מרן הבית יוסף
מרן הרב יוסף קארו זצ"ל– נולד בשנת ה'רמ"ח בהיותו כבן ארבע שנים יצאה גזרת הגירוש בספרד על ידי פרדיננד השני כאשר הוצבו בפניהם הברירה או להתנצר או לעזוב עד ז' באב. בעקבות זאת נאלצו היהודים לנדוד ביניהם משפחתו של רבינו שגלו לליסבון שבפורטוגל ומשם עברו לקושטא. כבר בגיל צעיר יצא שמו כחכם גדול בהלכה. לאחר פטירת אביו הוא גדל בבית דודו, ר' יצחק קארו שחי בקושטא. בהמשך עבר לאדריאנופול, שם למד, התחתן לראשונה, ניהל ישיבה גדולה וזכה למעמד רבני חשוב. בהיותו בן 30 שנים בלבד כונה בשם 'מרן'. נהג באוח חיים של פרישות וקדושה. לאחר שהתאלמן, התחתן בשנית ועבר להתגורר בעיר ניקופול בבלגיה, שם הקים בית-כנסת וישיבת 'בית יוסף'.
בהמשך עלה לארץ ישראל והתגורר בצפת. התמנה לחבר בית דינו של ר' יעקב בי-רב. יסד ישיבה והרביץ תורה ברבים. בגיל 34 החל לחבר את ספרו המפורסם 'בית יוסף', חיבור שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך רבינו דיונים הלכתיים מעמיקים, שבסופם הביע את עמדתו המסכמת. החיבור ארך במשך עשרים שנים! שתים-עשרה שנים נוספות נדרשו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו היתה בד"כ הכרעה לפי רוב הדעות שבין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. גאון בנגלה ובנסתר. זכה למגיד מן השמיים. לאחר פטירת אשתו השניה התחתן בפעם השלישית בהיותו כבן 80 שנים ונולד לו בנו ר' יהודה.
נפטר ב-י"ג ניסן ה'של"ה חי כ-87 שנים. ציונו בצפת.
אביו: ר' אפרים.
סבא מצד האב: ר' יוסף.
מרבותיו: הגאונים אביו, ר' אפרים, ר' יעקב בירב.
נשותיו: בת ר' חיים בן אלבלג בזיווג ראשון, בת ר' יצחק סבא בזיווג שני, בת ר' זכריה זבסיל אשכנזי בזיווג שלישי.
מתלמידיו: הגאונים ר' משה קורדובירו, ר' משה אלשיך, ר' משה גלנטי,
ר' יום טוב צהלון, ר' אליעזר אשכנזי, ר' שם טוב עטיה.
ילדיו: ר' יהודה מזיווג שלישי.
מספריו: • שולחן ערוך- סיכום ה'בית יוסף' והכרעה הלכתית • כסף משנה- על משנה תורה להרמב"ם • בית-יוסף- הלכות על הטור • מגיד מישרים- מאמרים בקבלה שקיבל מפי המגיד •אבקת רוכל- שו"ת.
בעיר ניקופול שבצפון בולגריה התגורר רבינו. למרות שעיקר מעייניו היו נתונים לתורה, ביקש רבינו להתפרנס מיגיע כפיו. הוא הקים שותפות עם אחד ממכריו והם פתחו בית-עסק. רבינו בכל לילה היה לומד תורה עד שעה מאוחרת. בבוקר השכים קום לתפילה ואחריה ישב ל́ארבע אמות של הלכה́ כך קראו להתכנסות של חכמים ללימוד תורה בצוותא. רק לעת צהריים עזב את בית-המדרש ופנה לחנותו.
השותף, שעמד בחנות כבר משעת בוקר מוקדמת, התקשה להשלים עם העובדה שרב נו איננו נושא בשווה בעול השותפות ומאחר לבוא לחנות. למרות שכיבדו והעריכו, היה נוהג להעיר לו מדי יום ביומו על האיחור. רבינו, שהכיר בצדקת דברי חברו, ממלא את פיו מים ושותק. בליבו היה אומר: "מה אעשה שחזקה עליי אהבת התורה".
