המאמר השבועי - לאידך גיס(א) הרב חיים אטיאס והרב חננאל סהר בנושא ברכת האילנות

הרב חיים אטיאס ברכת האילנות


המצוה ומעלתה

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים (מוציאים פרחים), מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהם בני אדם". (שו"ע).

ותקנו חכמינו ז"ל ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב"ה, וע"י ברכה זו משבח ומפאר לבורא יתברך על חידושו בעולם.

צריך לכוין מאוד בברכה זו, שיש בה עילוי גדול לנשמות שנתגלגלו בדומם וצומח, ויבקש עליהם רחמים לתקנם (זוה"ק, חיד"א)

ואם אפשר, יצטרפו עשרה בנ"א ויברכו בכונה הראויה, ואח"כ יאמרו מזמור בשוב ה' שיבת ציון, ומזמור הללויה הללו את ה' מן השמים, ויסיימו באמירת קדיש יהא שלמא.
וכשיש עשרה, טוב שאחד יברך הברכה בקול רם, והשאר יאמרו אחריו בלחש (חזו"ע).

החיוב להדר אחר ברכה זו

אף שמלשון הגמ': 'היוצא בימי ניסן', נראה שאין חיוב להדר אחר אילנות מלבלבים כדי לברך עליהם, אלא רק אם יצא ונתקל באילנות – מברך, מ"מ באליה רבה ובערוך השולחן נראה שצריך להדר להשיג ברכה זו. וכן בהליכות שלמה כתב שנשתבח הגרש"ז אוירבעך בעצמו שמאז היותו בר מצוה לא פספס ברכה זו אף שנה.
אולם בתשובות והנהגות כתב שאין זה אלא מידת חסידות, ורק כשרואה את האילנות חייב לברך מדינא.

המחויבים בברכה

גם הנשים יברכו ברכת האילנות, ואף שברכה זו נתקנה לחודש ניסן – לא חשיב מצוה שהזמן גרמא (רצ"פ פראנק, חזו"ע). [וביאור הדבר: שמצות עשה שהזמן גרמא היא מצוה שמתחייבים בה רק משהגיע זמן מסויים, כגון מצות שופר בא' תשרי, ומצות סוכה בט"ו תשרי וכדו', אבל ברכת האילנות אינה תלויה בזמן, ומה שמברכים בימי ניסן ולא בזמן אחר, משום שזהו עיקר זמן פריחת האילנות ולכן לא חשיב זמן 'גרמא'. ויש שלמדו מכאן גם לברכת הלבנה לנשים].

סומא לא יברך ברכת האילנות, מכיון שברכה זו תלויה בראיה, והוא אינו רואה. והיותר נכון שישמע הברכה מחבירו ויתכוין לצאת ידי חובה (חזו"ע).

זמן הברכה

אף שבגמ' כתוב 'היוצא בימי ניסן', י"א שחודש ניסן הוא לאו דוקא, אלא כל שרואה הלבלוב בפעם הראשונה מברך, ואפי' אם רואה בחודש אדר וכדו' (משנ"ב). וי"א שחודש ניסן דוקא.

ובחזו"ע כתב שאם ראה הלבלוב בחודש אדר, לכתחילה לא יברך וימתין לחודש ניסן כדי לצאת ידי כולם. וכשיגיע חודש ניסן יזדרז לברך בהקדם כל מה שאפשר, (ואין להמתין עם הברכה אפי' כדי לברכה בציבור). אולם אם עבר חודש ניסן, ולא ראה עצים מלבלבים עד שהגיע חדש אייר, לא יפסיד הברכה בשביל זה ויברך בחודש אייר.

זמן הברכה בחו"ל

מדינות שמדרום לקו המשוה (ברזיל, ארגנטינה, אוסטרליה)  שפריחת האילנות בהן הם בחודש תשרי או חשוון – יברכו לפי זמן פריחתם, ולא בחודש ניסן (מנח"י, חזו"ע).

ומי שבירך בארץ ישראל ברכת האילנות בימי ניסן, ובחודש תשרי נסע למקומות שמברכים בהם בתשרי וראה אילנות מלבלבים, לא יברך שוב, כיון שהם באותה שנה, וברכה זו נתקנה פעם בשנה. ואם רואה שוב לאחר ט"ו בשבט – כבר חלה שנה חדשה ויכול לברך (שערים המצוינים בהלכה, ציץ אליעזר).

