פרק א – ענף עץ אבות
משפחת פאלאג'י
רבינו רחמים נסים יצחק פאלאג'י בן למשפחת פאלאג'י, מהמיוחסות שבק"ק איזמיר, העיר הגדולה לאלוקים. תולדות משפחת פאלאג'י המפוארה, ראוי לספר בפני עצמו. נביא בזה את עיקרי תולדות המשפחה, בקיצור נמרץ.
אבי זקנו של רבינו הוא הגאון רבי יוסף רפאל חזן, בעל ה"חקרי לב". זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, מתקיפי ארעא, הוא הודה זיוה והדרה של העיר אזמיר, ממשפחת חכמים וסופרים זה כמה וכמה דורות.
אביו של רבינו יצחק פאלאג'י הוא הגאון הנודע מרן החבי"ף, רבינו חיים פאלאג'י. מאמרים רבים נכתבו לדמותו של מרן החבי"ף, בהיותו רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה, פאר דורו.
שלשה בנים השאיר אחריו מרן החבי"ף: רבי אברהם (המכונה אפ"י), רבי רחמים ניסים יצחק (הוא רבינו בעל היפה ללב), ורבי יוסף (בעל ספר "יוסף את אחיו").
רבינו רחמים נסים יצחק פאלאג'י, נולד לאביו מרן החבי"ף, ולאמו הרבנית מרת אסתרולה, באזמיר, ביום כ"א לחודש שבט תקע"ד. גם במעלליו יתנכר נער, ועוד בצעירותו היה נוהג רבינו בחסידות. וכפי שמספר שכאשר היה ילד קטן והוא בן י"ב שנה, התענה ביום א' לאחר שבשבת נענע בשוגג את העששית שמעל ראשו, ועל אף שאינו מן הדין אלא חומרא יתירה. ע"ש.
מאביו הגדול מרן החבי"ף למד את רובי תורתו, וראה בו את רבו המובהק. מלבד אשר זכה רבינו לגדול ולספוג תורה וקדושה בבית אביו הגדול, ובספריו הביא הנהגות רבות שראה אצלו, עוד זכה להתגדל בין ברכי החכמים גדולי עולם בעי"ת איזמיר, ולשמשם בהנהגותיהם הקדושות. ומהם: בעל השם שלמה, וכה"ר אברהם יהושע קריספין בעל "אברהם במחזה", כה"ר אברהם לארידו, דודו רבי רחמים אליהו חזן בעל אורח משפט, ועוד.
את מקום לימודו קבע בבית המדרש "בית הלל", אשר ייסד והחזיק הגביר אלעזר הילל בכר מנוח. באדר שנת התק"צ נשא לאשה את הרבנית רחל מזל טוב המכונית קאדין, נכדתו של הרב סעדיה הלוי מירקאדו, מחה"ס "נוה הצדק".
בהיותו יושב בק"ק בית הלל, היה יושב ועוסק בתורה ומלמד גם לתלמידים. ובפרט בשיעורים קבועים באבות דרבי נתן ועוד, וכמ"ש בהקדמת ספרו "אבות הראש".
רבינו יצחק פאלאג'י דן ידין לישראל. ואחר פטירת אחיו רבי אברהם נתמנה לרב הכולל אזמיר ואגפיה. גם שימש בבית הדין שבאיזמיר שנים רבות, בפרט בענייני גיטין וחליצות, ונתמנה לאב"ד. וישב בבית דין בצוותא חדא, עם החכמים: רבי יצחק קריספין. רבי משה קרישפין. רבי רפאל יצחק אלגרנאטי. רבי משה בארקי. רבי אליה אבואלעפיא, רבי יהודה אלבעלי. רבי רפאל מאיר ארדיט. רבי שמואל חייא ג'יליבי פונטרימולי. ועוד.
"זקן ויושב בישיבה", עד זיקנה ושיבה שקד רבינו בכתיבת ספריו להוציאם לאור עולם. אף תיקן תפילה על ימי הזקנה, להיות בבריאות כח ואומץ לעבודת ה', וכפי שזכה בעצמו לכתוב ולחדש בתורה עד שנותיו האחרונות, כשהוציא את ספרו "ויקרא יצחק" בשנת תרס"ה והוא בן צ"ב שנים. וזו תפלתו של רבינו כפי שכתב ביפה ללב (או"ח סי' רכג אות יא):
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתתחדש כנשר נעורינו, לתת חוזק ואומץ וכח ובריאות בכל אברינו וגידנו, ונהיה מיושבים בדעתינו, ועינינו מאירות, ואל יתן למוט רגלינו עד מלאת ימי שנותינו בגבורות שמונים שנה והותר, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לנו, חיים של טובה וכבוד, חיים שאין בהם בושה וכלימה, ויחד לבבנו לעבדך עבודה תמה עבודה שלימה, כן יהי רצון אמן.
