הרה"ק רבי שלמה הכהן מרדומסק זי"ע, נולד בשנת תקס"ג לאביו הרה"צ דב צבי הכהן רבינוביץ בן הגאון רבי אריה לייבוש אבד"ק עיר חדש. נחשב לעילוי מנערותו. התקרב לחסידות, והסתופף אצל גדולי החסידות בדורו – היהודי הקדוש מפשיסחא וה'חוזה' מלובלין.
בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב בעיר רדומסק, שהפכה בזכותו למרכז חסידי חשוב. ולעת זקנותו נסע פעמיים להגה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז. אלפי חסידים נהרו אליו.
נפטר בשנת כ"ט אדר שנת תרכ"ו השאיר אחריו ברכה ספרו הנודע לתהלה 'תפארת שלמה' על התורה והמועדים, זכותו יגן עלינו.
גאונותו בתורה הנגלה והנסתר
מלבד צדקותו וקדושתו הנשגבה הנודעת בשערים, היה גם גדול ומופלג בתורה בנגלה ובנסתר, ובסוף ספרו ״תפארת שלמה״ נדפסו ממנו כמה תשובות בהלכה.
ובאחת התשובות ראיתי שכתב, שלא יחמירו בנושא מסויים, ובדוק ומנוסה שאם מחמירים בשאלה זו, אזי מתעוררים שוב עוד הרבה שאלות כאלו, ואם לא יחמירו יסתלקו מן הספק. וזהו לשון שרק גדול כמותו יכול לכתוב כזאת.
גם היה מפורסם בקולו הערב שהנעים בתפילותיו הטהורות, והיה פועל גדולות ונצורות בתפילותיו, וזכה שחוננו אותו מן השמים בקול ערב ונעים, שעל ידי קולו הבהיר רבים השיב מעוון, בשומעם את נועם זיו תפילותיו, ונמס לבם בקרבם ונתעוררו לאהבה וליראה את ה׳ אלקינו.
היה תלמיד להגה״ק רבי אברהם צבי הירש זי״ע אב״ד פיטרעקוב ובעמח״ס שו״ת ברית אברהם, שהוא ספר חשוב מאד, ונכתב באריכות גדולה לברר הלכות קשות ועמוקות, והתשובה הראשונה בס׳ ברית אברהם שלוחה להגה״ק רבי עזריאל הלוי הורוביץ זי״ע מלובלין שנקרא ״ראש הברזל״. ובספרו אנו רואים את גודל בקיאותו וחריפותו העצומה. דבר פלא ראיתי בס׳ ברית אברהם, שאת ההקדמה לספר כתב אבי המחבר, והאב היה גביר גדול ובעל בעמיו, וכותב בהקדמה שנתן והוציא הרבה ממון בשביל שבנו יגדל ויתעבד לאילנא רברבא, ואת הספר של בנו הדפיס האב בממונו הרב. וזהו דבר בלתי שכיח שהאב יכתוב הקדמה לספר של בנו. ראיתי שכתב המחבר במקום אחד, שבילדותו למד אצל רבו הג״ר דוד זצ״ל במשך ארבע שנים, משנת התשע עד שנת הי״ג, ורבו היה מצוה לו תמיד ללמוד בשלשה ספרים שיצאו לאור באותה תקופה, תומים, נודע ביהודה, הפלאה, היות ששלשה ספרים אלו מפולפלים ביותר, וכמעט אין ספר אחר המפלפל כמותם. וראינו את הדר גאון חריפותו, שכבר בהיותו ילד קטן בן עשר שנים, היה עוסק ומתמיד בלימוד ספרים חריפים כאלו.
[שיחות מלוה מלכה להגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל]
גודל כח הדיבור של האדם
על הפסוקים הפותחים את פרשת השבוע, פרשת ויקרא (א א-ב): 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם',
כותב הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זיע"א בספרו 'תפארת שלמה', את מוסר ההשכל שניתן ללמוד מפסוק זה על כח הדיבור שיש באדם: 'אדם כי יקריב מכם' וגו'. פירוש, האדם ההולך בדרכיו ואין לו שום התקרבות לה' ברוך הוא, יקח לו ראיה מן הבהמה שנעשית הקדש להקרבה על פי דיבורו של האדם שאמר 'הרי זו עולה', ונעשית קודש קדשים רק על ידי דיבורו והבל פיו של האדם עליה, ואף על פי שהבהמה עצמה לא נשתנית והיא כמו שהיתה, אך הדיבור שמוציא האדם הוא קודש קדשים והוא שחל על הבהמה והקדישה. אם כן יראה האדם גודל הקדושה אשר בו. ומה עוד קל וחומר הדיבור של תורה ותפלה לפני השי"ת.
