לרגל המצב בעקבות מגיפת הקורונה הננו להביא סיפורי צדיקים ואמרות קודש כפי שכתב הגה"צ רבי נח גד ויינטראוב זצוק"ל בענייני מגיפות ורפואות מצדיקי הדור תלמידי הבעש"ט זי"ע וענפיהם, וכידוע סיפורי צדיקים ואמרותיהם מסוגלים לרפואות וישועות.

אעצור את המגיפה אבל זה יעלה לכם ביוקר…

הרה"ק רבי זאב מרומטעש זי"ע [מכפר רומטש – המכונה ״רבי ועלוויל רומטשער״] נסע פעם דרך העיר וולאדבווא. באותם ימים פשטה בעיר מגיפה קשה אשר הכתה חללים רבים ר״ל. כששמעו תושבי העיר, כי איש קדוש עובר דרכם, הלכו אצלו ויחלו פניו שיתפלל בעדם שתיעצר המגיפה. אמר להם הרה"ק מרומטעש: ״אעשה כן, אבל הדבר לא יעלה לכם כל כך בזול״.

פנה והלך אל האכסניה, קרא אליו עשרה אנשים וציוה לסדר את המיטה, וישכב ונסתלק לחיי עד… חצי שעה אחרי הקבורה, נעצרה המגיפה וכולם עמדו על דברי הקדוש הזה שהדבר ״לא יעלה בזול״. ויבכו אותו כל העיירות הסמוכות ששמעו מן הדבר הנפלא. זי״ע. (שמעתי מנכדו ר' שאול מישתילים ראשון לציון)

לקחת תוף ולהכות עליו ברחוב

מעשה שבא איש פלוני אל הרה"ק רבי ישכר דוב מוואלברוז' זי"ע, בשליחות תושבי העיר 'עיר-חדש' הסמוכה לוורשה, כי ר"ל עושה מגפת ה'חולי-רע' שמות בעירם והם זקוקים לישועה. ציוה עליו הרה״ק מוואלברוז' לקחת תוף בידיו ולילך ברחובות העיר ולהכות עליו. שאלו האיש: "עד מתי?" אמר לו: "תדע בעצמך!״. וכך עשה, לקח תוף בידיו והלך ברחובות העיר והיכה עליו, וכל ילדי העיר אחריו. לפתע, תוך כדי הילוכו, ניגש אליו גוי מתושבי העיר, נטל אבן בידו וזרק לתוך התוף וניקבו מעבר לעבר. או אז ידע האיש שעליו להרפות… והנה, מיד נעצרה המגיפה ואותו גוי חלה ומת, והוא היה האיש האחרון.

הסוסים מתו והמשפחה ניצלה

בימיו של הגה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל 'דברי חיים', התגורר בעיר צאנז אכסנאי ושמו דרילך ולו בת אשר נישאה לאברך אחד. אותו אברך הוסת ע״י חברו וסטה מדרך הישר. כעבור שבועות אחדים מיום הנישואין נעלם מהעיר וברח לקאשוי. באותם ימים עדיין לא היו בקאשוי יהודים. חלפו שבועות נוספים והאברך איננו. נכנסו בני המשפחה אל הגה"ק מצאנז לשאול עצה והרב מצאנז הכה על שולחנו עם ה'ציבך' [מקטרת] באמרו: ״הוא יבוא!״.

משחלפו להם חודשים מספר והאברך איננו, שבו ונכנסו אצל הרב מצאנז, ושוב נשנה הדבר, הרב מכה על השולחן ומבטיח שהאברך ישוב. לפני ר״ה שבה האשה עם אביה אל הקודש פנימה, אבל הרב פתח שוב וצעק על האשה: ״מה, את כבר רוצה להינשא, אמרתי לך שהוא יבוא הביתה״.

