לכבוד יום הבהיר י"א ניסן יום הולדת כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, אנו מביאים מאמר מיוחד שכתב לפני קרוב לארבעים שנה הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל מגדולי רבני חב"ד ליובאוויטש ראש ישיבת תורת אמת חב"ד, ורבה של 'בית ישראל' בירושלים ת"ו.

מסורת חב"דית שמקורה בדברי נשיאיה, מסבירה את הופעת נשמתו הקדושה של מייסד החסידות הכללית מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן, במשל הבא: אדם שהגיע למצב של התעלפות, והסובבים החרדים לחייו רוצים להקיצו ולהחזיר את התגלות והתפשטות נשמתו לגופו, לפעולה תקינה ומתאימה של שכנות טובה בין הגוף והנפש, עד כדי התבטלותו המוחלטת של הגוף אל הנפש וציות להוראותיו, הרי אחת הדרכים היעילים להשגת מטרה זו, היא הקריאה בשמו של המתעלף. הקשר ההגיוני בזה מבואר בתורת חב"ד בדרך המקורית שלה, על יסוד הפסוק "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", אשר שמו של האדם מגלם בקרבו את נפשו. והנמשל: עם ישראל לפני התגלותו וירידת נשמתו של מאורן של ישראל רבנו הבעש"ט נ"ע, כשגזרות ושמדות ת"ח ות"ט נתנו בהם אותותיהם, ובנוסף על כך כתוצאה מירידת הדורות, היה שרוי במצב של התעלפות גשמית ורוחנית כאחד. מה עשה הקב"ה? קרא לבנו בכורו ויחידו בשם ישראל!… וכך נאצלה נשמתו הק' של רבנו ישראל בעל שם טוב נ"ע, שבתורתו והוראותיו הקדושים הצליח לעורר את האומה הנבחרת והקדושה מהתעלפותה, והעריף עליה טל של תחיה, באורחות חיים שופעי רעננות ולחלוחית פנימית, היונקים שרשיהם ממאורה של תורה.

הגה"צ רבי שמואל אלעזר היילפרין זצ"ל

אף אנו בעקבותיהם של רבותינו הקדושים נאמר על התגלות נשמתו הקדושה של מאורן של ישראל נשיא דורנו כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע, לאחר השואות האיומות שנקלע בהם עמנו בדור שלפנינו. השואה הרוחנית של המהפכות החברתיות בעולם כולו, וביחוד ברוסיה הסובייטית, ואחר כך השואה האיומה והנוראה ביותר בתולדות עמנו שאינה נתפסת כלל וכלל בבינת אנוש, קרא הקב"ה לעמו השבור והרצוץ את קריאתו של נביא הנחמה "נחמו נחמו עמי", וכך נאצלה והתגלתה נשמתו הקדושה והאצילית של מנחם משיב נפש של עמנו. ממשיך דרכם האמתי של מורנו הבעל שם טוב ונכדו הרוחני כ"ק רבנו הגדוך בעל התניא והשו"ע נ"ע, הלא הוא כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע נשיא חב"ד בדורנו, ואביהם ופטרונם של כל ישראל באשר הם שם.

עם עלותו על כסא רם ונשא של נשיאי אלקים, רועי ישראל האמתיים עד למייסד חסידות חב"ד כ"ק רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, החל לקרוא בהתוועדויותיו בשם ה', וקול קריאת התשובה בצלילו המעודן ביותר, ובטון התקיף ביותר בליווי נעימות תנחומים, החל להדהד בעולמה של היהדות העייפה משנות גלותה והמפוצעת פצעי אימים בנפש וברוח. ובשימת לב מיוחדת לנוער היהודי שנולד באווירתה המעוכרת של עשני הכבשנים.

