספר יצא לאור רציתי לעסוק 'טראסק', להביא את בני המשפחה כולה. הוא לא הסכים. לבסוף הסכים שיבואו רק "הדור הראשון", הילדים, ועוד שניים שהיו מעורבים בהדפסה. ומה הוא אמר אז, ? "כל ימי הלכתי בשולי דרכים, עכשיו אני מוציא את הספר ואני מרגיש כשאני יוצא לרשות הרבים שזה מפריע לי מאד. אני יודע שאסבול מזה כי אני הולך להתפרסם"…

"אם מישהו אחר מוציא אני כבר לא צריך להוציא"..

שנתיים אחרי פרסם תלמיד חכם אחד ספר על יורה דעה. היה נראה לי שזה כמו 'מעדני השלחן' וסיפרתי לו. הוא אמר לי: תביא את הספר, אם זה כך אפסיק להוציא את הספר, כי בשביל מה אני מוציא ספר? בשביל ללמוד, אם מישהו אחר מוציא אני כבר לא צריך להוציא.. הבאתי לו את הספר והוא עיין בו ואמר: זה ספר טוב מאד, אבל זה לא הדרך שלי.. אין ברירה, אני צריך להמשיך להוציא. אחרי זמן מה מגיע אברך ואומר לי: "שמעתי שאבא שלך מוציא ספר 'משנה ברורה על יורה דעה'". הוא ביקש לראות, ואמר: "אוי ויי, הוא מביא את הפרי מגדים שכתבתי ואת זה ואת זה ואת זה, אין לי מה לכתוב". אמרתי לעצמי, 'ראו מה בין בני לבן חמי'.. אבא שמח שמישהו אחר יכתוב ושהוא יהיה פטור.. מאז נמכרו הספרים בעשרות אלפי כרכים. הוא התחיל לקבל מכתבים על כל מיני בירורי הלכה עם תוארים גדולים. גם מכתב מרבי חיים קניבסקי שכתב עליו: "הגאון הגדול". ראיתי שהוא רצה לקרוע את המכתב. הוא אמר בכאב: "מה זה 'גאון', ? למה הוא כותב עלי ככה". כשהכריזו עליו 'הגאון הגדול' הוא אמר בפשטות: "הגאון" זה לא אמת, "הגדול" זה אמת, כי אני אחרי בר מצווה

 יוצא ידי חובת מחאה

"פעם אמר לנכדים שבאו אליו: "יש לי הזדמנות לומר לכם שכואב לי שכותבים עלי הגאון הגדול. זה לא נכון. אני חושש שאחרי מאה ועשרים יתבעו ממני שכותבים עלי כאלה תוארים ואני שותק. אני יודע שאם אמחה זה לא יעזור, ויגידו שאני גם עניו, לכן אני מוחה כעת בפניכם, בפני עשרה ויוצא ידי חובת מחאה"…

"אחד האנשים האלה הוא רבי לוי רבינוביץ'"

גדולי הדור הללו הפליאו את ספרו. מרן הרב שך כתב עליו שכל התוארים עליו הם כאין וכאפס לעומת מה שבמציאות, "וכפי ששמעתי מאנשים שהוא באמת, ואני מברכו שיזכה לאריכות ימים". בגלל הדברים האלה הוא לא רצה להכניס את ההסכמה, אבל לבסוף הכניסו את זה, כי טענו לו שהסכמות צריך לכתוב כדי שיקבלו את הדברים. הגאב"ד ה'מנחת יצחק' שהיה 17 שנה בירושלים, כתב לו חודש לפני שנפטר הסכמה על ספר השו"ת שלו על ארבעה חלקי שולחן ערוך, 'מעדני מלכים', והוא פותח את ההסכמה בסיפור כי "כשבאתי לארץ ישראל ראיתי דבר שלא רואים באף מקום, גדולי תורה הולכים בצידי דרכים. התפלאתי עד אז למה כתוב 'נקיי הדעת בירושלים' אלא שרק בירושלים, מקום כל כך קדוש, מגיעים לזכות כזו". והוא כותב שם: "אחד האנשים האלה הוא רבי לוי רבינוביץ'".