והוסיף על זה שם (אות יב):
ועתה נתחדש לי לומר בנוסח זה: רבש"ע, חיים שנתת לי ואחיה עוד בגבורות שמונים שנה והותר, לא אראה בהם לא מיחוש ראש ולא חולשת אזנים ולא חולשת עינים ולא חולי מעיים, אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני, אל תרפה את ידי לעת זקנתי מן התורה ומן המצות, ואל תקהה את עיני בבני ובנותי וזרע זרעי שלא ימותו שום אחד מהם בחיי, ותמיד נהיה מיושבים בדעתינו ושכלינו שלא יקלסו בנו בחורים וגם בתולות עם נערים, ותן בנו כח ובריאות בכל אברינו וגידינו לעשות נחת רוח לפניך, ואמצא נחת רוח בזקנותי, אמן כי"ר.
גם ביפה ללב (יו"ד סימן תג סוף אות א) מסיים רבינו:
ויעתר יצחק לה' אלוה כל הרוחות וכל הנשמות, מלך רחמן רחם על נשמתין, לאחר אריכות ימים ושנים, ליטלה על ידי מלאך רחמים.
זכה רבינו לישב על התורה ועל העבודה, זקן ושבע ימים. עד לפטירתו, בד' ניסן תרס"ז. והוא בן צ"ד שנה. רבינו לא סבל שום חולי, ובאופן פתאומי, בעת שנתעסק בקדשים, כשהכין את דרשתו לשבת הקרובה. ובעודו כותב חידושיו יצתה נשמתו בטהרה.
לא נס ליחו של רבינו עד לעת פטירתו, "שלם בגופו ובנשמתו. סבל לעיתים רחוקות מאוד, ובכל אורך ימיו אפילו למשקפיים לא נזקק, שיניו היו שלמים גם לעת זקנתו. מדהים היה לראות את הוד דמותו ותוארו, אור השמש אשר זרח עליו קרוב למאה, בכל פעם שנזדמן לאירועים שונים".
מתוך המאמרים שנתפרסמו על רבינו, ניכר עד כמה היה רבינו נערץ על בני קהילתו, כך שכל חלקי הקהילה באו לחלוק לו כבוד, ובהלוויתו השתתפו אלפים רבים בני ק"ק אזמיר. ההלוויה התקיימה ברחבה של עיר, והוכרז "ביטול מלאכה", וכל בני העיר נחפזו לסגור עסקיהם לבוא ללוות את רבינו. הרשות המקומית שלחה נציגות משטרתית וצבאית מכובדת לחלוק כבוד הראוי לרבינו.
רבינו ביקש בצוואתו שלא יספידוהו, ושלא ידליקו אבוקות בהלוויתו, ושלא להכנס לבית הכנסת, וכפי שהתאפיין בחייו בצניעותו ובמידת ענוותנותו. רק בבית העלמין היה הספד מפיו של הג"ר משה בארקי בעל ה"מזכרת משה" שסיים את הספדו בהשכבה לנשמת רבינו. זכותו תגן בעדנו ובעד כלל ישראל. אמן.