וכך אנו קוראים במכתב קדשו שנכתב בשנה השנייה לקבלת נשיאותו הרמה (ר"ח ניסן ה'תשי"ב) לרגל "ימי הפסח המתקרבים ובאים":

"על כל אחד ואחת להשתדל בכל עוז ומרץ לחפש עצות ותחבולות (אף אם על ידי זה מוכרח יהיה לעשות היפך טבעו ולשנות ההרגל שלו ובלבד) לכבוש את הדור הצעיר ולקרב את כל בני ובנות ישראל, אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול, לתורה ומצוות, ואז מובטחים אנו אשר בנערנו ובזקננו נלך – לקראת הגאולה – בבנינו ובבנותינו.

ודור שלנו, דור אשר נולד ונתגדל בעת קושי הגלות הגזירות ושמדות ר"ל ואשר גם על שארית הפליטה, ובפרט הילדים אשר נתן והשאיר לנו ה' לאותות ולמופתים (שתתקיים תורה בישראל על ידם) יש קמים עליהם לכלותם, היה לא תהיה על ידי חינוך האומר לרע טוב ולטוב רע, השם חושך לאור ואור לחושך מר למתוק ומתוק למר, כי מאס תורת ה' צבאות, הנה הקב"ה יצילנו ויצילם מידם, ודור זה יזכה במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו להיות גם דור הגאולה, גאולה אמתית כיעד נביאנו הקדושים – לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, וכל אחד ואחת יכירוהו, יורה באצבע ויאמר: הנה אלקינו זה קווינו לו ויושיענו זה ה'". עכלה"ק.

שורות אלו המבשרים אופנסיבה של מאבק רוחני של מנהיג ישראל – אשר ההשגחה העליונה הועידה אותו לשמש קברניטה של ספינת עמנו, באחת התקופות הקשות ביותר של טלטולה המטורף בגלות הארוכה, בתקוות ניצחון מלא, בביטחון גמור שהוא יסתיים בגאולה האמתית על ידי משיח צדקנו – נקלטו היטב בפי לגיונו שהוקם לשם כך ברחבי תבל ובארצנו הקדושה

רבנו הקדוש (שליט"א) זי"ע בעקבותיו של הנביא הושע

על דרכו המיוחדת של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע [גם ביחס לאלו שברבות השנים נמשכו לשיטת הקירוב] יצוין מאמר רז"ל בפסיקתא (לב) "כל הנביאים קוראים לישראל לתשובה אבל לא כהושע. ירמיהו אמר: אם תשוב ישראל אלי תשוב, וישעיהו אמר: דרשו ה' בהימצאו, ולא מלמדים את ישראל מה לומר. אבל הושע אמר: עשו תשובה ומלמדם מה יפייסו על עצמם".

קריאתו של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע בכל שנות נשיאותו לתשובה – ובלשונו הק': קירוב בני ובנות ישראל לאביהם שבשמים – היא בדוגמת הושע. כלומר: שיחות הקודש שלו הנוסכים אהבה בלי גבול לכל בן ובת ישראל, שזורים דברי לימוד ופיוס, מגבירים את הביטחון בלב כל הרוצה להתקרב ומסלקים ממנו כל היסוסי רתיעה של נחיתות או יאוש, אדרבה הקב"ה מכה לתשובת כל אחד מישראל. וכביטוי החוזר בשיחותיו הק', שהקב"ה יחזיק בידו של כל יהודי ויהודי ויוציאו מהגלות, עד שלא יישאר גם יהודי אחד בגלות (עס ועט נישט בלייבען איין אינציקער איד). וכן הקדיש את שיחותיו הק' לכוון את הלגיון העולמי של שבט ליובאוויטש, איך וכיצד לגשת אל עבודת הקודש של קירוב הבנים למקום ב"ה. בשימת דברים בפיהם, הוא ניצח כמצביא עליון בעיניים פקוחות ומשגיחות על ההולכים בשליחותו.

כמדומה, שבהתייחסותו האישית לכל נבוכי הזמן והבאים להתקרב לתורה ומצותיה, בהתכתבות עמהם בכל מקום המצאם בחמשת היבשות, בתנאיהם החברתיים והמדיניים השונים, בטבעיהם ובמסורתם הנבדלות. וכן המפגשים האישיים של התדברות פנים אל פנים, בלילות היחידות הארוכים, אין להם שום תקדים בתולדות גדולי עמנו. כמדומה, ולא תהיה משום כל הגזמה, אם נאמר שבמחשבתה של החסידות בכלל, ובפניה העמוקים שבתורת חב"ד טמון סוד התפרצות התשובה של דורנו.