ובקאשוי – שוכר לו האברך חדר בבית מלון של נכרי וישכח את יהדותו. שכח את השבת, את התפילין, את הכל ר״ל. והנה, בכל פעם שהרב מצאנז דופק על שולחנו עם ה'ציבך', מתעורר האברך משנתו ואינו מסוגל לישון. מכיון שלא היה ישן, גם לא יכל לעבוד. וכך שב ונשנה הדבר פעמים נוספות. הוא שוכב לישון והרב מצאנז מעירו משנתו. פעם אחת חלם והנה, ה'דברי חיים' עומד אצלו והוא שומע את קולו. מיד קם ממיטתו ופתח את כל החלונות והדלתות לראות אם הרב מצאנז אכן נמצא כאן. והנה הוא שומע את קולו הקדוש אומר: "מה אתה רוצה, לעגן אשה? סע הביתה, תן גט לאשתך ואחר כך תעשה מה שתרצה!״

התיישב האברך בדעתו ואמר: ״הלא הרב אינו מניחני לישון, אשוב לביתי, אתן גט לאשתי ואחר כך אשוב״. ביקש מהגוי שיניח לו מעבודתו לשבועיים לתת גט לאשתו ואח"כ יחזור לכאן. נסע האברך לצאנז. והנה, בכניסה לעיירה עמד מלון של גויים, האברך נכנס שמה וידבר בשפה ההונגרית כדי שלא יכירו אותו. דרך מקרה חלף שם יהודי אחד – חברו של האברך אשר למד עמו – והכירו. מיד רץ לעיירה אל בית חמיו וסיפר לו כי חתנו נמצא פה בבית המלון בכניסה לעיירה. רץ החותן אל בית המלון והכיר את חתנו. שאלו: ״למה לא תלך הביתה?״ – והוא באחת. איננו מכיר את שפתו. גם אשתו באה שמה והזהירה אותו שתלך לממשלה, רק אז הודה לה שהוא בעלה והלך עימם אל בית הרב ליתן גט לאשה.

כשבאו אצל הגה"ק ה'דברי חיים' זי"ע וביקש האברך לתת גט, אמר לו הרב: ״לא יתכן, אני מתכוון שתדור עם אשתך ויהיה ביניכם שלום ושלוה״. שאל האברך: ״ומנין יהיה לי לאכול, הלא פרנסתי מצויה בקאשוי?״ אמר הרב מצאנז: ״אבל בקאשוי אין שום יהודי ואיך תדורו שם? תדור כאן עם אשתך, תקנה שני סוסים עם עגלה ואודיע לכל מי שיבא אצלי שיסע אתך ותהיה לך פרנסה״. כן עשה האברך ונעשה בעל תשובה גמור.

לימים, פרצה בעיירה צאנז מגיפה גדולה ר״ל והפילה חללים רבים. מה עשו גויי הסביבה ? כרו בור וטחו אותו בסיד, וכל מי שמת מהמגיפה נזרק לאותו בור. יום אחד מתה אשה אחת יהודיה וזרקוה לאותו בור, ובאה בחלום אל הגה"ק מצאנז זי״ע בטענה שיוציאו אותה מהבור ויעבירוה לבית קברות יהודי. כמו כן באה בחלום אל שלושה מאנשי ה'חברא קדישא'.

שלח הרב מצאנז לקרוא לאותו אברך ואמר לו שיסע להביא את האשה לקבר ישראל. פחד האברך מהמגיפה ומהגוים השומרים על המת. אמר לו הרב מצאנז: ״אין לך מה לפחד, אתן לך בקבוק יי״ש ותיתן לכל גוי״. לקח האברך את צלוחית הי״ש ועמו שני אנשים, נסעו יחדיו ונתן לכל גוי מהיי״ש ונרדמו. עתה הוציא את גופת הנפטרת מהבור והביאה לקבר ישראל. והנה, כאשר שב לביתו, מצא כי בתו היחידה נתפסה במגיפה ל"ע. מיד רץ אל הרב מצאנז להזכירה. צעק הרב מצאנז: ״על הילד אתה דואג ומה על אשתך?!" וכששב לביתו, כרעו שתי סוסיו ומתו, אך אשתו ובתו נרפאו ממחלתם.

