הרה"צ רבי פנחס מנחם אלתר זי"ע הסתלק לבית עולמו לפני עשרים וארבע שנים. את תפילת השחרית הבוקר, יום היאר-צייט, לא התפללו בבית המדרש הגדול זאת בשל ההנחיות החדשות של משרד הבריאות האוסרות התכנסויות של למעלה ממאה איש

היום, ט"ז אדר, מציינים בחצר הקודש גור את יום היאר-צייט של כ"ק האדמו"ר הפני מנחם מגור, הרה"צ רבי פנחס מנחם אלתר זי"ע, שהסתלק לבית עולמו לפני עשרים וארבע שנים.

לתפילת מעריב בבית המדרש הגדול של גור בירושלים, ניגש אמש בנו הרה"צ דניאל חיים, את תפילת השחרית הבוקר לא התפללו בבית המדרש הגדול זאת בשל ההנחיות החדשות של משרד הבריאות האוסרות התכנסויות של למעלה ממאה איש. כמו כן, גם את תפילת המנחה לא יתפללו בבית המדרש הגדול.

העליה לציונו שבחצר ישיבת שפת אמת בירושלים, תתקיים כרגיל. כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א יבוא יחד עם בני כ"ק האדמו"ר הפני מנחם, מחר בשעות הבוקר. אלפי בחורי ישיבות גור הורשו לעלות לציון רק הלילה, כאשר מיד לאחר מכן עליהם לחזור לישיבות.

חייו בקודש

נולד בכ"א תמוז תרפ"ו, כבן זקוניו של האדמו"ר האמרי אמת מגור. בשנת ת"ש עלה לארץ ישראל יחד עם אביו ואחיו, במסע ההצלה שטווה כ"ק מרנא הלב שמחה זיע"א. בי' בתמוז תש"ו נישא עם בת הרב אברהם מרדכי אלתר, בנו של הרב משה בצלאל, אחיו של אביו האמרי אמת.

לאחר נישואיו התגורר סמוך לאביו ועם פטירת אביו נתן לו אחיו הרבי הלב שמחה מגור את הדירה ששכנה בבניין שבו נמצאת עד היום ישיבת שפת אמת, אליה עבר להתגורר יחד עם אמו. בדירה זו התגורר כל ימיו.

לא חפץ להתפרנס מגאונותו הגדולה בתורה ועבד למחייתו כמוכר ספרים. אולם בשנת תשי"ז, לאחר פטירתו הפתאומית של הגרי"ז סנקביץ זצ"ל, ראש ישיבת שפת אמת, החליט אחיו האדמו"ר הבית ישראל מגור, שהוא יכהן כראש ישיבה במקומו.

כיהן כנשיא מועצת גדולי התורה, כחבר הנהלת החינוך העצמאי וכחבר הנשיאות של מפעל הש"ס, ובשנת תשל"א מונה לבקשת אחיו הבית ישראל ליו"ר אגודת ישראל. בכל תפקידיו אלה פעל רבות בשליחות אחיו האדמו"רים, הבית ישראל והלב שמחה, והיה מביא את דבריהם בכל נאומיו הציבוריים, כאשר היה מציין תדיר "עד כאן דברי הרב" ורק אז נפנה להמשך דבריו שלו.

באותן שנים בהן הנהיגו אחיו את חסידות גור, היה זה מחזה מפליא לראות איך אחי הרבי, בנן של קדושים וגאון גדול בתורה שכל רז לא אניס ליה, יושב לפני האדמו"ר בהכנעה ובביטול כאחד החסידים. זקני החסידים היו סחים על כך בהתפעלות רבה וראו בכך דוגמה מחייבת להמוני החסידים, כיצד צריך להיראות חסיד בהתבטלותו לרבו.

בז' תמוז תשנ"ב, עם הסתלקות אחיו כ"ק האדמו"ר הלב שמחה, התפתח ויכוח חריג ונדיר בעולם החסידות. הרבי הפני מנחם ובן דודו, בנו של הלב שמחה ומי שמנהיג כיום את חסידות גור, ניסו לשכנע זה את זה לקחת את עול ההנהגה, כאשר כל אחד מתעקש ומסביר מדוע אין זה ראוי שהוא ייקח את התפקיד. לבסוף הרבי הפני מנחם ניאות לקבל על עצמו את ההנהגה ורשם מיד צוואה בכתב יד קדשו, שבה מינה את כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א לממלא מקומו.

"קומט'ס מיט מיט די ווערטער": האזינו לאמרי ה"פני מנחם" מגור זי"ע לאחר סליחות י"ג מידות

ויהי השמש לבוא

מתחילת שנת תשנ"ו, השנה בה הסתלק לשמי מרומים, החל לפזר רמזים עבים על הסתלקותו הקריבה. החסידים מיאנו להבין, היו שחשבו שהוא מרמז להסגר קרוב ועל פרישות שינהיג בעצמו מאלפי החסידים, אך איש לא העז לחשוב שהגרוע מכל עומד להתרחש. הוא דיבר בכאב לב על פיגועי ההתאבדות שרדפו זה את זה, ויומיים לפני פטירתו פרסם מכתב חיזוק נוקב שפתח במילים "אשר יגורנו והזהרנו בא".

בפורים תשנ"ו נשא שמוע'ס ארוך במיוחד, בו הרחיב על עניין חילופי הנהגה, דברים שבדיעבד התברר כדברי נבואה וצוואה. בביתו פנימה, לאחר כתיבת השמועס, צירף פתק נוסף עם מספר מילים מרעידות, אותן לא אמר בשמועס: "כל אשר תאמר ינתן לה, מרומז על נשמות הצדיקים שנקראים לבוא אל המלך. מיתת צדיקים מכפרת וצדיק יכול להוציא נשמות מהגיהנום. הצדיק האמיתי רוצה מה שהש"י רוצה. לא ביקשה דבר כי אם וגו' הגי שומר הנשים".

כשסיים את כתיבת השמועס, החל להסתובב הלוך ושוב בביתו אחוז שרעפים, כשפיו ממשיך למלמל פסוקים מהמגילה. בסערה פנה לרבנית ואמר: ומשה עלה אל האלוקים. משה רבינו טרם הסתלקותו הגיע אל הדרגות הגבוהות ביותר. הוא ראה הכל. הבין הכל.

שוב פסע בביתו הלוך ושוב, אחוז דבקות, ושוב פנה אליה ואמר: מיתת צדיקים מכפרת. כלל ישראל שרוי במצב קשה. צריך מסירות נפש בשביל כלל ישראל. אני רואה שכאן קשה לפעול. מלמעלה אפשר הרבה יותר לפעול.

הרבנית נבהלה, אך כיון שהבחינה שהרבי טרם התפלל מעריב, ולא הכין מים לנטילת ידיים של שחרית, הבינה כי ככל הנראה הוא ינוח מעט ויקום שוב, ופנתה אף היא לשינה.

כשהתעוררה לפנות בוקר, בשעה בה הורגל הרבי לקום, והבחינה כי הוא לא קם, ניגשה אל מיטתו וגילתה אותו שוכב על צידו בפנים מאירות ומחייכות במיוחד, פאותיו מסודרות ומסולסלות אולם נשמתו פרחה כבר למרומים.

הרבנית הזעיקה מיד את בניה ואת המשמשים, כשכולם נכנסים אל הבית ונדהמים למחזה הנורא הזה. הרבי שוכב בפנים מאירות כפי שהיה נראה במהלך שמחות מיוחדות. פניו מפיקים נהרה וזוהר עילאי ונשמתו פרחה. נשבה ארון הקודש.