 סוד התפרצות התשובה של דורנו טמון בחסידות

 מימיה של אבות החסידות לא ירד נושא התשובה משלחנם. וכל הספרות החסידית, מקור יניקתם הרוחנית של רבבות אלפי ישראל בדורות האחרונים, מלאה על כל גדותיה על תהליכי התשובה: סיבות ההתעוררות לתשובה, עשיית הכלי המתחייב מהתעוררות זו, משמעותה של התשובה, עליות וירידות, השפעת המעשים השליליים על הנשמה האלקית שבקרבו – חלק ה' עמו, ובעקבותיה בעולמות העליונים ובעולמנו זה. למעשה רואים בחסידות את תפקיד ירידת הנשמה למטה, בכדי להעלות מדרגת "צדיק" כפי שהנשמה היא לפני ירידתה, לדרגת "בעל תשובה" בחזרתו למקורה ושרשה. א"כ יוצא איפוא, שהחסידות חדורה כל כך את רגש התשובה, עד שהיא רואה גם בעבודת ה' של הצדיקים את מעלת התשובה, ובאספקלריא של מאמר רז"ל במסכת ברכות (לד, ב) "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". אשר את עומק כוונת חכמים בזה מגלה רבנו הזקן בספר התניא, בפרק ז, בשורות הבאות: "מה שאין כן במאכלות אסורות וביאות אסורות שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם, ואין עולים משם עד כי יבוא יומם ויבולע המוות לנצח, כמו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, שהיא תשובה מאהבה מעומקא דליבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך. וצמאה נפשו לה' בארץ עייפה וצייה, להיות כי עד הנה הייתה נפשו בארץ צייה וצלמות היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית, ולזאת צמאה נפשו ביתר עז מצימאון נפשות הצדיקים, כמאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד, ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות, הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו" עכלה"ק.

הרי שיתרונו של בעל תשובה על צדיק היא לא רק ביגיעתו הקשה במיוחד בכבישת היצר הקשורה עם פרישה מן החטא בכדי להגיע לדרגתו של הצדיק (ראה רמב"ם הלכות תשובה פרק ז' ה"ד), אלא שהישגיו הרוחניים – בכיוון של ועשה טוב, ויתירה מזו במצוות של חובת הלבבות, ובדרגות העליונות שבנפש האלקית, שהיא אהבת ה' בצמאונה לאלקות – עולים על זו של צדיק.

רעיונותיו העמוקים של נשיא דורנו במשנת התשובה ברוח החסידות, ראויים לקבוע ברכה לעצמם ויש בהם משום סיוע והדרכה למתלבטים בלבטיה, וראוי היה ללקטם מתוך פרדסי שיחות הקדש, כמסכת לעצמה והיא תפאר את ארון הקדש של היכל התשובה.

במאמרנו זה אנו נתייחס דווקא לביאור הלכתי של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע בנושא זה, וחושבני שיש בו הרבה מן המאפיין והוא: ידוע אשר מאמר תלמודי זה של "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד", שנוי במחלוקת במסכת ברכות (שם) בין רבי יוחנן לרבי אבהו, ורבי אבהו הוא בעל המאמר. ולכן תמהו רבים, על מה שנפסק ברמב"ם בהלכות תשובה כרבי אבהו דווקא, ונאמרו בזה תירוצים שונים.

כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע מגלה את מקורו של פסק זה בזוהר הקדוש (פרשת חיי שרה), המדבר במעלת בעלי התשובה [דמשכין ליה בחיליה יתיר].