ברכה בשבת

הרואה אילנות בשבת, י"א שלא יברך עליהם, מחשש שיתלוש הפרחים בידו (אור לציון), וי"א שעדיף להמתין ליום חול כדי לברך, אולם אם חושש שיפסיד הברכה יברך בשבת (הליכות שלמה, חזו"ע, וכן העידו שנהג הסטייפלער).

ואם רוצה על ידי הברכה להשלים למאה ברכות – יברך בשבת, שנקרא 'מקום צורך' (ילקו"י).

ברכה בלילה

הרואה פריחת אילנות בלילה ע"י אור החשמל, יברך (חזו"ע, ציץ אליעזר).

ראה אילנות מלבלבים ולא בירך עליהם י"א שלא יברך יותר, והעיקר לדינא שיברך כשיראה שוב (משנ"ב, חזו"ע).

מי שלא ראה אילנות מלבלבים, רק אמרו לו שיש כאלה לפניו, וטעה ובירך, נסתפק בשבט הלוי אם צריך לחזור ולברך, מכיון שכבר הודה ושיבח על אילנות טובות ולא יוכל לברך עוד (וכ"כ בחזו"ע שלא יברך מספק).

על איזה אילן מברכים

ברכת האילנות נתקנה על אילנות המוציאים פירות למאכל, אבל אילני סרק  לא מברכים עליהם. ואם עבר ובירך על אילני סרק, לא יברך כשרואה שוב אילן הנותן פירות (שבט הלוי, חזו"ע).

אם נפלו כל הפרחים מהאילן והתחילו לצאת פירות, אפי' שעוד אינם ראוים לאכילה – אין מברכין. אולם אם נשארו פרחים אפי' מעט מהם, יברך (חוט שני, חזו"ע).

טוב לברך על אילנות הנטועים מחוץ לעיר, ומכל מקום אם עי"ז יבטל מת"ת וכן מחמת טרדא או חולשה (ובודאי בתקופת הקורונה שלא יוצא איש ממקומו), יכול לברך על אילנות שבתוך העיר.

ענף מלבלב שניתק מן העץ, אע"פ שרואה את הענף כשעדיין הפרחים עליו, והוא חדש ויפה – אין לברך עליו, משום שהברכה נתקנה רק על עץ (ציץ אליעזר, חזו"ע, הגרח"ק)

על כמה אילנות מברכים

י"א שאין מברכין אלא על ב' אילנות שנמצאים אחד ליד השני (ואפי' שניהם אותו מין אילן), ולא כשרואה אילן אחד בודד (כה"ח, ציץ אליעזר)

וי"א שלכתחילה לא יברך אלא כשרואה ב' אילנות ואפי' מאותו המין, והמברך על ב' מיני אילנות אכן זה  משובח, אולם אם אינו מוצא ב' אילנות יברך גם על אילן אחד בשם ומלכות (חזו"ע ברכות, וחזר בו ממש"כ בחזו"ע פסח שאין לברך על אילן אחד. וכן העידו שנהגו הגר"מ פיינשטיין, והגרש"ז אוירבעך).

ויש להסתפק לשיטת החזו"ע, הגרש"ז ועוד, במי שרואה בתחילת ניסן אילן אחד, ויודע שבסוף החודש יזדמנו לו ב' אילנות, מה יעדיף? זרזים מקדימים, או מעלת ב' אילנות? ופסקו הגר"ח קנייבסקי והגר"מ שטרנבוך שכיון שי"א שבאילן אחד לא מברכים, ודאי שיש להעדיף לצאת יד"ח כל השיטות מאשר זריזים מקדימים.

אילנות שבעציצים

אילנות הנטועים בעציצים מברכים עליהם, בין אם העציץ נקוב ובין שאינו נקוב (הגה' הגר"ח קנייבסקי על ספר מעשה חמד). וי"א שדוקא אם נטועים בעציץ העשוי חרס מברכים, אבל אם בעציץ מתכת לא יברך.

אילנות ערלה

אילנות בתוך ג' שנים לנטיעתם, אף שאסורים איסור ערלה באכילה – מברכין עליהם ברכת האילנות (בא"ח, חזו"ע, הגרח"ק).