השליך גט והילד נשאר חי

בהיותו אברך צעיר לימים, היה עוסק הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע בהנהלת יערות והיה עמו עוד אברך שהיה עוזר לו בניהול העסק. לאברך זה היה ר"ל מקרה רע, אשר בלילה שלפני הברית המילה מתו ילדיו ר״ל ולא הועילו שום סגולות ורפואות. ויהי כאשר נולד לו בן זכר, ביום שלפני הברית מילה הלך האיש בצער נורא, ולא היה יכול לעשות דבר מרוב בלבול וצער עד מאד.

שאלו הרבי מווארקי שהיה אברך בגילו: ״אמור לי איזה צער יש לך, שאני רואה בך שפניך אינם כתמול שלשום״. השיב לו האיש: "מה תוכל לעזור לי?!" הפציר בו הרבי להשיח לבו לפניו למען ירווח לו, עד שהוכרח לומר לו את מצוקתו. אמר לו הרבי: ״שוב לביתך וחשוב ברעיונך את כל אשר קרה לך מנעוריך עד היום, האם לא שיחקת פעם בטבעת והאם לא קדשת את מי בשחוק״. הלך האיש לביתו ונזכר, אשר בימי ילדותו מצא טבעת של ברזל ושיחק בו בשחוק, וניגש אל ענף אחד שהיה בולט מהאילן ונתן הטבעת לתוך הענף ואמר 'הרי את מקודשת לי'.

אמר לו הרבי: ״דע לך שעל ענף זה ישבה חיצונית אחת ואותה קידשת והיא ההורגת את ילדך. אני אכתוב לך עבורה גט וקודם חצות הלילה תלך אל מקום פלוני אשר על עין המים, ותזרוק שם את הגט ותאמר 'הרי את מגורשת ממני', ודע לך אשר החיצונית תפחיד אותך מאד ויבהילו אותך בכל מיני הפחדות, אל תירא ואל תחת מהם. אני אעמוד במקום מרוחק משם ואקרא כל פעם בשמך ואתה חזק ואמץ ואל יפול רוחך״.

עשה האברך כן והלך לשם לפני חצות הלילה, אבל בעזרת השי״ת גבר עליהם וזרק לה את הגט במקום אשר ציוה עליו הרבי, ואמר 'הרי את מגורשת ממני'. וכאשר אך סיים את דבריו נשתתק הכל ולא נשמע מאומה. למחרת נערכה הברית מילה, הרבי היה הסנדק והילד נשאר חי והאריך ימים רבים.

מחצית השקל נוגע להצלת כלל ישראל

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: איתא (מדרש תנחומא פ' כי תשא ס"ט) ״כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו "זה יתנו – כזה יתנו״." עיקר ענין מחצית השקל היה, כדי שלא יהיה בהם נגף. המחצית השקל נוגע להצלת ישראל ומשה רבנו, האוהב הנאמן של כלל ישראל, פחד שאם לא יהיה חלילה עם כל הדקדוקים ח"ו לא תפעל הכפרה, ולכן רצה שהקב"ה בעצמו יראה לו את מחצית השקל.

על ידי כוס לחיים זכו לישועה

פעם אחת נקלע הרה"ק רבי שמואל מקאמינקא זי"ע לכפר אחד, סיפר לו בעל האכסניה שחמותו חולה מאד באותה שעה וביקשו שיתפלל עליה, ולא נענה לו הרבי, כי חש שהמצב בכי רע. בינתיים יצא הרבי להכין את עצמו לתפילה. באכסניה זו התארחו גם מוכרי סוסים שלקחו האחד מחברו את התפילין והתפללו במהירות, ואחרי התפילה לקחו מעט יי״ש ושתו. ביקש האכסנאי גם מהם שיברכוהו שחמותו תחלים ממחלתה. וכן עשו.

והנה, בשובו לבית האכסניה, כיון שנטל הרבי מקאמינקא את ידיו, ראה ברוח קדשו כי המצב השתנה לטובה והקב"ה יעזור לה ותתרפא, אך לא ידע מהיכן באה הישועה בפתע פתאום. סיפרו לו שסוחרי הסוסים בירכו את האיש. שאלם הרבי לשמם, וכל אחד נענה לו בשמו, וראה כי בשמות האנשים הללו יש את הקמיע שטוב למחלה זו, והוא שפעל לרפואת החולה.