יום אחד, בשעת הלימוד שלאחר תפילת שחרית, התעוררה קושיה חמורה בביה"מ. רבינו שקע בסוגיה הנלמדת ולא שם לב לשעה המתאחרת. כשקמו ממקומותיהם כבר הייתה השעה שעת צהריים מתקדמת. החיש רבי יוסף את צעדיו אל חנותו, שם כבר המתין לו שותפו, זועף וקצר-רוח. "עד כאן! רואה אני כי אין לפניי שום ברירה אלא לפרק את השותפות איתך. אין זה הוגן שאשא לבדי ברוב העול, בשעה שאנו חולקים את הרווחים בשווה".
ביקש רבינו משותפו לעכב את פירוק השותפות יום אחד כדי שיוכל להתייעץ עם רעייתו. בבואו לביתו סיפר את שאירע ושאל לדעתה. "אל לך להפחית מזמן הלימוד. אם שותפך מבקש לנעול בעדך דלת אחת, בטוחה אני כי הקב"ה, הפותח שערי ישועה, יפתח לנו שערים חדשים של ברכה ורווחה". מחוזק מדברי אשתו הודיע לשותפו על הסכמתו לפרק את השותפות ביניהם. השניים חישבו את ערך הסחורה שבחנות ולאחר שרבי יוסף קיבל לידיו סכום כסף השווה למחצית שווי הסחורה, נפרדו השניים לשלום.
כששב לביתו יעצה לו אישתו: "צא לשוק, אולי תזדמן לך עסקה טובה ונוכל להרוויח את לחמנו". יצא רבינו אל השוק. אולם עם צאתו שקע מוחו בדברי התורה עד ששכח לגמרי את מטרת הליכתו. מבלי משים הובילוהו רגליו אל בית-המדרש. הוא שקע בלימוד תורה עד הערב. כששב לביתו סיפר לאישתו ואמר: "מחר אצא שוב לשוק ואסחור באשר יזמן לי הקב"ה". למחרת הגיע לשוק והנה פנה אליו אדם
והציע לו לקנות מכתש כבד. רבינו, שמעולם לא היה סוחר גדול, הושיט למוכר את כל הכסף שהיה ברשותו ונטל מידיו את המכתש.
כשהגיע לביתו נתכרכמו פניה של אשתו למראה העסקה ה'מוצלחת' שעשה בעלה. "מה נעשה במכתש ישן זה?!", שאלה. אבל רבינו לא היה מודאג מגורל 'סחורתו'. עתה, לאחר שמילא את הוראת אשתו, יכול היה למהר לבית- המדרש. כך חלף יום נוסף. כסף כבר לא היה, אבל מכתש ישן – היה גם היה.
בלילה חלם רבינו חלום. בחלומו הופיע האיש שמכר לו את המכתש." דע לך כי מזלך הטוב המתין לך זמן רב, אלא שהמזל הזה שלך הוא ואין לאחרים חלק בו. על-כן היה עליך להיפרד תחילה משותפך, קודם שתוכל לזכות בשפע המזומן לך. המכתש שקנית מידי הבוקר עשוי זהב טהור. עליך לדעת את ערכו האמיתי כדי שתדע לבקש בעדו תמורה ראויה. לאחר שתעשה כן ותמכור את המכתש בסכום הגון, קום ועזוב את עירך, כי לא כאן מקומך. עלה לארץ-ישראל וגור בעיר צפת".
כשקם בבוקר, מיהר לשתף את אשתו בדבר החלום. בשעה שרבינו פנה לתפילת שחרית וללימוד תורה, הזמינה אשתו אל ביתם צורף ישר ונאמן. הצורף התבונן במכתש, הקיש עליו וגירד את האבק שהצטבר עליו, ועיניו נפערו מתדהמה. "זהב טהור! זהב טהור לגמרי!" קרא כלא-מאמין. עד מהרה מכרו רבינו ואשתו את המכתש ועלו לארץ-ישראל. נאמנים לדברי החלום עלו והתיישבו בעיר צפת. הכסף הרב שנותר בידם הספיק להם לחיות חיי רווחה עד יומם האחרון. אך בעיקר שמח רבינו על שעתה התאפשר לו להדפיס את שני חיבוריו הגדולים: ה́בית יוסף́ וה́שולחן ערוך́.