"כי ה'מעדני השלחן' פסק כך"..

"היה פה אחד לנחם וסיפר: שאלתי את רבי שלמה זלמן אוירבך, על גבינה צהובה כמה זמן צריך לחכות. ר' שלמה זלמן ענה: "אני מחכה שש שעות כי ה'מעדני השלחן' פסק כך"… "בספר 'מעדני מלכים' מובאת שאלה שרבי שלמה זלמן שאל אותו"…

"כאשר הוציא את הספר הראשון רצה להביאו לרב אלישיב. הוא  שאל את הבן, רבי משה אלישיב, איך נכנסים לרב, והוא השיב  שהדרך שמביאים קודם את הספר ואחרי כמה שבועות נכנסים. יומיים לפני המועד שנקבע להיכנס לרב אלישיב, מתקשרים שנדחה הביקור לעוד שבועיים. היה איכפת לי, למה.. הלכתי לברר. מתברר שהרב אלישיב נתן לו עשר דקות לדבר איתו. אבל אחרי שעיין בספר אמר שעם תלמיד חכם כזה צריך לדבר חצי שעה ולכן דחה את זה לעוד שבועיים, כדי שיהיה זמן… הייתי איתו אצל מרן הגרי"ש שאמר לו: "אני לא מבין מאיפה יש לכם ידיעה בכל כך הרבה אחרונים, איך הגעתם לזה?", הוא כמובן לא ענה"..

לחשוב על כך שלכל זה הגיע כשהוא מלמד שלושים שנה במשרה מלאה בתלמוד תורה…

רבי אלחנן שליווה אותו כל ימיו, אמר: "הוא יכול היה להגיע לכל זה גם כי את הכל זכר בעל פה. ערכתי לו את הספרים, הוא החזיק כבר בספר הבא, וכשהעליתי שאלה שקשורה לאיזה סעיף קטן בספר הקודם הוא זכר הכל, לפרטי פרטים, בעל פה. הוא ידע בעל פה מה שנכתב לפני עשר שנים, עם כל הפרט הקטן ביותר. הכל היה מונח על השלחן כספר פתוח. ובאמת, שהידיעות המדהימות שלו הפליאו את כולם, גם את המקורבים ביותר. כשיצא הספר הראשון על 'תערובת', והביאו אותו לכולל שלו, אמר רבי חיים לוצקין: "כל כך הרבה שנים אני נמצא עם יהודי בכולל ולא הכרתי אותו. היו ויכוחים בהלכה והוא אף פעם לא התערב. נכון, ראינו שאינו מבטל זמן ולא מדבר לשון הרע ואין אצלו רגע של ביטול. ראינו שהוא כותב אבל לא ידענו יותר. כשיצא הספר וראו את מעדני השלחן ואת הבירורים הבנו שהוא גאון אדיר ואנחנו לא ידענו"…

בכל מה שהיה צריך עזרה בבית הוא עזר.

הדבר המופלא בכל זה שלא רק בתלמוד תורה, אלא גם בבית, מעולם לא נתן לעצמו הנחה שלא לעסוק בצורכי הבית כמו אדם רגיל ויותר מזה. בבית אף פעם לא עשה רושם שהוא תלמיד חכם, ואסור להפריע לו כי הוא צריך ללמוד ואין לו זמן. שום דבר, בכל מה שהיה צריך עזרה בבית הוא עזר. כשהיינו ילדים לא היה עדיין חלב מפוסטר, והיה צריך להרתיח את החלב. אבל חלב הרי גולש, אז הוא היה עומד ליד הגז עם ספר ביד, וכל דקה הסתכל אם צריך כבר לכבות"…

המעדני השלחן מנקה את החצר…

מעליו היה גר רבי מיכל הומינר שסיפר לאחי: "הגיע אלי יהודי מחוץ לארץ שרוצה להכיר את אנשי ירושלים. הוא אומר לי: "אני רוצה להכיר את 'מעדני השלחן'". זה היה ערב שבת אחרי הצהריים והוא ואמא שלי עסקו אז בניקוי החצר לכבוד שבת. לקחתי את היהודי מחו"ל החוצה ואמרתי לו: "בוא תסתכל, הנה הוא, זה ה'מעדני השלחן'. היהודי היה בהלם: "הייתי בטוח שהיהודי הזה סגור ומסוגר ואין לו זמן לדבר והנה הוא עוזר לאשתו לנקות את החצר"…

