אוֹצְרוֹת הַחֵן – פרשת תצוה זכור • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת תצוה - זכור- פורים

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

פרשת תצוה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)

על הקושיא המפורסמת, מדוע אין נזכר משה רבנו ע"ה בפרשת ״תצוה״ (כז, כ). תירץ הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע, שאחרי כל הניסים והנפלאות, נעשה משה רבנו ע"ה כל כך קרוב להשי"ת, עד שלא היה צריך לקרוא לו בשמו רק בלשון אתה, כדרך האדם, כשנעשה קרוב מאד עם חברו, שוב אינו קורא לו בשמו.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (כז, כ) ״ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד״. כתיב (יחזקאל א, יד) ״והחיות רצוא ושוב״ וכתיב (משלי כד, טז) ״שבע יפול צדיק וקם״. הנה יש ירידה לצורך עליה והעצה לזה התחברות, אם כי בוודאי יש ביניהם, שהם עכשיו בדרך עליה ובאמצעות זה נעשית הירידה עליה ולהשיג זאת היא החכמה, ו׳׳החכמה מאין תמצא״ (איוב כח, יב), החכמה באה ע"י "אין", לדעת שהוא אין. עי"ז באה התחברות ועי״ז נגרמת העליה, וזה הוא הענין ״וקם״, כי ה"שבע יפול" כדי שיהיה ״וקם״, וזהו הענין ״רצוא ושוב״.

על זה נאמר – ״ואתה תצוה״, לשון התחברות, ע"י התחברות ״ויקחו אליך שמן״, החכמה המרומזת בשמן, "כתית למאור" שהוא ה"אין", כל זה כדי "להעלות נר תמיד", שתהיה העליה תמיד.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ)

הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע אמר: מדוע לא נזכר משה רבנו בפרשת תצוה? – לפי שמסר נפשו על כלל ישראל, זכה שלא נזכר שמו בפרשת תצוה. ופירש תלמידו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, כי לאחר מסירות נפשו על ישראל, היה גדול יותר משמו, ולכן לא נזכר בשמו, כי כבר היה גדול משמו.

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת (כח, לא)

את' מעיל' האפוד' – סופי תיבות "דלת", כי המעיל מכפר על עוון לשון הרע (זבחים פח:), וצריך להיות דלת ובריח אל הפה שלא יהיה חץ שחוט לשונו (ערכין טו:), לשלח לשונו לכל ד' רוחות העולם . גם סופי תיבות "דלת" מרמזים לאות דל"ת הרומזת גם לד' רוחות העולם – כי אם ח"ו ישלח לשונו, אז ח"ו "כליל תכלת" – מכלה ח"ו הכל כליל כליה, כי על זה נגזר גזר דין (עיין תנחומא בראשית ס"ח).

וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת (כח, לה)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (כח, לה) ״ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ד׳ ובצאתו ולא ימות״. יש לפרש הענין, לפי מה שמצינו אצל גדולי עולם שהסתלקו מן העולם בתפילתם שהייתה להם כלות הנפש, וכיון שבני אדם לא הרגישו בזה בכדי שיוכלו לבלבלו בתפילתו שלא יכלה כנר אצל האבוקה, נסתלק מן העולם.

והנה עבודת הכהן הגדול היתה כעין זה, שהיה יכול להסתלק מהעולם מתוך כלות נפשו, כמו שמצינו אצל בני אהרן בהקריבם אש זרה, כלומר שגם הזרות שצריכה להיות להם, הקריבו לפני ד׳ ומתוך כך נסתלקו, כי לא היה להם שום מעצור, כי גם הזרות אשר היה להם לעצור בעצמם, לא היתה יותר. משום כך הוצרכו לכהן גדול "שישמע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו", כלומר, שישמע לחוץ שלא יסתלק, ששמיעה זו לחוץ תהיה לכל הפחות מעט, שיוכל לעצור בעדו ולא ימות ע"י עבודתו בכלות נפשו לד׳. [נראה שהכוונה היא, שכאשר ישמע קולו בחוץ, תהיה לו קצת אחיזה בעולם הזה ועל ידי זה לא יגרע ח"ו].