עמלו וגדלותו בתורה
נפלאה היתה בקיאותו בכל חלקי התורה. בכתביו הקיף תנ"ך, בבלי וירושלמי, מדרשים, זוהר, פוסקים, ספרי מוסר ועוד. הרגיל בספרי רבינו, עומד משתומם, בכמה תיבות מיישב קושיא גדולה, או בציון קטן מקשה קושיא עצומה. פעמים שמביא ראיה לגופי תורה מדקדוק לשון בים המדרש, ופעמים שמרחיב את הנושא הנידון, באורך וברוחב עד שלא הניח בו זוית ופינה. בספר יפה ללב ימצא המעיין מערכות בעיון ופלפול, בקיאות עצומה בש"ס ובפוסקים, שלחן ערוך ונושאי כלים, ספרי שו"ת וספרי מערכות, ושאר כתבי הקודש
בלשון "רבין חסידא" נתכנה רבינו יצחק פאלאג'י ע"י אחיו ר' אברהם וכן כינוהו לרבינו כמה וכמה מחכמי דורו, באשר הנהגותיו הרבות בחסידות, ומידותיו הנאצלות. סדר אכילתו ומשתהו, הכל בחשבון ובחסידות. וקודם כל דבר היה מכוין לתועלת ולסיבה הנצרכת לזאת האכילה. נזהר שלא לומר קדיש או דרוש ברבים עם פסוקים בעל פה. גם אגב אורחא זכר להנהגתו שבעלותו על משכבו היה מעלה על זכרונו שמות ספרי הקודש, עד אשר חבלי שינה סבבוהו. זאת ועוד באשר היה רבינו מיראי הוראה. גודל זהירותו של רבינו בהוראה, ובפרט בענייני גיטין, עמדה לו שחפץ ה' בידו הצליח, ואף בדבר שלא היה אפשר לדעת מתחילה, מן שמיא קזכו ליה שלא תצא תקלה תחת ידו, וכמובא תיאור נפלא בזוג שהתגרשו ונתברר לאחר זמן שהגט לא היה כתקנו, ומן השמים גרמו שנישאו שוב זה לזו ולא לאיש אחר ח"ו.
כתיבת ספריו וחידושי תורתו והדפסתם, היתה מתוך גדולת חסידותו, לזכות הרבים ולעשות רצון ה', וכלשונו בהקדמה ליפה ללב ח"א:
זכרה לי אלהי לטובה, אלהים יראה, יראה וירצה ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי, כי הוא יודע תעלומות לב, שלא לכבודי, ליקרא דידי, עשיתי זאת, כי אם למשמרת לאות אולי אזכה לצאת ידי שמים לעבוד את ה' יחד לבבי ליראה לשמש את קוני, שמתוך כך זוכרהו, למען ילמד ליראה ותאשרני.
גם הקדמת ספרו עין יפה חזינן לגודל יראת חטאו, וכמ"ש שם בענוותנותו:
ראו קראתי בשם עין יפה, אולי יראה ה' בעיני עניי ועמלי להוציא לאור הני ספרי דמתקרי יפה ללב נפש היפה עין יפה, לתקן תיקון נפשינו במחשבות הלב ופגמנו בעיינין עילאין והרע בעיניך עשינו, שעברנו על מה שכתוב ולא תתורו וכו'.
מיוחד במידות ובנימוסין היה רבינו. ומלבשתו ענוה ויראת חטא. רבינו גופיה אגב אורחא כתב בענין זה יפה תלמוד ח"ג מסכת מדות (דף נד ע"ב מהספר). בזה"ל:
וכד הוינא טליא זכור אני כי שמעה אזני מפ"ק הרב מו"ר אבי זצ"ל, ויורני ויאמר לי ללמוד מסכת מדות, והייתם לי סגולה לקנות מדות טובות. ואם אמרו בדרך בדיחותא, יה"ר שיהיה לימודנו לשמה, ותגזור אומר ויקום. שבשפלנו זכר לנו אבי השביח'ני לאמר בכתב אשר כתב מכפר בורון אבאד לפה עירנו עפ"א ביום אסרו חג שבועות משנת תזכ"ר, בתוכחות מוסר אב, למה אין אתם לומדים מעט מזה בני וכו'. ויה"ר שיקויים בנו דברי אבא קדישא, זיע"א. ומה שהעולם כותבים ומדברים, בשגם עושים את שאינו זוכה כזוכה, אותה אבקש שיאמנו דבריהם, ונזכה במעלות המדות, כל שרוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו עד אחר אריכות ימים ושנים, בעזר אלהים חיים.