וזה פירוש 'אדם כי יקריב מכם', שרוצה להתקרב לה', 'מן הבהמה' יבין מעצמו שחל הקדושה עליה על ידי דיבור פיו, ובזה 'תקריבו את קרבנכם' כי די לו בהרוח ה' אשר בקרבו והוא משכן לו.
(מתוך הספר ספיר ויהלום להרב הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מתורתו
ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה. פרש"י לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא ההוראה ע"ש וכן הוא במד"ר. הנ"ל לרמז בטעם שליחות יהודה בזה להורות לפניו בית תלמוד. דהנה כבר נודע (שבועות לט, א) כי כל ישראל ערבים זה בזה. ושורש ענין הערבות נלמד מיהודה במש"א (בראשית מד, לב) כי עבדך ערב את הנער. כי לכאורה איך שייך ערבות במה שאין בידו לפרוע ומה היה יכול לפרוע בעד בנימין אחיו. אך זה הוא שורש העבדות האמיתי שיהיה כאו"א ערב בעד אחיו בתורתו ותפלתו ומעש"ט שלו להמשיך עליו כ"ט אע"ג דלא מטי הנאה לידו גמר ומשעבד נפשיה. כמ"ש (בזמירות שב"ק) ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות על ישראל שלום. פי' שהעוסק בתורה ובמצות יהיה כדי להמשיך על ישראל זולתו שלום ולא לעצמו. וזה הענין שאומרים בשם כל ישראל. והנה זה הענין היה מאז בתחלת הגלות הראשון שהוצרך בנימין תחלה בע"כ לירד למצרים ויהודה נעשה ערב בעדו. שזהו מרמז ג"כ על גלות (החיל) הזה שהוא גלות יהודה ובנימין. ואמנם עיקר הגלות הוא לבנימין ויהודה הוא רק מבחי' הערבות וכמבואר זה בסה"ק כי גם בזמן הזה מי שהוא משבט יהודה אין עליו הגלות כ"כ כי הוא רק מבחינת ערב ולא יפרע מן הערב. ועיקר הגלות הוא לשבט בנימין ולכך נקרא (בראשית לה, יח) בן אוני כי בו הגלות והוא רומז על בחי' מלכות יסו"נ כיל"ח ולכך הוא צריך לגאולה תחלה ולכך (מלאכי ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וידוע מסה"ק כי כשיורד אליהו לעוה"ז הוא בבחי' נשמה מבנימין והוא זוכה לגאולה תחלה לפני בא יום ה' כנ"ל. נחזור לענינינו הנה עיקר בחינת העבדות הוא הערבות בשם כל ישראל ואז הוא בשלימות אין בו אחיזה לסט"א כמ"ש (תהלים קיט, קכב) ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. ר"ל מי שהוא בבחי' ערב ערב עבדך לטוב אזי אל יעשקוני זדים הם הסט"א אין להם שליטה על התורה ומצות שלו כי אין כוונתו לעצמו רק ערב בעד חבירו להמשיך כל טוב עבורו ולא יפרע מן הערב. וז"ש ביהודה (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה כאשר הוא רק בבחי' ערב תשמע קולו מהרה כי ואל עמו תביאנו. ר"ל ההשפעות תומ"צ שלו הוא אל עמו תביאנו לא לעצמו כי אך תפלתו היא בעד עמו כנ"ל. וזה הוא הענין ששלח יעקב את יהודה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד. היינו שיהיה בחי' הבית תלמוד בתו"מ על אופן בחי' הערבות של יהודה. וזהו (בראשית כח, יא, ברש"י) שיעקב תיקן תפלת ערבית. היינו תפלת הערבות להתפלל בעד ישראל חבירו ולשעבד נפשו בערבות להמשיך לו כ"ט. ועל בחי' הזאת של יהודה צוה לתקן יסוד ושורש של בית תלמוד לפניו כנ"ל ."
(תפארת שלמה פרשת ויגש)
מכל אשר יעשה לאשמ"ה ב"ה. ר"ת "לאל "אשר "שבת "מכל "המעשים "ביום "השביעי. כי כן אחז"ל (שבת קיח, ב) כל שומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו והשבת הוא כפרה כמו הקרבנות לכך נרמז בסוף פ' הקרבנות כי עכשיו שאין לנו קרבנות השבת יכפר עלינו:
(תפארת שלמה פרשת ויקרא)