אמר על כך ר' חיים שלום, שזה מה שאמרו הצדיקים על הפסוק (תהלים כג, ה) "כוסי רויה", "כוסי" ראשי תיבות ו'יאמר י'הו' ס'לחתי כ'דבריך (שלח יד, כ). "רויה" ראשי תיבות ר'פאני י'הו' ו'נרפא ה'ושיעני (ירמיה יז, יד), שמחמת ששתו 'לחיים' מתוך כוס רויה, בזה פעלו לה רפואה. עוד אמר שתיבת "כוסי" ראשי תיבות ו'על ס'פרך כ'ולם י'כתבו (תהילים קלט, טז), כלומר שעל ידי הכוס ששתו 'לחיים' ביחד, נכתב החולי בספר החיים. ולי נראה, אשר מה שנאספו יחד, היתה נשמתם רבה גבוה מעל גבוה וכולם כאחד נעשו כאחד מן הגדולים, וכך פעלו לה את הישועה.

מצווה בשלימות שומר שלא יהיה נגף

וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית (שמות יב, יג). הנה אם ישראל עושה מצוה בשלמות, המצווה נעשית 'כתר' כביכול על ראש ממ"ה הקב"ה, ואם ח"ו לא נעשית בשלמות, נמצא פגם בה ואין כתר כזה עולה לרצון.

וכאשר נתנו בנ"י במצרים את הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף, היו צריכים ליתן בלתי לד' לבדו. זהו שאמר הכתוב, וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית, מילת הכת"ר עולה תרכ"ה וכשתצרף לזה מלת נג"ף עולה משחי"ת (758), והיינו שבזה שתעשו כך ותתנו את הדם על המזוזות ועל המשקוף, יהיה הכתר שלם, ולא יצטרף הנגף לכתר ח"ו שהיא הקליפה ר"ל, ולא תראו שום דבר רע ויהיה אצל ישראל רק טוב.

ישראל מהפכים את הנגף לגפן

איתא במדרש גפן אלו ישראל, שישראל מהפכין ה"נגף" לגפ"ן וסותמין הפרצה, וכנאמר "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" (תהילים ק"ו ל').

לכל חולי חייב להיות רפואה

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך (שמות טו, כו). יובן עם מה ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצ"ל בשם אדמו"ר הקדוש הזקן מווארקא זצוק"ל, כשנשלח משמים ר"ל חולי, נשלח תיכף רפואת ה' שיוכלו להתרפאות ברפואה הזאת, ואם הרפואה איננה בעולם אזי מוכרח החולי להסתלק.

וסיפר מעשה, שבא לרבנו אחד בקובלנא על חולי, צוה עליו רבה"ק לנסוע לווארשא ושם בבית מרקחת פלוני יש זו התרופה תקח ותשרוף אותו, וכן עשה האיש ונתרפא, אמר רבה"ק שמזו התרופה לא היה עוד בעולם רק בבית מרקחת הזה, וכיון שנסתלקה התרופה הוכרח החולי להסתלק.

ובזה נראה לפרש כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי למצרים שלחתי מכות בלי תרופה, אבל דע שאני ד' רופאך, אם לא אשלח אזי דע שיש תרופה ותבקש ואאיר עיניך ותראה התרופה.

נעשה בריה חדשה

היה מעשה שהר"ר קאפיל יאקאבאווץ בן הרה"ח ר' משה יאקאבאווץ ז"ל אחי הרה"ח ר' טוביה יאקאבאווץ ז"ל מזלשין בוורשא, נחלה ר"ל על מעי העורת, והרופאים אמרו שחייב ניתוח דחוף. תיכף שלחו שליח לאלכסנדר לרבינו הקדוש "בעל ישמח ישראל", ובאמצע הלילה כאשר השליח היה שם פקעה המכה שעל המעי ויצאה כל המוגלא עד שנעשה בריה חדשה, הרופאים שבאו בבוקר נתפלאו מאוד על זה שלא ראו כזה עוד, וזה פעם ראשונה שרואין כזאת וב"ה נתרפא.