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל (כט, טז)

מעשה שבא הגה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי"ם', לעיר אחת שהתגוררו בה שני שוחטים, צעיר וזקן. שלח הרבי אחרי השוחט הזקן לבדוק את סכינו למען ישחוט בעבורו עוף. והנה, כיון שהביט ה'חידושי הרי״ם' על הסכין, לא הוטבה זו בעיניו ולא שחט אצלו. עתה שלח הרבי לקרוא אליו את האברך הצעיר, והוא, כאשר שמע שהרבי לא אבה לאכול משחיטת הזקן, נשבר לבו בקרבו והלך בהכנעה ובשפלות. הראה את סכינו לבעל 'חידושי הרי״ם' ומיד ציוה עליו לשחוט בעבורו עוף.

אחר הדברים האלה מיהר ובא אותו זקן לפני האדמו"ר מגור ואמר: ״רואה אנכי שאינני יכול עוד לשחוט, שכן כבוד תורתו לא רצה לאכול משחיטתי, אם כן אפסיק לשחוט, שלא אכשיל חלילה אחרים״… השיבו בעל 'חדושי הרי״ם': ״חלילה, המשך בעבודתך כשוחט, ומה שלא רציתי לאכול משחיטה שלך, כי יותר מדי גאות ראיתי על הסכין ולא הוטב הדבר בעיני, אבל מהיום תדע זאת ולא תזרוק השחיטות״.

וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם (כט, לג)

מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין (פסחים נט:)

הרה"ק רבי ישעיה מושקאט מפראגא זי"ע אמר על עצמו: ״מה נעשה, אנחנו תלמידי הרה״ק המגיד מקאזניץ זי"ע, ששם לימדו אותנו שלא לאכול, והגה״ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי"ם', הוא מתלמידי הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע ושם לימדו איך לאכול״…

פעם שאלו אותו: מה טעם בתפילה די ברוב מנין ששה אנשים, ואילו בסעודה צריך שבעה שאכלו? נענה הרה"ק רבי ישעיה מפראגא זי"ע ואמר: ״מה אכפת לך עם עוד איש אוכל ?!…״

וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם (כט, לג)

פעם ישב הרה"ק רבי חיים שמואל מחנטשין זי"ע במסיבת מרעים והרגיש בשני אנשים שמשוחחים ביניהם. הקפיד ואמר להם: איתא בגמרא (תענית ה:) ״אין משיחין בסעודה״. ענה אחד מהם, שהם מדברים בדברי תורה. השיב הרבי: ״גם בדברי תורה אין משיחין״. אחר כך פתח ואמר:

יש שני מיני עבודת השם. האחד – מה שעובד את ה׳ בתורה ובתפילה. והשני – שעובד ה׳ במאכל ובמשתה. עבודה זו עוד יותר גדולה מן הראשונה, כי בתורה ותפילה אם רק אינו לומד לקנטר, טבע הדברים מחייב שתהיה יראת השם על פניו, כי התורה בעצמה שעוסק בה היא מלמדתו ללכת בדרך הישר. לא כן האוכל ושותה, שטבע הדבר להמשיך להנאות החומריות, והוא, אם מתגבר על יצרו ואוכל לכבוד שמים ולא להנאתו, זה בוודאי דבר גדול מאד.

והנה, עבודה של תורה ותפילה נקראת ״עבודת קנה״, שעל ידי הקנה שבצוואר הוא מוציא קול תורה ותפילה, ואילו עבודה של אכילה ושתיה נקראת ״עבודת וושט״, כי דרך הוושט עובר המאכל לגופו. וזהו פירוש הגמרא – ״אין משיחין בסעודה״, שום שיחה, אפילו בדברי תורה, שמא "יקדים קנה לוושט", כי אם ידבר בדברי תורה באמצע הסעודה, יוכל לשכוח שכוונה טובה באכילה ושתיה לשם ה׳, היא עבודה יותר גדולה וחשובה מתורה ותפילה.

וזה הפירוש – ״שמא יקדים קנה לוושט״, הוא ייתן דין קדימה לעבודת הקנה על פני עבודת הוושט, שיחשוב שכבר יצא ידי חובתו במעט דברי תורה שלומד, ואילו בשעת אכילה יאכל אכילה גסה בתאוות הבהמיות ויבא לידי סכנה, סכנת הנפש ולכך אין משיחין בשעת הסעודה אפילו בדברי תורה, שמלבד פשוטו של דברים, יש גם בזה כוונה פנימית כנזכר. אלו דבריו זי"ע ודפח״ח.