הגיע זמן הגאולה גלות או גאולה
למרן רבי יוסף קארו זצוק"ל היה "מגיד", שלוח מן השמים, שהיה מלמד אותו את פרד"ס התורה. על שאלתו של משה רבנו כלפי ה' – "לָמה הֲרֵעֹתָה לָעָם הזה, לָמה זה שלחתני?" הסביר המגיד למרן, כי בשאלה זו טמונה שאלה שרבים שואלים גם היום. אם הגיע זמן הגאולה, למה יש צרות? ואם יש צרות, אולי לא הגיע זמן הגאולה? מסביר המגיד למרן רבי יוסף קארו שזו הייתה השאלה של משה רבנו. ולשאלה זו יש תשובה של אלוקים. כך מסביר הרב בספרו "מגיד מישרים", שהשאלה של משה מתחלקת לשניים: "לָמה הֲרֵעֹתָה לָעָם הזה?" – אם הגיע זמן הגאולה, למה כל הקשיים האלה? למה פרעה מקשה את העבודה ולא נותן תבן לעם? למה שוטרי ישראל חושבים שאנחנו אלה שגורמים צרות? ואם עוד לא הגיע זמן הגאולה – "לָמה זה שלחתני?", למה כל זה מתחיל בכלל?
שניהם ביחד
התשובה של ה' למשה היא "עתה תראה". עתה זמן הגאולה! ואם תשאל, למה כל הקשיים שבדרך? כי "אנא פועל בדינא וברחמי כחדא". אני פועל בדין ורחמים כאחד. יש שלבים בגאולה, שבהם יש גם דין וגם רחמים. והם צריכים זה לזה. הדבר הזה רמוז בדברי אלוקים למשה: "וידבר אלֹקים אל מֹשה, ויאמר אליו אני ה'". זה משפט שחלקו הראשון הוא דין, שכן "אלוקים" מרמז על מידת הדין, וחלקו השני הוא רחמים, שכן שם הוי"ה (ה') מרמז על מידת הרחמים ("מגיד מישרים", ויחי).
כשהרשעה רואה שהקדושה רדודה – אין לה בעבור מה להתאמץ. אך כשהקדושה מתגברת, מתאמצת ומתגברת הרשעה כנגדנו. ממש כמו שאומרים רשעי מצרים "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו – הבה נתחכמה לו".
ספר מגיד מישרים פרשת אמור
נתקבלו דבריכם ורשב"י ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא תקיפו יותר עליהם וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו:
ועל כל צרה שלא תבא על הצבור תקיפו אותם שבעה פעמים ותענו ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכ' זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר אלא דלא מסתכלי בהו עד דיתגלו לון ואז ידעו למפרע אתר דרמזו להון דהא בהאי זוהר דבנייכו רמיזי כמה רזין עלאין דלי' לון חושבנ' אלא דבני נשא לא מרגישין בהו וכד יתגלו להו ירגישו בהם ואתה שלום
ספר מגיד מישרים פרשת וישלח –הבטחת המלאך למרן שימות על קידוש ה'
ובעידן ק"ש כוין כדקא יאות ולא כדאת עביד, והא ייחדתיך למיהוי עולה תמימה לפני לאתוקדא על קדושת שמי, ואת ידעת דבעולה לא בעי לאשתכחא בה שום פיסול ואפילו במחשבה לכן אזדהר מן יומא דין והלאה למיהוי כל מחשבתיך באורייתא, ואתה שלום ובבית ישראל [פרשת לך לך תשי"א] כתב וז"ל – "ואולי זה הרמז לאתוקדא על קדושת השם שהבטיח המגיד לבית יוסף שיעבוד במסירת נפש ובאש דקדושה". ובספר עברא דדשא למו"ר הגרש"א האריך להביא מראי מקומות בענין ולבאר עומק הדברים, [ח"א עמ' ת"ל וח"ב עמ' קנ"ה ועמ' ש"ל]. ןבהסכמת מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל לאחת מהמהדורות החדשות של מגיד מישרים מובא שהגר"א ווסרמן הי"ד שאל זאת את מרנא הח"ח והוא השיב לו שבשביל מי שבאמת רוצה לדעת אין זו שאלה.