אולם הרופאים עמדו בשלהם, שהגם שנעשה נס כזה, מ"מ צריכים ניתוח על זה המקום לנקותו כדי שלא יחזור. נסע הר"ר קאפיל שוב על שבת לאלכסנדר, ובעת פרידת שלום שח לאדמו"ר הקדוש זצק"ל מה שהרופאים אומרים. השיבו אדמו"ר האם כאשר הנך עומד פה כואב לך, השיב לא, אמר רבינו הקדוש א"כ לא צריכין.

עמד שם חתן אחי רבינו הרה"ג הצדיק ר' יצחק מאיר זצק"ל אב"ד דק"ק אלכסנדר חתן הרה"ק בעל התפארת שמואל זצק"ל בן הרה"ג ר' אליהו ראב"ד דק"ק קאליש, ואמר שתורת הרפואה אומרת שאחר התקפה ראשונה לא צריכים, א"כ בין כך ובין כך לא צריך. השיב רבינו הקדוש ואמר, מי אמר לך שתאמר שזה פעם ראשון, תגיד שזה פעם האחרון, וכן היה שלא נחלה עוד על זה. [הר"ר ברוך דוד זאלטובסקי הי"ו].

הצליח לאכול רק את המצות מאכל הרפואה

רבינו הקדוש ראש גולת אריאל האדמו"ר ר' אברהם מסוכטשאוו זצקלה"ה, פעם אחת בערב פסח היה חולה מסוכן ר"ל על שפך דם מהגרון ר"ל, כאשר בא לאכילת כזית מצה לא היה יכול לאכול, התחיל להגיד את הזוהר הקדוש מצה מיכלא דאסוותא (זוה"ק ח"ב קפג:) וחזר ושנה כמה פעמים עד שבא להתלהבות עצומה ואכל את הכזית מצה שהיה גודלו כשני זיתים בדביקות גדולה. כשראו זאת בני הבית סברו שהנה הוטב לו והביאו לו גם דגים לאכול אך בשום פו"א לא היה יכול לאכול, הביאו לו רוטב ולא היה יכול לאכול אפילו כף אחד. נכדו הרב הקדוש ר' דוד שישב תמיד אצלו ואהבו כבבת עינו ביקש ממנו שיאכל עכ"פ כף רוטב אחד, אך רבינו הראה לו שאינו יכול בשום פו"א לבלוע. [ועיין כעין זה בספר תולדות אדם בענין ארון ספרים מהגאון הצדיק ר' זלמן מוולאזין זצק"ל]. [הרה"ג ר' ישכר תמר מתל אביב שמע זה מהגאון הצדיק ר' וולביש בורנשטין מטשענסטחוב].

האזוב שריפא מברכת הרבי מלובלין

היה פעם אחת בביהמ"ד של כ"ק הרה"ק ר' עזריאל מאיר אייגר זצק"ל מלובלין, שבא אברך אחד להזכיר את בנו שנפל פתאום בחולי חן ר"ל, וביקש מן המשמש שיוכל להיכנס אל הקודש פנימה, תוך כדי שיחה הזכיר אחד הזקנים היושבים שם, כי זוכר את זקנו הרב הגאון הקדוש ר' לייבילי אייגר זצק"ל שציוה לאחד שנפל בנו בחולי חן לבשל אזוב וליתן לו לשתות בכל איזה שעה כפית קטנה ונתרפא, והנה תוך כדי שסיפר הזקן את המעשה, פתח ר' עזריאל מאיר זצק"ל את הפתח הפונה מביתו לבית המדרש, נגש אל הזקן ואמר לו ספר נא עוד הפעם מה שספרת, סיפר הזקן עוד הפעם את המעשה והאברך הנ"ל פרץ בבכי ובתחנון אל הרבי ז"ל שיבטיח לו שרפואה זו תפעל גם אצלו, פתח הרבי את פיו ואמר זקני הבטיח וכך הוי אבל מי אני להבטיח, אכן זאת מן הראוי ליקח את הרפואה הזאת ולבקש מהשי"ת שיהיה גם לו לרפואה ובוודאי על דברת זקני כדאי ליקח אבל אני אינני יכול להבטיח. יצא האברך מלפני קדשו אך היכן ימצא בפולין 'אזוב', ואמר לו ידידי הר"ר יהודה ליב אייזנשטיין יחי' שהוא ילך אתו אל זקנתו כי יש לה אזוב שנשלח לה מארץ ישראל, כך עשה ובישל את האזוב ונתנו לו בכל פעם כף קטנה עד שנתרפא כליל. [שמעתי מידידי הרה"ח ר' יהודה ליב אייזנשטיין נ"י].