שבת  זכור – פורים

"כי יד על כס י-ה מלחמה לד' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז), כ"ס י"ה עולה צ"ה להתיש כוחו של עמלק, כוחו של המ"ן שעולה צ"ה. וכשתכפול י"ד על כס י-ה, היינו י"ד פעמים צ"ה (מנין "כס י-ה"), יעלה אלף שלוש מאות ושלושים, רמז לאשל אברהם אבינו ע"ה. כי 'אלף' חוזר אל אל"ף של א'של ושלש מאות ושלושים כמנין אותיות ש"ל של אש"ל, שבזכות אברהם אבינו שנטע אשל (בראשית כא לג), והמלאכים נשענו אצלו תחת העץ (בראשית יח ד), בזכות זה עזרו המלאכים כאן בסעודת אסתר לעשות הגמר של המן הרע, לעקור זרעו ונתלה על העץ, "כן יאבדו כל אויביך ד'".

***

כי הגיד להם אשר הוא יהודי (אסתר ג' ד'). שמעתי מפי הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, כי מרדכי הגיד להם אשר המן הוא יהודי, וזאת חרה לו עד מאוד עד שביקש להשמיד את כל היהודים, כדי שלא יהי' מי שיאמר עליו זה.

עוד מפי מרן הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זצלה"ה, אם עמלקי נתגייר אז יצא מכלל עמלק, ואין הוא בכלל מחה תמחה. והראיה, ר' שמואל בר שילת. (סנהדרין צו: לגירסת העין יעקב שם: מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו ר' שמואל בר שילת)

ובזה נראה לי הפעוט לתרץ קושית המפרשים איך קנה מרדכי את המן לעבד (מגילה טו.), ואיך לא חרד מפסק זקינו שאול המלך ע"ה. אבל בזה ניחא, כי אם מרדכי קנה אותו לעבד בוודאי מל אותו, כי לא יחזיק עבד שלא נימול. ולכן חשב מרדכי שיצא כבר מכלל ארור מכלל עמלק.

ואפשר מזה עצמו יצא לו למרן ז"ל הפירוש למעלה, כי הגיד להם אשר הוא יהודי – אשר המן הוא יהודי, כי הוא בעצמו מל אותו שקנה אותו לעבד. ואפשר שיצא לגמרי מכלל עבד, כי יוכל להיות שהקרה ד' למרדכי מצוה רבה דהיינו להשלימו לעשרה,  (ברכות מז: מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה וכו' והיכי עביד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה וכו', לדבר מצוה שאני. מצוה הבאה בעבירה היא, מצוה דרבים שאני) ושחרר אותו והיה יהודי גמור. כי באם לאו איך בא לידי גדולה כזו אם היה עוד עבד של מרדכי, ואיך לא היה תחת מרדכי, רק כיון שהיה כבר משוחרר עשה מה שחפץ עד שעלה לגדולה זו, ובא עד קצו כן יאבדו כל אויבך ד'.

והיה בית יעקב אש (עובדיה א, יח). הנה ישראל (541) עולה יותר מנין א"ש (301) ממנין עמלק (240), כי אם הערב רב מעמלק יכלה ויושמד ויוסר המבדיל מישראל מנין עמל"ק אזי והיה בית יעקב אש.

והנה עיקר בית עשו הוא עמלק הרע שיושמד, ואתו עמו יפלו כל בני עשו, כי עמלק הוא המחמץ 'השאור שבעיסה'. ואם תקח מנין עמל"ק (240) ממנין עש"ו (376) יעלה מנין קו"ל (136), כי עמלק יושמד וישאר רק יעקב שעליו נאמר (בראשית כז, כב) "הקול קול יעקב".

ואם תצרף מנין עמל"ק (240) למנין עש"ו (376) עולה יתר"ו (616), כי יתרו הצדיק מבטל כח עשו ועמלק שנאמר (במדבר כד, כא) "וירא את הקני ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קינך", וזהו שאמר ליתרו (שמואל א' טו, ו) "סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו" כי הוא מבטל כח עמלק.