עוד כתב שם רבינו בגודל ענוותנותו על התועלת שחושב שתהיה מספריו:
ידענא בנפשא'י כי אין לי לב'ב ולא בינת אדם לי להניח ראש'י חלקי ולבב'י בין הרים הגבוהים מאורי אור נרות המזרחי'ות. אמנם כמו שבנין יסוד החצרות וטירות גדולות וגבוהות משימים גם כן צרורות קטנים המסייעים גם הם למלא החורים שעושים האבנים הגדולים, כן גם אני במקום הזה באולי אמלא איזה חור קטן שהניחו לי הראשונים אתקש הויו'ת. וכאשר הם אמרו ג"כ כי נ'ר קטן יפ'ה לבדיקה, לחפש בחורין ובסדקין מאור האבוקה. וכמו שיש נוקב מרגליות, המה חכמים מחוכמים הליכות עולם, בעלי הלכות גדולות בפלפולא אריכתא על כי לבם פתוח כפתחו של אולם, הולכי מדב'ר המדב'ר הגדול אלו הן מדברי'ות. כן יש עב'ד עושה מעשה מחט, וכדאמרינן בעירובין (דף ג"ן ע"א) אמר ר"י לבם של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סידקית. ופירש"י סידקית מחט שתופרין בה סדקי בגדים והוא דק ביותר, יע"ש. וכד דק ואשכח נוקב מחטים יש בו צורך מנוקב מרגליות, דמרגליות לא שכיחא רק בקצת עשירי עם, אבל מחטים הוא צורך כ"ע לעשירים ולעניים דא"א בלא לבוש.
במקומות שהעירו לרבינו על דברים שכתב, היה מודה על האמת שהיה אצלו בהעלם בינתיים. אלא שלא ראה בכך גנאי או בושה שנעלם ממנו דבר, כי האמת אהובה יותר. גם לאידך גיסא, לא נשא פנים לאיש כאשר ידע שהאמת עמו, ואף במקום שנטה קו מדברי אביו החבי"ף, לא חש לזה, וכותב "כי האמת יותר אהובה אצלנו". גם לא בוש להודות על דבר שכתב בטעות.
רבינו, עט סופר מהיר, זכה וזיכה בכתביו הרבים ובחידושיו המופלאים, ועוד בחיים חיותו הוציא לאור רובי תורתו. פרי ביכוריו של רבינו, הוא ספר אבות הראש על אבות דרבי נתן, שרבינו קבע בו לימודו עם חברים מקשיבים, במדרש בית הלל מידי ערב, והיה חוזר ושונה עמם מסכת אבות דרבי נתן עד שנחתדשו בו חידושים רבים וכתבם והדפיסם בספרים אלו. בספר זה הפליא עצה הגדיל תושיה, בידיעות עצומות בכל תחומי התורה. אולם, ללא ספק, שהיצירה המרכזית של רבינו הינה סדרת ספרי "יפה ללב" על שולחן ערוך. בה נתגלו אוצרות התורה של רבינו.
להלן רשימת ספרי רבינו הנדפסים, תוכן עניינם, ושנת הדפסתם.
אבות הראש ח"א: על אבות דרבי נתן. [עם קונטרס "שמן ראש"]. נדפס בשאלוניקי, תרכ"ב.
אבות הראש ח"ב: על אבות דרבי נתן. נדפס באיזמיר, תרכ"ט.
אבות הראש ח"ג: על אבות דרבי נתן. נדפס באיזמיר, תרל"ח.
נפש היפה: אסיפת עניינים ע"ס א' ב'. נדפס עם ספר אבות הראש ח"ג. נדפס באיזמיר, תרל"ח.
יפה ללב ח"א: על שו"ע או"ח עד סי' רמ"ב נדפס באיזמיר, תרל"ב.
יפה ללב ח"ב: על שו"ע או"ח. נדפס באיזמיר, תרל"ו.
יפה ללב ח"ג: על שו"ע או"ח ויו"ד. נדפס באיזמיר, תר"מ.
יפה ללב ח"ד: על שו"ע אה"ע וחו"מ, והשלמות לאו"ח ויו"ד. נדפס באיזמיר, תרמ"ב.
יפה ללב ח"ה: על ד' חלקי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרמ"ד.
יפה ללב ח"ו: על ד' חלקי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרמ"ט.
יפה ללב ח"ז: על ד' חלקי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרנ"ג.
יפה ללב ח"ח: על ד' חלקי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרנ"ו.
יפה ללב ח"ט: על ד' חלקי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרס"ו.
יפה תלמוד ח"א: חידושים על הש"ס. נדפס באיזמיר, תרל"ו.
יפה תלמוד ח"ב: חידושים על הש"ס. נדפס באיזמיר, תרמ"ד.
יפה תלמוד ח"ג: חידושים על הש"ס. נדפס באיזמיר, תר"נ.
חלק יפה: חידושים על התורה. נדפס עם ספר פני חיים של אביו, באיזמיר, תרמ"ח.
עין יפה: חידושים על אגדות הש"ס. נדפס עם יפה תלמוד ח"ג, באיזמיר, תר"נ.