לקח אותנו לביתו והציל אותנו

ידידי מוהר"ר אברהם יונה קליין זצ"ל. אם אבוא לספר תרומיות מידות טובות שלו יקצר היריעה מהכיל, רק אחת אספר כעת שהיה ר"ל החל"ר בראווע וכ"ק אאמו"ר זצוק"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מרדומסק זי"ע]  נחלה, וגרשו מן הבית את כל בני הבית, ואנחנו היינו ילדים קטנים, אני נח הייתי אז בן חמש, ואחותי ברכה הי"ד בת שלוש, ואחי אהרן שליט"א היה בן כחצי שנה, ושום בן אדם לא הניח אותנו אפילו לדרוך על מפתן ביתו מחמת הפחד והיראה שלא ידבק בם מגיפת  החולירע ח"ו, והצדיק הזה ר' אברהם יונה זצ"ל לקח אותנו לביתו וסיפק לנו כל צרכנו. זכות הצדיק הזה יעמוד לזרעו הנותרים בכל מקום שהם ולמעלה יהיה זה לו זכות תמיד.

סגולה לרפואה

הכנסת אורחים – סגולה לרפואה, והעד אברהם אבינו, שהכניס אורחים ונתרפא, והקב"ה הוציא חמה ונתרפא על ידה.

והסיר ממך כל חולי

בימי הרבי ר' בונם מפשיסחא זצק"ל היה אברך אחד שהרופאים אמרו שצריכים רפואה עבורו אשר לא היה בשום אופן באפשרות להשיג, באו להרבי ר' בונם וספרו לו, אמר הרבי ר' בונם זצק"ל כתיב (דברים ז, טו) והסיר ד' ממך כל חולי, ממ"ך אותיות ממ"ך [ואם מך הוא מערכך] כלומר עני אינו צריך לכל זה. [הרב ר' רפאל פרידמן שמע מר' בונם ז"ל משמש של החידושי הרי"ם זצק"ל, בשם הרבי ר' בונם זצק"ל].

לבקשת רפואה  ילכו לר' יעקב דוד רדומסקר

סיפר לי אחי היקר ר' אהרן שליט"א, שבעיניו ראה אחר פטירת רבינו הגאון הקדוש בעל "ישמח ישראל" זצ"ל מאלקסנדר שבאו אל אבינו ז"ל שני אנשים מסקרנוויץ להזכיר חולה הצריך לרחמים, ואמרו שהאדמו"ר הקדוש בעל ישמח ישראל זצ"ל אמר: לבקשת רפואה לחולה ילכו לר' יעקב דוד רדומסקר ויוושעו בע"ה.

אם יהיו ביחד בלי פירוד יהיה רפואה

רפואה – במילוי [כזה: רי"ש פ"ה ו"ו אל"ף ה"א] עולה תשכ"ד, שזהו מספר יעק"ב ישרא"ל עם הכולל, שאם יהיו בכולל – היינו ביחד – בלי פירוד, תהיה להם רפואה. והיינו אם יהיו הקטנים עם הגדולים ביחד, שהגדול ינמיך עצמו לדעת הקטן, גדול הדור מוכרח להבין את קטן השכל, כי הקטן אי אפשר לו להבין את הגדול ממנו, רק להיפך צריך הגדול להנמיך עצמו לקטן, ובאופן כזה תהיה הרפואה היותר גדולה הן בגשמיות והן ברוחניות. וזה ענין תשובת הגדולים, שירצו להבין את הקטנים מהם, ואם לא רוצים ח"ו, אזי הוא חטא גדול, ומי יודע אם חטא זה אינו גדול מחטא הקטנים.


באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות sosisrael08@gmail.com