פירוש מהר"י קארו ז"ל על התורה לשבת הגדול פרשת צו:
"זאת תורת העולה. ויקרא רבה פ' עורי צפון זו העולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהוא ישן ונתעורר ובאי תימן זו תורה שנשחטה בדרום ולמה קורא אותה ובאי דבר שהוא חדוש ואף קרא מסייע לר' יוסי בר חנינא זאת תורת העולה היא העולה שהקריבו בני נח וכדו דאתי לשלמים זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו לה' לא נאמר אלא אשר יקריבו מכאן ולהבא מה מקיים ר' אלעזר לקרא דר' יוסי בר' חנינא עורי צפון לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבואו ויתנו בדרום שנאמר הנני מביא אותם מארץ צפון לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יצא ויפול בדרום כמה דתימא ושובבתיך והעליתך מירכתי צפון מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בהמ"ק הנתון בדרום הה"ד הערותי מצפון ויאת ממזרח שמש קורא בשמי א"ר יוסי בר' סימון בר לוי לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא ארגסטם בעולם שמנשבות ב' רוחות הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. התימא הוא יפורש עם כל אותה הפרשה על ב' עולות הצבור שצריכין להקריב בכל יום עולת הערב ואחר עולת הבוקר ובכאן יותרו כל הכפולים שיש לדעת השי"ת ותורת כהנים ואחר ירמוז עוד התימא אל סיבת קריאת זה השבת שבת הגדול הלא הוא ע"ד מה שאז"ל במדרש שכשאמר משה לפרעה איך נזבח את תועבת מצרים שיראה גם בעיני משה יפלא זאת עד שיורה חולשה חלילה בגבורה השיב לו הקב"ה חייך לא תצאו משם עד שתזבחו אלהיהם לעיניהם ובזה אין ספק שיורה על גדולת האל ית' על כל אלהים כי כל אלהי העמים טפלים לאלהי מצרים השניה לארץ ישראל וכמאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ואיוב א' בתבונתו מחץ רהב ולכן נקרא שבת הגדול ולפי שמשם יראה ששחיטת פסחים נמשכה למחשבת משה ואיך נזבח נתחייבו לעשות אותה על מחשבת הלב והיא אם עולה וע"כ אמרתי עליו עולה זאת תורת העולה ראיתי לבאר הנ"ל בחלוקת אלו הקרבנות אשר פירשו שהם נכללות בג' חלקים חטאת עולה ושלמים והם ג' מינים כי השאר הם ממינים מבלי שיכנס הטעם הכולל קורי ואם הוא מכוון לעצמו או על הכונה הב' אך אין ספק לי שמה שכיוון עליו הרמב"ם ז"ל לומר שהוא על הכונה הב' וגם אשתדל לתת טעם למצות הפסח ולמה מאחר שכל שאור וכל דבש אסורים נמצא השאור כב' הלחם שהוא קרבן מיוחד למתן תורה וגם בתורה שלמים שהוא מבחר הקרבנות שהוא עצמו נמצא בקרבן פסח על כונתו הא' בודאי כונתו הא' והשנית בו לא יתפרסם שהוא להתרחק הע"ז זו ואומר כי אין ספק שיתחלק מן האדם לפי טבעם ומעשיהם לג' חלקים חלק נמסר שכלו ביד יוצרו וזה השער מפני שרוצה בחטא ופעלו מבלי חולק וחלק אינו רוצה בחטא ופועלו אם בשוגג ואם שנאנס מיצרו יונק חוטא כענין ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי רוצה וכובש ואינו עושה החטא וחלק אינו רוצה ואינו עושה כי יצרו מסור ביד שכלו ואינו חולק כלל ונקרא צדיק ועליו להביא ראיה על שמם אלה אמנם נראה שהקב"ה לא תקן קרבן לרשעים כלל אלא