אנך יפה: חידושים על התנ"ך. נדפס באיזמיר, תרנ"ג.
יפה לעיניים: חידושים על אגדות הש"ס. נדפס עם ספר יפה ללב ח"ח, באיזמיר, תרנ"ו.
ויקרא יצחק: חידושים על התנ"ך ועל הש"ס, ובסופו חידושי שו"ע. נדפס באיזמיר, תרס"ה.
"פדה את אברהם": לאחיו רבי אברהם, בסופו – שיירי יפה ללב. נדפס באיזמיר, תרנ"ד.
כתבים נוספים היו לו לרבינו, שנשרפו גם בשריפה הגדולה ביום י"א אב התר"א, וכפי שכתב ביפה ללב (חו"מ סי' ב אות א):
ובשנת התקצ"ה ליצירה נשאתי ונתתי בהאי כללא דכייל הרב ט"ז ז"ל בג' מקומות הנזכרים בארוכה בשקלא וטריא ע"ד רבני האחרונים דרמו ומקשו על הכלל כולו, וישבתי תיובתייהו מכל המקומות דבר שהוא צריך לכלל להעמיד דברי הט"ז ז"ל, ונשרף הכל שהיה לי בענין זה עם רובי תורתי מכמה עניינים בי"א באב התר"א לתפ"ץ, ולאו אדעתאי איכו השתא אשתלאי, ויהי הצע'ר לסגור בתווני דלבאי ולמגמר בעתיקא תקיל'א לי כולי תלמודאי, גם שאין רוב הספרים שהיה לי שקלא וטריא בדברי קדשם איתנהו גבאי. ע"כ. ושם הביא רבינו רשימה ארוכה של פוסקים שדברו בזה, ע"ש.
כתבים נוספים היו לו לרבינו שלא נדפסו. ביפה ללב (או"ח סי' תעג ח"ב אות ב) זכר רבינו למה שכתב ב"קונטרס ההקדמות" מכמה דוכתי ממדרשי חז"ל ומפרשים, ע"ש. כמו כן כתבי יד נוספים יש לרבינו, ותצלומם נמצא בספריה הלאומית שבירושלים.
דרכו בכתיבת ה"יפה ללב":
דרכו של רבינו לעיין ולפלפל בספרים הבאים: מדרשים (רבה, תנחומא, ילקו"ש, פרקי דר"א), ילקוט ראובני, ילקוט חדש, ספר חסידים, חזקוני, בעל הטורים על התורה, בעל הלבושים, יפה תואר, שפתי כהן על התורה, חמדת ימים, של"ה, עיון יעקב, ספרי מהר"א הכהן מאיזמיר, שלחן גבוה, תולדות אדם (לר' זלמן), ספרי מרן החיד"א, ספרי אביו מרן החבי"ף ועוד רבים. גם מספרי חסידות לא הניח רבינו ידו, וכגון, ספרי המהר"ן, הקדושת לוי, ועוד. דרכו של רבינו לדקדק בפסוקי התנ"ך, ולהוכיח מהם הדין לנידון בש"ע או באחרונים. הלומד בספר זה יתפעל מגודל בקיאותו של רבינו בזהר הקדוש, ברעיא מהימנא, ובזוהר חדש, באשר פעמים רבות מדקדק טובא בלשון הזוהר בכל ענין וענין, ודקדוקים רבים שבש"ע ובפוסקים מצא להם רבינו מקור בזהר הקדוש.
חשיבות כתיבת והדפסת חידו"ת בעיני רבינו
תכתב זאת על לוח לבי דברים היוצאים מפ"ק הרב ליקוטי עצות וז"ל, יש עכשיו ספרים הרבה וגם עתידים להיות עוד ספרים הרבה, ואסור להלעיג על שום אחד מהם, כי כולם צריכים לעולם. אלו דבריו ז"ל. ואשריו למי שמוציאם לאורה, לאדפוסי הדרה, למען יגדיל תורה ומצוות
[יפ"ל אחרי ההקדמה ליפה ללב ח"ט]
חשיבות רבה ראה רבינו בכל ענין הדפסת חידושי תורה בכלל. ולא רק על חידושי תורתו, אלא משבח רבינו את כל העוסק ומחדש חידושי תורה, שידפיס את חידושי תורתו, שבכך מראה את חביבות התורה אצלו. וכלשון רבינו ביפה ללב (סימן קנה ח"ב אות א):
ואני שמעתי כי כמה בעלי בתים נבונים יודעים את התורה, עם שיש להם הרבה עסק משא ומתן עם כל זאת קובעים עת ללמוד ומה שמחדשים בלימודם כותבים בספר ובדיו, וכמה ספרים נדפסו מהם, אשריהם ואשרי חלקם. כי כל חכם לב כי ידיו רב לו לכתוב כל מה שמחדש בלימודו, הוא הודאה עצומה כי נפשו חשקה בתורה וחביבה עליו מאד.