שלושה סיפורים ליתום

אבל לא רק בבית. "כפי שאמרתי, הוא היה יתום מגיל שמונה וחצי. היה לו אחיין ר' דוד בטלמן שנפטר בגיל 31 והשאיר שבעה יתומים. אבא טיפל בהם כמו ילדים שלו. אחד מהם היה צריך לספר לו שלושה סיפורים כדי שיאכל. אם היה סיפור שכבר שמע לא רצה לאכול, אבא היה צריך להכין לו כל יום שלושה סיפורים ולא התחמק ממטלה זו, העיקר שהילד היתום יאכל.. פעם בערב שבת אני שואל את אמא: איפה אבא? והיא אומרת לי בפשטות: "מה, אתה לא יודע, אצל בטלמן. הוא דאג אצלם לכל, למנורת הנפט, לסדר, לעזור, להכין פרימוס, להעלות את הטשולנט, לכל היה לו זמן".

הכבוד שנתן לכל יהודי

"הכבוד שנתן לכל יהודי היה ספר לימוד בפני עצמו. כשיהודי היה נכנס אליו, היה מדבר איתו בסבלנות, סוגר את הגמרא וכל כולו היה למענו. לא היה אצלו מושג של "אני כעת עסוק בשווערע סוגיה", "אני לא יכול לשמוע אותך", לא היה אצלו דבר כזה. מעולם גם לא עניין אותו בשמחות אם אתה נותן לו כיבוד או לא נותן. היה מאד חם לילדים. מאד קשור, וגם מאד אהבו אותו. היה ממש אוזניים לכותל, לשמוע את הבעיות של כל אחד. זכר את כל הבעיות ונשא אותם עליו".

"אני לא מבין איזה כבוד יש לאדם שקמים בפניו"…

המילה "חושבער איד" והוא היו "עולם הפוך": "הוא היה הולך אפילו לקניות. פעם אמר בפשטות מדהימה לנכד אחד בהקשר של לקום בפניו: "אני לא מבין איזה כבוד יש לאדם שקמים בפניו"…

כאשר מנסים לתת את התשובה מהיכן זכה לכל זה, התשובה היא במידות, בענווה, בפשטות. איך אומרת הגמרא (מגילה)? "לאוקמי גירסא סייעתא משמיא היא". מי שנוהג בענווה כזו, מסייעם אותו מהשמים.  זאת האמת השלימה.

 

כשהקב"ה פוסק לאדם גדולה פוסק לבניו ולבני בניו..

הגמרא אומרת: כשהקב"ה פוסק לאדם גדולה, פוסק לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.. גם בניו ונכדיו של הגר"ל רבינוביץ זצ"ל הפליאו לעשות בהוצאת ספרים חשובים. בלי עין הרע.

ראשון הוא בנו הגדול ראש ישיבת 'שער השמים' המקובל הגה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ' שליט"א שחיבר את ספר 'טיב הכוונות' בכמה חלקים, 'טיב התפילה', 'טיב האמונה', 'טיב הקהילה', כמה חלקים, 'טיב החסד', 'טיב המועדים' [סט ספרים על מועדי השנה], סדרת 'טיב התחזקות', הכל יחד בעשרות חלקים, בלעה"ר, כאשר ה'טיב' בא על פי רמז שקיבל מאביו.

בנו השני הגה"צ רבי אלחנן יעקב דוד רבינוביץ שליט"א, חיבר את ספר על המועדים – 'מועדי קדשך', 'עקבי דוד' על התורה, 'אורי וישעי' על ראש השנה, 'חרותה ליום השביעי', 'פתח לנו שער', 'תפארת בנים' על אבי המשפחה הגה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ' זיע"א, שעלה לצפת, ראה בכתבה. ועוד ספרים בלעה"ר.