כמאמרם שאלו לחכמה חוטא מה תהא עונשו ר"ל תקנתו אבל לא אמר רשע מה עונשו עד שבאת תשובת התורה עליו יביא קרבן ויתכפר מה שלא נמצא לרשע אדרבא ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ואח"כ אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח א"כ יראה שלאלה הג' מינים נמצאו ג' מיני קרבנות אלו והם חטאת עולה זבח שלמים וזה שלזה שאינו רוצה ואינו בוחר בחטא אף כשיעשהו כי אותו העושה ירצה שיהיה אותו הפועל מצוה ולא מידו כי אם רוצה בהנאת החטא לא רצה בעבירה וכגון האוכל לתאבון רצתה התורה שאחר שהשכל לא חטא כי אם החומר יביא בהמה במקומו וזו היא הנפש החוטאת היא תמות שהיא הבהמית כמאמר הנבואה גם היא וזאת היא יעשה תשובה שיאמר הקב"ה ואותו המהרהר הרהורי עבירה ולא עשאה שהוא הפך זה הא' כי רוצה היה אך כבש שהוא הבשר נתקן בעולה שהיה כנגד המחשבה ולכן נמצא שזה הקרבן מפני שאף אם לא עשה הרהר בנפש והשכל ע"כ אף בחטאת נעשתה של ה' יהיה בו הנאה לא ישוב היה כדאי שיהנו ממנו ג"כ הכהנים ויזרקו במקום הפועלים אשר מפני שלא היו הם כדי ליהנות בשלחן גבוה נמסר חלקם לכהנים אבל זאת העולה מפני שפשעו בשכל לא היה בה כדי שיאכל כלל מהם וחלק למקרב כי הוא עתה סועד עם הכהנים ושניהם משלחן גבוה וזה למה מפני שנמצא שלם בב' חלקיו כי כן קרבנות תודה שהוא שלמים אהוב למעלה ועליו אמר ר' פנחס משל למלך שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו רק חטאת באה על חטא תודה אינה באה על חטא ולכן נקרא שלמים על ב' חלקיו כי השלם נברא בב' חלקיו אלה באופן שיהנה משניהם ולא יטריח א' לחברתה וכמאמר החכם בקש איוב לפטור את כל העולם מן הדין וזה נ"ל טעם מספיק למה נצטוו בפסח על המצה כי הרבו השאור ע"ד שאור שבעסה וכשרצה שנעשה הפסח אשר שחיטתו גם כן כדי לקיים כמאמר אין בית אשר אין שם מת שכיון שנגזרה אותה גזרה ונתן רשות למשחית אינו מבחין אך נתקן במצות שחיטת פסחים כי בראות בעל הדין הדם ידלגו על אותו פתח שכבר יש שם מת אכן כונתו עוד לכפור בע"ז כאמור בעדי עדיים כדברי יחזקאל והוצרך להטותם לגמרי מן השאור הוא היצר ולכן נעשתה העומר גם כן מצה אבל נעשתה קרבן שתי הלחם חמץ מפני שכשם שהמטים המטה לצד שאז כונתם שתעמוד באמצע וכן כשנברח מן היצר הכונה להכניעו לא להכחידו כי ענינו אצלינו בענין האש שהוא צריך מאד אבל הוא חיוב בעל המבעיר לשומרו וכן הבעיר השם בהן היצר שאם לא כן
יסתלק האדם מרוב מצות המעשיות כיצד החכם יוכיח קודם הסתת הנחש אבל שמו ג"כ בתבלין הידועי' הם התורה ולכן כשנתנה ובאו התבלין ראוי להשתיק השאור הוא היצר ואז באו שתי הלחם כי שלמים היו אז כל ישראל וע"ד שהעיד קרח רב לכם כי כל העדה כולם קדושים מפני שהזה על כלם מדם הפ' והנוגע במזבח יקדש והרי ג"כ נהנו משלחן גבוה ואכלו כל אחד וזהו ג"כ ענין אלה השלמים נמצא שמצביהם מצה וחמץ יחד להורות שהאיש השלם ישמש ב' חלקיו שניהם יחד מבלי שיער זה על זה כמו שפי' אני בעל משכבי בלילות כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי וגו' וגם בהנך עיניך יונים מבעד לצמתך שערך וגו' וכן