הקב"ה בחר בישראל מכל האומות רוממם וקירבם אליו, אבל בתוך כלל ישראל יש דרגות שונות, ויש אשר התרוממו למעלה ראש, מורמים משאר העם, אשר נהיו קדושי עליון ושרפי מעלה.
כל אחד מאותם אנשים מורמים מעם נתייחד במעלותיו הוא, בעבודת ה' לפי דרכו וטבעו, וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם, אבל לעתיד לבוא עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, וכל אחד מראה באצבעו ואומר זה ה', שהרי התורה היא אחת והקב"ה אחד.
הקב"ה הראה למרע"ה דור דור וחכמיו דור דור ודרשיו, את כל סוגי הגדולים והצדיקים, כולם חביבים לפניו יתברך, ובדור האחרון שתל הקב"ה דמות שהגיעה למדרגות נשגבות ביותר, מרוממות מתפיסת אנוש כערכנו, דמות זו היה בה פסיפס מיוחד ומכלול כל המעלות שיש לאותם שרפי מעלה. אמנם בדורו התפרסם קצת שמו, אבל קם דור חדש אשר לא ידע, ומחובתנו להודיע על דמות זו כדי שנדע שגם בדורנו דור עני, שייך וניתן להגיע לכאלה דרגות.
בבואנו לכתוב על רבנו רבי יואל קלופט זצ"ל, נראה מה כתבו לו רבותינו, במכתב מיוחד שכתב.
לרבנו מורו ורבו המשגיח רבי ירוחם זצ"ל הוא מברכו, ומשבח את גדלותו ושמו הטוב שזכה לו בקרב חבריו האריות של ישיבת מיר המעטירה. עוד מכתב קיבל רבנו לרגל אירוסיו מידיד נפשו מרן הרב שך זצ"ל, שבמכתב כותב הרב שך באופן נדיר "מסתמא כעת מר חושב על הלהבא, והנני מציעו שיפתח בלטביה (א.ה. מקום מגוריו) ישיבה, ובטוחני שכאשר יצא שמה ינהרו אליה אלפים מכל קצוות תבל".
שני האישים הללו הן רבי ירוחם והן הרב שך לא הייתה דרכם להגזים ולפרגן יתר על המידה, ואם כך ברור שהמכתבים משקפים הערצה יוצאת מגדר הרגיל. אגב הרב שך היה בקשר קרוב מאוד עם רבנו, למרות שהיה מבוגר ממנו בכמה שנים, ולפי כמות המכתבים שהיו ביניהם, נראה שלא היה לרב שך ידיד יותר קרוב מרבנו, הרב שך העריך את דעתו הרחבה וביקש מרבנו שיכנס למועצת גדולי התורה. גם רבנו השיב לו הערכה, וכינהו מורי ורבי, ולשאלת בנו, אבא עד כדי כך? השיב רבנו, מה אעשה אבל זה האמת.
רבנו למד במשך תשע שנים בישיבת מיר, ברציפות בלא לחזור לבית הוריו, סיפר מקורבו של רבנו הרב וולבה ששמו היה נערץ בפי הלומדים, וכשהיה ויכוח בישיבה אם לשים ליד הבימה סמל של הממשלה לרגל ביקור של אחד השרים, הרים רבנו את עיניו מהגמרא בעיצומו של הויכוח, וסימן בידו להוריד את זה, מיד קיבלו הכל את דעתו ללא שהות, למרות שהבחורים בישיבת מיר היו גדולי תורה. וזה כוונת רבי ירוחם במכתב לרבנו "ושמך גדול בין הלומדים".
רבנו למד בהרבה ישיבות, קוברין סלבודקא, ועוד, והיה טורח ומשמש את הגדולים אשר בארץ, וגם לרוגוצ'ובר זצ"ל היה קרוב, וכשהציג את עצמו לפני הרוגוצ'ובר, לא זיהה אותו, עד שאמר לו אני הבחור מהרמב"ם באהלות, אמר לו הרוגוצ'ובר, דיברת עימי שלוש ארבע פעמים, וביאר רבנו, ששלוש פעמים סיימו את הנושא, ובפעם הרביעית לא. שש שנים נוספות למד בישיבת קלצק, חצי שנה בראדין אצל החפץ חיים, שהיה מקרבו מאד, ועזר לו לכתוב את "הליקוטי הלכות", בהוראת החפץ חיים כתב גם בחול המועד ללא שינוי, מפני שדברי תורה הם בכלל דבר האבד. כל ימיו זכר רבנו הוראות והנהגות מהחפץ חיים ששאב באותה חצי שנה.
אחר נישואיו של רבנו איותה נפשו לעלות לארץ הקודש, לזכות לחונן את עפרה, ובאווירה להחכים בדעת תורה. ומן השמים זכה שעל ידי כך ניצל מן השואה האיומה.