גם בהקדמת ספרו יפה ללב ח"ד משבח רבינו ענין הדפסת הספרים, ושזוכה בכך לזכות את הרבים שינהגו כמ"ש בנדפס, וכמו ששמע שגם בארץ הקודש משתמשים בספריו יפה ללב. וז"ל:
ואומר אני כי העושה מעשה להדפיס ספר מחידושי דינים מקיים שלושתן, ללמוד לעצמו, ושילמדו אחרים, וגדול המעשה, שעושים מה שכתוב בו, כאשר שמענו כי הרבה עשו מעשה בעיר אלהינו הר קדשו יפה נוף משוש כל הארץ ירושלים ת"ו בדין א' כי המה ראו מה שכבתנו בספר בספר כהנה רבות.
כמו כן, חשיבות רבה ראה רבינו בהוצאת הספרים והדפסתם מכספו שלו, וראה בכך את השלמת תיקון נפשו. וכמ"ש בהקדמתו לספרו אבות הראש ח"ג:
מן יציב ידענא בנפשאי, דכחיש חילאי ואיני כדאי, ותהי זאת משיב נפשי, מי כה' אלהינו אלהים אשר עשה לנפשי, כי נפש הוא קוב'ל רחמנא ליבא בעי, כרועה עדרו ירעה, וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, עני בשיו ועשיר בשורו, יתן לאלהים ככרו. יה"ר את עניי ואת יגיע כפי, וכול"י מעי"ם כסף מזוקק שבעתיים שפזרתי להוציא לאור הני ספרי, יעלה לרצון לפני ה"א לתקן תיקון נפשינו, להוציא לאור כל ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו על ידינו, לכפר על פשותינו, בנפש יכפר על הנפש.
כך נהג רבינו גם בספרי יפה ללב הראשונים עד לחלק ז', שם אנו מוצאים התבטאות מעניינת מרבינו בשער הספר "אתה ה' אל תאחר, לתת לכסף מוצא" וכו'. כפי הנראה משם ואילך נתקשה רבינו בהשגת הממון הרב הדרוש לזה. ואכן, את ספר יפה ללב חלק ז' וספר אנך יפה, נתן לכסף מוצא עבור הוצאות ההדפסה, הגביר בעל מדרש בית הלל. את ספר יפה ללב חלק ח' המצורף עם ספר "יפה לעיניים", הדפיס רבינו מתרומת אחיו הגדול רבי אברהם. כך גם את ספרו האחרון "ויקרא יצחק", הוציא מנדבת "הגביר המרומם סיניור בכור שבתי שונשול נר"ו בן הרמ"ה מגדולי רומ'י מחזיקי עניים וכו'".
חשיבות רבה ראה רבינו להדפיס את ספריו, למען ישוטטו בהם הרבים ותרבה הדעת. את ההתייחסות של רבינו לספרים הנדפסים, יש לראות ממה שכתב ביפה ללב (יו"ד סי' שסב ח"ה אות א), שיש לבנים להקים על קבר אביהם מצבה, אך יותר חשוב להקים לו מצבה בכך שידפיסו את ספריו, וז"ל שם:
גם להקים לו מצבה, אך לא מצבת אבן לבד אשר היא חובה על בנים לאבותם להקימו בכדי לידע איה מקום קבר אבותם כדי להשתטח על קברו ולשפוך שם תחינה, רק מצבת גאון עולם להדפיס כתביו קושט אמרי אמת, ובהתפשט חיבוריו היקרים והנחמדים על פני תבל זה יהיה לו מצבת נצח וזכר עולם להקרא בשמו עלי אדמות, ושפתותיו יהיה דובבות בקבר כמאמר חז"ל.
באדיבות מכון הכתר הוצאת כתבי רבותינו חכמי ספרד
ליל הפסח הכל נגמר בברכה הרשאונה זכרו זאת ובחנוני נא בזאת