ישתמש לימות המשיח ג"ב כהרמב"ם ז"ל וזה דאי"ל שהוא ויכוח ר' יוסי ור' אלעזר במאמרם שהתחלנו בו דפליגי אם בני נח קודם מתן תורה הקריבו הדורות שלמים או לא ור' יוסי אמר כי מעולם לא עלו למעלת שלמים דאף אם נח צדיק היה אמרו עליו בדורותיו דוקא וגם אמרו עליו במדרש תת"א מאוקיא א' של זכות היתה לו לנח ועד שנתקנה התורה שהם הפרפראות על לב האבן לא הגיעו למעלת שלמים לאכול מלחם הקדשים כמו שהגיעו כלל כל ישראל למעלת הכהנים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים באכלכם מלחם גבוה וגוי קדוש במה שנתקדשו ברוח המזרח כאמור ולא עשו רק עולות וזהו שפי' עורי צפון ובואי תימן וקרא עליה עורי דבר שישן ומתעורר אבל השלמים נאמר ובואי תימן מחדש בודאי זה הדרוש ראוי למאמינים ולמימינים וזה למשמאלים והמקרא מעקר לר"י כי לדעת ר"י גם נח קרב שלמים ע"כ פי' הכתובים על הגליות ועל גוג ועל המשיח אך לרמוז יותר למה שפי' מכוונת האמור שלא הקריבו שלמים רק עולות בא ר' יוסי בשם ר' בנימין לסייע לר' יוסי ואמר כי בעולם לא היה כדאי לשמש ב' רוחות כא' והיא חידה להודיע כי אין בני העולם כשרים כ"כ שישמשו בב' חלקיהן אלא בא' מבלי העתר זה לזה כלל עד יבא שילה שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם והיה לכם ברור כי אז ישב הצפוני היצר מבלי שיעיק כלל אל הב' הוא השכל וז"ש הכתוב אומר לצפון תני אבל לתימן אל תכלאי ירצה אל תכלאי מהתמיד פעל השכל בזמן שיתן הצפוני פעלו ויורה שהתמני פועל התמדה מבלי שיתעכב כלל מפני הצפוני וישמשו א"כ שניהם כא' הבאתיו אל בית אמי שאמרנו ואני אומר כי קריאת מנחה חדשה לב' לחם כמ"ש תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' שנסתפק בו הרב מפני שכבר הקריבו מן השם הזה קודם לכן העומר לכן אומר אני שנקרא' חדשה להיות זה החדש הקרבת החמץ כי לגבי זה מנחה חדשה היא שלא נמצא כמוה וזהו שאמרנו שאותה מנחה ואלו השלמים שנמצאו בהם ג"כ החמץ הם אחדים וכן אמר ר' יוסי שמאמר הכתוב על זה ובואי תימן שבא מחדש הרי לך זה החדש נמצא בשניהם ואותו חמץ בשניהם מורה על כונתינו ועל זה אמרנו בתימא זאת תורת העול' על זה הקרבן שעולה על הכל ועל זה יכפרו הקרבנות ועכשיו שאין קרבן א"ר אלעזר בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו זכה שלחנו מכפר עליו שנאמר פרוס לרעב לחמך לא זכה עניים מרודים תביא בית פירוש אלו גוים שנוטלים בחזקה כמ"ש בהשותפי' ואתה יודע מאמר אמרת אלוה צרופה כי אין הקב"ה מעלה לגדולה לאדם עד שבדקו בדברים קודם כמשה רבינו ולכן בודק לאדם לראות מה יעשה עם בניו הרי העניים כי הם בני ביתו וכמאמרם מתן אדם ירחיב לו מה כתיב למעלה השמר לך פן תעזוב את הלוי ואח"כ כי ירחיב ה' אלהיך א"ר לוי למה הדבר דומה לאדם שאמר לחברו השאליני זהוב א"ל איני מכירך א"ל ובדוק אותי נתן לו ופרע לו מיד אמר לו אפי' אתה צריך עד עשרים עד שלשים טול מי גרם לך שעשיתי כך אמר כשפירש מעשרו מרחיבים לו זה יעיר על פי' כי בגלל הדבר הזה יברכך כי לכתחילה נותנים לו ע"מ שיתן נראה שזה שאנו קוראים בחג זה ביום ח' הכתוב הזה.