באחת מן השיחות בהיכלו של ה"חזון איש" הועלתה סוגית המחלוקת הידועה שבין רבותינו הבית יוסף והמבי"ט בנידון פירות נכרים. מרן החזו"א החמיר בזה כידוע, כשיטת המבי"ט.
"איך שאל הגאון הגדול רבי יואל קלופט זצוק"ל, "ניתן לפסוק שלא כדברי הבית יוסף, והלא המלאך המגיד אמר שהלכה כמותו?".
"המגיד של הבית יוסף הוא גם כן בית יוסף" ענה ה"חזון איש" לאלתר.
ביאור התשובה הוא, הסביר לימים רבי יואל, "מגיד הנשלח מישיבה של מעלה לכאן, הוא לפי שורש נשמתו ודרגתו של מי שאליו הוא נשלח. זהו איפא מה שאמר ה"חזון איש" כי המגיד של הבית יוסף הוא גם כן בית יוסף".
פעם פגש רבנו את רבי ברוך בער זצוק"ל ואז היה נהוג בעולם הישיבות שמבקשים מהראשי ישיבות שישמיעו להם דברי תורה, [לא כמו היום שהבחורים משמיעים לראשי ישיבות דברי תורה] וביקש אבי מרבי ברוך בער שיאמר לו משהו, התחיל רבי ברוך בער ואמר יש לי קושיא, ולפתע חזר בו ואמר בעצם למה שאומר לך את הקושיא, אגיד לך מיד את התירוץ. וביאר רבנו, שמה הטעם שרבי ברוך בער נהג כך, כיון שידע שהוא לומד בישיבה ששם היה נהוג לחיות מקושיות, ורבי ברוך בער רצה ללמדני, שנכון שקושיא זה דבר טוב, אבל עיקר החיות זה מהתירוץ.
והמשיך אבי וסיפר שפעם פגש הבית אברהם מסלונים את רבי ברוך בער, שאל אותו הבית אברהם מה אתה מחדש, ביאר לו רבי ברוך בער את מחלוקת הרמב"ן והרשב"א, ענה הבית אברהם טוב, אבל מה אתה אומר, אז רבי ברוך בער התלהב הא יישר כוח, אתם מסכימים שזה כונת הרמב"ן והרשב"א ב"ה.
עם הגיעו ארצה, הוצע לרבנו לשמש בהרבצת תורה בישיבת "עץ חיים" המעטירה, ועתידו היה לפניו. אלא שאז הוצע לו לשמש דיין בעיר רחובות, רבנו שם פעמיו למרן החזו"א, ושטח את ספיקו, האם להמשיך בהרבצת תורה בעץ חיים או שמא בגלל הפרנסה עלי להעדיף את הדיינות, ענה לו החזו"א ראשי ישיבות יש לנו הרבה, אנחנו צריכים שיהיו לנו דיינים משלנו. מששמע על כך הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל שהיה נשיא ישיבת עץ חיים, הציע לו שיוסיף כהנה על משכורתו בישיבה, רבנו חזר לחזו"א שהורה לו שאף על פי כן יעזוב לדיינות.
עם הגיעו של רבנו לרחובות, הוצע לו על ידי רב העיר הגרצ"י מלצר זצ"ל בנו של מרן רבי איסר זלמן זצ"ל שרבנו היה תלמידו מקלצק, במקביל לדיינות, משרת ר"מ בישיבת קלצק ברחובות, שם הרביץ רבנו תורה בדרך המסורה, וקירב רבים שילכו לישיבות קדושות, ביניהם התפרסמו רבי גדליה נדל ורבי דוב יפה זצוק"ל. [וראה בדרך שיחה מה שסיפר הגר"ח קנייבסקי שליט"א, על שרבנו הביא את רבי גדליה נדל לחזו"א.]
שח הרב משה שלומון ז"ל שהיה המנהל של הת"ת ברחובות, שפעם הגיע לרבנו בפורים כדי להביא לו משלוח מנות, והנה הוא רואה את הדיין הצעיר יושב והוגה בתורה בשקידה, שאלתיו מדוע כעת כאשר כולם עסוקים במצוות היום אתה יושב ולומד, והשיב לי רבנו, דוקא כעת כאשר כולם עסוקים במצוות היום מוכרח אני לישב וללמוד כדי להחזיק את העולם.
באותה תקופה רדפו הרפים הדוגלים בפשרות, בקיום התורה והמצוות כלשון החזו"א, את רבנו אשר לא נכנע לתכתיביהם. וכמאמר חז"ל אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן עמד בנסיון, ואז הוצע לרבנו לשמש אב"ד חיפה, רבנו חשש על חינוך הילדים בעיר האדומה, והגרי"ז אמר לו שאין לו מה לחשוש, וראו שהיו שהצליחו בחינוך הילדים בחיפה, ובאמת ברכת הגרי"ז התקיימה, ורבנו זכה לבנין וחתנין רבנן.