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ (כה, יח)

אמר המחבר: "עברה" ראשי תיבות – ״ב'מוט ר'גלי ע'לי ה'גדילו״ (תהלים לח, יז). על זה אמר הרה"ק רבי יהודה משה מאלכסנדר זי"ע בעל 'אמונת משה', ״ואי אתה בא לידי עבירה״ (אבות פ"ג מ"א) – שלא תבוא ליד עבירה, כלומר בסמוך לעבירה, שלא יגדילו עליך וח״ו תיפול בידה של העבירה.

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)

הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע ראש ישיבת חכמי לובלין, סיפר בעת סעודת פורים תרצ״ג, שהגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע כתב בכל יום את השם ״עמלק״ ומחקו, לקיים מצות מחיית עמלק.

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)

שמעתי מכ״ק אאמו״ר זצ״ל, שגרמניה הרשעה ימ׳׳ש היא שורש עמלק הכופר בבריאת שמים וארץ, כי אצל כל הגוים קוראים עדיין לשבת בשם ״סבט״, חוץ מגרמניה ימ״ש וזכרה מן העולם, אשר קוראים ליום השבת אצלם ״זונאבנד״.

תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (כה, יט)

שמעתי מהגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע: אגג טען וביקש באותו הלילה מלפני הקב״ה, רבונו של עולם, למה בראת את העם הזה לחינם אם צווית למחות אותם? – בטענה זו, בתפילה ובבקשה שערך בלילה ההוא, הועיל לו שנפיק מזרעו זרע מעליא לומדי תורה בבני ברק (גיטין נז:).

כתיב (אסתר ג, ז) "הפיל פור הוא הגורל לפני המן". "גורל" ראשי תיבות ו'מלך ג'בור ל'ריב ר'יבם (מתוך תפילת 'עזרת אבותינו'), כי מיד כשהפיל המן הרשע את הגורל, כבר היה מוכן הקב"ה לריב ריבם.

כתיב (אסתר א, ד) "בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ימים רבים שמונים ומאת יום". יבואר ע"פ מה דאיתא בתנחומא (מצורע סי"ד) שימים של צער, אפילו מעטים נקראו רבים. וזהו – "בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' ימים רבים שמונים ומאת יום", שהיו אלו ימים של צער, שבני ישראל הסתכלו והביטו בצרותיהם וראו איך הרשע הזה מתפאר בכסף שגזל מישראל ובכלי בית המקדש שגזל מבית ד'.

 

הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' אמר: איתא (מנחות סה.) ״פתחיה זה מרדכי״, מרדכי הצדיק עלה בקדושתו בכל פעם יותר, עד שהוכפל מאות מ׳ ונעשה אות פ׳, מאות ר׳ לאות ת׳, מאות ד׳ לאות ח׳, עד שבא לגדולה זו ופירשו ממנו סנהדרין ונעשה רצוי רק לרוב אחיו, ולא לכל אחיו. אז נתהפך עליו הענין, וירד מאות כ׳ לי', מי׳ לאות ה׳, ונעשה פתחיה, נפל בשתי אותיות האחרונות.

 

שמעתי בשם הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה' שהקשה על מאמר הגמרא (גיטין נז:) "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק״, מאין זכה לזה המן הרשע, והלא איתא בילקוט שמעוני (בשלח רמז רסז) "ר׳ אליעזר אומר נשבע המקום בכסאו שאם יבוא אחד מכל אומות העולם להתגייר שיקבלו אותו ישראל, ומביתו של עמלק לא יקבלו אותו". ואמר ברוח קדשו, שזכה לכך ע"י שזכה לאכול מסעודתה של אסתר.

 

בהיותו צעיר לימים שלחו פעם את הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע בעל 'שפתי צדיק' עם משלוח מנות, אל זקנו הרה"ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי״ע מגור. אמר לו זקנו: "הא דאמרו העולם, שצריך ליתן מעות שליחות עבור המשלוח מנות, טעם הדבר הוא, משום שעמלק הרשע בא להילחם בישראל ולתת להם משלוח מנות משלו, נתנו לו ישראל שכרו משלם מעות שליחות. ולכן אנו ג"כ במידה טובה, כשמביאים משלוח מנות יש לתת לשליח דבר טוב עבור זה".

*

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (אסתר ה, א) ״ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות״ – "ויהי ביום השלישי", בחינת יעקב שלישי לאבות, ״נכנסה לפנים״ – בחינת יעקב, בחינת אמת, "תתן אמת ליעקב", ושם אין מיתה, כמאמרם ז"ל (סנהדרין צז.) אתר ששמו קושטא (שם לא מתו בני אדם). ויעקב מלגאוו, בחינה הגדולה ושם אין פגע רע. ״ותלבש אסתר מלכות״, כי זו בחינה אחת, תפארת ומלכות, שמלכות עולה למעלה.