ההפתעה שבהסברה זו היא לייחס לרמב"ם מקור ממדרש הזוהר, אשר מבחינה היסטורית כבר דשו בזה רבים מהעוסקים בחכמת ישראל. אלא שעבור הקרובים לתורת החסידות, יש להם עניין מיוחד בעצם קישור דברי הרמב"ם עם חכמת האמת, דבר המורגל בבית מדרשה בכלל ובבית מדרש חב"ד בפרט, (לדוגמה ראה פירוש רבנו הזקן לדברי הרמב"ם בפירוש המשנה באבות, באגרת הקדש סימן כ"א) וגם זה שמקור ההלכה המתייחסת בחשיבות והערכה מיוחדת, היא דווקא פנימיות התורה, המגלה את פנימיות הנשמה שהיא כעצם השמים לטוהר במהותה, גם אם במציאות המעשית והנגלית לעיני בשר, היא נראית עכורה. אשר זאת היא הסיבה האמתית של היכולת והאפשרות של הנשמה להתנער מבוץ זה שנקלעה בה. בבירא עמיקתא ולהתעלות לאיגרא רמא, לפסגה גבוהה מזו של הצדיקים.

לסיום מאמרנו עלי להזכיר כמה אפיזודות הקשורות עם התקופה הראשונה של הסתערותו הרוחנית של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע, להחזיר לעמנו את צביונו ההולמו כעם הנבחר. אין בכוונתי להתריע על סילופים היסטוריים בזה, משום שאני משוכנע שאת האמת ההיסטורית, אי אפשר להכחיש בשום פנים. אלא פשוט לרענן עבורנו עובדות וחוויות היסטוריות שעברנו וחיינו אותם. כאחד מהחבורה שזכה להשתלב בפעולות הקירוב של הוד כ"ק רבנו (שליט"א) זי"ע בתחילת נשיאותו, יצא לנו לא פעם להתווכח עם ידידים מזרמים חרדיים וחסידיים שונים. בפיהם הייתה נפוצה סיסמא זו: להחזיר בתשובה את עם ישראל זהו תפקידו של משיח. ואני בעניי הייתי עונה להם, אולי בכוח זה טמון ניצני אורו של משיח.

פגשנו פעם אחד מחכמי ירושלים, והוא פנה אלי ואמר לי: אני חוזר מארה"ב, בקרתי אצל הרבי (שליט"א) זי"ע לכם, הוא יהודי יקר, אבל אני מתפלא עליו. הוא חי עם מחשבות ותכניות שמטרתן לחולל מהפיכה בלב הנוער היהודי, לדעתי – כך אמר – זה נובע פשוט משום שהוא מבודד בחדרו ומנותק מן העולם ואינו מכיר מקרוב את העולם. הוא המשיך לספר לי שהוא חוזר זה עתה מסיור באירופה ונוכח לראות איך שהנוער משוקע בגשמיות, וממילא תכניתו של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע נראית כבלתי מציאותית.

כיום אין כבר ספק בצדקת מחשבתו של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע, ויתירה מזו, גם גדולים וטובים שהתנגדו משום מה במידה מסוימת לדרכו הסלולה של כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע, קבלוה בשנים האחרונות ללא סייג, וב"ה זכינו לתקופה אשר מדי יום ביומו צצים מוסדות ופורחות ישיבות שמטרתם הוא קירוב רחוקים.

ובטוחני שבעיני רבים תהיה ברייתא זו של אבות דרבי נתן המצוטטת להלן בחינת חידוש והפתעה וכך שנינו שם: "והעמידו תלמידים הרבה: בית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה שהרבה פושעים היו בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים".

כמדומה שהבת קול שיצתה ואמרה: "אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כבית הלל", סוף סוף הכריעה והתפשטה בקרב כל ישראל. אלא שזכה כ"ק אדמו"ר (שליט"א) זי"ע שהוא הוא שפתח בתשובה תחילה (ראה בראשית רבה (ד, י"ח) בקשר לנביא ה' הושע בן בארי), וזכתה תנועת חב"ד ליובאוויטש ברחבי תבל להיות ראויה לשמה: אם תנועות התשובה בישראל.