המשגיח הרב וולבה זצ"ל הרבה לספר דבר זה כדי ללמד שכל מה שזכינו לרב קלופט היה כשהגיע לחיפה, שם האיר פני הצפון עד שכונה "הסטייפלער של הצפון", [רבנו היה מחותן עם הסטייפלער, בנו הגר"ח נשוי לנכדתו של הסטייפלער] והכל בזכות הרדיפות ברחובות שרבנו לא שעה אליהם.
מיד עם הגיעו של רבנו לחיפה בשנת תשי"ז, פתח כולל אברכים בדרך הרגילה בעולם הישיבות, שקיים עד היום הזה, שממנו יצאו גדולי תורה רבים, כאשר רבנו איש האשכולות משמש מחד עמוד ההוראה ואב בית דין, מגדולי המשיבים בדורו לדופקי בתשובה, לידע את המעשה אשר יעשון, ומאידך מרביץ תורה בדרך המסורה בעולם הישיבות, ומעת לעת היה מוסר מאמרים מיוחדים במחשבה, שרבים היו נוהרים לשומעם, מפומיה דממלל רברבן, איך מוריד מושגים גבוהים לדרגת הבנה של כל העם, שבזה היה מיחידי הדור ממש.
כל העת עמד עמד לנגד עיני רבנו הצו האלוקי לדעת את כל התורה, וכאשר מילא כרסו בש"ס ופוסקים, פנה רבנו לחכמת הנסתר, כהוראת בעל הסולם לרבנו, שלא להמתין לגיל ארבעים, שימש את חכמי הספרדים ובראשם ראש המקובלים חכם אפרים הכהן, שקיבל מהבן איש חי, ברחובות היו תימנים שלמדו אצל רבנו מחכמה זו, ובחיפה מסר שיעור מצומצם בתורת הח"ן, שבין המשתתפים בו היה הגרי"א ויינטרויב זצ"ל, שהקשר ביניהם בקבלה היה עצום.
רבנו בהסכמה לספר "עלי שור" כותב "מי שעבר על התילי תילים שנכתבו בעולם העבודה יודע", נוסח זה משקף את ידיעתו הרבה של רבנו ששימש את כל הגדולים עוד בחו"ל, ועבר על כל סוגי הספרים בכל התחומים. ידיד נפשו של רבנו רבי דוד פוברסקי זצ"ל כאשר מישהו בא לדבר עימו על מושגים במחשבה, שלא נלמדים בעולם הישיבות, ענה לו "בחיפה יש מי שדובר כמה שפות, אני מכיר רק שפה אחת". [דהיינו דרך עולם הישיבות].
ביתו בחיפה היה תל תלפיות לכל מבקש עצה ותושיה וכמו שהגדירו הרב וולבה זצ"ל במכתבו שהוא היה "חכימא דיהודאי". וכן רבו מבקשי ברכה וישועה ששיחרו לפיתחו של רבנו. הסטייפלער זצ"ל אם באו אליו מהצפון היה תמה, מה אתם באים עד אלי, יש לכם את רבי יואל.
רבנו היה יורד מההר אל העם ומדבר עם כל אחד בנחת ובמאור פנים, ללא חצר וגבאים. ובמקום גדלותו שם אתה מוצא ענוותנותו, הוא היה מתעניין במצבו של כל אחד אחד כאילו זה מצבו הוא והיה יורד עד לפרטים הקטנים ממרום שגב גדלותו, הוא בעצמו היה עונה לטלפון, וכשנחלה בסוף ימיו רצו בני הבית להקל עליו ולהוציא את הטלפון מביתו, התנגד רבנו באומרו איך אוכל לישון כשיש אנשים שצריכים אותי.
הרבי מביאלא "החלקת יהושע" זצ"ל ביקש לפרסם להתפלל על רבנו בעת מחלתו בערוב ימיו, באומרו הוא "חד בדרא בחכמת האמת". (הגר"י פרידמן שליט"א ראש ישיבת תפרח).
כמו בכוח משיכה נדבקו אל האור רבים שלא זכו לטעום טעם רוחני, ועל ידי הדרכתו הנבונה ומאירת הפנים, התקרבו לעולמה של תורה ונהיו יראים ושלמים, וזכו להעמיד בתים מפורים בכרם ישראל.
רבנו הסתלק לגנזי מרומים בשבק "ואתה תצוה ויקחו אליך" ט' אדר התשמ"ה, כאשר מקורביו ותלמידיו כבניו ממאנים להינחם על פטירתו, וכמו שהספידו המשגיח הגה"צ רבי דוב יפה זצוק"ל [שהחזיק את עצמו כתלמיד של רבנו הגדול זיע"א] "עד עכשיו היה עולם עם רבי יואל, עכשיו יש עולם בלי רבי יואל" ודמותו של רבנו דמות נפילים עומדת תדיר עד היום לנגד עיניהם של מקורביו, ולא הניח אחריו כמותו שהיה איש האשכולות.