חתנו הגה"צ רבי שלמה מן זצ"ל חיבר סידרת ספרים מפוארת, 'וזאת התורה', 'אור התורה', 'ברכת נישואין', 'הבר מצוה', ועוד,

נכדו הגדול הג"ר שלמה זלצמן שליט"א, רבו של נוה ירק בשרון, הוציא את הספר 'אמרות משה' על האדמו"ר רבי משה מקוברין זיע"א, כמה חלקים. הג"ר יחיאל זלצמן שליט"א חיבר הספר 'דברי משיב'. הנכד הג"ר אהרן (בר"ג) הכהן רבינוביץ שליט"א, הוציא לאור ספר חשוב הנמצא בתוך ספר 'טיב הליקוטים'. הנכד הג"ר מאיר הכהן רבינוביץ' שליט"א (בר"ג), הוציא כמה חלקים מספר 'מאיר הלכה'. הג"ר יעקב עקיבא הכהן רבינוביץ' שליט"א, חיבר את הספר 'בנין יעקב', חמישה חלקים על שו"ע יורה דעה. ועוד שני חלקים שנמצאים בשלבי עריכה, וכן חיבר הספר "רבה אמונתך". הג"ר דב הכהן רבינוביץ' שליט"א, חיבר את הספר 'דבר הכהן' בהלכה באורח חיים כמה חלקים.

הג"ר עקיבא וינשטיין שליט"א חיבר הספרים 'חישובי עולם התורה', 'חישובי הדורות', 'סדר עבודת הקרבנות', 'גמרא ערוכה על הש"ס'  (בעריכה). ועוד,

הג"ר גמליאל הכהן רבינוביץ' שליט"א, (בהג"ר אלחנן שליט"א), חיבר את הספר 'גם אני אודך' הרבה חלקים על נושאי הלכה שונים. וכן הסידרה 'פרדס יוסף החדש', [המשך ל'ספר המפורסם 'פרדס יוסף'], על הגדה של פסח, ועל חנוכה, ועל ראש השנה, ועל פורים בארבעה כרכים, שכל אחד מהם כאלף עמודים. ובקרוב יוצא לאור "פרדס יוסף החדש" על שבת. הנין הג"ר שלמה (בר"ג) הכהן רבינוביץ שליט"א, חיבר הספר 'אשר לשלמה'.

הג"ר מאיר הכהן רבינוביץ' שליט"א, (בר"א), מח"ס 'מראה כהן' על הש"ס, ועל התורה, כמה חלקים. הג"ר אליעזר הכהן רבינוביץ' שליט"א, מח"ס 'כרם אליעזר', כמה חלקים, ו'תורת הקטן', ו'חינוך הבנים כהלכתו', שני כרכים, ספרי הלכה על חינוך הילדים. וספר 'משנת הדעת' על הרמב"ם הלכות טומאת צרעת,

הג"ר ישראל אהרן רבינוביץ' שליט"א חיבר את הספר 'וישא אהרן'. הג"ר יחיאל הכהן רבינוביץ' שליט"א, מחבר ספר שו"ת 'עושה חיל', הג"ר זאב נחום הכהן רבינוביץ' שליט"א, מחבר ספר 'סיכומי הלכות' חמישה כרכים. הג"ר אברהם יהודה הכהן רבינוביץ' שליט"א, מח"ס 'פרדס יוהדה'. הנין הג"ר ישראל דוד שליט"א, (בן רבי יעקב עקיבא שליט"א) חיבר הספר 'ברכת דוד'.

ובנוסף השאיר עוד חתנים, נכדים, ונינים, שהם רבנים חשובים, דיינים, מגידי שיעורים, מרביצי תורה ויראה, ות"ח העומלים על התורה יומם ולילה.

יהיה זכרו ברוך ויהיה מליץ יושר לכל משפחתו וכל ישראל ונזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן.

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון.

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן

logsuz shell indir instagram takipçi satın al ucuz gündem haber Pubg mobile cephaneleri takipçi satın al leke kremi aktif takipçi php shell