 

אמר הרה"ק רבי משה צבי מסאווראן זי"ע: כתיב (אסתר ו, א) ״ויהיו נקראים לפני המלך״. פירוש, שכתבו את מעשה מרדכי כאילו עשאו לפני מלך שהיה קודם לאחשוורוש, כיון שרצה להסיח את דעתו ושם במקום הזה "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי״ (שם ב), וא"כ תיכף עלה ברעיונו למה כתבו זאת על מקום מלך אחר ולא על מקומי, בודאי זה היה כדי שלא לעשות טובה למרדכי ולכן שאל תיכף – "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה".

 

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: ״ותוסף אסתר ותיפול לפני רגליו״ (אסתר ח, ג). "אסתר" המלכה היא בחינת מלכות, "ותפול" היא בחינת סוכת דוד הנופלת, ועל ידי זה ״ותוסף״ ביה העלאה, כי ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח״ (ישעיה נז, טו).

עוד אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (שם) ״ותיפול לפני רגליו״ – רגליו מלשון רגילות, לעשות היפך מן הרגילות, כי זה ראוי ליהודי וממילא מכניס בזולתו ג״כ הרהור לצאת מן הרגילות שלו, ובזה פעלה ג״כ על הרשע הזה לצאת מן הרגילות שלו.

עוד אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (שם ח, ח) ״ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם״. ו"אתם" אותיות ״אמת״, מי שמגיע למידת אמת, יכול לכתוב על היהודים כטוב בעיניו.

 

פעם אחת אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע לחסידו הגה"צ רבי יונתן מזאריק זצ"ל: כתיב (אסתר ב, טו) ״ובהגיע תור אסתר וגו׳ לא ביקשה דבר״. צריכים להודות להשי"ת שמושיטים לנו מן השמים דברים גבוהים, וצריכים להודות לד׳ אשר נתן לנו כוח לעצור עצמנו, וכל זה משום ״לא ביקשה דבר״.

 

הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין, אמר בשם הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע: איתא לגבי נתינת צדקה בפורים (שו״ע או״ח סי' תרצ"ד ס"ג) ״כל הפושט יד נותנים לו״. הפושט יד, נותנים לו מן השמים.

 

פעם בחג הפורים ביקר הרה"ק בעל 'חידושי הרי״ם' זי"ע מגור אצל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע. אצל הרה"ק מרוז'ין היה שמש יהודי שהיה נכדו של הגה"ק רבי יעקב עמדין זי"ע והוא בקי נפלא ובעל ידיעה בתנ״ך. קראו הרה״ק מרוז'ין ושאלו: ״אמור לי, שם אצל שאול שאמר (שמואל-א טו, יג) ״הקימותי את דבר ה״׳, הלא הכתוב מעיד על שאול המלך שהיה בלא חטא (שם יג, א ועיין ביומא כב:), ואיך יאמר פה קדוש שקר כזה, שקיים את דבר ה' והרי אגג הרשע עומד אצלו?״ לא ידע המשמש להשיב על זה.

פנה הרבי מרוז'ין אל ה'חידושי הרי״ם' וביקשו מענה לשאלתו. אמר ה'חידושי הרי״ם': ״יגיד הרבי!״ הרכין הרבי מרוז'ין את ראשו למטה והשיב ל'חידושי הרי״ם': ״באותו רגע ראה שאול שאם יניח לאגג בלילה ההוא, ייוולד על ידי זה המן הרשע ויהיה אז קבלת התורה מאהבה, מה שהיה עד אז מאונס. אם כן קיים בזה דבר ד׳ שהניח לאגג כדי שיקויים דבר ד', ולכן אמר שאול לשמואל ״הקימותי את דבר ה'״. שאלו ה'חידושי הרי״ם': ״אם כן, מדוע נענש עונש כזה, שנטלו ממנו המלוכה?!״ נענה הרבי מרוז'ין ואמר: ״דבר זה יכול לעשות צדיק עם ראיה כזו, אבל מלך, לסכן את כלל ישראל לא, ולכן ניטלה ממנו המלוכה״.