 

להערות והארות ניתן לפנות לדוא"ל: כאן


הרב חננאל סהר – האילן וברכתו


״בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ״: (מסכת ר״ה משנה א)

״אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָפֵיק בְּיוֹמֵי נִיסָן וְחָזֵי אִילָנֵי דְּקָא מְלַבְלְבִי, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִיסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנָאוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם״.(ברכות מג:)

ביחס לאילנות מצינו שני זמנים עיקריים בחז״ל :

-ט״ו בשבט אשר הוא ראש השנה לאילנות (כדעת ב״ה)

-ויומי דניסן אשר בו נתקנה ברכת האילנות כאמור.

 

וראוי להתבונן בפשר ב׳ זמנים אלו,

דלכאורה היה מקום לחשוב ולומר,

הזמן הראוי לחול בו ראש השנה לאילן

הינו דווקא בימי ניסן אשר הוא זמן פריחתם ותפארתם,

ואילו בשבט עוד החורף בעיצומו,

ומן האילן ניטל הודו ותפארתו והינו עומד ערום ועריה,

ולשמחה מה זו עושה?!

 

אך נראה שבזה למדונו חז״ל דבר עמוק ונפלא:

דהנה בהסבר הטעם לקביעת ט״ו בשבט כראש השנה לאילן, מבארת הגמ׳: (יד.)

״באחד בשבט ר"ה לאילן:

מ"ט אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ

מאי קאמר ה"ק אע"פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה״.

ופירש״י :

״הואיל ויצאו רוב גשמי שנה – שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה

ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה:״

 

מבואר כאן, דעל אף שרוב התקופה מבחוץ ועוד החורף בעיצומו,

אבל החידוש וכח הצמיחה- השרף העולה באילנות, כבר קיימים ופועלים,

ואפילו שכלפי חוץ הכל נראה נובל וחסר חיים, אבל עמוק בפנים חיים חדשים מתחילים לצוץ!

ולימדונו חכמינו שראש השנה נקבע כפי כח החיות הפנימי המבצבץ,

ולא כפי מראה החן החיצוני,

ואף אם כלפי חוץ חסר הדר הינו, אבל פנימה חי וצומח הוא!

ואילו בימי ניסן אשר הוא ראש החודשים חודש האביב והפריחה,

זה הוא הזמן בו יוצא האדם מהסגר אפילת ימי החורף אל האורה,

ולעיניו נגלה מחזה הוד נפלא זה- תחיית עולם נהדר,

ולבו עולה על גדותיו וכמו מאיליהם שפתותיו מרחשות שירה וברכה,

לאשר בטובו מחדש עולמו וברא בו בריות טובות ואילנות טובות!

ומה מתקו דברי הנצי״ב בענין זה:

״שמור את חודש האביב. הדרש ידוע. ולפי הפשט כינה לזה החודש כאן האביב לפי הענין שיבואר לפנינו שכאן דברה תורה בזמן גלות. ויש לנו לדעת ולהתבונן כי כמו חודש האביב מסוגל להפוך כל זרע לצומח מחדש להחליף כח כך חודש הזה אות לישראל אשר עוד נחליף כח ובניסן עתידין ליגאל. ומי שמתבונן יותר רואה כי ישראל בעולם כמו השתות בכל פרי שהוא הגרעין. שאין אדם מחבב כ״כ הגרעין לאכילה ואינו נשמר כמו גוף הפרי שמוכשר להנאת האדם. אך מכ״מ הגרעין הוא שומר את קיום המין. ובשעה שמגיע לירח האביב הוא היקר מכל הפרי. וכל הפרי נרקב והגרעין שח לארץ ומגיע למשוש דרכו ולעשות פרי. כך ישראל בעולם בהליכות הטבע אינם נראים לעיקר בעולם אבל המה המקיימים את העולם. וכאשר יגיע מועדם אז יהיה משוש דרכם להיות גדל והולך ומעלים מין האדם בכלל. וע״ז נקרא חודש האביב. ומפרש דמש״ה בחדש האביב הוציאך וגו׳. להודיעך את כ״ז.״ (העמק דבר דברים פט״ז פס׳ א)

ודווקא בימינו אנו אשר נדמה שחווים אנו,

צמצום אחר צמצום והסגר אחר הסגר

נבקש ונפלל בורא כל הוציאנו מן המיצר,

בחודש ניסן זה אשר הוא ראש החודשים,

ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו,

וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו נפלאות !

חודש טוב

ושבת שלום!!

להערות והארות ניתן לפנות כאן