 

זקני הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ"ל אמר: כתיב (אסתר ב, כ) ״ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו״. מרדכי הוא צדיק הדור, אסתר מרמזת על האדם הבא אל הצדיק לקנות אצלו שלמות. וזהו ״כאשר היתה באמנה אתו״, כאשר הלכה לביתה, היתה בבחינה כמו שהייתה אצל הצדיק.

 

מנהגו של הרה"ק רבי יעקב צבי מפוריסוב זי"ע, היה, לנסוע מפעם לפעם מחוץ לעירו כמה פרסאות, שם היה נכנס אצל גביר אחד, התפלל אצלו וסעד סעודה גדולה כסעודת שלמה בשעתו. לא הרחק מהמקום, התגורר גביר אחר, עשיר גדול, אשר נתקנא בחברו, מדוע לא נכנס הרבי אליו. גמר אותו עשיר אומר לעשות משהו בנידון, הלך וקרא לעגלונו של הרבי והבטיח לו רובל כסף אם יעשה לו טובה והרבי יבוא אליו. אמר לו העגלון: ״אם תיתן לי שק מלא מספוא עבור הסוסים, אראה לעשות לך דבר״. הבטיח העשיר למלא את מבוקשו.

מה עשה העגלון? כשבא לאמצע הדרך, אמר לרבי שהסוסים לא יגיעו שמה, מכיון שחלו ואינם יכולים לילך הלאה. שאלו הרבי: ״ומה נעשה עכשיו? הלא אנחנו עתה באמצע הדרך?״ השיב העגלון: "הלא כאן גר איש יהודי, ייכנס הרבי אצלו ואף הוא ירשה לרבי להתפלל אצלו". ואכן, הרבי נאלץ להיכנס שמה, וכמובן אותו גביר קיבלו בכבוד גדול והכין לכבודו סעודה גדולה בבשר ודגים.

לפני התפילה קרא אליו הרבי את הגביר, ושאלו: ״הגידה לי, היכן היית בפורים בקריאת המגילה?״ [הרבי ביקר אצלו בחנוכה]. עשה עצמו הגביר כמי שאינו שומע. שאלו הרבי בשנית ובשלישית ולא השיב. עד שגער בו הרבי בנזיפה: ״אני שואל אותך עוד הפעם, איפה היית בקריאת המגילה?!״

או אז הוכרח להודות, כי לא שמע כלל קריאת המגילה, וסיפר תירוץ של שקר, שמשום סיבה מסוימת לא יכול היה לילך ולשמוע. מיד צעק הרה"ק מפוריסוב בקול אדיר: ״הלא ישראל קיבלו את התורה כאמרם (אסתר ט, כז) ״קיימו וקיבלו״, ואתה לא היית שם?!״ וצעק הרבי על העגלון: ״רתום תיכף את הסוסים" – ולא רצה להישאר שם בשום אופן באומרו: ״איך אהיה אצל מי שלא היה בקבלת התורה?!״ ונסע אל הגביר האכסנאי הקודם ושם התפלל ואכל. אחר כך גילה העגלון מה שעשה.

 

באחת השנים לפני תפילת שחרית בחג הפורים, נדחק אברך אחד ונכנס לפני ולפנים אצל הרבי הזקן הרה"ק רבי יצחק מווארקי זי״ע עם פתקא בעניינים גשמיים. קרא הרבי לאותו אברך וכל אשר נכתב בפתקתו פירש על דברים רוחניים. כך קרא את הפתקא עד גמירא, ואף הגיד עליה 'תורה'.

אחר כך, אצל שולחנו הטהור, סיפר הרבי מווארקי: ״לפני התפילה בא אלי אברך עם פתקא בדברים גשמיים, והיה בסכנת נפשות ממש, כי הייתכן, היום, זמן של ״קיימו וקיבלו״ (אסתר ט, כז), לדרוש דברים גשמיים? לכן נתתי לי עצה שכל ענין הפתקא הוא בדברים רוחניים״…

 

שמעתי מכ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, ששמע מפה רבנו הקדוש הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע: ״פורים הוא ראש השנה״. והוסיף על זה כ"ק אבי זצ"ל, שיום שושן פורים הוא יום כיפור. ״שתסר ושבתר הוא ולא יעבור״ (מגילה ב.) שאין חושבים בו עבירות.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture